מה נלמד על הפרעת קשב וריכוז – מעקב 7 שנים 2600 ילדים

מה נלמד על הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מעקב אחר 2600 ילדים גיל 18-3 שנים
במשך 7 שנים 2008-2014. מצגת בכינוס חיפ"ק תל אביב 4 פברואר 2015
ד"ר שלומי ענתבי, מנהל מרפאת קשב וריכוז לילדים, מכבי ראשל"צ

 רקע  הפרעת קשב/היפראקטיביות (ADHD) זו הפרעה נוירו-התפתחותית התנהגותית נפשית, מלווה בשני שליש מהמקרים (65%) בהפרעות נפשיות כמו: ODD, CD, OCD, Anxiety. שכיחה מאד בילדים 5% -20% בגילאי גן ובי"ס (18-5 שנים).
עדיין נשאלות שאלות מהותיות שנויות במחלוקת על הפרעות קשב והיפראקטיביות ((ADHD, מהי האתיולוגיה? משפחתיות? שכיחות? גיל הופעה? שוני במאפייניה? מורכבותה? מהלכה? שוני מגדרי? שוני מגזרי? טיפול תרופתי מועיל? ההתמדה בטיפול? האם אי רציפות בטיפול פוגעת?
מטרת העבודה לנסות לענות על השאלות מעוררות מחלוקות בקשר להפרעת קשב, ולו על חלקן.
חומר העבודה 2600 ילדים גילאי 18-5 שנים שאובחנו קלינית עם הפרעת קשב בשנים 2014-2008.
שיטה מעקב אחר הילדים שאובחנו עם הפרעת קשב, אפיון שוני בסימפטומים, הפרעות נלוות, חומרת הפרעה, מהלכה, טיפול נדרש, התמדה בו, ותוצאות הטיפול. בדיקת ההשפעה של גיל הילד (בעת הופעת הסימפטומים), של מגדר (מין), של משפחתיות, ושל המגזר, על הפרעות קשב (ADHD)
                                                           ממצאים ותוצאות
משפחתיות 90% הורה אחד לפחות, 10% דודים ואחיינים –  לוקים בהפרעה בדרגות חומרה שונות גרושים: 58% הורים לילדים עם חומרת הפרעה בינונית-קשה.
גיל הופעה:  3.5 -7 שנים. שכיחות בילדים 9.6%  מגדר:  בנים 1,672: 928 בנות (יחס 1.8: 1).
חומרת ההפרעה  גבולי-קל 1,924 (74%). בינוני-קשה 676 (26%), מתוכם בנים 540 בנות 130.
בנות דרגת חומרה קשה 14%, קלה 86%. בנים דרגת חומרה קשה 32%, קלה 68%.
טיפול תרופתי  ניתן בפגיעה קשה בתפקוד ברגש, תסכול, חברה, התנהלות, התנהגות, ולימודים.
התמדה בטיפול 1 עד 5 שנים, ממוצע 3.5. רובם לא לקח בשבת וחופשה, מחציתם לקחו לסירוגין.
תוצאות טיפול הצלחה עם מתילפנידאט (ריטלין) אצל 78% מהילדים, באמפטמינים (אדרל ווייואנס) טופלו בהצלחה 15%. תרופות אחרות 7%.
מגזר הפרעות קשות יותר בשכבות חלשות כלכלית-חברתית, והפרעות קלות יותר בשכבות החזקות.

                                                             מסקנות                                                                            
שכיחות גבוהה – הפרעת קשב בילדים בארץ מאובחנת ומטופלת בשכיחות 10% – 15% (הערכה).
הפרעה משפחתית מובהקת, אחד ההורים לוקה בהפרעה.
הורים גרושים – מעל מחצית, בילדים עם הפרעה קשה. טיפול בהורה משפר תוצאות טיפול בילדו.
גיל הופעה – הפרעת קשב קלסית אמתית מופיעה בילדים כבר מתחת לגיל 7 שנים. הופעת סימפטומים מעל גיל זה, לרוב זה 'קשיים בלימודים'. אבחון הפרעה קשב שהסימפטומים מופיעים בילדים לראשונה בגיל 12 ומעלה, זה אחד הגורמים לאבחון וטיפול יתר של ההפרעה.
הפרעה הטרוגנית מורכבת עם דרגות חומרה שונות, אשר נבדלות במהלכיהן בטיפול ובתוצאותיו.
בדרגות חומרה קלה אובחנו 74% מהילדים, לעומת 26% עם הפרעה בינונית-קשה. היפוך מגמה ממה שהיה לפני כחמש שנים. דבר המסביר גם את אבחון וטיפול יתר לצורך לימודים.
מגזר – ילדים משכבות חלשות עם הפרעה קשה יותר.
מגדר – בנים עם הפרעה קשה יותר מאשר בבנות. זו כנראה הסיבה לשכיחות כפולה בבנים מבנות.
טיפול – סטימולנטים (ריטלין ואמפטמין) יעילים ל 93% מהילדים (גם אם לא לוקחים בחופשים).
מסר לקחת הביתה הפרעת קשב והיפראקטיביות בילדים טרם פוענחה דיה ורב הנסתר על הגלוי בה. אם כי גם במצב זה מחובתנו לסייע לילדים הלוקים בהפרעה עם קשיי תפקוד ניכרים, אולם עלינו להיות זהירים כדי לא להידרדר לטיפול בכל תלמיד חמישי בישראל.

סימני אזהרה ומדריך חזותי להפרעת קשב וריכוז במבוגרים

A Visual Guide to ADHD in Adults
Warning Signs of Adult ADHD

Reviewed by Joseph Goldberg, MD Professor of Psychiatry, Mount Sinai School of Medicine, adult psychiatrist, psychopharmacologist and psychotherapist, July 2014

ADHD Affects Adults Too
Attention deficit hyperactivity disorder is not limited to children, 30% to 70% of kids with ADHD continue having symptoms when they grow up. In addition, people who were never diagnosed as kids may develop more obvious symptoms in adulthood, causing trouble on the job or in relationships. Many adults don’t realize they have ADHD, leaving them mystified about why their goals seem to slip out of reach.

Signs of Adult ADHD: Running Late
ADHD in adults follows a slightly different pattern than in children. Adults may be chronically late for work or important events. Adults may realize that their tardiness is undermining their goals, but they just can't seem to be on time.

Signs of Adult ADHD: Risky Driving
One of the hallmarks of ADHD is difficulty keeping your mind on the task at hand. That spells trouble for teens and adults when they're behind the wheel of a vehicle. Studies show that people with ADHD are more likely to speed, have accidents, and lose             their drivers' licences.

