צעדים פשוטים בכיתה עשויים לשפר סימפטומים של ADHD; תנועתיות בהפרעת קשב וריכוז מסייעת לילדים להגיע לביצועים טובים בבי"ס

Simple classroom measures may reduce the impact of ADHD
מחקר סקירה סיסטמטי כמותי ואיכותי על 
התערבויות לא תרופתיות להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הניתנות במסגרת בי"ס
Non-pharmacological interventions for attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD) delivered in school settings: systematic reviews of quantitative and qualitative research, Michelle Richardson, Health Technology Assessment, July 2015 

במחקר חדש מבי"ס לרפואה מאוניברסיטת אקסטר (Exeter) שנתמך ע"י תכנית מחקר לבריאות והערכת טכנולוגיה (NIHR), הגיעו למסקנה כי התערבויות לא תרופתיות בבתי-ספר עשויות להיות יעילות בשיפור תוצאות, כמו בביצועי מבחנים סטנדרטיים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז. ילדים אלה הם בדרך כלל חסרי מנוחה, פועלים ללא מחשבה, ומתמודדים ביכולתם להתרכז, מה שגורם לבעיות מיוחדות אצלם ועבור תלמידים אחרים בכיתה. עם זאת, במחקר נמצאו כל כך הרבה שיטות שונות של אסטרטגיות טיפול, לעתים קרובות בשילוב דרכים שונות כל כך של מדידת התוצאות, כך שהיה בלתי אפשרי לזהות באופן ברור איזו שיטה פועלת הכי טוב. החוקרים קראו להערכה סטנדרטית יותר כדי שתוצאות מחקר עתידיות תהיינה משמעותיות יותר.
החוקרים סקרו 54 עבודות שמצאו בספרות (39 מחקרים אקראיים מבוקרים,ו-15 מחקרים לא אקראיים) שבדקו דרכים רבות ושונות לתמיכה בילדי ADHD, כמו כרטיסי דו"ח יומיים שמולאו ע"י מורים והורים כדי לתת משוב עקבי וסדיר, או ללמוד ולהתאמן להשגת כישורים ארגוניים, היכולים לעזור לילדים: להגיע להישגים גבוהים יותר בלימודים, להפחתת התנהגות היפראקטיבית ולהגברת תשומת הלב והקשב.
המחקר שנעשה בשיתוף פעולה עם קינגס-קולג' בלונדון והמכון לחינוך בהונג קונג, בחן את כל המחקרים הזמינים הרלוונטיים שפורסמו בשנים בין 1980 עד 2013. המחקר בדק את כל האמצעים והקריטריונים החשובים לתמיכת בי"ס בילדים עם הפרעות קשב וריכוז: יעילות ועלות מול תועלת של ההתערבויות בבית ספר בילדים עם הפרעת קשב וריכוז או אלה הנמצאים בסיכון ל-ADHD; מחקרים שחקרו את העמדות היחס וחוויות של ילדים, מורים, הורים ואחרים באמצעות התערבויות בית ספר בילדים עם ADHD; כמו גם בחינת ניסיון התערבויות בי"ס בילדים עם הפרעת קשב וריכוז, בקרב תלמידים, הוריהם ומורים, באופן כללי יותר.
צוות החוקרים לא מצאו מחקרים של עלות מול תועלת, לכן צריך לבדוק אותם בעתיד. המחקרים של עמדות חוויות וניסיון, מצביעים על כך שהבדלים בדעות ואמונות על הפרעת קשב וריכוז עלולים ליצור מתחים ביחסים בין מורים, תלמידים והורים, אשר יכולים להוות מחסומים משמעותיים לטיפול יעיל בהפרעה. בביקורות המחקרים הגיעו למסקנה שחינוך של צוות בית הספר כמו גם חינוך הציבור, סביב שאלת ADHD יעזור לנפץ דעות קדומות וסטיגמה, וכי תרבות כיתה ובית ספר, כמו גם תמיכה אישית לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, עשוי לעשות את התמיכה המוצעת יותר או פחות יעילה.
פרופ' טאמסין פורד, מאוניברסיטת בית הספר לרפואת אקסטר, מובילת המחקר אמרה: "ישנן ראיות מוכחות ליעילות התרופות בילדים עם הפרעות קשב וריכוז, אך לא כל הילדים יכולים לסבול אותן או רוצים לקחת אותן. הפרעת קשב וריכוז עלולה להיות השפעה הרסנית לילדים, כמו גם לכיתה כולה, אבל המחקר שלנו מראה שניהול פסיכולוגי והתנהגותי יעיל עשוי להביא לשיפור משמעותי ביכולות הילדים להתמודדויות בבית הספר. המחקר אמנם מעודד, אולם לאור ניתוח המחקרים שנבדקו, עדיין זה בלתי אפשרי לתת הנחיות מוגדרות וברורות והמלצות על איזה דרך או שיטה הפועלת היטב, בגלל ההבדלים בין אסטרטגיות הטיפול. עכשיו נדרשת הערכה קפדנית יותר, עם דגש איזו דרך-שיטה עובדת, על מי עובדת ובאיזה הקשר. הפערים שנמצאו במחקר הנוכחי, מאפשרים הזדמנות לבחון פיתוח התערבויות סטנדרטיות וכלי מחקר, עם הסכמה על מדד זהב סטנדרטי כדי לתת מענה לבתי הספר ולמשפחות."
הערותיי: בארץ ההערכה כיום, שמספר המטופלים בטיפול תרופתי להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) נע בין 15% עד 20% (!) מהתלמידים והסטודנטים. ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם "המתחרה" בנו באחוז גבוה כזה של טיפול תרופתי. לדאבוני, לעיתים אני מוצא עצמי "חוטא" בזה גם, אם כי אני מנסה בכל מאודי להימנע מטיפול מיותר שלא לצורך רפואי. כיום להערכתי, כשני שליש מהתלמידים והסטודנטים המטופלים בתרופות מקבלים זאת לצורך לימודים, אמנם בוא בעת זה משפיע ופוגע בילד רגשית, תסכול, בטחון עצמי ובחברתיות – אולם מצבים כאלה ניתנים לטיפול אישי רגשי קוגניטיבי פסיכולוגי תומך ומסייע. כלומר, מרבית התלמידים המטופלים כיום בתרופות אינם זקוקים לטיפול זה מבחינה רפואית, כי אין להם הפרעת קשב והיפראקטיביות קלסית מהותית עם אימפולסיביות ואי שליטה ברגשות ומרדנות מתריסה וקשיי התנהגות – אלא הטיפול נועד רק לשם העצמה לימודית וקוגניטיבית. אני מסביר זאת להורים באופן נחרץ ללא כחל וסרק, ובכל זאת כיום הולכת וגוברת בקרב התלמידים הנטייה – מגמה – "טרנד" לקחת תרופות, וההורים נעתרים ואף יוזמים זאת. זה מוביל למחשבה, מה עשינו בארץ לפני 30-20 שנים, האם אז תלמידים לא הצליחו בלימודים? האם לא היו הרבה סטודנטים מצטיינים? האם ילדים לא היו חברותיים? האם ילדים לא היו שמחים ומאושרים?
לפיכך, טוב שנעשה מחקר חשוב זה שסקר את כל הספרות, שקבע במסקנותיו  שטיפול לא תרופתי יכול גם לשפר סימפטומים של ADHD, אולם השיטות וטכניקות שיושמו שונות בכל מחקר, ולכן עדיין לא ניתן ליישם סטנדרטיזציה של טיפול על מנת לבסס הנחיות ברורות, שתעזורנה לילדים ולמשפחותיהם. עדיין נעשים מחקרים רבים בעולם ובארץ, כך שבעתיד אני צופה שיימצא גם פתרון מבוסס אחיד לטיפול לא תרופתי. לדוגמא, בהמשך כתבתי על מחקר חדש שהראה שדווקא תנועתיות ותזזיטיות של ילד עם ADHD עשוייות לשפר את ביצועיו בבית הספר.


