טיפול עם ברוקולי, כרובית וכרוב משפר סימפטומים של אוטיזם (ASD)

טיפול עם sulforaphane מולקולה הנמצאת במזונות כמו ברוקולי, כרובית וכרוב
עשוי לשפר את הסימפטומים של הפרעת הספקטרום האוטיסטי

 Treatment with  sulforaphane, a molecule found in broccoli, cauliflower and cabbage,   may improve symptoms of autism spectrum disorder PNAS, Oct. 2014  

מחקר בראשות חוקרים מבית חולים לילדים (Mass General (MGHfC ובית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מצא ראיות לכך שטיפול יומי עם Sulforaphane, מולקולה הנמצאת במזונות כמו ברוקולי, כרובית וכרוב, משפר משמעותית סימפטומים מסוימים של הפרעות בספקטרום האוטיזם. הדו"ח שלהם פורסם בכתב העת האקדמי האמריקאי הלאומי למדעים, באוקטובר 2014 ,
  (The official scientific journal of the National Academy of Sciences, PNAS).
המשתתפים במחקר קבלו מנה יומית של sulforaphane והראו שיפור בתחומי התנהגות ותקשורת. המחברים מדגישים כי תוצאות מחקר ניסוני זה, שנערך במרכז לוריא לאוטיזם, יש לאשרר במחקרים גדולים יותר, לפני שניתן יהיה להסיק מסקנות לגבי התועלת הטיפולית של sulforaphane.
"במשך השנים היו מספר דיווחים אודות מקרים שילדים עם אוטיזם יכולים להשתפר באינטראקציה החברתית ובכישורי שפה, כאשר יש להם חום, מסביר אנדרו צימרמן, MD, שותף במחקר הנוכחי, אשר גם שותף למחקר שפורסם בשנת 2007 על השפעת החום. אז חקרו מה עשוי להסביר זאת ברמה תאית, והנחחו כי זה נובע מהפעלת חום בגלל תגובה התאים ללחץ, שבו מנגנונים תאיים המגינים מופעלים באמצעות הפעלת הגנים."
Sulforaphane בודד לראשונה בשנת 1990 על ידי ד"ר פול Talalay פרופסור למדעי פרמקולוגיה מולקולרית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. אנדרו צימרמן, שהיה בג'ונס הופקינס כשפרסם את "נייר החום" (the fever paper), הציע לצוות של Talalay לבדוק יתרונות אפשריים של sulforaphane לטיפול באוטיזם. בעוד מנגנון של בסיס האוטיזם נותר במידה רבה בלתי ידוע, אם כי האבנורמליות המולקולרית  כולל מה שקשור לתגובת הלחץ הצלולרית, זוהתה.
המחקר כלל 44  צעירים, בגילי 13 עד 27 שנים, שאובחנו עם הפרעה בינונית עד קשה בספקטרום האוטיזם. המשתתפים חולקו באקראי לאלה שקיבלו מנה יומית של sulforaphane מופק מנבטי ברוקולי , או פלצבו. משתתפים הוערכו באמצעות מדידות סטנדרטיות של התנהגות ואינטראקציה חברתית ע"י  מטפלים, וצוות המחקר,  בתחילת המחקר ולאחר 4, 10 ו -18 שבועות לאחר שהטיפול החל. הטיפול הופסק לאחר 18 שבועות, והערכות נוספות של 22 משתתפים נערכו 4 שבועות לאחר מכן.
בקרב 40 המשתתפים, ממוצע הציונים בכל אחת מההערכות היו טובים יותר באופן משמעותי ל- 26 המשתתפים שקיבלו Sulforaphane מאשר 14 שקיבלו פלצבו. סה"כ 17 מתוך 26 המשתתפים שקיבלו Sulforaphane נשפטו ע"י המטפלים שלהם עם שיפור בהתנהגות, אינטראקציה חברתית ורוגע, בעת שקיבלו טיפול. לאחר 18 שבועות של טיפול, נראה שיפור בסימפטומים כמו עצבנות, עייפות, תנועות חוזרות ונשנות, היפראקטיביות, תקשורת, מוטיבציה וגינונים. הערכות תוך שימוש בסולם הרושם הקליני הכללי הראו כי 46% ממקבלי sulforaphane הציגו שיפור ניכר באינטראקציה חברתית, 54% שיפור בהתנהגויות חריגות, ו 42% שיפור בתקשורת המילולית. רוב, אך לא כל השיפורים נעלמו בהערכה מחדש לאחר 22 השבועות (4 שבועות לאחר הפסקת הטיפול), עןבדה התומכת בהסתברות שהשיפורים היו כתוצאה מטיפול Sulforaphane.
"כשפרצנו את הקוד שחשף שמי שמקבל sulforaphane לעומת מי שקבל תרופת הדמה, התוצאות לא הפתיעו אותנו, כי השיפורים היו מאד משמעותיים ומורגשים", טוען צימרמן, פרופ. לנוירולוגיה של הילד באוניברסיטת מסצ'וסטס. "השיפורים בסקלה החברתית היו ראויים לציון במיוחד, וכי זו הפעם הראשונה שנראה שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית, במחקר תרופתי להפרעה בספקטרום האוטיזם.
"אבל חשוב לציין כי השיפורים לא השפיעו על כולם, בשליש לא היה שיפור, לכן ויש לחזור על המחקר בקבוצה גדולה יותר של משתתפים (ילדים ובוגרים), משהו שאנחנו מקווים לארגן בקרוב" הוא מוסיף . "בסוף, אנחנו צריכים לקבל בביולוגיה בסיסית תופעות שראינו, וללמוד אותן ברמה תאית. אני חושב שזה ייעשה, ואני מקווה שזה ילמד אותנו הרבה על הפרעת אוטיזם שעדיין אנו מבינים מעט עליה."
נ.ב. בית החולים הכללי במסצ'וסטס, שנוסד בשנת 1811, הוא בית החולים להוראה המקורי ומהגדולים ביותר של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד.MGH  מקיים תכנית מחקר מבוסס בבית החולים, הגדולה ביותר בארצות הברית, עם תקציב שנתי למחקר של יותר מ 785,000,000 $ . עם מרכזי מחקר גדולים בHIV /איידס, מחקר לב וכלי דם, סרטן, ביולוגיה חישובית ואינטגרטיבית, ביולוגית עור, גנטיקה של אדם, הדמיה רפואית, הפרעות ניווניות, רפואת רגנרטיבית, ביולוגיה של רבייה, ביולוגיה מערכתית, וביולוגיה השתלה.
הערותיי: הבאתי מחקר זה משום שהוא מגיע משני בתי חולים המובילים בארה"ב במחקריהם. נוסף לזה המחקר אמנם קטן במספר אבל מעניין, ונשען על בסיס מסויים שצריך לבסס אותו מדעית יותר. ובמידה ויאושר במחקרים גדולים נוספים, יוכל להוות פריצת דרך לטיפול "פשוט וקל" בהפרעות בספקטרום האוטיסטי, שכידוע עד היום אין טיפול תרופתי ספציפי לאוטיזם.
לצערי הרב, אני מטיל ספק אם אופטימיות זו תתממש.