Signs of Adult ADHD: Distraction
Adults with ADHD may have trouble prioritizing, starting, and finishing tasks. They tend to be disorganized, restless, and easily distracted. Some people with ADHD have trouble concentrating while reading. The inability to stay focused and follow through on tasks can derail careers, ambitions, and
.relationships

Signs of Adult ADHD: Outbursts
Adults with ADHD may have problems with self-control. This can lead to: Difficulty controlling anger; Impulsive behaviors; Blurting out rude or         insulting thoughts.

Signs of Adult ADHD: Hyperfocus
Some adults with ADHD can focus intently on things they enjoy or find interesting – the ability to hyperfocus. But they struggle to pay attention to tasks that bore them. The trouble is that many tasks necessary for success in everyday life are dull, from making a grocery list to filing documents at work. People with ADHD tend to put off boring tasks in favor                                                      of more enjoyable activities.

?Multitasking or ADHD
It may seem like everyone has ADHD these days, as we respond to text messages, email, calls, and fast-paced work environments. While all of this can be distracting, most people manage to focus on important responsibilities. In people with ADHD, distractions interfere with the completion of vital tasks at home and at work

?ADHD or Something Else
If you are often restless and have trouble concentrating, don't jump to the conclusion that you have ADHD. These symptoms are also common in other conditions. Poor concentration is a classic sign of depression. Restlessness or anxiety could indicate an overactive thyroid or anxiety disorder. Your health care provider will investigate whether these conditions could be causing your symptoms instead of, or in addition to ADHD

What Causes ADHD?
In people with ADHD, brain chemicals called neurotransmitters are less active in areas of the brain that control attention. Researchers don't know exactly what causes this chemical imbalance, but they think genes may play a role, because ADHD often runs in families. Studies have also linked ADHD to prenatal   exposure to cigarettes and alcohol.

An Evolutionary Advantage?
One genetic variation that causes ADHD-like traits is more common in the world's nomadic peoples. Researchers think that traits such as impulsive behavior, novelty-seeking, and unpredictability might help nomads track down food and other resources. So the same qualities that make it challenging to excel at a desk job may have been an advantage to                                                          nomadic ancestors.

Diagnosing ADHD in Adults
Many adults don’t learn that they have ADHD until they get help for another problem, such as anxiety or depression. Discussing poor habits, troubles at work, or marital conflicts often reveals that ADHD is at fault. To confirm the diagnosis, the disorder must have been present during childhood, even if it was never diagnosed. Old report cards or talking with relatives can document childhood problems, such as poor focus and hyperactivity.

Testing for ADHD
During an evaluation for ADHD, some mental health professionals use neuropsychological tests. These can include timed, computer-based tests that measure attention and problem-solving skills. Neuropsychological testing is not needed to make a diagnosis, but it can shed light on how ADHD affects a person's daily life. It can also uncover coexisting                                                                conditions, such as learning disabilities.

Complications of Adult ADHD
Coping with the symptoms of adult ADHD can be frustrating in itself. At the same time, many adults with ADHD struggle with depression, anxiety, or obsessive compulsive disorder. They’re also more likely to smoke or abuse drugs. People with ADHD can limit these   problems by seeking proper treatment.                                             

Medications for ADHD
The most common medicines for ADHD are stimulants. It may seem ironic that people who are restless or hyperactive get help from stimulants. These drugs may sharpen concentration and curb distractibility by fine-tuning brain circuits that affect attention. If stimulants don't help enough, doctor may prescribe an antidepressant to stabilize mood or a  selective norepinephrine reuptake inhibitor, such as atomoxetine, which can help control impulsive behaviors.

?How Effective Are ADHD Drugs
There have been far fewer studies of ADHD drugs in adults than in children, but the research to date is promising. Studies have shown adults taking stimulants have fewer ADHD symptoms, and some people may feel they can concentrate better within about 30 minute.

Counseling for ADHD
Most adults with ADHD improve when they start medication, but they may continue to struggle with poor habits and low self-esteem. Counseling for ADHD focuses on getting organized, setting helpful routines, repairing relationships, and improving social skills. There is evidence that cognitive-behavioral therapy is particularly helpful in managing problems of daily life that are associated with ADHD

Adult ADHD on the Job
Holding down a job can be tough for people with ADHD. They often have trouble breaking down tasks and following directions, staying organized, and making deadlines. They’re also prone to tardiness and careless mistakes. In one national survey, only half of adults with ADHD were employed full time, compared to 72% of adults without the disorder. People with ADHD also                                                          tend to earn less than their peers.

Careers for Adults with ADHD
There's not much research yet into the careers where people with ADHD are likely to thrive. But ADHD expert Russell A. Barkely, MD, says his patients have excelled in sales, acting, the military, photography, athletic coaching, and many trade professions. A person with  ADHD can pursue almost any career that interests hem                                                   

Job Coaching for ADHD
People with ADHD may be able to boost their job performance with coaching or mentoring. The mentor will help with organization skills, such as taking notes, keeping a daily planner and prioritizing a to-do list. A quiet workspace with few distractions may help. ADHD is a disability under the Americans with Disabilities Act. This means employers must make adjustments to support a worker’s needs

Adult ADHD and Marriage
ADHD can sabotage marriage and other relationships. The condition makes it difficult to remember social commitments, birthdays, or anniversaries, finish household chores, and pay bills on time. Adults with ADHD may lose their tempers easily or engage in reckless behavior. This leads to higher rates of separation and divorce

Life Coaching for ADHD
Like having a mentor in the workplace, some people with ADHD benefit from having a coach for everyday life. Coaching is generally a supplement to more formal psychological counseling. The mentor helps the patient put newly learned skills into practice in real-life situations, whether organizing the home or planning a trip

Organizational Skills for ADHD
Smart phone "organizer" apps can be especially useful for people with ADHD. Use an app to create a new to-do list every night, and you'll always have it with you on your phone. Keep your list organized by using four categories: calls, emails, tasks, and errands. Other apps can help you keep your schedule up to date, so you won't miss important events                                                

Diet Tips for Adults with ADHD
Some experts believe foods that provide quality brain fuel could reduce symptoms of ADHD. High-protein foods, including nuts, meat, beans, and eggs, may improve concentration. Replacing simple carbs with complex carbs, like whole-grain pasta or brown rice, can help ward off mood swings and stabilize energy levels

?Does Sugar Worsen ADHD
The idea that sugar makes people hyperactive is popular, but there is no evidence that sweets cause ADHD or make its symptoms worse. Research in children indicates switching to a sugar substitute, such as aspartame, does not reduce symptoms of    ADHD

Outlook for Adults With ADHD
Adults with ADHD don’t outgrow the condition, but many learn to manage it successfully. Long-term treatment can reduce problems at home and at work, bringing patients closer to their families and their professional goals

