האם פעילות גופנית הינה שיטת התערבות מבטיחה לשיפור סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ADHD ?

השפעת פעילות אירובית על סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז בילדים צעירים
Exercise before school may reduce ADHD symptoms in kids

A Randomized Trial Examining the Effects of Aerobic Physical Activity on Attention-Deficit Hyperactivity Disorder Symptoms in Young Children, Betsy Hoza, Michigan State  University,Journal of Abnormal Child Psychology, September, 2014

מחקר חדש, מצא כי פעילות אירוביות יומית לילדים צעירים בסיכון, לפני בית הספר, יכולה לסייע בהפחתת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, בכיתה ובבית, כמו חוסר תשומת לב, מצבי רוח, וקושי להסתדר עם אחרים.
בתור ילד הקדשת תשומת לב כל היום בבית הספר זה לא קל, בייחוד עבור אלה הנמצאים בסיכון גבוה ל הפרעות קשב וריכוז. "מחקרים קודמים מצביעים על כך שלפעילות גופנית יכולה להיות השפעה חיובית על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז," אמרה אלן סמית, שערכה את המחקר יחד עם המחברת ראשי טסי הוזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת ורמונט.
מחקר קודם מאוניברסיטת מישיגן הראה שתפקוד המוח משתפר, וכן כישורי מתמטיקה וקריאה נהיים טובים יותר, בתלמידי בתי ספר יסודיים שנחשפו לפעילות גופנית אינטנסיבית. בכל זאת, עדיין לא ידוע איך פעילות גופנית עקבית עשויה לשפר מגוון רחב של סימפטומים וליקויים הקשורים להפרעת קשב-ריכוז והיפראקטיביות.
על פני תקופה של 12 שבועות, עקבו אחר 200 תלמידי בית ספר יסודי, החל מהגן ועד כיתה ב' שגם הציגו סימנים של הפרעות קשב וריכוז או לא. התלמידים נבחרו באופן אקראי להשתתף: בקבוצה שסיימה פעילות גופנית מתונה עד נמרצת בכל יום לפני בית הספר, או לקבוצה שפעילויות הילדים בה הייתה סטנדרטית הכרוכה יותר בישיבה יותר בכיתה.
למרות שהממצאים מצביעים על כך שכל המשתתפים הראו שיפור, ילדים עם סיכון להפרעות קשב וריכוז שביצעו פעילות קבועה, נהנו על פני מגוון רחב יותר של שיפור בסימפטומים, מאלה שהפעילויות הייתה מינימלית. יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את התדירות ומידת הפעילות הגופנית שיכול לספק יתרונות לילדים. ההשפעות של פעילות גופנית עשויות להיות אחרות שתלויות בגיל הילד.
למרות מספר השאלות שנותרו בעינן, פעילות גופנית נראית כשיטת התערבות מבטיחה להפרעות קשב וריכוז עם יתרונות ידועים לבריאות הכללית של ילד. זה מעניק לבתי ספר עוד סיבה טובה לשלב פעילות גופנית ליום הלימודים.
הערותיי: עוד מחקר מיני רבים, כפי שפרסמתי באתרי (בפרק על "פעילות ספורט והפרעת קשב וריכוז") המראה שיפור בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, אצל ילדים העושים פעילות גופנית רצופה וקבועה. אין צורך לחכות למחקרים נוספים, כדי להשתכנע ולעשות פעילות ספורט הטובה לגוף ולנפש, מה שזה מכבר ידעו אבות אבותנו גם כן. נ.ב. בבי"ס בבולטימור ארה"ב (שתארתי גם באתרי), מקדישים חלק נכבד מזמן התלמידים לפעילויות ספורט וחברתיות מגוונות, עם תוצאות טובות מאד.