שיבושים בגנים קשורים בסיכון לאוטיזם (ASD)

שיבושים בגנים קשורים בסיכון לאוטיזם (ASD)
Gene Disruptions Associated with Autism Risk

 Dr. Joseph D. Buxbaum, School of Medicine at Mount Sinai, Dr. Mark J. Daly at Broad Institute of Harvard and MIT. Nature, Nov.13,2014

חוקרים זיהו מוטציות ב- 107 גנים שעשויות לגרום לסיכון להפרעה בספקטרום האוטיסטי. ממצאי המחקר מאפשרים הבנה טובה יותר של מהלכים שנמצאו כמעורבים בהפרעה האוטיסטית, ועשויים לסייע להוביל בעתיד לטיפולים פוטנציאליים להפרעה זו.
אוטיזם היא הפרעה מוחית מורכבת המתאפיינת בקשיים באינטראקציה חברתית ותקשורת. הסימפטומים ודרגות הנכות יכולים לנוע בין מתון עד חמור. המגוון הרחב של ההפרעות סוכמו כהפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD) באופן קולקטיבי. ASD פוגע ב -1 מכול 68 ילדים אמריקאים. גנים רבים החשובים להתפתחות תקינה עלולים להשפיע באופן צנוע בסיכון להפרעה בספקטרום האוטיסטי.
חוקרים קשרו בעבר פחות מתריסר גנים לASD -. כדי לחשוף עוד גנים שעשויים להיות קשורים להפרעה, צוות בינלאומי גדול בראשותו של ד"ר יוסף ד. בוקסבאום מבי"ס לרפואה הר סיני, וד"ר מארק ג' דיילי מאוניברסיטת הרווארד MIT, ניתחו 14,000 דגימות DNA. יותר מ- 3,800 דגימות מילדים עם אוטיזם. ודגימות אחרות היו מהורים, ודגימות בקרה מאנשים שאינם קשורים. המחקר מומן בחלקו על ידי המכון הלאומי לחקר הגנום האנושי (NHGRI), והמכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH).
המדענים חיפשו נגעים גנטיים שעברו בירושה או דה נובו ( שינוי חדש כלשהו שקיים בילד ולא בהוריו) – וריאציות ספונטניות נמצאו בדנ"א של ילד אבל לא בכל אחד מהוריו. צוות המחקר רצף אזורי נוקלאוטידים ב- DNA, המהווים 1% מהגנום האנושי המקודד לחלבונים. זאת בניגוד לקביעת רצף הגנום, המנתח את כל 6 מיליארד זוגות בסיסי DNA של הגנום האנושי.
החוקרים זיהו שינויים ב- 107 גנים, שעשויים לתרום לסיכון להפרעה אוטיסטית. אצל יותר מ-5% מהאנשים עם הפרעה אוטיסטית היו מוטציות דה נובו, חסרי פונקציה, שמונעים ייצור של חלבון נורמלי. החוקרים צופים כי יותר מ -1,000 גנים עשויים להיות מעורבים בסיכון להפרעה אוטיסטית, שרבים מהם תהיה השפעה מתונה על סיכון לאוטיזם. 
בין הגנים שנמצאו קשורים עם סיכון להפרעה אוטיסטית, רבים מקודדים לחלבונים המעורבים בשלושה מסלולים חשובים להתפתחות תקינה. אחד, כרוך במבנה של סינפסות,. שני, כרוך בשיפוץ של הכרומטין – הדרך ש DNA  עטוף בתאים, שיכול להשפיע אם גנים מופעלים או כבויים. מסלול שלישי כרוך בשעתוק, התהליך שבו הוראות בגנים נקראות לבנות חלבונים.
יחד, הממצאים מספקים הבנה טובה יותר של חלק מהשינויים הגנטיים והתאיים במסלולים ותהליכים הנחשבים כמעורבים ב- ASD. סופו של דבר, ידע זה עשוי לעזור להוביל לטיפולים פוטנציאליים. "הצעדים שאנו הוספנו לניתוח שלנו על המחקרים האחרונים, לספק את התמונה התיאורטית השלמה ביותר עד כה, של כמה שינויים גנטיים רבים מצטברים להשפיע על מוחם של ילדים עם אוטיזם", אומר בוקסבאום. "אמנם יש לנו ממצאים חזקים מאוד בניתוחים הגנטיים הללו, תגליות גנטיות חדשות חייבים לבוא  מהתא, מחקרים מולקולריים ובעלי חיים, כדי לממש את היתרונות בעתיד למשפחות."
הערותיי: מחקר חדש נוסף מיני רבים לאחרונה, המעידים על אתיולוגיה גנטית של הפרעות בספקטרום האוטיסטי. מחקר זה נכנס לקרביים של התא לביולוגיה המולקולרית, וייתכן משם יימצא פתרון להשפעה הגנטית על התפתחות ASD.
הדוֹגמה הבסיסית של הביולוגיה המולקולרית – תהליך ייצור החלבונים בתא לפי תבנית ה-DNA

