ADHD בילדות חוזה סיכונים למחלות בבגרות

האם הפרעת קשב וריכוז בילדות חוזות לקיחת סיכונים ומחלה רפואית בבגרות?
Does childhood ADHD predict risk-taking and medical illness in adulthood
Rachel G. Klein, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry

ישנן ראיות חזקות  לילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז יש יותר תאונות הדורשות טיפול רפואי, וכי הם קשורים יותר בלקיחת סיכוני התנהגות, מאשר עמיתיהם ללא ADHD. במחקר זה בחנו האם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מציגים התנהגויות אלה גם בבגרות, בהשוואה לקבוצת ביקורת (ילדים ללא הפרעת הקשב וריכוז), והאם בגלל חשיפה לפסיכוסטימולנטים (חומרים מעוררים), הם פיתחו יותר מחלות רפואיות, במיוחד מחלה לבבית.
מעקב פרוספקטיבי במשך 33 שנה על 135 ילדים עם ADHD בילדות, ללא הפרעת התנהגות בגיל ממוצע 8 שנים. ו- 136 ילדים בהתאמה ללא ADHD . רואיינו באופן עיוור על ידי רופאים. החוקרים שערו שיש קשר בין ADHD בילדות לבין נהיגה מסוכנת (ב 5 השנים האחרונות), למין מסוכן (בשנה האחרונה), ולנטילת סיכונים, והתפתחות מצבים רפואיים בבגרות. 
בבגרות (גיל ממוצע 41 שנים) היו מקרים באופן משמעותי יותר של: נהיגה מסוכנת, של מחלה המועברת במגע מיני, של פגיעות ראש, ופניות חירום לאשפוזים, מאשר בקבוצת הביקורת, אבל לא היו יותר מחלות רפואיות "אחרות". לאורך החיים, נטילת סיכונים הייתה קשורה עם היסטורית בריאות שלילית. הקשר המובהק בין הפרעות קשב וריכוז ולקיחת סיכונים נובע מההתפתחות של הפרעות אישיות אנטי-חברתיות. מקרים שלא פתחו הפרעות אנטי-חברתיות לא היו שונים במהלך החיים עם התנהגויות מסוכנות מאשר בקבוצת הביקורת . חשיפה לטיפול עם סטימולנטים לא חזתה הופעת מחלה לבבית. מקרים עם  ADHD מתו מסיבות לא-רפואיות יותר מאשר קבוצת הביקורת.
מסקנות: בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, נמצא במחקר שהם פתחו הפרעת אישיות אנטי-חברתית, שהובילה להתנהגות של לקיחת סיכונים גבוהה בבגרות. שיעור לקיחת סיכוני התנהגות לא היו שונים בין קבוצת הביקורת לבין הילדים עם ADHD שמעולם לא פיתחו הפרעה אנטי-חברתית. ממצאי המחקר תומכים בבטיחות טיפול פסיכוסטימולנט לטווח ארוך בילדות.
הערותיי: אין חדש במחקר זה, כבר נעשו מחקרים כאלה בעבר עם תוצאות דומות שהן הגיוניות ופוגשים אותם גם בעבודה הקלינית היום יומית. למרות זאת, טוב שמחקרים חדשים המתפרסמים מחזקים את המסקנות כפי שעולה ממחקר זה. דבר המדגיש בפנינו הרופאים שילדים הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה (הנלוות לה מרדנות מתריסה בולטת, או הפרעת התנהגות, או כל הפרעה נפשית אחרת), יש צורך רפואי לטפל בהם בטיפול רפואי משולב, פסיכולוגי ותרופתי, בין היתר על מנת לנסות ולמנוע החמרת ההפרעה בבגרות. זאת בניגוד להפרעת קשב וריכוז קלה (ללא הפרעות נפשיות נלוות), היכולה להיות עם לקות למידה, ואשר פוגעת בעיקר בתפקוד הלימודי של הילד, וכאן טיפול תרופתי אינו כורח רפואי, אלא ניתן לבחון אותו במצבים ספציפיים בהתאמה לכל ילד, בתמיכתם ועידודם של ההורים.