מדעני מוח בריטיים מתריעים על הסכנות בשימוש לרעה בתרופות מעוררות, ומדענים קנדיים מסיקים שרופאים לא צריכים לרשום תרופות משפרי קוגניטיביות לאנשים בריאים

מדעני מוח בריטיים מתריעים על הסכנות בשימוש לרעה בתרופות מעוררות
מחקר בראשות פרופ' ברברה סהקיאן מאוניברסיטת קיימברידג', שפורסם החודש בלנצט לפסיכיאטריה

החוקרים מסיקים "הממשלה, תעשיית תרופות, וארגונים רפואיים לאומיים צריכים לעבוד יחדיו כדי לבחון את היתרונות לעומת הפגיעה בשימוש ארוך טווח, בתרופות לשיפור הקוגניטיביות על ידי אנשים בריאים. בזמן שמתהדרים בפיתוח תרופות חדשות יעילות ובטוחות יותר, גובר השימוש מחוץ להתוויות בתרופות המשפרות קוגניטיביות – כגון מתילפנידאט (ריטלין) ומודפיניל (פרוביגיל), ע"י אנשים בריאים לשיפור אורח חייהם בריכוז, זיכרון, והיבטים נוספים של תפקוד קוגניטיבי. אולם מעט מאוד ידוע כיום על השפעות ארוכות הטווח לשימוש שאינו רפואי.
אנחנו פשוט איננו יודעים מספיק עד כמה אנשים בריאים משתמשים בתרופות משפרי קוגניטיביות, באילו דרכים ולמה. הראיות שישנן מצביעות על כך שאנשים בריאים משתמשים בסמים משפרי קוגניטיביות כדי להשיג יתרון תחרותי בבית ספר, באוניברסיטה, או בעבודה, לשמירה על תשומת לב ושיפור ביצועים. רוב המחקרים התמקדו בשימוש בתרופות שלא לפי התוויה אצל סטודנטים בארה"ב עם הערכות הנעות בין 5% עד 35%, וזה עלול להיות רק קצה הקרחון.
מגוון רחב של חומרים פרמצבטיים מתרופות פסיכותרפיות נמצאים בשימוש חולים ואנשים בריאים כדי לשנות, ולשפר את התפקוד המנטלי. רוב משפרי קוגניטיביים, כגון מודפיניל ודונפזיל, פותחו ע"י תעשיית התרופות לטיפול בתופעות של הכרה לקויה כמו באלצהיימר, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), וסכיזופרניה. לאחר הפוגה של פסיכוזה בסכיזופרניה עם התאוששות תפקודית מלאה (חזרה לעבודה וחיים עצמאיים) מפחיתים את התרופות המשפרות קוגניטיביות.
שימוש בתרופות שאינו לצורך רפואי מעלה שורה של היבטים בטיחותיים ושיקולים אתיים, לרבות תופעות לוואי ושימוש לרעה בסמים. לסמים משפרי קוגניטיבית יש השפעה רחבת היקף ותופעות לוואי שאינם ניתנים לחיזוי. איננו יודעים כמעט דבר על השפעות ארוכות הטווח שלהם באנשים בריאים".
החוקרים מאמינים כי שימוש בסמים משפרי קוגניטיביות עלול לגדול באופן משמעותי וקוראים לקובעי מדיניות לתעדף מחקרים שיבחנו את התועלת, הבטיחות והסיכון בשימוש בהן ע"י אנשים בריאים. זאת לשם קבלת ראיות מהימנות שהן קריטיות להערכה מאוזנת של סיכונים מול תועלת בתרופות אלה וקביעת הנחיות רגולציה ברורות לשימוש בהן. לדעת החוקרים "סמים משפרי קוגניטיביות לרוב נתפסים כסוג אחד של תרופה, למרות שיש להן השפעות, מנגנונים ומעמד משפטי שונים. לכן, יש צורך בדיון על כל תרופה וקביעת רגולציה, בהתחשב במסוכנות לתלות פיזית ופסיכולוגית ונזקים חברתיים".