איור של ילד וחלקי הפאזל Illustration of a child and puzzle pieces

מגמת עלייה ניכרת באבחון הפרעות תת-סף נפשיות בבני נוער

 מגמות באבחנות תת- סף פסיכיאטריות בבני נוער

Trends in Sub threshold Psychiatric Diagnoses for Youth in Community Treatment, Daniel J. Safer, JAMA Psychiatry. November 26, 2014

 במחקר נבדקו דפוסי חשיבות ומגמות לאבחנות תת-סף פסיכיאטריות בבני נוער במערך הקהילתי בארה"ב. המטרה לכמת ולהעריך דפוסים זמניים של אבחנות פסיכיאטריות שלא אופיינו אחרת (NOS) בקרב בני נוער במהלך הביקורים במשרד הרופא.
נערך מחקר רטרוספקטיבי באמצעות נתוני אבחון פסיכיאטריים אמבולטוריים לאומיים מארה"ב, וגם מהסקר הלאומי של השרות האמבולטורי בבתי חולים על הטיפול הרפואי. הסקר כלל (n = 16,295) משנת 1999 עד 2010, במרווחים של 4 שנים. נעשה שימוש באבחנות מביקורים אצל רופאים, והשוו מגמות של חלוקה פרופורציונלית של האבחנות הפסיכיאטריות הגדולות המקודדים NOS  בהשוואה לאבחנות המגיעות לקריטריונים מלאים. ותוצאות עיקריות בייחוד של האבחנות הפסיכיאטריות השכיחות NOS בהשוואה לאבחנות הפסיכיאטריות עם הקריטריונים המלאים.
תוצאות המחקר הוכיחו כי בתקופות בין 1999-2002 ו 2007-2010 בביקורים הרפואיים בארה"ב שדוחו כאבחנות פסיכיאטריות NOS, בהשוואה לשיעור דיווח אבחנות פסיכיאטריות עם קריטריונים מלאים, לנוער בגילאי 2-19 שנים, עלו באופן בולט באבחון הפרעות מצבי רוח מג'ורי. 
הביקורים להפרעות במצב רוח NOS גדלו באופן יחסי פי 1.5 מ- 45.3% בשנים 1999-2002 ל- 68.8% בתקופה 2,007-2,010 (P <.001). 
הביקורים להפרעה דו קוטבית NOS עלו יותר מפי 18, מ- 3.6% בשנים  1999-2002 ל- 72.6% בתקופה 2,007-2,010 (P <.001). 
הפרעת חרדה NOS עלתה מ- 44.6% בשנים 1999-2002 ל- 58.1% בתקופה 2007-2010. 
סה"כ ביקורי NOS היוו 35.0% מהביקורים הפסיכיאטריים הכולל בתקופה 2007- 2010 אבל ייצגו 55.9% כאשר לא נכללו בתוכם קודי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) שהיוו 20.9%.
המסקנות הרלוונטיות ממחקר זה, שהגידול של אבחנות הסף NOS של הפרעות במצב רוח, הפרעה דו קוטבית, והפרעות חרדה בבני נוער, שחל מאז שנת 1999, ישנה כל הסבירות שמגמה זו תמשך בעידן DSM-5, אלא אם כן ייעשו מאמצים ניהוליים שיישנו את הפרקטיקה בפועל. קביעת אבחנות בלתי ספציפיות ללא אמינות מחקרית, עלול להגדיל את הסבירות והאפשרות של לקיחת תרופות פסיכותרפיות מחוץ להתוויות.
הערותיי: על פי תוצאות המחקר מסתמנת מגמת עלייה ניכרת באבחון תת-סף הפרעות נפשיות במצבי רוח מג'ורי בבני נוער בארה"ב. מגמה העלולה להביא ליותר נטילת תרופות פסיכותרפיות ללא מרשם. ולדעת החוקרים מגמה זו תעלה יותר בעקבות הפעלת DSM-5. זה מצב מדאיג שיצטרכו לתת עליו את הדעת. איני יודע מה המצב בארץ, אני מקווה שכאן אנו לא נלך בעקבות האמריקאים.

מה הסיבות שכמחצית ADHD בילדות ממשיך לבגרות, וכמחצית לא?

האם "החלמה" מהפרעות קשב וריכוז בבוגרים, תלויה בדפוסי התפתחות המוח?
Recovery from childhood ADHD may depend on pattern of brain development
Philip Shaw and his colleagues, Trajectories of Cerebral Cortical Development in Childhood and Adolescence and Adult Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, Biological Psychiatry, October 15, 2013

