האם הפרעה קשב וריכוז זו הפרעה אחת, או שתי הפרעות שונות, או הפרעה המורכבת ממספר תת-קבוצות ?

האם הפרעה קשב וריכוז זו הפרעה אחת, או שתי הפרעות שונות
או הפרעה המורכבת ממספר תת-קבוצות ? 

הפרעת קשב וריכוז זוכה להגדרות רבות. כיום מקובל להגדירה כהפרעה התפתחותית התנהגותית נפשית, שמקורה גנטי נוירו ביולוגי ומוחי. זו בעיה מורכבת שחוקרים רבים ממשיכים לבחון ולבדוק על מנת להבין את כל צפונותיה. ולציבור קשה להבין מדוע לקשיי קשב (ביג דיל !) צריך לטפל בתרופות ועוד כרוני?
לשם כך, בא ד"ר ראסל ברקלי פרופסור לפסיכיאטריה מארה"ב, בין המובילים בתחום ADHD, וטוען שהשם הפרעת קשב וריכוז אינו נכון ולא מתאים (dis-named) ואף מטעה. כי שם זה אינו משקף את ההפרעה האמיתית. ושם שגוי זה "הורג יותר מהתקשורת" את ההבנה והאמינות לעומק הפרעת קשב וריכוז.
לטענתו הקושי בקשב זו תופעה סוציאלית חברתית ולימודית הדומה יותר לאוטיזם, ואילו הפרעת קשב וריכוז זו "הפרעה התפתחותית בויסות ובשליטה עצמית" (ולא בקשב) ולכן שמה צריך להיות: Developmental  Disorder of Self  Regulationומקורה הוא נוירו גנטי. לנהל את התנהגותך, אינו קשור כיצד גודלת אלא נובע מקושי נוירו ביולוגי, ולא תופעה חברתית לימודית. וניתן לכנותו "כשרון טבעי נוירו גנטי" – Neurogenetics Gift
ובאשר לקשב ותשומת לב-Attention ברקלי טוען שנכון יותר לומר Intention Deficit Disorder IDD ולא ADD. מי שאינו יכול לבצע פעולה שהוא יודע והיא מטרתו –  You cannot do what you know. כלומר יש לו קושי בביצוע ולא במידע. מתקשה לארגן לעתיד, ולכן כל הטיפול צריך להיות מכוון לביצוע. ללמד אותם ארגון זמן זה לא יעזור כי יש להם את הידע, אבל הקושי הוא בביצוע.
משמע לפי ברקלי בהפרעת קשב וריכוז- ADHD יש שתי הפרעות IDD ו- DDSR .
בשנתיים אחרונות קבוצת בוסטון חקרו את ה "הפרעה התפתחותית בויסות ובשליטה עצמית" (ברקלי) ונתנו לה את השם: Deficient Emotional Self-Regulation – DESR = גרע בויסות עצמי ברגשות.
מה מאפיין את DESR ? קושי בויסות ובשליטה עצמית ברגשות. מתבטא בפרץ תגובות רגשיות בלתי הולמות לאירועים, שאינן נכונות ובלתי מתחשבות ולא מועילות. אי יכולת לויסות מצב רוח. אי יכולת לשלוט בעצמו וברגשותיו. מתקשים למנוע התנהגות בלתי מתאימה כתגובה לרגשות חיוביים או שליליים. חוסר יכולת וסדר בארגון התנהגות כתגובה לפעולה רגשית. כעסן. "חמום מוח". מתוסכל. חסר סבלנות. תוקפן. אגרסיבי. חרדתי. יותר התמכרויות מאשר ב- ADHD.
אפיונה בילדים הנדחים חברתית, נזקקים לחינוך מיוחד, ומתקשים יותר בתפקוד יומיומי. ובמבוגרים מצבם הכלכלי נמוך, חרדתיים, מעורבים יותר בתאונות דרכים, יותר התמכרויות ומאסרים. אצל 44% מהילדים, ואצל 55% מהמבוגרים עם  ADHD  יש להם DESR , בעוד רק 2%-5%  בקבוצות הביקורת. DESR מסבירה את הזיקה והקשר שלADHD  למרדנות מתנגדת (ODD) ומנבאת אותה.
הבנת הפרעת ויסות עצמי ברגשות (DESR) והשלכותיה על האבחון והטיפול ב ADHD עדיין אינם ברורים דיים. המחקרים שנעשו בעניינה אינם רבים. ומעט ידוע על אטיולוגיה שלה. כיום עבודות מחקר נמצאות בתהליכי ביצוע. מצפים שבשנה קרובה יפורסמו מחקרים נוספים על DESR ונבין טוב יותר הפרעה זו. אגב, קבוצת בוסטון הבטיחה שבכינוס השנתי של AACAP שיתקיים בסוף חודש אוקטובר השנה בסאן-פרנציסקו הם יציגו השלמת מחקרם על DESR.
הערותי: השאלות המהותיות על DESR שהחוקרים יידרשו להן:
האם אי שליטה עצמית ברגשות DESR זו הפרעה נפשית נפרדת וחדשה?
האם זו הפרעה נלווית להפרעת קשב וריכוז ADHD ?
האם ניתן לשייכה כחלק אינטגראלי מהפרעת קשב וריכוז, מהווה את המרכיב הרגשי של ADHD ?
האם DESR הינה תת-קבוצה ממשפחת  ADHD ?
האם ADHD עדיף שתיקרא DESR שהיא הפרעה בינונית-קשה,ולצידה IDD קל,לפי הערכת ברקלי?
מה הן השלכות DESR על האבחון, הטיפול והבנת הפרעת קשב וריכוז ADHD?
מדוע אינה מספיק מאובחנת ע"י קלינאים ואינה כלולה בתכנית הטיפולית של הפרעת קשב ?
להערכתי , יחששו מלהגדירה כהפרעה נפרדת מחמת ריבוי ההפרעות הנפשיות המאובחנות, והעדר גבולות ברורים בין האבחנות הפסיכיאטריות. הגישה העתידית הנכונה באבחון תהיה איחוד הפרעות נפשיות ולא פיצול וריבוי אבחנות. ובמילא טיפול רפואי בהן מכוון מטרה לתפקוד. מאידך,כבר כיום באבחון הפרעת קשב וריכוז הכרחי לאבחן את חוסר השליטה העצמית ולקחת אותה בחשבון, בשל השלכותיה על החמרת הפרעת קשב וריכוז. וידוע שטיפול תרופתי יכול למנוע התפתחות ל-ODD  ו- CD.
באשר לשינוי השם של ADHD כפי שברקלי מציע לא נראה לי שזה יקרה בטווח הנראה לעיין, כמו למשל ב- DSM-V שיפורסמו ב 2013. אולם יש לדעת ולהבין שהפרעת קשב וריכוז אינה מהווה מיקשה אחת אלא הינה הטרוגנית ומורכבת ונבדלת בין ילד למשנהו. לדעתי דירוג ההפרעה לשבע תת-קבוצות כפי שבניתי, פותר במידה מסוימת חלק מהסוגיות המועלות כאן, ומבחין בשונות בתת-קבוצות של ההפרעה. זה מקל על מלאכת האבחון, ועל מתן הסבר מפורט להורים על אופי הפרעת הקשב שיש לילדם, ועל הצפי להשלכות ההפרעה לעתיד. והורים המבינים זה עוזר להם לקבל את האבחנה והטיפול הנדרש וזוכים מהם לשיתוף פעולה חיוני להצלחת הטיפול.