 

FDA אישר Vyvanse (פסיכוסטימולנט ל ADHD) לטיפול בהפרעת בולמוס אכילה

FDA הרחיב את השימוש של Vyvanse לטיפול בהפרעת אכילה מופרזת (בולמוס אכילה)
FDA expands uses of Vyvanse to treat binge-eating disorder

מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הרחיב את השימושים הטיפוליים של Vyvanse -ׁׁLisdexamfetamine dimesylate (תרופה פסיכו-סטימולנטית מקבוצת האמפתמינים שנועדה ומאושרת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז), ואישר אותה ביום 30.01.2015, לטיפול בהפרעת אכילה מופרזת (בולמוס אכילה) במבוגרים. זו תרופה ראשונה שאושרה ע"י FDA  לטיפול בבולמוס אכילה.
בהפרעת בולמוס אכילה, יש לחולים התקפים חוזרים ונשנים של אכילת יתר כפייתית שבמהלכם הם צורכים כמויות גדולות יותר של מזון מהרגיל, וחווים את התחושה שאין להם שליטה על זה. חולים במצב זה אוכלים גם כשאינם רעבים, ולעתים קרובות אוכלים עד לנקודה שנהיים מלאים באי נוחות.
חולים עלולים להרגיש מבוישים ונבוכים מכמות מופרזת שהם אוכלים, דבר העלול לגרום לבידוד חברתי. הפרעת אכילה בלתי מבוקרת ולא נשלטת עלולה לגרום לעלייה במשקל ולהשמנה ולבעיות בריאות. "אכילה מוגזמת עלולה לגרום לבעיות בריאותיות חמורות עם קשיים בעבודה, בבית, ובחיים החברתיים. אישור Vyvanse מספק לרופאים ולחולים אופציה יעילה כדי לעזור לרסן את בולמוסי אכילה." אמר ד"ר מיטשל מאתיס, מנהל חטיבת מוצרי פסיכיאטריה במרכז FDA למחקר והערכת תרופות.
Vyvanse נסקר במסגרת תכניות של פעילויות מועדפות ומתוכננות של FDA, שבהן מבצעים סקירה מזורזת של תרופות שניתן לייעדם לטיפול במחלה או מצב חמור, ויכולים לספק שיפור משמעותי לעומת הטיפול הזמין כיום. היעילות של Vyvanse בטיפול בהפרעת בולמוס אכילה הוצגה בשני מחקרים קליניים שכללו 724 מבוגרים עם הפרעת בולמוס אכילה מתונה עד חמורה. במחקרים, המשתתפים שלקחו Vyvanse חוו ירידה במספר הימים בשבוע של התקפי אכילה מוגזמת, והפחתה בהתנהגויות טורדניות-כפייתיות בהשוואה לקבוצת הבקורת, אלו שלקחו גלולה לא פעילה (פלצבו).
מדריך התרופות לחולים על Vyvanse מספק מידע חשוב על השימוש בתרופה ועל הסיכונים. סיכונים חמורים ביותר כוללים בעיות פסיכיאטריות וסיבוכי לב, שבץ מוחי והתקף לב במבוגרים, כולל מוות פתאומי באנשים שיש להם בעיות לב או מומי לב. תרופות ממריצות של מערכת עצבים מרכזי (פסיכו-סטימולנטים) כמו Vyvanse, עלולים לגרום לסימפטומים פסיכוטיים או מאניים, כגון הזיות, חשיבה הזויה, או מאניה, אפילו באנשים ללא היסטוריה קודמת של מחלות פסיכוטיות.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו על ידי אנשים הנוטלים Vyvanse בניסויים הקליניים כללו יובש בפה, נדודי שינה (אינסומניה), קצב לב מוגבר, הרגשה עצבנית עצירות, וחרדה.
Vyvanse אינו מאושר ולא מומלץ לטיפול להורדה במשקל. יעילות התרופה לירידה במשקל לא נבדקה ולא נחקרה. Vyvanse אושר בשנת 2007 כתרופה לטיפול בחולים עם הפרעת קשב וריכוז מגיל 6 שנים ומעלה. Vyvanse הוא חומר מבוקר בארה"ב כי יש לו פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה, עם שימוש שעלול לגרום לתלות (התמכרות).
Vyvanse משווק על ידי Shire ארה"ב, נוסד בויין, פנסילבניה. FDA, סוכנות במחלקה האמריקנית לבריאות ולשירותי אנוש, מגינה על בריאות הציבור ע"י הבטחת הבטיחות, היעילות של תרופות, חיסונים, ומוצרים ביולוגיים אחרים לשימוש בבני אדם, ומכשור רפואי. הסוכנות אחראית גם לבטיחות מצרכי ​​מזון, קוסמטיקה, תוספי מזון, ומוצרי טבק.
הערותיי: כרופא המאבחן ילדים עם הפרעות קשב וריכוז וממליץ בפני הורים לטפל בילדיהם עם סטימולנטים (מתילפניגאט ואמפתמינים), אני מסביר בהרחבה ובפרוט את תופעות הלוואי בטיפול התרופתי עם סטימולנטים, בהדגשה על "דיכוי התיאבון" הבולט בזמן השפעת התרופה. ופעמים רבות שואלות אותי ברצינות מרובה אמהות עם עודף במשקל והשמנה: "ד"ר אולי אקח גם אני את התרופה להורדה במשקל", ואני משיב כמובן בלאו מוחלט ומסביר מדוע לא. סבורני שרופאים העוסקים בתחום נתקלים בתופעה זו. תחושתי שיייתכן ויש אמהות שעוקפות את הרופאים ונוטלות תרופה (מילדיהן?). 
נ.ב. ייסלחו לי הנשים שאני מציין בסוגיה זו את האמהות בלבד ולא אבות, כי נשים בד"כ מודעות יותר מגברים בעניין השמנה ומוכנות לשם כך ליטול תרופות, ואילו אבות בד"כ מגלים התנגדות לטיפול תרופתי בילדיהם, כל שכן שאינם מעלים על דעתם ליטול תרופה זו לעצמם …בגלל השמנה.
ייסלחו לי אנשי FDA, ובראשם ד"ר מיטשל מאתיס, מנהל חטיבת מוצרי פסיכיאטריה במרכז FDA למחקר והערכת תרופות. סבורני שהם הגזימו… לוקחים תרופה שתופעת לוואי שלה הקשה היא דיכוי התיאבון ולוקחים מרכיב שלילי זה והופכים אותו לטיפול תרופתי? נשגב מבינתי, למרות שזה "מקובל" בתעשיית התרופות, כולל בתרופות הפסיכאטריות. עדיין נשאלת השאלה, האם זה הגיוני לאשר תרופה פסיכו-סטימולנטית כדי למנוע בולמוס אכילה, בעוד ה- FDA עצמו בנוסח אישורו הנ"ל מפרט בהודעתו את "הסיכונים החמורים ביותר" (ציטוט מהודעתם) לתופעות הלוואי של התרופה.
מסבירים שהתרופה "לא נועדה לירידה במשקל", אולם לאור אישור FDA ייקחו התרופה אנשים למניעת אכילה מופרזת (בולמוס), ושלא ניתמם, מהר מאד ייגרר ללקיחה לשם ירידה במשקל, שזו התוצאה.
לסיכום, סבורני שלקיחת תרופה פסיכיאטרית לירידה במשקל אינה במקומה ומיותרת, חסרונותיה רבים להחריד על יתרונותיה הדלים ביותר. ובבואנו לבחון את התרופה, סיכוייה להצלחה מזעריים לעומת הסיכונים בנטילתה למשך שנים רבות. לפיכך אעז לומר שאיני מסכים עם החלטת FDA. (ונשאל האם אינטרסים מסחריים הביאו לאישור זה? בתקופתנו שחומרנות מעל לכול – לא אופתע אם זה כך קרה).