מחקר חדש נוסף, של חוקרים קנדיים בראשות אריק רסקין ממונטריאול שבוצע במכון הקנדי לחקר בריאות ופורסם בכתב עת של ארגון הרופאים בקנדה (Canadian Medical Association Journal), מסיקים שרופאים לא צריכים לרשום תרופות משפרי קוגניטיביות לאנשים בריאים. לדעת החוקרים "ממריצים שנקבעו לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD), משמשים בהם לעתים קרובות אנשים בריאים כדי לשפר את ריכוז, זיכרון, ערנות ומצב רוח, תופעות המתוארות כשיפור קוגניטיבי. אנשים לוקחים ממריצים לביצועים טובים יותר בבית ספר או בעבודה. תרופות אלו זמינות בקנדה ע"י מרשם רופא בלבד, אנשים חייבים לבקש אותם מהרופאים שלהם. רופאים הם בעלי עניין וחשובים בדיון זה, בהתחשב בתקנות תרופות מרשם, ובסיכונים של תלות, בעיות לב וכלי דם, ופסיכוזה. ראיות נוכחיות לא הראו יתרונות רצויים של ביצועים משופרים המושגים בלקיחת חומרים אלו ע"י אנשים בריאים. עם יתרונות בלתי ברורים לעומת נזקים ברורים, קשה לתמוך ברעיון שרופאים צריכים לרשום תרופות לאדם בריא למטרת שיפור ביצועים".
הערותיי: סוגיה חשובה של שימוש בתרופות מעוררות באנשים בריאים נבדקה בשני מחקרים רפואיים חדשים הנ"ל שפורסמו לאחרונה. זה נושא חשוב מהמעלה הראשונה הראוי להביאו לדיון ציבורי בארץ. כיום אנו מובילים בעולם במתן ריטלין לילדים , כעשרים אחוז (20%) מהילדים בישראל תלמידי בי"ס גיל 5 – 18 שנים מקבלים ריטלין. בחלקם מקבלים שלא לצורך ("אצבע קלה על ההדק של הרופאים") , בנוסף לתלמידים סטודנטים ובוגרים רבים לוקחים ריטלין על דעת עצמם, שאינם מודעים לסיכונים הרפואיים שהם לוקחים על עצמם, ומחובתנו ליידעם ולהזהירם, ולמנוע המשך הסחף.
בארץ, רופאים מעוררים שאלות האם ראוי לתת תרופות פסיכו-פרמקולוגית לאנשים בריאים המבקשים זאת כדי לשפר ביצועיהם בלימודים ובעבודה. נשמעים לא מעט קולות של רופאים בכירים המצדדים בעמדה של מתן תרופות אלה שלא בהתוויות לאנשים בריאים, למרות שאינם יודעים את הסכנות.
הנזקים הידועים כיום, לפי הספרות המקצועית, הנגרמים מלקיחת תרופות כמו ריטלין שלא בהתוויה המיועדת להפרעת קשב והיפראקטיביות הם: התמכרויות קשות אצל בחורים ובחורות; הפרעות אכילה ביחוד אנורקסיה אצל צעירות; חרדות ודיכאון בסטודנטים ומבוגרים; הפרעות שינה כמו קושי להירדם, התעוררות בלילה וקושי לקום בבוקר אצל תלמידים סטודנטים ומבוגרים; הפרעות קצב הלב ולחץ דם גבוה עד לתמותה (לא בודקים אם יש בעיה לבבית לפני נטילת ריטלין); שינויי מצבי רוח קיצוניים כולל התפרצויות זעם קשות, המקשים באופן חמור על התפקוד היום יומי; פגיעה בלימודים, תלמידים וסטודנטים הלוקחים ריטלין ללימודים על דעת עצמם עלולים דווקא להיפגע ולא להצליח בלימודים.
למרות המחקרים הרבים מאד, לא ידוע מהו המנגנון הפיזיולוגי מוחי – ואיך ריטלין גורם להפרעות אכילה, שינויי מצב רוח, והפרעות קצב לב. אם כי ידוע שיש קשר ישיר בין מחלות גוף למחלות נפש, נמצאו יותר מחלות גוף מסוימות בחולים עם הפרעות נפשיות, אולם הגורמים והמנגנון לזה אינם ידועים.
ידוע בספרות המקצועית שאלה שנוטלים תרופות פסיכו-סטימולנטים כמו ריטלין, על דעת עצמם שלא לצורך רפואי וללא השגחה רפואית, הסיכונים שלהם לתופעות כמתואר לעיל, הן חמורות יותר, כאשר המנגנון לזה אינו ידוע. לפי הספרות תרופות פסיכיאטריות עלולות לגרום בעצמן להפרעות נפשיות קשות, ואיתן להפרעות גופניות כמו השמנה, לחץ דם גבוה, והפרעות קצב לב.
במרפאתי נוכחתי בבני נוער שלקחו ריטלין שלא לצורך רפואי, אשר גרם להם להתמכרויות, לחרדה, דיכאון, להפרעות אכילה, להפרעות שינה, לשינויי מצבי רוח, לדופק מהיר ולא סדיר, ללחץ דם גבוה.
לאור מחקרים אלה, עד שלא ניווכח שאין סיכונים ארוכי טווח בשימוש בתרופות פסיכו-פרמקולוגיות באנשים בריאים להעצמה קוגניטיבית, אין שום הצדקה רפואית לתת אותם למטרה זו, זה אף עלול להיחשב בגבול פגיעה מדיקו-לגלית, ועל הרופאים להימנע מלרשום אותם לאנשים בריאים.