 יש אנשים הגדלים בילדותם עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), ולמעשה, כ- 50% מאנשים שאובחנו כילדים עם ADHD ימשיכו לסבול מהפרעות קשב וריכוז בבגרות, ומחציתם לא. חוקרים מנסים להבין את הסיבות לכך, והאם יש הבדלים המייחדים את שתי הקבוצות. משתנים כמו מגדר, מוצא אתני, מעמד סוציו-אקונומי, וחומרת תסמינים כבר נשללו כפוטנציאל להסבר. אז, אולי יש משתנה היכר במוח? ד"ר פיליפ שאו ממכון המחקר של הגנום האנושי ועמיתיו ערכו מחקר כדי לפענח סוגיה זו. הם כבר ידעו מעבודה קודמת שמבנה קליפת המוח דק יותר במבוגרים עם ADHD, במיוחד באזורי המוח שממלאים תפקידים חשובים בתפקוד קוגניטיבי ותשומת לב. עם זאת, העבודה נערכה בנקודת זמן אחת, כך שכל שינוי לאורך הזמן לא ניתפס. במחקר זה הם התמקדו באותם אזורים, אבל ערכו מחקר אורך כדי שיוכלו לקשר את המהלך של סימפטומים עם המהלך של התפתחות המוח, במיוחד במבנה של אזורים בקליפת המוח ששולטים על תשומת לב. הם גייסו 92 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, בגיל ממוצע של 11 שנים, שעברו סריקות הדמיה מבניות חוזרות, והערכות קליניות לאורך השנים בכלל זה כמבוגרים בגיל ממוצע של 24 שנים. לצורך השוואה, הם גם סרקו 184 מתנדבים ללא ADHD.
תוצאות המחקר הראו כי הפרעת קשב המשיכה לבוגרים אצל 37 (40%) מהמשתתפים שאובחנו עם ADHD בילדות, ואנשים אלה הראו עלייה בשיעור דקות קליפת המוח . זאת בניגוד לעובי קליפת המוח של אנשים שהשיגו הפוגה (רמיסיה) מהפרעות קשב וריכוז, שהתפתח בגבול הטווח הנורמלי.לדברי החוקר הראשי פילי שאו, "הבדלים בדפוסי גדילת המוח קשורים להבדלים בתוצאות להישאר עם ADHD בבוגרים, או לא. ההבדלים באזור ספציפי בקליפת המוח, הדקה יותר בהפרעות קשב וריכוז בילדות. עם זאת, לאנשים שהפרעות קשב וריכוז השתפרו עם הגיל, אזורים אלה לא היו שונים באופן משמעותי מאנשים שמעולם לא היו עם ADHD. בניגוד לקבוצה עם הפרעת קשב וריכוז שנמשך מילדות לבגרות, שאצלם ההבדלים באזורי המוח האחראים על תשומת הלב, התמידו מילדותם."
ד"ר ג'ון קריסטל, עורך כתב העת 'פסיכיאטריה הביולוגית' אומר: "נראה שמהלך התפתחות של קליפת המוח הוא גורם קריטי המשפיע על ההחלמה מהפרעות קשב וריכוז של ילדות. עם זאת, עדיין יש הרבה שאנחנו לא מבינים על הקשר הזה. הידלדלות של קליפת המוח עשויה להיות קשורה לקיצוץ של קשרים במוח, במקרה זה, קשרים עם קליפת המוח הקדם חזיתית. הנתונים הנוכחיים מראים שקיצוץ מוגזם של קשרים מהווה גורם סיכון להתמדה של הפרעת קשב וריכוז בבגרות. אבל אנחנו עדיין איננו מבינים אלה חיבורים מקוצצים, מדוע קשרים אלה נעלמים, ואיך איבוד זה של קשרים תורם לתסמיני הפרעות קשב."
החוקר הראשי פיליפ שאו מסכם "יהיה צורך בעבודה נוספת כדי לענות על שאלות אלה, כדי להבין כיצד הבדלים בהתפתחות המוח קשורים למהלכה של הפרעת קשב וריכוז, וזה יהיה הצעד הראשון בפיתוח כלים שיסייעו לנו לחזות את התוצאה של הפרעת קשב וריכוז בילדות."
הערותיי: עוד עבודה מיני רבות אחרות בשאלה אם חלים, או לא, שינויים במבנה המוח במצבים של הפרעות קשב והיפראקטיביות, והפרעות נפשיות אחרות. כיום יש טרנד מגמה עולמית לביצוע מחקרים בכיוונים אלה, עם התפתחות ההדמיה המוחית הפונקציונלית (MRA), אולם עדיין הדרך רק בראשיתה. למרות מאות המחקרים בתחום זה שכבר פורסמו בספרות הרפואית המקצועית, עדיין לא ניתן להסיק מסקנות סופיות, אם כי תוצאות המחקרים נראות "הגיוניות". כשתיפתרנה סוגיות אלה (עוד שנים!),  אזי נוכל להגדיר את ADHD, ASD, ויתר ההפרעות הנפשיות, כמחלות עם בסיס נוירו-אנטומי-ביולוגי-כימי, מוצק ואיתן. עד אז, נמשיך להתבוסס בסיווג אבחנות נפשיות, ולהגדירן באופן מלאכותי רופף המסתמך על סימפטומים של חולים. בעוד קיימת זהות וחפיפה בסימפטומים של מרבית ההפרעות הנפשיות, שאנו נוטים להתעלם מהן, מפאת הנוחות לקביעת אבחנה נפשית "תואמת לחולה" ולטיפול ספציפי בה.

מחקר על עכברים תזזיתיים עשוי לתת רמזים על הפרעות קשב והיפראקטיביות

 עכברים תזזיתיים עשויים לתת רמזים על ADHD, ASD, Bipolar Dis
Darting mice may hold clues to ADHD, autism, bipolar disorder
D. Blakely, Vanderbilt University Medical Center, The rare DAT coding variant Val559 perturbs DA neuron function, changes behavior, and alters in vivo responses to Psychostimulant. National Academy of Sciences, November 10, 2014

עכברים תזזיתיים עשויים  לתת רמזים חשובים בהתפתחות של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), אוטיזם (ASD), והפרעה דו-קוטבית (bipolar disorder), כך עולה ממחקר חדש. עכבר מהונדס, שלתוכו הוכנסה שונות גנטיות אנושיות נדירות  של טרנספורטר דופמין (DAT), יכול להוביל לשיפור באבחון וטיפול לכל ההפרעות המוחיות הנפוצות מאד, כך עולה מעבודתם של צוות חוקרים מאוניברסיטת וונדרבליט, שפורסמה לאחרונה בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים.
המוטציה, אשר כבר נמצאה אצל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז, אוטיזם והפרעה דו-קוטבית, משפיעה על התפקוד של טרנספורטר דופמין DAT, חלבון המווסת את האספקה של המוח במוליכים עצביים על ידי הסרת הדופמין העודף מהסינפסה, או מהמרווח שבין תאי העצב. המוטציה של DAT  גורמת לטרנספורטר להיות "דולף" ולפלוט דופמין כמו "שואב אבק בכיוון הפוך," אומר בלקלי, פרופסור לפרמקולוגיה וחוקר ראשי במחקר זה.
בעוד עכברים עם חלבוני DAT דולפים, יש יותר מדי דופמין מסתובב בסינפסות שלהם, באופן מפתיע הם לא במיוחד היפראקטיביים, אולי בגלל DAT שעדיין יכול להסיר חלק מהדופמין. אבל העכברים מציגים "התנהגות תזזיתית." אנחנו יכולים להגיד אילו עכברים נושאים את המוטציה על ידי התבוננות בתגובה זו, בעוד חרדה מוגברת אינה מופיעה להיות הגורם לזה. בלקלי ועמיתיו תוהים אם התנהגות זו היא צורה של "אימפולסיביות" יותר מאשר פעולה על פי זיכרונותיהם של העכברים הבוחרים אסטרטגית בריחה בלתי הולמת. עכברים נורמליים גם עומדים הרבה לחשוף ולגלות את הכלוב שלהם. התנהגות "גידול" זה מחמירה על ידי תרופות ממריצות. אבל לא בעכברים אלו. אנחנו תוהים אם זה יכול להיות סימן לכך שההתנהגות שלהם מונעת פחות ע"י חיפוש אחר רמזים להתנהגות נאותה, מול פעולה על פי דחפים מולדים, אמר בלקלי.
בדיקות אחרות, טובות יותר לאימפולסיביות כדי להעריך אם קבלת החלטות מוקדמת יכולות להיות מיושמות במכרסמים ובבני אדם. בדיקות אלה הן הבאות בסדר יום שלנו," אמר בלקלי. הפעולות של אמפטמין ומתילפנידאט (ריטלין) מושפעות גם הן מהמוטציה. בבעלי חיים נורמליים ואנשים ללא ADHD, הממריצים מציפים את סינפסה עם דופמין, מעוררים היפראקטיביות. אבל כאשר ניתנו לבעלי החיים שעברו מוטציה, התרופה מציגה אפקט גלוי על שחרור דופמין וגם על הפעלה של תנועה בהשוואה לבעלי חיים נורמליים.
בלקלי תוהה אם ממריצים כמו Adderall וריטלין מדכאים התנהגות היפראקטיבית ואימפולסיבית בחלק מילדים עם הפרעת קשב וריכוז, על ידי צמצום דליפת דופמין בלתי הולמת. עכברים אלה עשויים לתת לנו רמזים הרבה יותר טובים באשר לכיצד תרופות אלו פועלות.
לשם כך, בלקלי קיבל לאחרונה מענק לחמש שנים של 2 מיליון דולרים מהמכון הלאומי לבריאות (NIH מספר מענק MH109054) להמשיך במחקרים על עכברים אלו.
"הדופמין הקלסי מעורב בתמורה וביכולת לזהות חידוש ולהגיב להנאה ולעסוק ביחסי גומלין חברתיים יעילים. העכברים התזזיתיים עשויים לשפוך אור על ספקטרום הרבה יותר רחב של התנהגויות. "יש לנו הרבה מה לעשות", הוא אמר, "הרבה אנשים נזקקים כדי לעזור להם.
"הערותיי: ברקלי ידוע זה מכבר, במחקריו המעניינים והמסקרנים על השוואת תוצאות התנהגויות עכברים להתנהגויות ילדים ובוגרים. נכחתי בהרצאות ממחקריו הקודמים על ניסיונות בעכברים, שהוצגו בשנים האחרונות בכינוסים רפואיים מדעים נחשבים, אשר כבר אז עוררו עניין רב בקרב הפסיכיאטרים הנחשבים המובילים בארה"ב. בשורה תחתונה, עדיין גם המחקרים האינטנסיביים בעכברים, טרם מניבים תוצאות משמעותיות המשליכות על פשר התנהגויות היפראקטיביות ואימפולסיביות בבני אדם. ועדיין אנו מגששים ותוהים באפילה כמו העכברים במאורותיהם, ולמרות זאת עושים את המרב בכלים המצויים בידינו כיום, על מנת לאבחן ילדים עם ASD, ADHD והפרעות אחרות, ולטפל בהן עפ"י אפשרויותנו כיום, כדי לסייע להם לפי יכולותנו העכשוויות. ולצפות לעתיד נהיר ומדוייק יותר בתחום זה.

האם בצפייה במדיה יש סכנה להתפתחות ADHD בתינוקות מתחת לגיל שנתיים?

