מהקליניקה: בן 5 בטיפול מוגזם, בת 16 בפער לימודי של שנתיים, בן 16 הידרדר להתמכרויות

 ילד מגיל 5 שנים טופל בכל מגוון התרופות ל- ADHD

 ילד  בן 5 שנ', בגן טיפולי, אובחן עם הפרעת קשב. רופאה בכירה המליצה על טיפול עם ריטלין לסוגיו, "שלא עשה טוב לילד" והעבירה אותו לאדרל רגיל "שעשה אותו זומבי וריבאונד קשה של התקפי זעם וחוסר תיאבון". אז הועבר לטיפול עם אדרל XR (ארוך טווח), שגרם לאותן תופעות לוואי של חוסר תיאבון חמור וחרדה, ולכן הופסק. ואז הרופאה המליצה לעבור לטיפול עם וייואנס (Vyvanse) אולם משרד בריאות לא אישר (את הבקשה בטופס 29ג') לתת לו תרופת Vyvanse , לדברי האם מפאת גילו. אזי הומלץ לעבור לטיפול עם סטראטרה (Strattera).
במצב זה הגיעו אליי להתייעצות האם ובנה (בגיל 5.7 שנים) בשאלה מה לעשות, כאשר בידיה טופס 29ג' לטיפול בסטרטרה מאושר ע"י משרד הבריאות. אבחנתי ילד עם הפרעת קשב שעיקר בעייתו הכנה לימודית לעלייה לכיתה א', ובהתאם לזה נתתי המלצותיי, כולל תרופתי עם ריטלין בטיטרציה עולה בהדרגה תוך בקרה ומעקב צמוד, בשילוב CBT

נערה בכיתה יא' עם ADHD נמצאה בפער לימודי של שנתיים – כיצד זה קורה?

לפני מספר ימים הגיעה למרפאתי נערה בת 16, בכיתה יא', המתקשה מאד בלימודים מכיתה ו'. בשנה שעברה בכיתה י' לא הגישו אותה לבחינות בגרות.  בכיתה ב' חשדו שיש לה הפרעות קשב וריכוז, והופנתה לאבחון לנוירולוג, שלא התרשם מהפרעת קשב רצינית ולא המליץ על טיפול. בכיתה ז' בצעה אבחון פסיכו- דידקטי שמצא לקות למידה, ומנת משכל 95 (IQ). לאחר זה, אובחנה שוב ע"י נוירולוג שלא המליץ על טיפול. בכל אותן שנים היא לא קיבלה עזרה לימודית ראויה מבי"ס, ולא שקלו להעבירה למסגרת לימודית מתאימה, וכך הידרדרה בלימודים והגיעה למצב כיום שנמצאת בכיתה יא' עם פער בלימודים של שנתיים-שלוש. בפועל אינה ברמת התלמידים בכיתתה, ולכן אינה לומדת.
אליי הגיעו בימים האחרונים לייעוץ לבדיקת הפרעת קשב וריכוז.
בבדיקתי גיליתי נערה עדינה, פגיעה, מהוססת, מודעת לקשייה ועם רצון ומוטיבציה עזים להצליח בלימודים, ואימא שלה מוכנה לעשות הכול למען בתה, אולם היא אובדת עצות ומשוועת לעזרה.
אבחנתי את הנערה, ואכן היא לוקה בהפרעת קשב וריכוז בדרגת חומרה קלה-בינונית, עם פגיעה תפקודית בתחום הרגשי/תסכול, התנהלות/התנהגות ולימודים. כדי לסייע לה בתחום זההמלצתי על טיפול עם קונצרטה. אולם הסברתי ארוכות לאם ולנערה שהפרעת קשב וריכוז הינה בעייתה המשנית, ולקות הלמידה היא בעייתה הראשונה והעיקרית, כאשר גם מנת משכלה בממוצע הנמוך הינה בעוכריה.
מה ניתן ללמוד ממקרה מצער זה? מהאנמנזה שקיבלתי הסתבר שהילדה בכיתה א'-ב' התקשתה במקצועות הבסיס ובייחוד בהבנה וחשבון – כלומר כבר בכיתה ב' היה ניתן להסיק שעיקר בעיית הילדה היא לקות למידה. בית הספר יכל להבחין בזה, גם ללא אבחון פסיכו-דידקטי, ומחובתו היה להעניק לה את מלוא העזרה הלימודית הנדרשת, מה שלא נעשה כך. גם הרופא הנוירולוג שאיבחן אותה עוד בכיתה ב' יכל להבחין בלקות למידה, ולהמליץ בפני בי"ס על מתן עזרה בלימודים, כך אני נוהג (כן, זה מתפקידו של כל רופא המאבחן לנהוג כך). להערכתי לו היו נותנים לה לאורך השנים מכיתה ב', מסגרת לימודית מתאימה, והייתה יכולה להשתלב בלימודים כתלמידה ממוצעת, כי אז הסימפטומים של ADHD היו פחות בולטים מכפי שהם כיום. כאן נעשה מחדל של בתי הספר שפגע קשות בנערה. דבר שהיה ניתן לצפות ולמנוע אותו,לו בתיה"ס היו ממלאים חובתם למתן עזרה בלימודים כנדרש. לפיכך, לאור מחדל זה של בתי ספר ומשרד החינוך, כתבתי באופן יוצא דופן, במכתבי הרפואי המופנה לבי"ס, שמחובתם כיום לתת מטעמם את מלוא הסיוע הלימודי הנדרש לנערה, על מנת שתסיים את לימודי התיכון באופן סביר.