 

האם נגינה על כלי נגינה, קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים

עובי קליפת המוח ובשלותו ומשך ההדרכה במוסיקה: פעילויות לקידום בריאות מעצבות התפתחות המוח, כתב העת של האקדמיה לילד ולמתבגר האמריקאי לפסיכיאטריה, ספטמבר 2014

 Cortical Thickness Maturation and Duration of Music Training: Health-Promoting Activities Shape Brain Development, James J. Hudziak, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Article in Press

 מטרת המחקר, להעריך את המידה שבה נגינה על מכשיר נגינה קשורה עם התפתחות עובי קליפת המוח, בקרב בני נוער בריאים. 
משתתפי מחקר זה, היו חלק ממחקר NIH- MRI להתפתחות מוח נורמלית. שיטת מחקר לעיצוב אורך שהמשתתפים עברו סריקת ,MRI ובדיקות התנהגותיות עד 3 ביקורים' בפרקי זמן של שנתיים. MRI, IQ, ונתוני אימון מוסיקה היו זמינים עבור 232 בני נוער (334 סריקות), בגיל 6-18 שנים. עובי קליפת המוח נמדד כנגד מספר השנים שכל נער ניגן כלי נגינה. הגיל, מין, נפח המוח, וסורק, נלקחו בחשבון.
תוצאות: לא נמצא קשר בין העובי ושנות הנגינה על כלי ."גיל × השנים של משחק" היו קשורים בעובי הקורטקס המוטורי, כמו גם קליפת מוח הקדם חזיתית והקודקודית. ניתוח מעקב גילה כי אימון מוסיקלי קשור בשיעור מוגבר של התבגרות עובי קליפת המוח. תוצאות היו ללא שינוי עם משתנה IQ. 
מסקנות: נגינה בכלי נגינה קשור עם התבגרות עובי קליפת המוח מהירה יותר באזורים המעורבים בתכנון מוטורי וקואורדינציה, יכולת ראייה מרחבית, ושליטה ברגשות ודחפים. עם זאת, בהתחשב באופי מעין-ניסיוני של מחקר זה, לא יכולים לשלול את ההשפעה של משתנים מבלבלים.
הערותיי: מחקר מעניין המנסה לבחון בזהירות את השפעת הנגינה בכלי נגינה על קואורדינציה, ועל שליטה ברגשות ובדחפים. אני סבור שיש בתאוריה זו משהו. כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיטריה לילד ולמתבגר, נתן למחקר במה ראויה. עוד יהיו מחקרים נוספים בעתיד בתחום זה ודומיו.

האם בתינוקות בגיל 12 חודשים, דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות וחוזרות על עצמן מנבאות הפרעה עתידית בספקטרום אוטיזם (ASD)

האם דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות וחוזרות על עצמן מנבאות הפרעה עתידית בספקטרום אוטיזם (ASD), כתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר

  

 Repetitive Behavior in 12 Month old, later Classified with ASD, Jed T. Elison, Journal of
the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, Oct 2014.

 בעוד סמנים מוקדמים לקשיים בתקשורת חברתית, מהווים גורמי סיכון לניבוי אבחון מאוחר  יותר להפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD), פחות ידוע על הרלוונטיות של דפוסים מוקדמים של התנהגויות מוגבלות והחוזרות על עצמן כמקדימות ASD . במחקר זה שיפורסם בחודש הקרוב בכתב העת Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, נבדקו דפוסים של גינונים מוטוריים סטריאוטיפיים ומניפולציה חוזרת ונשנית בילדים בגיל 12 חודשים עם סיכון נמוך וגבוה לפיתוח ASD. (שכולם נבדקו ל ASD בגיל 24 חודשים).
בוצע קידוד של התנהגויות חוזרות ונשנות בשלוש קבוצות: 1) תינוקות בסיכון נמוך (LR, n=53 );
2) תינוקות בסיכון משפחתי גבוה שאינם עומדים בקריטריונים לאבחון להפרעה אוטיסטית בגיל 24 חודשים (HR-שלילי, n = 75); י 3) תינוקות בסיכון משפחתי גבוה שענו על קריטריונים לאבחון הפרעה אוטיסטית בגיל 24 חודשים (HR-ASD, n = 30).
תוצאות: קבוצת HR-ASD הראתה גינונים מוטוריים סטריאוטיפים באופן משמעותי גדול יותר, מאשר בשתי הקבוצות האחרות HR שלילי, LR. מניפולציות חוזרות ונשנות נראו יותר באופן משמעותי בקבוצות HR-ASD, HR שלילי, מאשר בקבוצת LR. התוצאות מצביעות שהערכה ממוקדת  של התנהגות חוזרת ונשנית בתינוקות יכולה לאפשר איתור מוקדם של הפרעה בספקטרום אוטיזם. (ASD).
הערותיי: מחקר חשוב ומעשי לעבודה הקלינית לאבחון סימנים ראשונים בתינוקות להפרעה בספקטרום אוטיזם. המחקר עבר ביקורת בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר.