מה הסיבות שכמחצית ADHD בילדות ממשיך לבגרות, וכמחצית לא?

האם "החלמה" מהפרעות קשב וריכוז בבוגרים, תלויה בדפוסי התפתחות המוח?
Recovery from childhood ADHD may depend on pattern of brain development
Philip Shaw and his colleagues, Trajectories of Cerebral Cortical Development in Childhood and Adolescence and Adult Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, Biological Psychiatry, October 15, 2013

 יש אנשים הגדלים בילדותם עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), ולמעשה, כ- 50% מאנשים שאובחנו כילדים עם ADHD ימשיכו לסבול מהפרעות קשב וריכוז בבגרות, ומחציתם לא. חוקרים מנסים להבין את הסיבות לכך, והאם יש הבדלים המייחדים את שתי הקבוצות. משתנים כמו מגדר, מוצא אתני, מעמד סוציו-אקונומי, וחומרת תסמינים כבר נשללו כפוטנציאל להסבר. אז, אולי יש משתנה היכר במוח? ד"ר פיליפ שאו ממכון המחקר של הגנום האנושי ועמיתיו ערכו מחקר כדי לפענח סוגיה זו. הם כבר ידעו מעבודה קודמת שמבנה קליפת המוח דק יותר במבוגרים עם ADHD, במיוחד באזורי המוח שממלאים תפקידים חשובים בתפקוד קוגניטיבי ותשומת לב. עם זאת, העבודה נערכה בנקודת זמן אחת, כך שכל שינוי לאורך הזמן לא ניתפס. במחקר זה הם התמקדו באותם אזורים, אבל ערכו מחקר אורך כדי שיוכלו לקשר את המהלך של סימפטומים עם המהלך של התפתחות המוח, במיוחד במבנה של אזורים בקליפת המוח ששולטים על תשומת לב. הם גייסו 92 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, בגיל ממוצע של 11 שנים, שעברו סריקות הדמיה מבניות חוזרות, והערכות קליניות לאורך השנים בכלל זה כמבוגרים בגיל ממוצע של 24 שנים. לצורך השוואה, הם גם סרקו 184 מתנדבים ללא ADHD.
תוצאות המחקר הראו כי הפרעת קשב המשיכה לבוגרים אצל 37 (40%) מהמשתתפים שאובחנו עם ADHD בילדות, ואנשים אלה הראו עלייה בשיעור דקות קליפת המוח . זאת בניגוד לעובי קליפת המוח של אנשים שהשיגו הפוגה (רמיסיה) מהפרעות קשב וריכוז, שהתפתח בגבול הטווח הנורמלי.לדברי החוקר הראשי פילי שאו, "הבדלים בדפוסי גדילת המוח קשורים להבדלים בתוצאות להישאר עם ADHD בבוגרים, או לא. ההבדלים באזור ספציפי בקליפת המוח, הדקה יותר בהפרעות קשב וריכוז בילדות. עם זאת, לאנשים שהפרעות קשב וריכוז השתפרו עם הגיל, אזורים אלה לא היו שונים באופן משמעותי מאנשים שמעולם לא היו עם ADHD. בניגוד לקבוצה עם הפרעת קשב וריכוז שנמשך מילדות לבגרות, שאצלם ההבדלים באזורי המוח האחראים על תשומת הלב, התמידו מילדותם."
ד"ר ג'ון קריסטל, עורך כתב העת 'פסיכיאטריה הביולוגית' אומר: "נראה שמהלך התפתחות של קליפת המוח הוא גורם קריטי המשפיע על ההחלמה מהפרעות קשב וריכוז של ילדות. עם זאת, עדיין יש הרבה שאנחנו לא מבינים על הקשר הזה. הידלדלות של קליפת המוח עשויה להיות קשורה לקיצוץ של קשרים במוח, במקרה זה, קשרים עם קליפת המוח הקדם חזיתית. הנתונים הנוכחיים מראים שקיצוץ מוגזם של קשרים מהווה גורם סיכון להתמדה של הפרעת קשב וריכוז בבגרות. אבל אנחנו עדיין איננו מבינים אלה חיבורים מקוצצים, מדוע קשרים אלה נעלמים, ואיך איבוד זה של קשרים תורם לתסמיני הפרעות קשב."
החוקר הראשי פיליפ שאו מסכם "יהיה צורך בעבודה נוספת כדי לענות על שאלות אלה, כדי להבין כיצד הבדלים בהתפתחות המוח קשורים למהלכה של הפרעת קשב וריכוז, וזה יהיה הצעד הראשון בפיתוח כלים שיסייעו לנו לחזות את התוצאה של הפרעת קשב וריכוז בילדות."
הערותיי: עוד עבודה מיני רבות אחרות בשאלה אם חלים, או לא, שינויים במבנה המוח במצבים של הפרעות קשב והיפראקטיביות, והפרעות נפשיות אחרות. כיום יש טרנד מגמה עולמית לביצוע מחקרים בכיוונים אלה, עם התפתחות ההדמיה המוחית הפונקציונלית (MRA), אולם עדיין הדרך רק בראשיתה. למרות מאות המחקרים בתחום זה שכבר פורסמו בספרות הרפואית המקצועית, עדיין לא ניתן להסיק מסקנות סופיות, אם כי תוצאות המחקרים נראות "הגיוניות". כשתיפתרנה סוגיות אלה (עוד שנים!),  אזי נוכל להגדיר את ADHD, ASD, ויתר ההפרעות הנפשיות, כמחלות עם בסיס נוירו-אנטומי-ביולוגי-כימי, מוצק ואיתן. עד אז, נמשיך להתבוסס בסיווג אבחנות נפשיות, ולהגדירן באופן מלאכותי רופף המסתמך על סימפטומים של חולים. בעוד קיימת זהות וחפיפה בסימפטומים של מרבית ההפרעות הנפשיות, שאנו נוטים להתעלם מהן, מפאת הנוחות לקביעת אבחנה נפשית "תואמת לחולה" ולטיפול ספציפי בה.