 נער בן 16 שנים עם ADHD הידרדר לאלימות והתמכרויות – מדוע זה קרה?

 אם לנער בן 16 שנים הסובל מהפרעות קשב והיפראקטיביות ביקשה להגיע אליי להתייעצות בדחיפות (ללא בנה), מכיוון שבלתי אפשרי עבורה להמתין לתור למרפאתי (האורך כיום 3 חודשים, לצערי הרב). חשתי שהאשה משדרת מצוקה קשה, ולכן נעתרתי לפנייתה וקבלתיה מייד.
נכחתי באם חד-הורית משכבה סוציו-אוקונומית חלשה, החרדה לגורל בנה. הסיפור שבנה אובחן ADHD וטופל עם מתילפנידאט, לאחר תקופה החליט שאינו רוצה יותר תרופות והפסיק לקחת. ואז בעיית ההתנהגות בבית הספר החמירה, ולכן 'סולק' מבית הספר. כיום הוא נמצא מחוץ למסגרת לימודית והידרדר  לאלימות וסמים. האם פנתה לדבריה לכל הגורמים, למחלקת החינוך והרווחה בעירייה וללשכת ראש העיר (ממרכז הארץ), בבקשה שיטפלו בבנה, ובמידת הצורך שיקלטו אותו במוסד מתאים, אולם דבר לא קרה, והיא אינה יודעת מה לעשות.
המעט שיכולתי לייעץ לאשה האומללה, בזה שהדרכתי אותה כיצד לפעול שבנה ייבדק ע"י פסיכיאטר (למרות שאינו מסכים) ויטופל כפי שצריך, וכיצד להפעיל את מוסדות הרווחה למציאת סידור לבנה.
לסיכום, הנער הידרדר מהפרעת קשב והיפראקטיביות לבעיית התנהגות חמורה, והיה הכרח לדאוג להפנותו לפסיכיאטר להערכה ולטיפול, וייתכן שהידרדרותו היתה נמנעת. המערכת הרפואית, החינוך, והרווחה כשלו. הנער לא טופל רפואי כפי שצריך, ביה"ס פתר את הבעיה שלו עם הסתלקותו מבי"ס, ומוסדות הרווחה לא התערבו למצוא פתרון לנער. כך האם נותרה לבד במערכה גדולה מכוחותיה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s