גיל הורות צעיר גורם סיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לצאצאים

גיל הורות והסיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות לילדיהם
Parental Age and the Risk of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder
A Nationwide, Population-Based Cohort Study, Roshan Chudal, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, May 2015

מחקר חדש שפורסם בכתב העת הנחשב JAACAP  הצביע על קשר בין גיל צעיר של הורים להפרעת קשב והיפראקטיביות בילדיהם. מספר גדל והולך של מחקרים הראו קשר בין גיל הורים והפרעות פסיכיאטריות. עם זאת, יש תוצאות לא עקביות ביחס לשאלה האם גיל הורות קשור להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). מטרת המחקר הייתה לבחון האם הגיל של הורים, צעירים או מבוגרים, קשור להפרעות קשב וריכוז בילדיהם. 
במחקר זוהו 10,409 ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) שנולדו בפינלנד במהלך השנים  1991-2005, ואשר אובחנו עם ADHD בין השנים 1995-2011 , וקבוצת בקורת של 39,125 ילדים המותאמת למין, תאריך לידה ומקום לידה, המבוסס על אוכלוסיית פינלנד בפריסה ארצית. השתמשו ברגרסיה לוגיסטית מותנית כדי לבדוק את הקשר שבין גיל ההורים לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) אצל צאצאיהם (ילדיהם), תוך ביצוע התאמה להורים: היסטוריה של מחלות פסיכיאטרית, מצב סוציו- אקונומי, מצב משפחתי, עישון של האם במהלך הריון, מספר לידות קודמות, משקל לידה, וגיל הריון.
תוצאות המחקר הראו כי אבות צעירים מגיל 20 שנה היו בסיכון גבוה פי 1.5 שצאצאיהם יהיו עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בהשוואה לאבות בגיל 25 – 29 שנים. אימהות צעירות מגיל  20 שנה היו בסיכון פי 1.4 גבוה יותר. גיל אם מתקדם קשור ביחס הפוך עם הופעת ADHD בצאצאים.
מסקנות המחקר הוכיחו שיש קשר ישיר בין אבות או אימהות צעירים בעת הלידה, לבין הפרעות קשב וריכוז בצאצאיהם . מומחים בתחום בריאות הציבור מסיקים שהורים צעירים צריכים להיות מודעים לסיכון המוגבר להפרעות קשב וריכוז בצאצאיהם. ממצאי המחקר ישפרו גילוי מוקדם של ADHD, ולפיתוח אמצעי מניעה והתערבויות מתאימות.
מסקנותיי: מחקר מעניין שהתפרסם בכתב עת רפואי נחשב. מחקר חשוב אחר שצוטט באתרי הראה כי לאבות מבוגרים יש סיכון גדול יותר שילדיהם יסבלו מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות אחרות. משמע גיל הפוריות הטבעי של אמהות ואבות הוא בגיל 25 עד 30 שנים, ואז הסיכון להפרעות קשב וריכוז והפרעות נפשיות אחרות קטן בצאצאים. אולם מה הסיבות לזה? האם אלה גורמים גנטיים, ביולוגיים, סביבתיים או אחרים – טרם הצליחו המחקרים הרבים מאד לפענח החידה. הטבע כנראה ברא אותנו כך, וכדי להפחית סיכונים נפשיים לצאצאים, עדיף שלא ננהג בניגוד לטבע…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s