תוכנית טלוויזיה על ADHD "כמין הפרעת קשב משל עצמה"

תכנית טלוויזיה בהפרעה

נשאלתי לאחרונה ע"י רופאים, אם צפיתי בתוכנית טלוויזיה בערוץ 2 על "אבחונים בהפרעה", והשבתי בשלילה. מצאתי לנכון לצפות בתוכנית בדיעבד, כדי להשיב על שאלות שנשאלתי. למען הגילוי הנאות, לפני כשלושה חודשים שוחחה איתי תחקירנית תוכנית זו, ולאחר שהבהרתי בפרוט את עמדתי בנושא, ביקשו לתאם איתי מועד כדי לצלם אותי בקליניקה עם מטופלים, ולזה לא הסכמתי למרות פניותיהם החוזרות, מכיוון שסברתי שתוכנית כזו צריכה להיערך בדיון רציני וענייני ללא "הצגות".
צפיתי בשעמום מתוכנית ממושכת ומייגעת, גרועה מאד, שטחית ורדודה, מבולבלת, עם קפיצות תזזיטיות מנושא לנושא, ערבבו בין אבחון הפרעת קשב לאבחון לקות למידה , ולמתן התאמות (הקלות) בלימודים. באף עניין לא הועבר מסר ברור לציבור, אלא להיפך יצא מבולבל יותר. לא הבהירו לצופה בפשטות, מה על הורה לעשות ולמי לפנות כשלילדו יש חשד להפרעת קשב ו/או קשיי למידה. לא ליבנו את סוגיה, האם נכון לעשות, כפי שמרבית בתי הספר נוהגים כיום, שילדים עם חשד להפרעות קשב ו/או קשיי למידה, מפנים אותם תחילה למבחן פסיכודידקטי ולמבחן קשב ממוחשב, ורק לאחר מכן בסוף לרופא מאבחן? לא ניתנה בתוכנית תשובה נכונה ומהימנה לסוגיה עיקרית זו.
התוכנית הייתה מעין "הצגה" בלתי מוצלחת, בעריכה גרועה, בתכנים רדודים, ללא מסרים ברורים. ועם שחקנים לא מתאימים, בחלקם "ידוענים" שאינם בקיאים בתחום וקשקשו ללא הבנה בסיסית, ובחלקם רופאים עם הופעה ומצגת ללא תכנים עיקריים אמיתיים, וללא מענה לבעיות הנוקבות מה עלינו לעשות כדי לפתור אותן, אלא נראה יותר כשווק מרכולתם.
יום למחרת תכנית זו, כתב עינב שיף (בידיעות אחרונות) בקורת קשה (מוצדקת) על תכנית הטלוויזיה באופן ענייני נבון ונכון, חד ומכוון. התכנית כונתה על ידו "כמין הפרעת קשב משל עצמה".
באתרי דנתי והסברתי לא פעם בפרוט רב בנושאים שהועלו בתכנית והמלצתי על הדרכים לטפל בהן: 
א. לא נכון עושים בתי"ס, ששולחים כל ילד בחשד להפרעת קשב והתנהגות ו/או קשיי למידה, לסדרת מבחנים: ממוחשב, פסיכודידקטי, ורק בסוף לרופא. הנכון לעשות, להפנותו בראש וראשונה לאבחון אל רופא מומחה בתחום הפרעות קשב. על בתי הספר לחדול ממנהגם הפסול המחמיר את הבעייה.
ב. פעמים רבות ילד (בכיתות נמוכות של בי"ס יסודי) עם לקות למידה ברורה, נשלח ע"י בית הספר לרופא כדי שיאבחן אותו בהפרעת קשב כדי שיטופל עם ריטלין. בעוד חובתו של בי"ס המכיר היטב את קשיי הילד בלימודים, לתת לו עזרה בלימודים בהתאם לצרכיו. לזה, לא נדרש לעשות מבחן דידקטי.
ג.  רופא המאבחן ילד: 1. עם הפרעת קשב  2. ממליץ לו טיפול תרופתי  3. ובנוסף לילד יש לקות למידה (בכיתות א'-ג' התקשה בכתיבה, קריאה, הבנת הנקרא, חשבון) – במצבים כאלה מגיע לילד גם התאמות בלימודים, הרופא יכול להמליץ על כך, ללא אבחון פסיכודידקטי. כך אני נוהג לעשות, וכל בתי הספר כולל התיכוניים, מכבדים ומקבלים המלצותיי. לעומת תלמידים מצליחים בקלות "לעבוד" על אבחון דידקטי כדי להשיג הקלות לימודיות שאינן מגיעות להן.
ד.  אבחון פסיכודידקטי נדרש רק במקרים שלילד יש לקויות למידה קשות, וגם לשם קביעת יכולותיו וכישוריו הלימודיים (בדיקת מנת משכל IQ), כדי להתאים לו מסגרת לימודים המתאימה לו.
ה.  אין שום צורך בבדיקה ממוחשבת (טובה, ומוקסו ועוד) כדי לאבחן הפרעות קשב. בדיקה זו אינה נכונה, מיותרת ומטעה את הרופא. רופא הממליץ לבצע בדיקה כזו ונסמך עליה, אינו יודע כיצד לאבחן.
ו.  אם ננהג כנ"ל, תימנע עוגמת נפש רבה ובלבול רב של ההורים, ייחסכו כספים רבים להורים ולמערכת הבריאות. כי זאת לדעת הרוב המכריע של מכוני האבחון והטיפול למיניהם נועדו לעסק מסחרי בלבד, ואינם מכוונים ולא יכולים לתת מענה רפואי. הם צצו כפטריות לאחר הגשם לעשיית כספים.
ז.  התרעתי על כך רבות באתרי, שזו אחריות משרד החינוך לפקח ולעשות סדר בבתי הספר ובמכונים "המאבחנים", ואחריות משרד הבריאות לפקח על תהליכי האבחון הרפואי והטיפול התרופתי, אולם לא נעשה דבר. עד כה שרי החינוך והבריאות והמנכלים, מצהירים בתקשורת הצהרות ללא כיסוי רציני.
ח. לפיכך המצב כיום רע בכל המובנים. הגרוע מכל שיש אבחוני יתר וטיפולי יתר בהפרעות קשב, שלא לצורך שאת נזקיהם עדיין איננו יודעים. שמעתי שבבדיקה בקופ"ח מסויימת מצאו שיותר מ- 10% (!) מהתלמידים מטופלים. אנו לא רחוקים להגיע לאבחון/טיפול של 15%-20% (!) מהתלמידים בהפרעת קשב (ADHD). ואם כך יקרה, האחריות כולה תיפול בשל מחדלי משרדי הבריאות והחינוך.
מבחן פסיכודידקטי אינו נדרש לאבחון הפרעת קשב