מחקר על הקשר בין חוויות שליליות בילדות לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD)

הקשר בין חוויות שליליות בילדות לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD)
מחקר האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים

 Associations between Adverse Childhood Experiences and ADHD: Analysis of the 2011 National Survey of Children's Health" 6 May 2014

כאשר ילדים נמצאים כל העת במאבק: על התמקדות במשימות, להישאר מאורגנים, לשליטה בהתנהגות שלהם, ולשבת בשקט, הם עשויים להיות מוערכים עם הפרעות קשב. רופאים, לא צריכים לעצור שם. חוקרים בראשות ד"ר ניקול מ. בראון, פרופסור לרפואת ילדים, בחטיבה לרפואת ילדים כללית, בית החולים לילדים במונטפיורי, אלברט איינשטיין, בי"ס לרפואה בניו יורק, גילו במחקר כי ילדים רבים עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים גם עם אתגרים כמו עוני, גירושין, אלימות בשכונה, ושימוש בסמים בקרב בני משפחה.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שילדים עם הפרעות קשב וריכוז חווים טראומות בשיעורים גבוהים יותר באופן משמעותי, מאשר אלו ללא הפרעת קשב וריכוז. רופאים עשויים להתמקד בהפרעת קשב כאבחנה ראשונית ולהתעלם מנוכחות אפשרית של היסטורית טראומה, העשויה להשפיע על טיפול.
ד"ר בראון ועמיתיה ניתחו נתונים של הסקר הלאומי 2011 על בריאות הילדים. הם זיהו 65,680 ילדים בגילים 6-17 שנים עם סימפטומים של אבחנת הפרעות קשב וריכוז, ובחנו את חומרתם והתרופות שקיבלו, כמו גם 9 חוויות שליליות בילדות (ערכי ACE): עוני, גירושין, מוות של הורה/אפוטרופוס, אלימות במשפחה, אלימות בשכונה, התמכרות, כליאה, מחלת נפש משפחתית ואפליה.
12% מהילדים אובחנו עם ADHD. הוריהם דיווחו אצלם על שכיחות גבוהה יותר של כל תופעות לוואי מאשר לילדים ללא ADHD. הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז דיווחו גם על מספר גבוה יותר של חוויות ילדות שליליות בהשוואה לילדים ללא הפרעות קשב וריכוז; 17% מהילדים עם הפרעות קשב וריכוז היו להם ארבעה או יותר ערכי ACE לעומת 6% בילדים ללא הפרעות קשב וריכוז.
בילדים החווים ארבע או יותר חוויות שליליות היה כמעט פי שלושה יותר שימוש בתרופות ל-ADHD בהשוואה לילדים עם שלוש או פחות חוויות שליליות. ילדים עם ארבע או יותר חוויות שליליות היו גם בסבירות גבוהה יותר שהורה שלהם גם עם הפרעות קשב וריכוז מתון עד חמור, בהשוואה לילדים עם שלושה או פחות ACE.
ידע על שכיחות וסוגי חוויות שליליות (ACEs) בקרב ילדים שאובחנו עם הפרעות קשב עשוי להגביר את המאמצים, כדי לטפל בטראומה ולשפר את מיפוי הפרעות קשב, לשם דיוק האבחון וניהול ההפרעה.
רופאי ילדים צריכים לשקול לעשות מיפוי לחוויות ילדות שליליות בילדים שהם חושדים שייתכן שיש להם ADHD ו/או למי שכבר מאובחן, וליזום תכניות טיפול והתערבות המבוססות על חוויות שליליות בילדים החיוביים לערכי ACE.
הערותיי: עבודת מחקר מצויינת, יסודית ואיכותית, נוגעת בליבת הבעייה האמיתית של הפרעות נפשיות בילדים (עימן גם ADHD), ופותחת את המורסה המוגלתית החברתית לרווחה ללא כחל וסרק. בקליניקה אני נוכח בילדים רבים שאני מאבחן עם הפרעת קשב וריכוז קשה (ADHD עם הפרעת התנהגות ו/או הפרעה נפשית נלווית), אשר רבים מהם מגיעים משכבות חברתיות-כלכליות נמוכות, כשני שליש מתוכם הורים גרושים, יש הפרעת נפש במשפחה (בד"כ לאחד ההורים יש הפרעה נפשית לא קלה), יש אלימות, והתמכרויות, כך שמרבית הילדים עם ADHD קשה עונים על יותר מארבע החוויות השליליות בילדות (מתוך תשע ה- ACEs). משמע הגנטיקה המשפחתית משפיעה שהילד ילקה בהפרעות קשב וריכוז, ואפשר לצפות שההפרעה תתפתח לקשה,כאשר אחד ההורים או במשפחה הקרובה יש הפרעת נפש, בעוד התנאים והגורמים הסביבתיים הקשים, מחמירים עוד יותר את הפרעת הקשב וריכוז בילדים.
לאוכלוסיות אלה המדינה צריכה להושיט יד מסייעת נמרצת יותר מאשר נעשה עד היום. אחרת הפערים החברתיים-כלכליים יגדלו עוד ועוד, עד שיערערו את יציבות החברה הישראלית ואיתה את המדינה עצמה. על אויבנו החצוניים נגבר, אולם אם חפצי חיים אנחנו כעם מאוחד במדינה, עלינו לטפל בסדר עדיפות עליון בפערים החברתיים החמורים, ע"י חינוך, חינוך ועוד חינוך. ומה עושים למען זה שרי החינוך והרווחה???