האם הפרעת קשב וריכוז קיימת או לא?

הפרעת קשב וריכוז לא קיימת – ריצ'רד סול
 ADHD Does Not Exist – Richard Saul

        ADHD Does Not Exist: The Truth about
                                             ,Attention Deficit and Hyperactivity Disorder
.Richard Saul   

מצאתי לנכון לכתוב באתרי על ספרו של ד"ר ריצ'רד סול  "הפרעת קשב וריכוז לא קיימת", שעורר תגובות רבות ושונות. מה עיקרי טיעוניו של ד"ר סול על אי קיום ADHD ותגובת מבקריו, ומה אני סבור.

 ד"ר ריצ'רד סול, נוירולוג התנהגותי משיקגו ארה"ב, כתב ספר חדש שיצא לאור בשנת 2014 וקרא לו בשם: "הפרעת קשב וריכוז לא קיימת". הספר צוטט בעתוני ארה"ב ועורר סערה רבה. ד"ר ריצ'רד כתב במאמר על ספרו: "במהלך הקריירה שלי מצאתי יותר מ 20 מצבים היכולים להוביל לסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז, כל אחד ממצבים אלה דורש גישה משלו לטיפול. לדבריו, מגדלים דור של ילדים ועכשיו מבוגרים שאינם יכולים ולא יוכלו לחיות בלי סטימולנטים (תרופות ממריצות) הכוללים מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) ואמפטמינים מעורבים מלח (כמוAdderall, Vyvanse )".
הוא מציין, "כי משנת 2008 עד 2012, מספר המבוגרים בארה"ב שנוטלים תרופות להפרעת קשב וריכוז גדל ב 53%, וכי בקרב צעירים אמריקאים כמעט הוכפל. נתונים מדהימים אלה מצביעים שדור צעיר הופך לנסמך על חומרים ממריצים ותלוי בהם. הוא אומר שאינו מופתע יותר מדי, כי במהלך הקריירה שלו במשך 50 שנה בנוירולוגיה התנהגותית ובטיפול בחולים עם הפרעת קשב וריכוז, נכח לדעת שמהעשור האחרון מספר המאובחנים עם ADHD מרקיע שחקים. לדבריו כל יום רואים יותר אנשים הטוענים שיש להם בעיות קשב בבית ספר או בעבודה ומאבחנים עצמם עם הפרעת קשב".

