מקרים מלמדים מהקליניקה על 3 בנות המייצגות הפרעה גבולית-קלה, בינונית, וקשה – אופייניות לבנות רבות הפונות לאבחון. שתי קטגוריות עיקריות באבחון.

ילדה אובחנה ADD שטיפול עם ריטלין "לא עזר" – מה ניתן לעשות ?

ילדה בת 10 שנים. בכיתה ה'. בעברה אובחנה בכיתה ב' עם ADD בהסתמך על אבחון ממוחשב. ניסו טיפול עם מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה ומדבקות). "הטיפול לא עשה לה טוב. היו כאבי בטן, סחרחורות וחולשה". לאחר שבועות בודדים הפסיקה לחלוטין את הטיפול.
אלי הגיעה הילדה בגיל 10 שנים במשקל גבוה של 54 ק"ג, מכיוון שבחצי השנה האחרונה התפתחה בעיית התנהגות ואלימות בבי"ס. באבחון קליני אבחנתי אותה ADHD מלווה ב- ODD ועל גבול של הפרעת התנהגות. סווגה על ידי כהפרעה בדרגת חומרה בינונית. המלצתי על טיפול רפואי משולב תרופתי + CBT. התחלתי בטיפול מודרג עם קונצרטה. עד כה ישנה הצלחה טיפולית בקשב וריכוז וגם בהתנהלות/התנהגות. אולם להערכתי בשלב מסוים הטיפול במתילפנידאט לא יספק לעניין ההתנהגותי, ונצטרך לשקול לשלב טיפול תרופתי עם ריספרדל.
הפקת לקחים:
א.  אובחנה בכיתה ב' ADD אולם עפ"י הסיפור הקליני היו כבר אז סימפטומים של ODD (נורת אזהרה להתפתחות CD). האבחון הממוחשב הטעה את הרופא.
ב.  הניסיון לטיפול תרופתי בכיתה ב' לא צלח מכיוון: שלא ניתן במינון מדורג אלא קיבלה ישר את המינון הגבוה מכל תרופה שנוסתה; לאחר ימים ספורים הופסק והוחלף טיפול במהירות מבלי לתת לו הזדמנות להשפיע; הילדה לא אכלה בבוקר לפני נטילת הכדור וכנראה שזה החמיר את תופעות הלוואי.
ג.  הילדה עלתה במשקל באופן ניכר. כידוע האוכל מהווה פיצוי ותחליף לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. 
ד.  חלה החמרה במצבה הרפואי והתפתחה הפרעת התנהגות, שכנראה ניתן היה למנוע אותה לו טופלה כנדרש מלכתחילה. קרוב לודאי שבעתיד יהיה צורך לשלב טיפול עם ריספרדל.

נערה שהידרדרה להפרעת ADHD קשה ומורכבת – האם זה היה הכרח ?

בת 16.5 שנים, בכיתה יא'. לומדת בסדר. לדבריה פנתה בשנה שעברה לאבחון, מכיוון שאינה מרוכזת בלימודים. אובחנה ADD , והומלץ על טיפול תרופתי עם ריטלין שלא נלקח. לא היתה במעקב רפואי.
אלי פנתה לפני מספר חודשים כי  רק "קשה לה להקשיב בכיתה". לקראת סיום אבחוני גילתה לי שבשנה האחרונה לקחה מידי פעם ריטלין מאחיה וזה עזר לה לריכוז. ולכן יזמה להגיע אלי כדי "לקבל ריטלין".
באבחון קליני אבחנתי נערה נבונה עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מלווה: חרדה ודכאון קשים, "מכורה" לעישון ושתיית אלכוהול, עם מרדנות מתנגדת (ODD), קשיי למידה, ועם פגיעה תפקודית רב מערכתית. סווגתי אותה בדרגת חומרה קשה-חמורה. התמונה הקלינית שנחשפה בפני היתה קיימת על פי האנמנזה הרפואית כבר מכיתה ח' (גיל 13 שנים). הערכתי שההפרעה הדומיננטית שלה הנה חרדה ודכאון מלווה בהתמכרות. לפיכך המלצתי להתחיל בטיפול רפואי משולב, טיפול תרופתי לחרדה ודכאון בשילוב טיפול פרטני קוגניטיבי פסיכולוגי. לאחר שהושגה יציבות מסוימת, פחות חרדתית ודיכאונית, שילבתי גם טיפול תרופתי להפרעת קשב וריכוז.
הפקת לקחים:
א. אין די לאבחן ADD אלא הכרחי לאבחן הפרעות נפשיות נלוות, אף אם מתלוננים רק על קשיי קשב.
ב.  אופן התנהגותה בבי"ס היה צריך להדליק נורה אדומה בפני המורים כדי להפנותה לאבחון.
ג.  זה מקרה מורכב של נערה מן השורה אשר מצבה הרפואי הידרדר מכיוון שלא טופלה בזמן.