 עיתון ידיעות אחרונות יצא (18.11.2014) בכותרת ראשית ומרעישה  "איגוד רופאי הילדים הישראלי מזהיר כי צפייה בטלוויזיה מזיקה לפעוטות מתחת לגיל שנתיים. הסכנות: הפרעות קשב וריכוז, פגיעה בשינה, עודף משקל, התנהגות אגרסיבית ועיכוב בהתפתחות הדיבור." סבורני שזו הכרזה מחמירה, לא כצעקתה, המטעה הורים שלא לצורך. מכיוון, שאין מחקר רפואי רציני המבוסס מדעית, המתייחס לסכנה לפתח הפרעת קשב וריכוז בפעוטות מתחת לגיל שנתיים, בשל צפייה בטלוויזיה.
בנייר העמדה של איגוד רופאי הילדים: "מניעת חשיפה למדיה בתינוקות מתחת לגיל שנתיים", נטען כבר בהתחלה: "מחקרים מראים כי 90% מהורים לתינוקות מתחת לגיל שנתיים בארה"ב מדווחים שילדיהם צופים בצורה כלשהי במדיה אלקטרונית". בעוד נתונים אלה של צפייה בטלוויזיה נכונים לילדים בגיל 4-6 שנים, ולא לפעוטות מתחת לגיל שנתיים, כפי שמצויין במאמר הרצ"ב, שנייר העמדה נסמך עליו:
משפחת מדיה לפי קייזר 2006
כך לאורך כל נייר העמדה, הנתונים שהוצגו נכונים לילדים בגיל 4-6 שנים, ולא לפעוטות עד גיל שנתיים כפי שנטען בנייר העמדה. כמו כן, רוב המחקרים שבוצעו מראים השפעת המדיה על מתבגרים בקשיים בקשב, בהתנהגות ובלימודים, אולם גם בגילאים אלה ההשפעה אינה גורמת לפתח הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), כל שכן לא בפעוטות. מעבר לזה, ידוע כיום שהגורם האיתיולוגי העיקרי וייתכן היחידי, הוא הגנטי, וגורמים סביבתיים כמו צפייה מוגזמת במדיה  עלולים להשפיע על החמרת ההפרעה לתקופה מסויימת, או עשויים לשפר סימפטומים. הסתמכות על מחקרי הדמיה פונקציונלים עדיין מצויים בחיתוליהם, וגם אם נראים שינויים במוח במצבים רפואיים שונים, אינם מהווים הוכחה רפואית מבוססת.
בתלמידי בי"ס עם ADHD שימוש מוגזם במדיה מזיק ללימודיהם, מכיוון שהם "מתרגלים" את מוחם לעבודה באופן מסויים, ואז מגיעים ללימודים שמוחם אינו מורגל לזה ולכן משתעממים ודוחים אותם.
במתבגרים עם ADHD + ODD צפייה מוגזמת במדייה קלוקלת עלולה להסיט אותם ליתר אלימות.
בפעוטות בני חצי שנה עד שנתיים הצופים בטלוויזיה חצי שעה, או שעה ביממה בהשגחת האמהות, אינו גורם לנזק מוחי שהוכח ומבוסס מדעית. לכן אין לנו עד היום "ראיות מוצקות שלמדיה על כל צורותיה, מדיה ישירה או מדיית רקע, השלכות שליליות על בריאות, התפתחות והתנהגות פעוטות צעירים מגיל שנתיים", כפי שנכתב בנייר העמדה. לאור זה, העמדה הנכונה שיש להמליץ עליה שלפי המידע הקיים כיום, מצד אחד לא להגזים בצפיית פעוטות במדיה ולהגביל חצי שעה עד שעה ביום, ומצד שני להימנע מלהבהיל הורים שלא לצורך.
המלצות AAP משנת 2011
חשיפה למדיה לפעוטות עיתומות 2011
מאמר דיעה משנת 2014

 

מה הטיפול הנכון בילדים עם הפרעת קשב וריכוז ועצבנות

 

מחקר על הטיפול הנכון בילדים עם הפרעת קשב וריכוז ועצבנות
Treatment of Children with Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD) and Irritability: Results from the Multimodal Treatment Study of Children with ADHD

החוקרים, ד"ר פרננדס דה לה קרוז ממכון קולג' המלכותי לפסיכיאטריה, בבריטניה. ד"ר Mc גוך מ מכון למדעי המוח והתנהגות אנושית באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, ארה"ב; ד"ר הלפרין מכללת קווינס, אוניברסיטה ​​העיר ניו יורק, ניו יורק, ארה"ב; ד"ר ארנולד מאוניברסיטת מדינת אוהיו, קולומביה. פרסמו מחקרם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, אוקטובר 2014.
מבחינה קלינית אי שקט ועצבנות פוגעת ב- 25-45% מהילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). עם זאת, אנו יודעים מעט מאוד מה הן ההתערבויות היעילות בטיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז המלוות בעצבנות.
במחקר השתמשו בנתונים ממודלים של טיפול מחקרי על ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (MTA). בהתייחסם לשלוש מטרות:
 1. לקבוע אם עצבנות בילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ניתן להבדילו מסימפטומים אחרים של הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD).  
2. לבחון האם הטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא יעיל בטיפול בעצבנות.
3. לבחון כיצד עצבנות משפיעה על תוצאות הטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
תוצאות המחקר הראו כי:
א. העצבנות הייתה עצמאית מתסמיני ODD אחרים.
ב. טיפול בעצבנות, עם תרופה ממריצה סיסטמית עדיפה על טיפול התנהגותי, אבל לא על טיפול שגרתי בקהילה. 
ג. שילוב ממריצים עם טיפול התנהגותי, היו עדיפים על טיפול בקהילה וטיפול התנהגותי לבד, אבל לא על תרופות בלבד.
ד. עצבנות לא מתנה את ההשפעה של טיפול בתסמיני ADHD בכל אחד מקבוצות הטיפול.
מסקנת המחקר כי טיפול מיקודי לתסמיני ADHD מועילים בשיפור העצבנות בילדים עם הפרעות קשב וריכוז. יתר על כן, עצבנות אינה משפיעה על התגובה לטיפול בהפרעות הקשב והריכוז.

זיהום אויר גורם להתפתחות הפרעות קשב וריכוז (ADHD)

נשימת אוויר מזוהם במהלך היריון מעלה את הסיכויים לבעיות התנהגות ולהפרעת קשב וריכוז בילדות
Early-Life Exposure to Polycyclic Aromatic Hydrocarbons and ADHD Behavior Problems