לדבריו, "אם מישהו מוצא שקשה לו לשים לב או מרגיש היפראקטיבי במקצת, אזי לאור סימפטומים אלה מדביקים לו אבחנת הפרעת קשב. אלה ביטויים סימפטומטיים כלליים, לכן האם אנו באמת יכולים לכרוך את כל האנשים האלה יחד? מה אם יש דברים אחרים שגורמים לאנשים להרגיש לא מרוכזים? אני לא מכחיש שאנחנו כאוכלוסייה, מוטרדים יותר היום ממה שהיינו אי פעם. ואני לא אכחיש שחלק מחולים אלה שדעתם מוסחת ואימפולסיביים זקוקים לעזרה. מה שאני כן מכחיש, הוא ההגדרה המקובלת של הפרעת קשב וריכוז, שהיא זקוקה מזמן לעדכון. בקיצור, אני הגעתי למסקנה מבוססת לאחר עשרות שנים של טיפול בחולי הפרעות קשב וריכוז, המוגדרים כיום כהפרעת קשב (ADHD) על ידי DSM (מדריך דיאגנוסטי וסטטיסטי להפרעות נפשיות) וכפי שהובן בדמיון הציבור – לא קיים".
וממשיך, "הרשו לי להסביר למה אני מתכוון. מאז 1937, כאשר ד"ר צ'ארלס בראדלי גילה שילדים המציגים סימפטומים של חוסר קשב וריכוז והיפראקטיביות הגיבו היטב לבנזדרין (Benzedrine) ממריץ, אנחנו עדיין חושבים על הפרעה זו כמעט באותה הצורה. זמן קצר לאחר תגליתו של בראדלי, הקהילה הרפואית התחילה לתייג ילדים עם תסמינים אלו כבעלי תפקוד לקוי מוחי מינימאלי, ולטפל בהם בחומרים ממריצים כמו ריטלין. בשנים שחלפו DSM שינה את התוויות פעמים רבות מאז תיאור היפר-קינטיות בילדות. ורק ב 1980 לראשונה DSM-III הציג התוויית הפרעת קשב למבוגרים. אבל בלי קשר להתוויה, נוהגים היינו לתת לחולים תרופות ממריצות שונות לטיפול בסימפטומים .
הייתי חושב שאחרי עשרות שנים של התקדמות במדעי המוח, היינו אמורים לשנות את דרך החשיבה שלנו. כיום, המהדורה החמישית של ה-DSM  דורשת שיהיו חמישה סימפטומים מתוך 18 אפשריים כדי לקבוע אבחנת הפרעות קשב וריכוז . כמה מאתנו יכולים לטעון שיש לנו קושי עם ארגון או נטייה לאבד דברים ; שאנו לעתים קרובות שוכחים או לא מרוכזים או לא שמים לב לפרטים? או סטודנט הנאבק להתמקד בהרצאה משעממת? או ילד המתנועע בעצבנות קצת יותר מדי לטעמו של המורה שלו? על פי קריטריונים סובייקטיביים אלה, אוכלוסיית ארה"ב כולה עלולה להיכלל באבחנת הפרעת קשב. לכולנו היו את כל הרגעים האלה, ובמידה מתונה שהם חלק נורמלי של המצב האנושי".
"עם זאת , יש מקרים שבהם סימפטומים של תשומת לב הם חמורים מספיק שחולים באמת זקוקים לעזרה. במהלך הקריירה שלי , מצאתי יותר מ 20 תנאים שיכולים להוביל לסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז , כל אחד מהם דורש גישה משלו לטיפול. בין מצבים אלה נכללים: הפרעות שינה, בעיות בראייה ושמיעה שאינן מאובחנת, שימוש בסמים (ביחוד מריחואנה ואלכוהול), מחסור בברזל, אלרגיות (במיוחד אי סבילות לגלוטן), הפרעה דו-קוטבית, הפרעת דיכאון, הפרעה אובססיבית כפייתית, ומוגבלויות למידה כמו דיסלקציה. כל אחד עם מצבים כאלה יתאים לקריטריונים שהותוו לאבחון הפרעת קשב וריכוז לפי DSM, אך תרופות ממריצות (סטימולנטים) אינן הדרך לטפל בהם".
"יכול אתה לתהות מה כל כך רע בממריצים (סטימולנטים)? נראה שהם עוזרים להרבה אנשים, לא? התרופות יכולות למתן סימפטומים של חוסר קשב והיפראקטיביות חמורים, אלא גם לשאת בסיכונים כמו מניעת שינה, דיכוי תיאבון, ולעתים גם התמכרות והזיות. אבל זה רק חלק מהתמונה. 
ראשית, התמכרות לתרופות מעוררות (סטימולנטים) אינה נדירה, זה נפוץ . צריכים רק להתבונן בחולים רבים שהרופאים נאלצים להגדיל מעת לעת את המינון שלהם אם הם רוצים להתרכז. זאת, משום שהגוף מפסיק לייצר רמות מתאימות של מוליכים עצביים (כמו דופמין) שתרופות ADHD מחליפות – וזה סמן אופייני לחומרים ממכרים. אני מודאג שדור של אמריקאים לא יהיה מסוגל להתרכז ללא תרופה זו. כמובן שתעשיית התרופות הגדולה אינה מודאגת.
שנית, יש תופעות לוואי רבות לתרופות ל-ADHD , שרוב האנשים אינם מודעים להם כמו: חרדה מוגברת , מצב רוח עצבני או מדוכא, ירידה במשקל חמורה עקב דיכוי תיאבון , ואפילו פוטנציאל להתאבדות. יש גם השלכות שעוד פחות ידועות, לדוגמא, חולים רבים בחומרים ממריצים מדווחים על תפקוד לקוי של זקפה, כאשר הם מקבלים תרופות.
שלישית, תרופות ממריצות (סטימולנטים) פועלות אצל אנשים רבים לזמן קצר, אבל לאלה עם מצב רפואי בסיסי אחר שגרם להם להרגיש מוסחות, התרופות משמשות כפלסטר במקרה הטוב, שגורם למיסוך ולפעמים מחריף את מקור הבעיה הבסיסית".
"לדעתי, יש שני סוגים של אנשים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז : אלה שמפגינים רמה נורמלית של הסחת דעת ואימפולסיביות , ואלה שיש להם מצבים או הפרעה אחרת הדורשת טיפול פרטני.
למטופלים שלי שנמצאים בקטגוריה הראשונה, אני ממליץ להם לאכול נכון ,להתעמל יותר לעתים קרובות, לישון בלילה שמונה שעות של שינה איכותית, למזער את צריכת הקפאין בשעות אחר הצהריים, להפחית את השימוש בטלפון הסלולרי שלהם בזמן שהם עובדים, והחשוב ביותר לעשות דברים שהם מתלהבים מהם. כמו ילדים רבים שאינם מאותגרים מספיק בכיתה, כך בוגרים שעבודתם אינה  גורמת להם לסיפוק או שאינם עוסקים בתחביב משמעותי הם ישתעממו ויהיו מדוכאים ומוטרדים. הסטנדרטים העולים של היום לוחצים על ילדים ומבוגרים לפעול טוב יותר לזמן ארוך יותר בבי"ס ובעבודה. לעתים קרובות מדי אני רואה חולים שמקווים להצטיין עם 4 שעות שינה בלילה בעזרת תרופות ממריצות, אבל זו דרך חיים מסוכנת לאורך זמן, אינה בריאה ולא ברת קיימא .
לאנשי הקבוצה השנייה החולים עם בעיות קשב חמורות, אני נדרש לבצע הערכה מלאה כדי למצוא את מקור הבעיה. בד"כ, ברגע שבעייתם העיקרית מאובחנת ומטפלים בה, הסימפטומים ייעלמו".
"יש לחשוב מחדש להבנת מצב הפציינט, לבצע תהליך אבחון מעמיק יותר, ולעזור לאנשים לקבל את הטיפול הנכון לקשב וריכוז והיפראקטיביות. אנחנו משתמשים בהגדרה מיושנת, לא חוקית ולא רלבנטית של הפרעות קשב וריכוז, שהועמדה במקום במשך עשרות שנים ע"י רופאים ואנשי מקצוע, חברות תרופות, תקשורת, והחולים עצמם. מיליוני אבחנות שווא עלולים לגרום לסיכונים בריאותיים משמעותיים ותסכול לחולים ובני משפחותיהם. הגיעה העת לשנות את החשיבה שלנו על מה שבאמת מניע את המוסחות ואימפולסיביות ולעזור לאנשים לקבל את הטיפול הנכון ולמנוע מגפת הפרעות קשב וריכוז".
ספרו של ריצ'רד סול עורר תגובות רבות, שאחת מהן זו של ד"ר סולנטו, פרופסור לפסיכיאטריה ומנהלת מרכז הפרעות קשב וריכוז במחלקה לפסיכיאטריה של ילד ומתבגרים בהר סיני בית ספר לרפואה. במאמר שפרסמה "המיתוס כי הפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", היא כותבת: "לאחרונה, יש תשומת לב רבה מאד למאמר שכותרתו " הפרעות קשב וריכוז אינן קיימות" שהופיע בפרסומים גדולים בארה"ב, המבוססים על ספר באותו השם שפורסם ע"י ד"ר ריצ'רד סול, המגדיר את עצמו כנוירולוג התנהגותי. הוא מתאר מקרים של ילדים שבאו אליו עם סימנים המעידים על הפרעת קשב וריכוז, אלא שהתבררו בבדיקה עמוקה יותר שהם סובלים מהפרעות למידת, חרדה, לקויי ראייה, או אפילו הפרעה דו קוטבית. משמעות דבריו שכל הילדים שהופנו לבעיות קשב או התנהגות יימצאו במצבים ובמקום אחר המסביר את התסמינים שלהם".
לדעת ד"ר סולנטו, "כל רופא מכובד בעל ידע בתחום בריאות הנפש, ידאג לפני אבחון הפרעת קשב וריכוז לשלול מצבים חלופיים אלה כגורם הבלעדי או עיקרי של בעיות הקשב או התנהגות של ילד. אבל אחרי ששוללים הפרעות אפשריות אחרות, מספר משמעותי של ילדים עומד בקריטריונים הרשמיים להפרעות קשב וריכוז, כפי שמתואר במדריך דיאגנוסטי וסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM). ואלה הם:  1. סימפטומים של חוסר קשב ו / או היפראקטיביות, אימפולסיביות, כי הם קיצוניים לגילו של הילד. 2. מתרחשים הן בבית ובבית הספר. 3. עם ראיות ברורות שהתופעות מפחיתות את איכות תפקוד חברתי, אקדמי או תעסוקתי של הילד. 4. סימפטומים כרוניים, מתחילים לפני גיל 12 וקיימים לפחות 6 חודשים. 5. הסימפטומים לא מוסברים על ידי הפרעה אחרת.
ראיות לכך שהפרעות קשב וריכוז הוא הפרעה אמתית ובמיוחד הפרעה מוחית מגיעה מכמה מקורות עיקריים. הדמיה הוכיחה שילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש (א) הבדלים מבניים בגודל באזורי מוח רלוונטיים. (ב) הפעלה פחותה של אזורים במוח השולטים בתשומת לב, דחפים, פעילות מוטורית, ארגון ותכנון, וכי רבים מההבדלים הללו נמשכים גם לבגרות. (ג) לבסוף, מחקרים מצביעים על כך שבמשפחה ההפרעה  תורשתית מאוד, ומצביעים על נטייה גנטית ברוב המכריע של המקרים.
ההשפעה המצערת של זה ופרסומים אחרים שאינם מבוססים עובדתית מוסיפים על הסטיגמה של הפרעות קשב וריכוזו וגורם לעכב את האבחון וטיפול באלפי אנשים שיש להם הפרעות קשב וריכוז ושחייהם היו משתפרים באופן משמעותי עם טיפול".
נ.ב. ד"ר Solanto חברה בוועדה המייעצת של כתב העת לפסיכולוגיה של הילד והפסיכיאטריה, ואחראית על מאמרי המערכת של כתב העת על הפרעות קשב וריכוז. מכהנת בוועדות מייעצות מקצועיות של ילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז (CHADD)  והאגודה האמריקנית המקצועית של הפרעת קשב וריכוז והפרעות נלוות (PSARD).
הערותיי (ד"ר שלומי ענתבי) על הספר והמאמרים בעקבותיו : הפרעת קשב וריכוז ממשיכה לעורר מחלוקות רבות בקרב הרופאים (מיעוט), הציבור הרחב, ועם רוח גבית של התקשורת. מאפייני הפרעת קשב (ADHD) מוגדרים אמנם "היטב" ע"י DSM-5, אולם ההפרעה לא פוענחה מספיק עד כה.
מאידך, העלייה המסחררת במספר ילדים המאובחנים ומטופלים בהפרעת קשב בעשור האחרון מ 3%  ל- 15% עד 20% בתלמידים וסטודנטים (לפי דיווחים מארה"ב, וגם בארץ, סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון), הינה תופעה רפואית חריגה וצריכה להדאיג אותנו מאד.
הנימוקים הנשמעים להסבר מגפת ADHD אינם מבוססים בראיות מדעית רפואית (based evidence). המדריך הדיאגנוסטי וסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) הקובע את ההתוויות לאבחון וטיפול בהפרעת קשב אינו מושלם ומלא חורים, ורופאים רבים תוקפים את ההתוויות והקריטריונים שנקבעו לאחרונה להפרעת קשב ב- DSM-5. כך שנימוקיה של פרופ' סולנטו על תקפות אבחנת ADHD בהסתמכה רק על סימפטומים/קריטריונים של DSM-5 אינם משכנעים, ולא סותרים את טענות ד"ר סול שהסימפטומים יכולים להיגרם ממצבים נורמליים באנשים עם הסחת דעת, או מצבים רפואיים אחרים. 
ד"ר סולנטו מחזקת עמדתה, שקשיי קשב וריכוז הם סימפטומים משפחתיים גנטיים, אולם זה אינו מעיד בהכרח על קיום אבחנת הפרעת קשב, אלא ייתכן שמעיד על סימפטומים/תכונות אופי עוברות בתורשה. מה עוד שבניגוד למחלה גנטית הנגרמת ע"י גורם גנטי אחד, נמצא כי להפרעת קשב שותפים גנים רבים שחלקם משותף עם לקות למידה, אוטיזם, טיקים, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, הפרעת התנהגות, הפרעה אובססיבית כפייתית ועוד. עובדה היכולה לתמוך יותר בדעתו של  ד"ר סול שסימפטומים של הפרעת קשב נגרמים ממצבים אחרים שונים.
ד"ר סולנטו מזכירה שבהדמיה מוחית נצפו שינויים מבניים מסוימים במוח, אולם מחקרים אלה נמצאים בחיתוליהם ואינם ברורים דיים, עובדה שאינם מהווים כלי אבחוני להפרעת קשב, לכן אינם יכולים לתת תוקף לאבחנת הפרעת קשב וריכוז (ADHD). 
בניגוד לדברי ד"ר ריצ'רד סול, למצבים בילדים עם סימפטומים של קשיי קשב וריכוז שאבחנתם היא הפרעה מרדנית (ODD) או הפרעת התנהגות (CD) ואחרות, דווקא עדיף טיפול ניסיוני עם סטימולנטים העשוי למנוע החמרת מצבם ולשפר סימפטומים, במקום טיפול תרופתי ספציפי להפרעת התנהגות (כמו ריספרדל), כפי שמשתמע מדברי ד"ר סול, שלדעתי אינו צודק.
אכן כפי שד"ר סול הדגיש, אורח חיים נכון עם תזונה מתאימה, פעילות ספורט, שינה מספיקה, עבודה מעניינת ומאתגרת, (ואני מוסיף חיי משפחה שלווים, וחברים טובים) יכולים בהחלט למנוע פגיעה תפקודית בגלל קשיי קשב וריכוז קלים כאלה המצויים כמעט בכל אחד מאתנו.
צודק ד"ר סול שציין כחובה לאבחן הפרעות נפשיות אחרות שהן גורמות גם להפרעת קשב וריכוז, וטיפול ספציפי בחרדה, דיכאון , אובססיה כפייתית, והפרעה דו-קוטבית, לתקופה מסוימת ישפר גם את קשיי הקשב אף לאחר סיום הטיפול הספציפי, ללא צורך בטיפול בממריצים (סטימולנט). 
נכונה הערת ד"ר סול שאין להגדיל את המינונים של סטימולנטים כאשר התוצאות אינן מספיק טובות, או כשיש תופעות לוואי (כפי שחברות תרופות מייחסות אותן למינון נמוך של התרופה ומשכנעות רופאים להגדיל המינון…).
לסיכום, אין טעם  להיכנס לוויכוח אם הפרעת קשב וריכוז קיימת או לא, את זה להערכתי לא יהיה באפשרותנו לפענח בשנים הבאות, אלא עלינו לפעול כך שנוכל לעזור לילדים מסוימים עם תרופות סטימולנטים, אולם לא לכל דיכפין כדי לא להכפיל את המטופלים שלא לצורך. לאור ניסיוני סבורני כי אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז צריך לחזור לשפיות של שכיחות 3%-5% מהילדים. ובייחוד לטפל בילדים עם בעיית התנהגות למניעת החמרתה. ואילו ילדים שעיקר בעייתם היא לקויות/קשיי למידה גם אם יש להם קשיי קשב קלים (אלה 15% הנוספים המאובחנים כיום עם ADHD), לא להכילם בקטגוריה של אבחנת קשב וריכוז (ADHD) אלא באבחנת לקויות למידה למיניהן, ובמשורה לטפל במצבים אלה בסטימולנטים כאשר זה הכרחי (נוצר פער לימודי) ועוזר, ולהבהיר להורים שהטיפול אינו רפואי.
ולבסוף דבר חשוב, רופאים העוסקים בתחום זה חייבים להתמקצע ולהתעדכן בתחום מורכב זה, כולל אבחון וטיפול בהפרעות נפשיות, ולהקדיש מלוא זמנם, אחרת לא רוכשים מספיק ידע וניסיון ועלולים לעשות טעויות באבחונים וטיפולים ולהגדיל את מספר המאובחנים והמטופלים שלא לצורך.

מחקר חדש על שכיחות מחלות נפשיות בילדים חסרי-בית

מחקר חדש על שכיחות מחלות נפשיות בילדים חסרי-בית

The Prevalence of Mental Illness in Homeless Children
A Systematic Review and Meta-Analysis, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry February 2015 volume 54, Issue 2, pages 86–96

מטרה  מספר הילדים חסרי הבית הולך וגדל. כדי לפתח התערבויות טיפוליות, עלינו להבין את צרכי בריאות הנפש/התנהגות שלהם. מטרת עבודה זו היא לעדכן את בסיס הראיות על ידי זיהוי, הערכה וסיכום מחקרים על שכיחות בעיות בריאות נפשיות בקרב ילדים חסרי בית, בהשוואה לילדים עם הכנסה נמוכה (עניים). להציג את המחקר, ולדון על ההשלכות לפרקטיקה ולמדיניות הנדרשת.
שיטה  אותרו 3 מאגרי מידע אלקטרוניים וכללו מחקרים אמפיריים החוקרים את השכיחות של מחלת נפש בילדים חסרי בית בארצות הברית (1990-2014). בודקים עצמאיים סרקו והעריכו את הפרסומים המקוריים, את הנתונים שנמצאו, ואיכות המחקרים הוערכו על ידם. סינתזת הראיות התבססה על ניתוחים כמותיים ואיכותיים.
תוצאות  שנים עשר מחקרים וביקורת נכללו בסקירה. בסך הכול, 10% עד 26% מילדים בגיל הגן שהם חסרי בית, היו עם בעיות נפשיות הדורשות הערכה קלינית. על פי הסקר הלאומי של המשפחות באמריקה, שיעור זה עלה ל 24% עד 40% בקרב ילדים גיל בית הספר חסרי בית, שיעור פי 2 עד 4 פעמים גבוה יותר מאשר אצל ילדים עניים בגילאי 6 עד 11 שנים. על פי מטה-האנליזה במחקר, ההבדל בשכיחות בעיות התנהגות בילד לא היו שונות משמעותי בין ילדים חסרי בית לאלה עם בית בגיל הרך (טרום גן). מאידך ילדים חסרי בית בגיל בית הספר היו באופן משמעותי יותר עלולים להיות עם בעיה בתחום בריאות נפש בהשוואה לילדים הגרים בבית.
מסקנות  הגיעה העת להתערבויות נפשיות מבוססת על ראיות, בילדים החווים חסר-בית. חיוני לפתח תכנית טיפול, ותמיכה של מערכות הסתגלות המתמקדות בהורות חיובית וויסות עצמי של הילדים.
הערותיי: מחקר חשוב המוכיח שילדי גן ובית ספר החיים כחסרי בית, חשופים לפגיעות נפשיות והתנהגותיות, יותר מילדים שאינם חסרי בית. ידבר נוסף שהוכח במחקר שילדים עניים הגרים בבית, חשופים פחות לבעיות נפשיות מאשר חסרי הבית. מחקר כה אקטואלי עבורנו, במדינתנו שעדיין ישנם ילדים חסרי בית – עלינו לפתור את הבעיה ולשכנם בבתים, כדי שיתפתחו כילדים בריאים בנפשם. הערה קטנה, יש לקחת בחשבון שבמשפחות כאלה, הגנטיקה לבעיות נפשיות גדולה יותר מלכתחילה.

 

ילד אובחן ADHD והומלץ על טיפול – ומה הראה מבחן TOVA?

ילד אובחן עם הפרעת קשב והומלץ על טיפול ע"י 3 רופאים מומחים – ומה הראה מבחן TOVA?