ילדה בכיתה ב' אובחנה ADHD והומלץ טיפול תרופתי שהיא לא לקחה – מה קרה איתה בכיתה ו' ?

ילדה בת 11.6 שנים, בכיתה ו'. אובחנה בכיתה ב' ADHD בהתבסס על אבחון ממוחשב. הומלץ על תוכנית טיפול תרופתית עם מתילפנידאט. האם החליטה לא לתת את הטיפול המומלץ לבתה.
הגיעה אלי בכיתה ו' כי "קשה לי בלימודים". באבחון קליני איתרתי קשיי קשב וריכוז גבוליים שלא ניתן להגדירם כאבחנת הפרעת קשב וריכוז. באבחוני גיליתי שקשיי לימוד קלים החלו כבר בכיתה א', משמע לילדה היה ויש לקות למידה מסוימת. סווגתי אותה בדרגת חומרה גבולית – קלה. בשלב זה המלצתי על מתן עזרה בלימודים, והתאמות בלימודים: הארכת זמן מבחנים 25%, הקראת מבחנים, מחשבון ומילונית. לא מצאתי צורך בטיפול תרופתי. במעקב שלי נוכחתי שהאינטליגנציה של הילדה מאפשרת לה להצליח טוב בלימודים, וגם כיום ביכולתה להתגבר על לקות הלמידה הקלה וקשיי קשב וריכוז הקלים שלה.
הפקת לקחים:
א.  4 שנים הילדה לא לוקחת תרופות למרות המלצת רופא,ולא נפגע  דבר.אף היום אין מקום לתרופות.
ב.  ייתכן ובחטיבת ביניים-תיכון תתקשה בלימודים יותר וניתן יהיה לשקול טיפול תרופתי.
ג.  מקרה כזה יכול להיכלל כאבחון-יתר וטיפול-יתר וראוי שנימנע מזה.

האם עדיף להבדיל באבחון בין שתי קטגוריות של הפרעת קשב וריכוז ?

אבחנת הפרעת קשב וריכוז הנה הטרוגנית וביטוייה שונים מילד לרעהו. לא כל ילד המאובחן ADHD דומה בקשייו לילד אחר המאובחן באותה אבחנה. לפיכך השוואה שנעשית בין ילדים עם אותה אבחנה עלולה להטעות רופאים והורים. מאידך יועיל לאבחןאת ההפרעה בכל ילד על פי מאפייניה וביטוייה אצלו. לשם כך, סווגתי את ההפרעה לשבע תת-קבוצות (ראה הקלסיפיקציה להלן).
כדי לפשט את הקבוצות ניתן לחלק אותם לשתי קבוצות גדולות:
א. קשיי קשב וריכוז שביטוייה הבולטים הנם קשיים רגשיים חברתיים ולימודים. זו הפרעה גבולית, קלה וקלה-בינונית (a, b, c בטבלה).
ב. הפרעת קשב וריכוז ADHD שהיא "המקורית, האמיתית והנכונה". שביטוייה הם : "הפרעה התפתחותית בויסות ושליטה עצמית" – DDSF (ראסל ברקלי), או כפי שמכונה גם "חסר בויסות עצמי ברגשות" – DESR (קבוצת בוסטון), מרדנות מתנגדת (ODD), הפרעת התנהגות (CD). ויכולה להיות מלווה בהפרעות נפשיות נוספות כמו חרדה דיכאון, שינויים במצב רוח, ועוד. (d, e, f, g בטבלה).
קבוצה א' מהווה 46% מכלל הילדים שאובחנו על ידי, ואילו קבוצה ב' מהווה 54% מהמאובחנים.
יש שוני ברור בין שתי הקבוצות בסימפטומים, בקשיי התפקוד, בצורך בטיפול ובהמשכיות לגיל בוגר. חלוקה זו מקלה גם על הורים להבין את מהות ההפרעה בילדיהם, אם הוא נכלל בקבוצה א' או קבוצה ב' השונות בתכלית אחת מרעותה. ברור שהורים שילדיהם מאובחנים בקבוצה א' מקבלים זאת בהקלה, ובצדק.