הדגשים לרופא המטפל בהפרעת קשב – ADHD

1.  לבצע תהליך אבחון קליני מלא עפ"י DSM5, ושאלוני קונרס (וונדרבליט או אחרים) למילוי הורים ובי"ס. לא ניתן להשלים אבחון ללא קבלת השאלון מבי"ס. דווקא במקרים הקשים שעלינו לגלותם ולטפל בהם, קורה שיש הבדל ניכר בין דו"ח הורים לזה של בי"ס.
2.  לבדוק אם יש הפרעה נפשית נלוות ל- ADHD או כראשונית, כמו ODD, CD, חרדה, דיכאון, שינויי מצבי רוח, התמכרויות. לחקור ביסודיות היסטוריה משפחתית של הפרעת קשב וכל הפרעה נפשית אחרת, זה נותן אינדיקציה מועילה לאבחון, ולהערכה להתפתחות חומרת ההפרעה בילד בעתיד.
3.  לא להשתמש ולא להיעזר לאבחון הילד בבדיקות ממוחשבות. אלה אינן מועילות ואף מכשילות. מאבחן המסתמך עליהן משמע עושה קיצורי דרך או שאינו סומך על אבחונו הקליני, אזי הוא בבעיה.
4.  הפרעת קשב וריכוז במקורה ומהותה זו הפרעה נפשית התנהגותית הכוללת: "הפרעה התפתחותית בוויסות ושליטה עצמית" – DDSF (ראסל ברקלי), או כפי שמכונה גם "חסר בוויסות עצמי ברגשות" – DESR (קבוצת בוסטון), מרדנות מתנגדת (ODD), הפרעת התנהגות (CD). ובמרבית המקרים מלווה בהפרעות נפשיות כמו חרדה, דיכאון, שינויים במצב רוח, ועוד.
זו למעשה הפרעת קשב ADHD האמיתית, שטיפול תרופתי בה עשוי למנוע החמרתה למצבים קיצונים.
5. מנגד 'הפרעת קשב' עם קושי רגשי וחברתי קל, שביטויה העיקרי קשיי לימוד. זו במקור לא אמורה להיכלל בהגדרת "הפרעת קשב ADHD", אלא במשך השנים נכללה כהפרעת קשב (לדעתי שלא בצדק), מכיוון שסטימולנטים מסייעים בעקיפין גם ללימודים. זו אחת הסיבות העיקריות שבעשור האחרון עלה מספר ילדים המאובחנים בהפרעה מ-5%  ל-10%, ובתלמידי תיכון מגיעה שכיחות האבחון אפילו ל 15%- 20%.
6.  יש להבחין גם בקשיים לימודיים שאינם נגרמים בגלל הפרעת קשב וריכוז, כמו "לקויות למידה". אלה 'קשיי לימוד מולדים' מתגלים בגן חובה ובכיתות א'–ב' כשילד מתקשה בקריאה, כתיבה, הבנה, חשבון ועוד. אין הכרח לחמתין לאבחון דידקטי, אלא יש לתת עזרה לימודית בכיתות הנמוכות, עפ"י צרכי הילד.
גם מנת משכל נמוכה גורמת לקשיים ניכרים בלימודים ללא הפרעת קשב.
7.  אם אבחנו הפרעת קשב וריכוז אין זה אומר שבכל מקרה עלינו לטפל בתרופות.
נשקול טיפול תרופתי רק במידה ויש פגיעה ניכרת בתפקוד היום יומי של הילד או הבוגר.
8.  תרופות לתת במינון הדרגתי והתאמה אישית לכל אחד תוך מעקב ובקורת. אין  צורך לטפל בהפרעת קשב במינון תרופות מרבי. כדוגמת ילד שוקל 34 ק"ג שהומלץ לו מינון ריטלין של 80 מג' LA.
9.  לשקול במשנה זהירות המלצה לטיפול במקרים קלים של קשיי קשב, כאשר הפגיעה התפקודית העיקרית היא בלימודים. ראוי להדגיש להורים שטיפול תרופתי בילדים אלה אינו הכרח רפואי אלא לצורך לימודי ולשתפם בהחלטה. ואם מחליטים בכ"ז על טיפול תרופתי, מספיקים מינונים מינימליים.
10.  להיזהר מצעירים המתחזים כלוקים בהפרעת קשב כדי לעשות שימוש לא נכון בתרופות.
11.  להימנע ממתן טיפול תרופתי "לא הגיוני" כמו במקרה של צעיר המקבל ריטלין רגיל IR  שלושה כדורים שלוש פעמים ביום. כדורים אלה משמשים צעירים באירועים ומסיבות. אני שיניתי לו את הטיפול.
12.  לילד עם ADHD, אחד מהוריו (או לשניהם) יש גם הפרעת קשב, אבחון וטיפול בהורה משפר תוצאות הטיפול בילד (העבודה באתרי). כדי לעזור לילד רצוי לאבחן ולטפל בהורה עם ADHD קשה.
14.  לזכור כי לקיחת תרופות למי שאינו זקוק עלול לגרום לנזק רפואי.
15.  להקפיד שבמקרים של ADHD עם הפרעות נפשיות בולטות – להפנות לטיפול פסיכיאטר ילדים.
16.  מתי אפשר להפסיק טיפול תרופתי לילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז – הורים תוהים ושואלים. כידוע ההפרעה נמשכת למבוגרים, וכמחציתם נזקקים לתרופה גם כבוגרים. באחרים ההפרעה מתמתנת במשך השנים, ולומדים לעשות פיצוי (קומפנסציה) לסימפטומים התנהגותיים, וסימפטומים היפראקטיביים מתמעטים. ניתן לשקול הפסקת טיפול תרופתי בילד במצבים אלה: הילד משוחרר מסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז יותר משנה כאשר הוא תחת טיפול תרופתי; הילד משתפר יותר ויותר בעוד המינון התרופתי נשאר אותו דבר; התנהגות הילד טובה למרות הפסקה בטיפול לתקופה מסוימת; הילד פיתח ומגלה יכולות חדשות לקשב וריכוז.
אם מחליטים להפסיק טיפול תרופתי נדרשת תמיכה לילד מהורים ומשפחה לחיזוק התנהגות טובה.
17.  ערובה להצלחת הטיפול בילדים עם הפרעת קשב וריכוז היא שיתופם ושילובם של הורים בכל תהליך האבחון, התלבטויות ושיקולים לצורך בטיפול, ובמעקב הרפואי על תוצאות הטיפול.
לשם כך נדרשת מרופא אמפטיה וסובלנות מרבית, בעוד לעיתים נתקלים בהתנהלות לא ראויה מהורים.
18.  עלינו לזכור שעדיין רב הנסתר על הגלוי בהפרעת קשב ועוד יחולו שינויים באבחון וטיפול בה.