ילד בגיל 6.4 שנים הופנה לנוירולוג ילדים מומחה לאבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות. הנוירולוג אבחן שהילד עונה על הקריטריונים של ADHD על פי התנהלותו/התנהגותו בכיתה ולפי אבחונו הקליני. הרופא הנוירולוג המליץ להתחיל בטיפול תרופתי עם ריטלין אולם האם לא הסכימה.
שלושה חודשים לאחר כן הילד הגיע אלי (בגיל 6.7 שנים), מלווה בדו"ח בית הספר שנכתב ע"י צוות בי"ס כולל פסיכולוג. גם אני באבחוני הקליני אבחנתי את הילד עם הפרעת קשב/והיפראקטיביות מלווה בהתנהלות מרדנית מתנגדת ובעיית התנהגות, וקשיי למידה, ופגיעה תפקודית קשה . הסברתי לאם בהרחבה על קשיי הילד ועל הצורך בטיפול רפואי משולב פסיכולוגי ותרופתי, והמלצתי על טיפול תרופתי הדרגתי לניסיון עם ריטלין 10 מג' LA. האם יצרה קשר פעמיים נוספות במהלך החודש לאחר אבחוני, ושאלה שאלות שעניתי עליהן בהרחבה, גם על הטיפול אינו מספק והבהרתי לה מדוע, ומה ניתן לעשות.
הילד הגיע 3 חודשים לאחר מכן (בגיל 6.10 שנים) לרופא שלישי, נוירולוג ילדים מומחה ובעל ניסיון רב בהפרעת קשב. הרופא אישרר שהילד עם ADHD והמליץ על המשך טיפול תרופתי כפי שנרשם לו.
לפני חודש, כשהילד בגיל 7.5 שנים הגישה האם תלונה על הטיפול בהסתמכה על בדיקת TOVA שערכה לבנה והראתה שלילד אין הפרעת קשב…
הערה: עוד דוגמא מיני רבות שמבחן ממוחשב לבדיקת ADHD אין בו צורך ואף מטעה רופאים.
המבחן בוצע במכון מוכר העובד עם ביטוחים משלימים, ויש לו סניפים בכל הארץ. והפענוח נעשה ע"י הצוות ולא רופא.

 

מחקר חדש: חומרי הדברה נפוצים עלולים להעלות את הסיכון להפרעת קשב (ADHD)

חומרי הדברה נפוצים עלולים להעלות את הסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD)
.Developmental pesticide exposure reproduces features of ADHD
 J. R. Richardson, Professor Department Environmental and Occupational Medicine at Rutgers Robert Wood Johnson Medical School FASEB Journal, Jan 29 2015 

"מחקר חדש מספק ראיות מוצקות, תוך שימוש בנתונים cמודלים של בעלי חיים ובני אדם, שחשיפה לחומרי הדברה שכיחים במשק בית עלולה להיות גורם סיכון להפרעות קשב וריכוז.חומרי הדברה הנמצאים בשימוש נפוץ עלולים לשנות את התפתחותה של מערכת הדופמין במוח – האחראית לביטויים רגשיים ולתפקוד הקוגניטיבי – ולהעלות את הסיכון להפרעת קשב וריכוז בילדים". כך עולה ממחקר חדש, אומר המחבר הראשי ג'ייסון ריצ'רדסון.
נתוני המחקר נלקחו מסקר המרכז לבקרת מחלות, על בריאות ותזונה לאומית (NHANES). במחקר ניתחו שאלוני בריאות ודגימות שתן של 2,123 ילדים ובני נוער. החוקרים שאלו את ההורים אם רופא אי פעם אבחן את ילדם עם ADHD ובדקו היסטורית לקיחת תרופות, תוך הצלבה של כל מרשם כדי לקבוע אם נרשמו תרופות הנפוצות ביותר ל- ADHD. המאמר פורסם בכתב עת של איגוד החברות אמריקאיות לביולוגיה ניסויית (FASEB), על ידי מדעני האוניברסיטה רטגרס ועמיתיהם מאוניברסיטת אמורי, ממרכז רפואי של אוניברסיטת רוצ'סטר.
במחקר התגלה כי עכברים שנחשפו לחומרי ההדברה deltamethrin pyrethroid, ברחם ודרך ההנקה הציגו מספר מאפיינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) כתוצאה מאי התפקוד של דופמין במוח, שהתבטא בהיפראקטיביות, זיכרון עבודה, קשיי קשב והתנהגות אימפולסיבית. "למרות שאנחנו לא יכולים לשנות את הרגישות גנטית להפרעת קשב וריכוז, ייתכן שיש גורמים סביבתיים המשפיעים להתפתחום הפרעות קשב ADHD, הכוללים חשיפות לחומרי הדברה, שאנחנו צריכים לבחון ביתר פירוט" אומר ריצ'רדסון.
"הפרעת קשב והיפראקטיביות לרוב משפיעה על ילדים, עם 11 אחוזים מהילדים בגילאי 4-17 שנים.   כ- 6.4 מיליון ילדים אובחנו בהפרעה בשנת 2011. בנים מאובחנים פי שלושה עד ארבעה פעמים יותר מאשר בנות. בעוד סימפטומים מוקדמים, הכוללים חוסר יכולת לשבת בשקט, לשים לב, ולעקוב אחרי הוראות, מתחילים בגיל 3 עד 6 שנים, האבחון נעשה בדרך כלל לאחר שהילד מתחיל לימודיו בבי"ס".
"חשוב לציין, שבמחקר זה, עכברי הזכרים הושפעו יותר מנקבות העכברים, מצב דומה למה שנראה בילדים עם הפרעות קשב וריכוז. בהפרעת קשב (ADHD) ההתנהגויות התמידו בעכברים גם לגיל בוגר, למרות שחומרי ההדברה, שנחשבים לפחות רעילים נמצאים בשימוש במגרשי גולף, בבית, בגינות, מדשאות ובגידולי ירקות. יש עדויות מדעיות חזקות שגנטיקה משחקת תפקיד ברגישות להפרעה, אך לא נמצא גן ספציפי הגורם ל- ADHD ומדענים מאמינים כי גורמים סביבתיים עשויים גם לתרום להתפתחות מצב התנהגותי".
ילדים עם רמות גבוהות של מטבולית חומר הדברה pyrethroid בשתן שלהם, היו בסיכון יותר מכפול להיות מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. ילדים צעירים ונשים בהריון עשויים להיות רגישים יותר לחשיפה לחומרי הדברה משום שגופם לא מעכל כימיקלים במהירות, אומר ריצ'רדסון. 
"מחקרי למוד בבני אדם עשויים לקבוע כיצד משפיעה החשיפה על ההתפתחות העובר ועל ילדים צעירים. אנחנו צריכים לוודא שחומרי ההדברה אלה נמצאים בשימוש בצורה נכונה ולא יתר על המידה כדי למנוע חשיפה ממי שעלול להיות בסיכון גבוה יותר", אומר ריצ'רדסון.
הערותיי: לדעתי עדיין אין הוכחה חותכת שגורמים סביבתיים משפיעים על התפתחות הפרעת קשב, למרות מחקרים רבים שמתפרסמים בנושא, כולל מחקר זה. ייתכן ויש השפעה חלקית זמנית של גורמי הסביבה, אולם עדיין סביר להניח שהגורם המכריע להתפתחות ADHD הנו הגורם המשפחתי גנטי, למרות שלא בודד גן יחיד ספציפי אלא ישנם גנים רבים המשפיעים.
נ.ב. נתוני שכיחות ADHD בילדי ארה"ב גבוה כיום, יותר מאשר המצויין במחקר (11% נכון ל 2011).