האם טיפול תרופתי להפרעת קשב וריכוז מועיל ? ובמה זה מותנה.

 

האם טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז מועיל ? ובמה זה מותנה ?
סיכום 520 ילדים ו 45  מבוגרים שאובחנו ADHD

ד"ר שלומי  ענתבי
אבחון טיפול ויעוץ בהפרעת קשב וריכוז בילדים ובוגרים
הכינוס השנתי של החברה הישראלית לפדיאטריה קלינית 2010

רקע:  הפרעת קשב וריכוז מאופיינת כבעיה נפשית התנהגותית, הטרוגנית וכרונית, השכיחה ביותר בילדים. לוקים בהפרעה 7%-10% מילדי ביה"ס. ממשיכה לבגרות. ישנה רתיעה מאבחון, והימנעות מטיפול תרופתי.

מטרות:  לבדוק למי מהילדים שאובחנו   ADHD כנדרש, מומלץ טיפול תרופתי.

מה מידת ההיענות לטיפול ברבדים שונים באוכלוסיה. מה מידת הצלחת הטיפול, ובמה ההצלחה מותנית.

שיטות:  מעקב במשך 3 שנים  5/2006 – 5/2009  אחר 520 ילדי  ADHD, גילאי 6-18 שנים. ו 45 מבוגרים 36-42 שנים , הורים לילדי  ADHD.

כולם אובחנו על ידי, כולל להפרעות נפשיות נלוות. 126 ילדים נוספים שבתי"ס הפנו בחשד להפרעת קשב וריכוז לא אובחנו  כ ADHD.

תוצאות:  70% מילדי  ADHD לוקים בהפרעה נפשית נלוות: הפרעה מרדנית מתנגדת- 40% , הפרעת התנהגות- 17%, שנויי מצב רוח- 18%, חרדה-  ,26%ולקות למידה- 28%.  אלכוהול ועישון מגיל  13 שנים – 25%.

יוצאי אתיופיה וחרדים מאובחנים הרבה פחות (20%), בהשוואה ליוצאי בריה"מ וילידי הארץ.

ל 450 ילדים(86.5%) הומלץ טיפול תרופתי. ל 70 ילדים (13.5%) לא הומלץ, מתוכם 34 מגן חובה, 36 מכיתות א-ב.

423ילדים (94%) הסכימו לטיפול תרופתי. מתוכם 30 ילדים (7%) שהסכימו לטיפול רק במהלך שנה מאבחונם, מאופיינים ב "הכנסה גבוהה" ולאם ADHD   (6%)  ילדים שלא הסכימו לטיפול, מבעלי "הכנסה נמוכה" שלאב  ADHD.

 (20%) ילדים לא התמידו בטיפול.

355(84%) קבלו מתילפנידאט (ריטלין). 68(16%)  קבלו  SSRI ו-RISPERIDONE. ב 318(75%) הצלחה מיידית בטיפול. ב 390(92%) הצלחה טיפולית לאחר שינויים בתרופות (נתינת תרופה לטווח קצר לילדי בי"ס יסודי), והפחתת המינון (0.7-1 מג/ק"ג). 

ב 34 ילדים (8%) היה כשלון טיפולי.

במבוגרים 89% קיבלו מתילפנידאט, 11% אטומוקסטין. בכולם חל שפור ניכר בתפקוד יום יומי, בעבודה, לימודים, בחיי חברה, בבית ובזוגיות.

מסקנות: הסכמה לטיפול תרופתי ב ADHD, הצלחת הטיפול, והתמדה בו, מותנים ב:

1. ביצוע תהליך אבחון מלא כולל הפרעות נפשיות נלוות. האבחון הינו קליני וחייב להיעשות במלואו,על פי קריטריונים של  AAP.

2. בדיקת TOVA  מיותרת. אינה חלק מאבחון קליני, ואין צורך בה. הסתמכות עליה עלולה להכשיל את המאבחן.

3. שיתוף הורים בתהליך אבחון, טיפול ומעקב הכרחיים להצלחת  הטיפול. הסבר מקיף להורים על ההפרעה והשלכותיה, וצפיותינו מהטיפול.

4. טיפול תרופתי רק בפגיעה בתפקוד  בבית, בלימודים, בחברה ובעבודה (במבוגרים). ילדי גן וכיתות א'-ג',עם הפרעה קלה, אפשר להמתין עם טיפול תרופתי.

5. טיפול תרופתי מודרג, ובמינון נמוך. התחלת טיפול תרופתי במינון גבוה נכשלת ברוב המקרים.

6. נחוצים  2-3 מפגשים לקביעת מינון מתאים לילד, תוך קבלת משוב מביה"ס, מהילד וההורים.

7. מינון 0.7-1.0 מ"ג/ק"ג מאזן את מרבית הילדים. אין צורך במינון גבוה מזה. אם לא עוזר, עושים רה-אבחון.

8. עדיפה תרופה המכוונת להשפעה לשעות לימוד, לילדי בי"ס יסודי בכיתות הנמוכות  אם אין הכרח לתרופה בבית, כי תרופה ארוכת טווח גורמת בילדים קטנים ליותר תופעות לוואי.  

9. טפול מקדים להפרעות נפשיות נלוות. בהפרעות נלוות קשות יש לטפל קודם או בד בבד עם הטיפול בADHD .

10. שלוב טיפול פרטני רגשי התנהגותי  משפר את תוצאות הטיפול. וכן הדרכת הורים לאופן התנהלותם עם ילדיהם. 

11. מעקב רציף לתופעות לוואי. נצפו ילדים עם האטה בגדילה, התפרצויות זעם ואגרסיביות, ושינויים בקצב הלב.

מי הרופא העדיף לאבחן ולטפל ב  ADHD?  פסיכיאטר, נוירולוג, ורופא ילדים, יכול להצליח בתחום ייחודי זה, במידה :

1. שהרופא מיומן לאבחן ולטפל גם בהפרעות נפשיות הנלוות ל ADHD.

2. שזה יהיה עיסוקו העיקרי. יתמסר למומחיות זו במקצועניות, אכפתיות, סבלנות, ובזמינות למטופל.

3. יתעדכן וישתלם בקביעות. יבצע עבודות מחקר בתחום. יטפל ויחנך לאור ניסיון שרכש.

4. רופאים כאלה יביאו מזור לילדי  ADHD ומשפחותיהם,שכיום הרבה נותרים ללא מענה הולם לבעייתם הכאובה.