בבריאות הנפש רצוי שילוב מחקרים מלמדים עם ניסיון קליני. הפרעת קשב וריכוז מאה אחוז גנטית. לא כל ADHD דומה למשנהו – ישנן דרגות חומרה שונות של ADHD. קשיי קשב וריכוז קלים עם קשיי/לקות למידה אינם בהכרח הפרעת קשב וריכוז.

21/12/2013  ד"ר יהודה ברק: היי שלומי, קראתי בעיון רב את תשובותיך לשאלותי. 
1. אני נוטה מאוד להמנע מהבעת דעה המתייחסת לניסיוני האישי, יש לבדוק ולשקול היטב מחקרים מבוססים היטב ולהתעדכן בכול הקשור לנושא.  2. נראה לי שכדי להתמחות בתחום יש להקדיש לזה משרה מלאה בדיוק כמו שכתבת וכמו שאתה עושה בעצמך. פחות מזה יחטא למקצוע ולמטופלים. 3. רופא ילדים יכול לעשות זאת היטב ומצוין, אבל זאת בהנחה שהוא מקדיש עצמו לתחום ולא עושה זאת כעיסוק צדדי בהיקף זה או אחר.  4. לעליה במספר המטופלים,יש לכך סיבות רבות מאוד, ובמקביל מספר המבוגרים הפונים לטיפול בבעיות קשב, עולה בצורה תלולה, גם במרפאתי.  5. לבסוף, כול הכבוד למאמציך להאיר את עינייהם של הרופאים בתחום קשב וריכוז. האתר שהעלת ראוי לכול שבח. כל הכבוד. 
שלום יהודה, תודה רבה על דבריך. ראשית, נראה לי שאין מחלוקות ביננו בעניינים המהותיים: הצורך בהתמקצעות רופא בתחום הפרעת קשב וריכוז, רופא יקדיש לעבודה בתחום זה לפחות מחצית משרה , הגורמים לעלייה במספר מאובחנים ומטופלים,ועוד.לדעתי בדיון מעמיק ביננו נוכל להגיע להבנה גם בדקויות של נושאים. בהזדמנות זו אני מוצא לנכון להבהיר נקודות חשובות בנושא ADHD שרכשתי דווקא מניסיוני.
בבריאות הנפש רצוי שילוב מחקרים מלמדים עם ניסיון קליני   אני נסמך על ניסיוני העשיר בקליניקה גדולה מאד, בנוסף לזה שאני הופך כל אבן לאיתור מחקרים עדכניים מבוססים, אשר את עיקרם אני נוהג להכניס לאתרי, ולא פעם איני מהסס לבקר אותם. לדעתי, בתחום בריאות הנפש בו אנו עסקינן, יש יתרון לחוקר שיש לו ניסיון קליני עשיר, בעוד יש כיום חוקרים מובילים בארה"ב שאינם עוסקים יותר בקליניקה. איני מטמיע כל מחקר מבוסס כראה וקדשהו, אלא בוחן אותו היטב לאור ניסיוני בקליניקה, קודם שאני מאמץ אותו במלואו, ובדר"כ זה פועל טוב.
יש מצב שלאור לקחים מהקליניקה ניתן להקדים מחקר ולהציע פתרון מעשי לסוגיות שטרם לובנו דיים כמו:
הפרעת קשב וריכוז – מאה אחוז גנטית  כבר לפני כעשר שנים טענתי כי ADHD  זו מאה אחוז תורשתי, מאחר וכל ילד שאבחנתי ADHD לאחד מהוריו או לשניהם אבחנתי את ההפרעה. באותה עת הרופאים המובילים בארה"ב טענו שרק 20% מילדים עם ADHD סיבתם גנטית. כיום מדברים האמריקאים על 80% אתיולוגיה גנטית, ואילו אני טוען מניסיוני גם היום שזה 100% גנטי, כאשר גורמים ותנאים סביבתיים יכולים להשפיע בזה שעלולים להחמיר את ההפרעה, או להקל על הסימפטומים שלה. אגב, אבחון הורה לילד עם ADHD וטיפול בהורה משפר תוצאות הטיפול גם בילד עצמו (עשיתי עבודת מחקר שהוכיחה זאת).
לא כל ADHD דומה למשנהו – ישנן דרגות חומרה שונות של ADHD  כבר לפני כשבע שנים על סמך ניסיוני בקליניקה טענתי שאין די לקבוע אבחנת ADHD אלא יש להבחין בחומרת ההפרעה כי אין בהכרח דין שווה להפרעת קשב בכל הילדים, ולפיכך סווגתי את ADHD בדרגות חומרה שונות. ואילו האמריקאים רק בשנתיים האחרונות החלו לדבר ולכתוב בקטנה על חומרה שונה של הפרעה במצבים שונים, כמו ADHD קשה עם ASD , OCD ועוד. הצורך בטיפול והצפי להערכה עתידית תלוי בדרגת חומרת ההפרעה.
 קשיי קשב וריכוז קלים עם קשיי/לקות למידה אינם בהכרח הפרעת קשב וריכוז  בעייה עיקרית שהאמריקאים עדיין אינם מבדילים בין ADHD קלסי לבין הפרעת קשב שעיקר פגיעתה התפקודית הוא בלימודים. בעוד אני טוען שסימפטומים של קשיי קשב וריכוז עם קשיי למידה הנגרמים בעטיים של הסימפטומים ו/או לקות למידה (המתגלת כבר בגן חובה וכיתות א' – ב') שהינה מולדת ולא בגלל ADHD – אין מקום לאבחנם כהפרעת קשב וריכוז, כי מהות ADHD זו הפרעה התנהגותית נפשית ולא קשיי למידה. יש לעשות הפרדה ביניהם, ומשלא נעשתה הפרדה מתחייבת כזו – כי אז יש אבחון וטיפול יתר של ADHD שלעניות דעתי אינו נכון ולא מוצדק. ייקח עוד כמה שנים והאמריקאים יתפקחו וייעשו את ההבדלה בין ADHD לקשיים בקשב ולמידה. כנראה זה יקרה לאחר שטיפול תרופתי יעלה לעשרים אחוז מהילדים, ואז כל האינטרסים הפרופסיונליים, הכלכליים והשיווקיים לתרופות ימוגו בלית ברירה.
אתר הפרעת קשב וריכוז ראוי לשבח   חן חן על דבריך בשבח אתרי. אני מקדיש זמן רב לעדכון אתרי על ADHD המסתמך על מחקרים וניסיוני, ולאור תגובות קולגות ורופאים המפיקים ממנו מידע ותועלת, אני ממשיך לעשות זאת במרץ רב.  ד"ר שלומי ענתבי.