לפי מחקר חדש, שפורסם ע"י אוניברסיטת קולומביה מבי"ס לבריאות הציבור והסביבה (5.11.2014), חשיפה טרום לידתית במרכז העיר ניו יורק לפחמימנים פוליציקליים ריחניים או PAH מרכיב של זיהום אוויר, מעלה את הסיכויים לבעיות התנהגות, והפרעות קשב וריכוז בגיל 9 שנים.
החוקרים עקבו אחר 233 נשים בהריון שאינן מעשנות וילדיהן בעיר ניו ורק  מההריון ועד לילדות, ומצאו שבקרב ילדים שנולדו לאימהות שנחשפו לרמות גבוהות של PAH במהלך ההיריון, ילדיהם היו בסיכון גבוה פי חמש פעמים יותר מהרגיל, לפתח סימפטומים המאפיינים את הפרעת הקשב ריכוז – ADHD במיוחד בקשב בגיל 9 שנים, בהשוואה לילדי אימהות שלא שלא נחשפו ל- PAH גבוה. זה מחקר ראשון שחקר את הקשר בין חשיפה ל- PAH טרום לידתי והפרעות קשב, בילדים בגיל בית ספר ולאורך זמן.
"מחקר זה מצביע על כך שהחשיפה ל- PAH  באוויר ניו יורק, עשויה לשחק תפקיד בהפרעת קשב וריכוז בילדות" אומרת המחברת הראשית פרדריקה פררה, Dr PH, PhD, מנהלת המרכז ופרופסור למדעי בריאות הסביבה.  "הממצאים מדאיגים כי בעיות קשב וריכוז קשב משפיעות על הביצועים בבית ספר, יחסים חברתיים, וביצועים מקצועיים."
המרכז לבקרת מחלות מעריך כי כ -10 אחוזים מילדים בגילאי 4 עד 17 שנים מהאמריקאים יש הפרעת קשב וריכוז באחד משלושת הסוגים: ADHD באי קשב שבו הילדים מתקשים להתמקד ודעתם מוסחת בקלות ואינם מאורגנים; ADHD עם היפראקטיביות ואימפולסיביות; או שילוב של שניהם. מעט מאוד ידוע על הגורמים להתפתחות הפרעות קשב וריכוז, פרט לאטיולוגיה הגנטית, ידועים גורמים סביבתיים החשודים בהתפתחות ADHD.
PAH הם מזהמים רעילים באוויר שנוצרו על ידי מקורות רבים, כגון תנועה, דודים של בתים, והפקת חשמל באמצעות דלק מאובן.  ממצאי המחקר הנוכחיים מתבססים על מחקרים קודמים המראים קשר בין שאיפת  PAH לפני לידה עם בעיות התנהגותיות וקוגניטיביות, הכוללים עיכוב התפתחותי בגיל 3, IQ מופחת בגיל 5, וסימפטומים של חרדה/דיכאון, ובעיות קשב בגיל 6 -7 שנים.
המנגנון שבאמצעותו חשיפת PAH מעלה את הסבירות להפרעות קשב והריכוז אינו מובן במלואו אך המחקר מונה כמה אפשרויות, הכוללים שיבוש של המערכת האנדוקרינית,  נזק ל- DNA, סטרס, והפרעה לגורמי גדילת השלייה כתוצאה מאספקה מופחתת של חמצן וחומרים מזינים. אמנם יש צורך במחקר נוסף כדי להבין את הקשר הזה באופן מלא, אומרים החוקרים,
אולם תוצאות המחקר בעלות  עניין רב שכן ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נמצאים בסיכון גבוה יותר להתנהגויות של לקיחת סיכונים ופציעות, ביצועים לימודיים נמוכים, והשתכרות עתידית נמוכה. יתר על כן, הפרעות קשב וריכוז מטילים עלויות גדולות שנתיות לחברה, המוערכות בין 36 ל -52 מיליארד דולר בארצות הברית, והוצאה שנתית ליחידים מוערכת בין 12,005 $  ל- $17,458.

טבלאות לתרופות להפרעת קשב וריכוז

טבלאות לתרופות ל- ADHD משני מקורות אלה:
A.D.D. WareHouse
The Carlat Report Psychiatry
לפתיחת הקבצים ללחוץ על הקישורים הנ"ל:
The Official 2010 TCPR ADHD Medication Comparison Chart
Medication Chart to Treat Attention Deficit Disorders

ד"ר שלומי ענתבי, מומחה להפרעת קשב וריכוז לילדים ובוגרים.

האדריכלות הפונקציונלית הפנימית של המוח בילדים עם הפרעת קשב/היפראקטיביות (ADHD)

האדריכלות הפונקציונלית הפנימית של המוח בילדים עם הפרעת קשב/היפראקטיביות
במוחם של ילדים עם ADHD נמצאה התפתחות איטית יותר של קשרי מפתח
.Lag in maturation of the brain’s intrinsic functional architecture in ADHD
ADHD brain study finds slower development of key connections, Chandra S. Sripada, Proceedings of the National Academy of Sciences PNAS, September 2014

מחקר חדש מהמחלקה לפסיכיאטריה בבי"ס לרפואה של אוניברסיטת מישיגן, מגלה כי במוחם של יותר מ 750 ילדים ובני נוער ישנו הבדלים בולטים באדריכלות המוח, בין אלו הסובלים מהפרעת קשב וריכוז ואלו שאין להם את הפרעת הקשב. במחקר זיהו כי קשרים עיקריים בין רשתות המוח הבשילו לאט יותר במוחם של ילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות, בהשוואה לקבוצת ילדים מאותו הגיל ללא ADHD, אצלם המוח מייצר במהירות קשרי מפתח בתוך ובין רשתות המוח. במוח ילדי ADHD הקשרים פחות בשלים בין רשתות המוח השולטות במחשבה פנימית מכוונת (כגון חלימה בהקיץ), ורשתות המאפשרות לאדם להתמקד במשימות חיצוניות מכוונות. איחור בפיתוח הקשרים עשוי להסביר מדוע אנשים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות מוסחים או מתקשים להישאר ממוקדים בקלות. הממצאים החדשים והשיטות שהתמשתמו בהם במחקר, ייתכן שיום אחד יאפשרו לרופאים להשתמש בסריקות מוח כדי לאבחן הפרעת קשב, ויאפשרו לעקוב באיזו מידה ילד מגיב טוב לטיפול. סוג זה של הדמיה "כסמן ביולוגי" עדיין לא קיים לאבחון הפרעת קשב (ADHD), או לכל מצב פסיכיאטרי אחר.
במחקר השתמשו בטכניקות מיחשוב מתקדמות ביותר, כדי לנתח מאגר גדול של סריקות מוח מפורטות המשותפות לציבור המדענים לשם מחקרים. המחבר הראשי צ'אנדרה סריפדה  MD. PhD ועמיתיו, בחנו סריקות מוחם (fMRI) של 275 ילדים עם ADHD ו- 481 ילדים ללא הפרעת קשב, תוך שימוש בשיטות "connectomic" היכולות למפות קישורי גומלין בין רשתות המוח. במחקר בוצעו סריקות מוח באמצעות סורקי תהודה מגנטית (fMRI) תפקודיים. פעילות המוח נצפתה במהלך מצב מנוחה, דבר שאפשר לחוקרים לצפות כיצד מספר רשתות שונות במוח, כל רשת מיוחדת אחראית עבור סוגים מסוימים של פונקציות, מתקשרים ("מדברים") בתוכם וביניהם .
החוקרים מצאו עיכובים בהתפתחות של חיבור בתוך הרשת הפנימית הממוקדת (הנקראים 'רשת מצב ברירת המחדל' או DMN), ובפיתוח של קשרים בין DMN ושתי רשתות, שמעבדים משימות חיצוניות ממוקדות, המכונות 'רשתות משימה חיובית', או TPNs. הם גם יכלו לראות שהעיכוב בפיתוח קשרים עם שתי רשתות הקשורות למשימות (רשתות תשומת לב פרונטו-פרוטלית) היו ממוקמות בעיקר בשני אזורים ספציפיים במוח. הממצאים החדשים במחקר זה, משתלבים היטב עם מה שחוקרים אחרים מצאו על ידי בחינת המבנה הפיזי של מוח ילדים עם ובלי ADHD, בדרכים אחרות. מחקרים כאלה הוכיחו כבר שינויים באזורים בתוך DMN ו- TPNs, וממצאי מחקר זה החדשים עוזרים להבנה ומוסיפים לה.

