אבחון פסיכו-דידקטי אינו נדרש לתהליך אבחון הפרעות קשב וריכוז בילדים (ADHDׂ)

הגזמה מיותרת בהמלצות לביצוע אבחון פסיכו-דידקטי בילדים עם הפרעות קשב וריכוז וקשיי למידה

שמענו כי הוועדה לזכויות הילד בכנסת, בראשות אורלי לוי אבקסיס, דנה באחרונה בנושא אבחונים פסיכו-דידקטיים, שילדים נצרכים אינם מקבלים אותם ממערכת החינוך. אמנם יש ערים ורשויות , שמחלקות החינוך שלהן מאוישות במספיק פסיכולוגים חינוכיים, אשר מבצעים אבחונים כאלה לילדים נזקקים. אולם ברוב המכריע של המקרים נעשים האבחונים הפסיכו-דידקטיים במכונים פרטיים. השאלה היא אם האבחון נדרש לתהליך אבחון הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בילדים עם קשיים/לקויות למידה בנוסף.
מכונים פרטיים לאבחונים פסיכו-דידקטיים, צצו כפטריות לאחר הגשם, מאחר שרבים ראו בזה פוטנציאל לעסק רווחי קל, כשגובים לבדיקה בין 2,000 ₪ ל 3,000 ₪. מכונים אלה הם בעצם מכונים עסקיים לכל דבר ועניין, יותר מאשר מכונים רפואיים. הם גורמים לחגיגה כספית לכולם. קופות החולים נוכחו שיש "דרישה גדולה" לאבחונים פסיכו-דידקטיים (לא משנה אם הם מוצדקים לימודית רפואית, או לא), ולכן הכניסו אותם להשתתפות הקופה במסגרת הביטוחים המשלימים החדשים שלהם, לצורכי שיווק (לגיטימיים) להצטרפות חברים לביטוח המשלים ולהצטרפות חברים חדשים לקופ"ח.
הנוהג בבתי ספר שמפנים כל ילד, כבר מכיתה א'-ב', עם חשד לקושי למידה ו/או קשיי קשב וריכוז לאבחון פסיכו-דידקטי. מדוע ולמה, למורים/ות פתרונות. אציג להלן את המקרים הקלסיים שבתי-ספר מרבים לשלוח לאבחון פסיכו-דידקטי שלא לצורך. הם מהווים לפחות מחצית מהילדים המגיעים למרפאתי:
1.  ילד מתקשה בלימודים ואינו קשוב ולא מרוכז בכיתה, מפטפט ומפריע, בי"ס "קובע" שהוא חשוד להפרעות קשב וריכוז (ADHD). ואז כמקובל בבתי-ספר הוא מתחיל "בתהליך אבחוני", וכתחנה ראשונה בי"ס מפנה אותו לאבחון פסיכו-דידקטי. זו לא הדרך הנכונה. אם בי"ס (מורה, מחנכת, יועצת, מנהל בי"ס) חושד שלילד יש הפרעות קשב וריכוז, עליהם להפנותו ככתובת ראשונה לרופא המאבחן ומטפל בהפרעות קשב וריכוז. אין שום צורך להפנותו קודם לאבחון פסיכו-דידקטי. זה מיותר. אם הרופא יאבחן הפרעות קשב וריכוז עם פגיעה תפקודית בתחום רגשי/תסכול, חברתי, התנהלות, התנהגות ולימודים – ישקול הרופא טיפול רפואי לפי הצורך.
2.  ילד בכיתות הנמוכות של בי"ס יסודי א' – ג', עם קשיי למידה, בי"ס נוהג להפנותם לאבחון פסיכו-דידקטי. מדוע? לבי"ס פתרון. ילדים כאלה אנו נפגשים בשני מצבים:
    א.  ילד עם קשיי למידה וקשיי קשב קלים: באבחוני אני בודק את קשיי הלמידה של הילד, בנוסף לשאלון למידה מובנה לילדים המותאם לכיתות נמוכות של בי"ס יסודי ממולא ע"י המחנכת. ואם מסתבר לי כי לילד יש קשיים כבר מכיתה א' בקריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, וחשבון, כלומר לילד יש "לקות למידה". בי"ס יודע ומכיר בזה (מהשאלון הממולא), ולכן אין צורך להפנותו לאבחון פסיכו-דידקטי. אלא על בי"ס לטפל בבעיית הילד העיקרית, שהיא קשיי למידה הנובעים מ"לקות הלמידה". ולשם כך, להתאים לילד עזרה בלימודים עפ"י צרכי הילד במסגרות הקיימות בבי"ס (לעיתים גם כיתה קטנה). בי"ס אמור ויודע לעשות זאת, ללא צורך באבחון פסיכו-דידקטי שאינו מוסיף דבר.
    ב.  הילד מתקשה בלימודים עם סימפטומים של הפרעת קשב:  בי"ס משוכנע שקשיי הלימודים אצל הילד נובעים מהפרעת קשב וריכוז, ולכן מפנים אותם לרופא לאבחון ADHD. בד"כ ילדים כאלה עם "לקות למידה" (כנ"ל) ויש להם סימפטומים של הפרעת קשב. אולם לקות הלמידה בילדים אלה אינה נגרמת ע"י ADHD. שוב בעיית הילד העיקרית הים לקות למידה ועל בי"ס לטפל בהתאם כנ"ל. אם הפרעתך קשב וריכוז ביטוייה הבולטים זה קשיי התנהגות (ADHD קלסי) יש לשקול טיפול רפואי משולב, רגשי ותרופתי. אולם ברוב המכריע של ילדים כאלה אפשר להסתפק בטיפול רגשי ולהמתין עם טיפול תרופתי.
3.  ילד בכיתות גבוהות של בי"ס יסודי ותלמידי תיכון עם הפרעות קשב וריכוז וקשיי למידה:
הילד מאובחן עם ADHD ועם קשיי למידה. לפי האנמנזה של לימודיו בכיתות נמוכות של בי"ס יסודי, ניתן לאבחן אם לילד יש "לקות למידה", ו/או קשיים בלימודים, המחמירים בגלל ADHD או נובעים מ- ADHD (בהתאמה). גם ילדים כאלה שאני מאבחן, איני ממליץ לבצע להם אבחון פסיכו-דידקטי. אלא בנוסף לטיפול תרופתי, אני מפרט במכתב סיכום לבי"ס, על המלצותיי הנקבעות לפי צורכי הילד: עזרה בלימודים והתאמות לימודיות כמו: הארכת זמן מבחנים, הקראת שאלות, מחשבון ומילונית. רובם המכריע של בתי ספר מקבלים המלצותיי גם לתיכוניסטים ולבגרויות. אבחון דידקטי נדרש במידה והילד זקוק לשחרור משפה זרה כמו ערבית, וכדומה שרק אבחון דידקטי יכול לקבוע זאת.
4.  בכל המצבים הנ"ל קשיי הלמידה מושפעים ממנת המשכל של הילד. ככל שמנת המשכל של הילד גבוהה יותר יתגלו אצלו קשיי למידה במצבים הנ"ל מאוחר יותר (בכיתות גבוהות יותר). לאחר ניסיון עשיר במקרים כאלה, אפשר גם להעריך את מנת המשכל של הילד, לפי חומרת קשיי הלמידה שלו וזמן הופעתם.
5. לסיכום: אבחון פסיכו-דידקטי אינו חלק מתהליך אבחון הפרעות קשב וריכוז, כפי שלצערנו מרבית בתי הספר חושבים. גם לקביעת לקות למידה בייחוד בבי"ס יסודי, אין חובה לבצע אבחון דידקטי, וניתן ברוב המקרים לקבוע זאת באבחון קליני עם שאלון ספציפי ללימודים הממולא ע"י בי"ס. רק ילדים עם לקות למידה" בלבד, ללא סימפטומים של ADHD סביר שבי"ס ימליץ על אבחון דידקטי, אם כי בי"ס מכיר את הילד לאורך שנים ויכול להעריך את קשייו הלימודיים והעזרה הלימודית הנדרשת לו טוב יותר ממאבחן דידקטי.

בדיקות ממוחשבות אינן נדרשות לתהליך אבחון קליני מלא להפרעות קשב וריכוז (ADHD)

מצב דומה התרחש בשעתו (ועדיין ממשיך אם כי פחת) בנושא בדיקות ממוחשבות להפרעת קשב וריכוז (ADHD). רופאים המליצו על ביצוע בדיקות ממוחשבות, כדי לדעת אם לילד יש הפרעת קשב וריכוז, ובעקבותיהם בתי ספר הפנו בהמונים לבדיקות אלה. בעבר, עד לפני חמש-שבע שנים גבו עבור הבדיקה, בייחוד "טובה" (כיום יש מתקפת שיווק אגרסיבית לבדיקת "מוקסו") כ-2,000 ₪ ויותר, והעסקים פרחו. כבר בתחילת דרכי בתחום, לפני למעלה מעשור, טענתי שזו טעות חמורה להסתמך על בדיקה ממוחשבת, לאבחון הפרעת קשב וריכוז, וחזרתי על זה במהלך עשר השנים האחרונות בכל הזדמנות. אולם רבים הבחינו באפשרות לרווח קל, ופתחו עוד ועוד משרדים (סמוכים למרפאה) לביצוע הבדיקה. לאור ההיצע הרב, ירד מחירה וכיום נע בין 300 – 400 ₪ , ואז לאור הוזלת המחיר גדל הביקוש. הסתמכות שגויה על הבדיקה, מכשילה את הרופא לאבחון נכון של הילד ולקביעת טיפול המתאים לו. לצערי, עדיין רופאים (ובעקבותם בתי ספר) ממשיכים להפנות לבדיקות אלה. אני ממליץ שוב בפני רופאים ובתי"ס לא להמליץ לבצע בדיקות כאלה שאין להם כל ערך לאבחון. מי שמסתמך על בדיקות ממוחשבות, אינו יודע לאבחן, ועדיף לטובת הילדים שיימנעו לעסוק בתחום. הורים הנדרשים לבצע בדיקה כזו יכולים בנימוס לא להסכים.