בנייר העמדה של איגוד רופאי הילדים: "מניעת חשיפה למדיה בתינוקות מתחת לגיל שנתיים", נטען כבר בהתחלה: "מחקרים מראים כי 90% מהורים לתינוקות מתחת לגיל שנתיים בארה"ב מדווחים שילדיהם צופים בצורה כלשהי במדיה אלקטרונית". בעוד נתונים אלה של צפייה בטלוויזיה נכונים לילדים בגיל 4-6 שנים, ולא לפעוטות מתחת לגיל שנתיים, כפי שמצויין במאמר הרצ"ב, שנייר העמדה נסמך עליו:
משפחת מדיה לפי קייזר 2006
כך לאורך כל נייר העמדה, הנתונים שהוצגו נכונים לילדים בגיל 4-6 שנים, ולא לפעוטות עד גיל שנתיים כפי שנטען בנייר העמדה. כמו כן, רוב המחקרים שבוצעו מראים השפעת המדיה על מתבגרים בקשיים בקשב, בהתנהגות ובלימודים, אולם גם בגילאים אלה ההשפעה אינה גורמת לפתח הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), כל שכן לא בפעוטות. מעבר לזה, ידוע כיום שהגורם האיתיולוגי העיקרי וייתכן היחידי, הוא הגנטי, וגורמים סביבתיים כמו צפייה מוגזמת במדיה עלולים להשפיע על החמרת ההפרעה לתקופה מסויימת, או עשויים לשפר סימפטומים. הסתמכות על מחקרי הדמיה פונקציונלים עדיין מצויים בחיתוליהם, וגם אם נראים שינויים במוח במצבים רפואיים שונים, אינם מהווים הוכחה רפואית מבוססת.
בתלמידי בי"ס עם ADHD שימוש מוגזם במדיה מזיק ללימודיהם, מכיוון שהם "מתרגלים" את מוחם לעבודה באופן מסויים, ואז מגיעים ללימודים שמוחם אינו מורגל לזה ולכן משתעממים ודוחים אותם.
במתבגרים עם ADHD + ODD צפייה מוגזמת במדייה קלוקלת עלולה להסיט אותם ליתר אלימות.
בפעוטות בני חצי שנה עד שנתיים הצופים בטלוויזיה חצי שעה, או שעה ביממה בהשגחת האמהות, אינו גורם לנזק מוחי שהוכח ומבוסס מדעית. לכן אין לנו עד היום "ראיות מוצקות שלמדיה על כל צורותיה, מדיה ישירה או מדיית רקע, השלכות שליליות על בריאות, התפתחות והתנהגות פעוטות צעירים מגיל שנתיים", כפי שנכתב בנייר העמדה. לאור זה, העמדה הנכונה שיש להמליץ עליה שלפי המידע הקיים כיום, מצד אחד לא להגזים בצפיית פעוטות במדיה ולהגביל חצי שעה עד שעה ביום, ומצד שני להימנע מלהבהיל הורים שלא לצורך.
המלצות AAP משנת 2011
חשיפה למדיה לפעוטות עיתומות 2011
מאמר דיעה משנת 2014
ADHD IN ISRAEL - ד"ר שלומי ענתבי מומחה להפרעות קשב והיפראקטיביות. הפרעות הנלוות לה: אוטיזם, מרדנות, התנהגות, חרדה, דיכאון, אובססיביות, טיקים, אכילה, שינה, ולקות למידה 