הקשר בין דיכאון אצל אימהות לבין התנהגות אובדנית של צאצאיהן

סיכון להתנהגות אובדנית בצאצאים של אימהות עם דיכאון: תפקיד הפסיכופתולוגיה בצאצאים
 – Pathways to Suicide-Related Behavior in Offspring of Mothers with Depression
The Role of Offspring Psychopathology Gemma Hammerton, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry,May 2015, Volume 54, Issue 5

 צאצאים של אימהות עם דיכאון, הם קבוצה בסיכון גבוה להתפתחות התנהגויות אובדניות. צאצאים אלה צריכים להיות בעדיפות להתערבויות מניעה. עם זאת, הנתיבים התורמים לסיכון, הכוללים היבטים ספציפיים של פסיכופתולוגיה בצאצאים, עדיין אינם ברורים. מטרת מחקר זה הייתה לבחון האם תסמיני צאצאים של הפרעת דיכאון (MDD), הפרעת חרדה כללית (GAD), הפרעת התנהגות (DBD), הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), ושימוש לרעה באלכוהול מתווכים ישירות לקשר בין דיכאון אימהי לבין התנהגות אובדנית בצאצאים.
זוהו שלוש דרגות שונות של תסמיני דיכאון על פני 11 השנים הראשונות של האימהות בחייו של ילדם (מינימאלי, מתון, כרוני חמור). פסיכופתולוגיה בצאצאים הוערכה בגיל 15 שנים והתנהגות הקשורה להתאבדות בגיל 16 שנים. 
המחקר הוכיח כי יש ראיות לסיכון מוגבר למחשבות אובדניות בצאצאים של אימהות עם תסמיני דיכאון כרוניים חמורים, בהשוואה לצאצאים של אימהות עם סימפטומים מינימאליים. אותם המנגנונים נמצאו עבור צאצאים של אימהות עם תסמיני דיכאון מתונים לאורך זמן, ותוצאות היו דומות לניסיון התאבדות של הצאצאים. הממצאים מדגישים כי מאמצים למניעת התאבדות בצאצאים של אימהות עם דיכאון לא צריך להיות ממוקד רק בצאצאים עם הפרעת דכאון (MDD) חשוב גם לקחת בחשבון את הצאצאים עם צורות אחרות של פסיכופתולוגיה.
צאצאים של אימהות עם דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח התנהגות הקשורה להתאבדות ולכן יש לתת עדיפות להתערבויות מניעה. עם זאת, עדיין אינן ברורות הסיבות לכך שצאצאים נמצאים בסיכון מוגבר, כולל התפקיד בהיבטים מסוימים של הפסיכופתולוגיה בצאצאים. צאצאים של אימהות עם דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר למגוון רחב של בעיות בריאות נפש הכוללים דיכאון, חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), ושימוש לרעה באלכוהול. ישנן ראיות שכל הפרעות אלה קשורות עם מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות בגיל התבגרות.
צעד ראשון חיוני להפעלת תכנית טיפולית בסימפטומים הספציפיים בצאצאים של אימהות עם דיכאון, עשוי להוביל לירידה בהתנהגויות הקשורות להתאבדות. יש ראיות לכך שככל שיש יותר סימפטומים כרוניים וחמורים של דיכאון אימהי, ישנה השפעה גדולה יותר על התפתחותהצאצאים, דבר המדגיש את חשיבותם של מנגנוני בדיקה לילדים בקבוצה זו.
יש צורך במחקר נוסף כדי לבחון את החשיבות היחסית לסוגים מסוימים של הפסיכופתולוגיה בצאצאים, שיסביר את הקשר בין דיכאון אימהי ומחשבות אובדניות בצאצאים וניסיון התאבדות בגיל התבגרות. זה חשוב, בהתחשב בצאצאים של אימהות עם דיכאון המראים מגוון רחב של פסיכופתולוגיה. בנוסף לבדוק מה שעדיין לא ידוע, את הקשר הבסיסי ומנגנוני הסיכון בצאצאים הגורמים להתנהגויות הקשורות להתאבדות, המשתנות לפי חומרת הדיכאון האימהית.
הערותיי: כיצד להסביר תוצאות מחקר זה? אני סבור שזה גנטיקה, ובעיקר גנטיקה, עם השפעות סביבתיות המחמירות או מקלות על הסימפטומים. כפי שכתבתי באתרי פעמים רבות וגם לאחרונה, אני נוכח בלא מעט משפחות שילד אחד סובל מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), ילד אחר לוקה בהפרעה אוטיסטית (ASD), ילד נוסף אחר עם הפרעות התנהגות (CD, ODD), והורה של ילדים אלה סובל מחרדה ודיכאון או הפרעה כפייתית טורדנית (OCD), ועוד. ורייציות שונות של הפרעות נפשיות נבדלות המופיעות באותה משפחה. לאור אבחון מצבים רפואיים אלה במשפחות, טוען אני כבר שנים שלהערכתי הפרעות נפשיות שונות המופיעות במשפחות, נמצאות כנראה כמצבור אחד של גנים רבים במשפחות אלה, ואשר כל הופעה של שילוב גנים אלה או אחרים בבן משפחה זה או אחר, גורמים להופעת סימפטומים ומצבים רפואיים שונים בבני אותה משפחה, שאנו מכנים כהפרעות נפשיות נבדלות. לא פעם  כתבתי באתרי, שלהערכתי – השערתי פענוח חידת מצבור גנים משפחתיים, ששילוב שונה בניהם גורם להפרעות נפשיות שונות בבני המשפחה, יזכה חוקרים להרבה פרסי נובל לרפואה.