הממצאים רלוונטיים גם לחשיבה על המשכיות הפרעת קשב והיפראקטביות מהילדות ועד לבגרות. לדוגמא, חלק מילדים ובני נוער משתחררים מההפרעה, ואילו עבור אחרים ההפרעה נמשכת לבגרות. מחקרים עתידיים של התבגרות רשתות המוח בהפרעת קשב והיפראקטיביות יכולים לשפוך אור על הבסיס הנוירולוגי להבדל זה. אנחנו וחוקרים אחרים מתעניינים בהבנת המנגנונים העצביים של הפרעת קשב והיפראקטיביות בתקווה שנוכל לתרום לאבחנה וטיפול טובים יותר. ללא מאגר נתונים של תמונות fMRI, ושיתוף פעולה בין חוקרים לא היינו מגיעים למצב זה, אומר Sripada, פרופסור ופסיכיאטר במחלקת UM לפילוסופיה, וחבר מרכז UM למיחשוב רפואה וביו-אינפורמטיקה.
Sripada מסביר כי בעשור האחרון, הדמיה רפואית פונקציונלית גילתה כי המוח האנושי מאורגן מבחינה תפקודית לרשתות קישוריות בקנה מידה גדול. רשתות אלה, והקשרים ביניהם, מבשילים במשך ילדות מוקדמת כל הדרך לבגרות צעירה. ראוי לציון מיוחד שהרשתות עם התבגרות מעוכבת במצבי ADHD, קשורות מאוד להתנהגויות (תחום שנקרא connectomic), הדורש ממדענים להיות מסוגלים לנתח לא רק תקשורת בין שני אזורים ספציפיים במוח, אלא גם את דפוסי תקשורת בין אלפי צמתים בתוך המוח. זה דורש כוח מחשוב גדול וגישה לכמויות עצומות של נתונים, מה שהופך את השיתוף הפתוח של תמונות fMRI לכל כך חשוב.
תוצאות מחקר זה הגדירו את השלב הבא למחקר, שייועד לבחון רכיבים בודדים של הרשתות שיש להם איחור בהתבגרות. מחקר זה מספק הבנה כללית, ועכשיו רוצים לבדוק במחקרים נוספים את התופעה הזאת באופן יותר פרטני העשויה להוביל אותנו לסמן ביולוגי אמיתי, או neuro-marker, להפרעת קשב והיפראקטיביות. Sripada גם מציין כי connectomic יכול לשמש גם כדי לבחון הפרעות אחרות עם שורשים בקישוריות במוח, הכוללים אוטיזם (ASD) שייתכן ונובעת מיתר הבשלה של כמה רשתות מוח, וסכיזופרניה שיכולה לנבוע מחיבורים לא נורמליים. בדיקת נתונים נוספים ב- fMRI מאנשים במצבים אלה, ודיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית ועוד, יכולה להעצים את לימודי connectomic בתחומים אלה.
הערותיי: מאז שהועמדו לרשות החוקרים בדיקות הדמיית מוח פונקציונלית (fMRI) של אלפי ילדים עם  אוטיזם, הפרעת קשב ותסמונות/הפרעות אחרות, בוצעו בשנים האחרונות ע"י מדענים מחקרים רבים, ועוד יבוצעו רבים נוספים. במחקרים אלה מנסים לבחון, למדוד ולהעריך בטכנולוגיות שונות (בעזרת fMRI ומיחשוב מתקדם מאד), את רשתות המוח וקישוריותיהן, על מנת להבין את תפקודיי המוח, כדי שיבהירו אם ניתן לאפיין תסמונות כמו ASD, ADHD ואחרות, בעזרת אבחון ליקוי/עיכוב/פגיעה בהתפתחות רשתות מסויימות במוח. ישנה התקדמות איטית בתוצאות המחקרים, אולם סמן ביולוגי -נוירולוגי שמייחד תסמונות כמו ASD, ADHD טרם נמצא, ולהערכתי לא יימצא בקרוב. מכיוון, שהתסמונות וההפרעות הנפשיות השונות, עדיין אינן בעצמן ייחודיות באיפיוניהן, והסימפטומים שלהן משותפים וחופפים בין ההפרעות, ללא הבדלים משמעותיים. אם נצליח לפענח סמן ביולוגי/נוירולוגי ייחודי לכל הפרעה, אז תיקבע חלוקה שונה של ההפרעות וצמצום מספרן, אשר תהיה שונה מזו כפי שנהוגה כיום על פי DSM-5. ימים אלה אינם קרובים.