Movement in ADHD may help children think, perform better in school
 אנליזה ניסיונית מגלה שפעילות גופנית אינטנסיבית קשורה לשליטה קוגניטיבית טובה יותר בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)
 A trial-by-trial analysis reveals more intense physical activity is associated with better cognitive control performance in attention-deficit/hyperactivity disorder. T.A. Hartanto, Child Neuropsychology, June 2015

 מחקר מאוניברסיטת קליפורניה במכון דייוויס לבריאות, שפורסם לאחרונה בכתב העת נוירופסיכולוגיה של הילד, מצא שתנועה מתמדת של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) עשויה אמנם להסיח את הדעת – אבל התנועתיות גם עשויה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי שלהם. ייתכן ומורים צריכים לאפשר לילדים עם הפרעות קשב וריכוז לקשקש ולנוע כל עוד זה לא מפריע לשאר הכיתה. המחקר של טרום בני נוער ובני נוער עם הפרעות קשב וריכוז בדק כיצד תנועתיות, עוצמתה ותדירותה, קשורה עם דיוק במשימות תובעניות קוגניטיביות הדורשות קשב ותשומת לב טובה. המחקר מצא שמשתתפים שנעו בתזזיטיות רבה הציגו ביצועים קוגניטיביים טובים יותר באופן משמעותי. מחקר זה הוא הראשון שהעריך את הקשר בין תנועתיות לבין ביצוע משימות בהפרעות קשב והיפראקטיביות.
"מתברר שתנועה פיזית במהלך משימות קוגניטיביות עשויה להיות דבר טוב עבור ילדים עם ADHD" אמרה ג'ולי שוויצר, פרופ' לפסיכיאטריה, מנהלת תכנית דייוויס למחקר בריאות ומחברת בכירה של המחקר: "הורים ומורים לא צריכים לנסות לשמור אותם שקטים דוממים ולא נעים. תנו להם להתנועע בזמן שהם עושים את עבודתם או משימות קוגניטיביות מאתגרות אחרות. יכול להיות שהיפראקטיביות שאנו רואים בהפרעות קשב והיפראקטיביות, עשויה בפועל להיות מועילה בזמן מסוים. אולי התנועה מעלה את רמת העוררות שלהם, מה שמוביל לתשומת לב טובה יותר" , אמרה שוויצר.
לצורך המחקר, החוקרים גייסו 26 ילדים עם אבחנה תקפה של הפרעות קשב וריכוז ו-18 ילדים שהתפתחותם תקינה ושימשו כקבוצת ביקורת. המחקר נערך במכון MIND בסקרמנטו, קליפורניה. המשתתפים היו בגילים בין 10 ל- 17 שנים. תנועות המשתתפים נמדדו ע"י הדבקת מכשיר לקרסוליים שלהם, בה נמדדו רמת פעילותם בעת שמילאו "מבחן flanker" שדורש תשומת לב טובה ויכולת להימנע מהסחת דעת. בבדיקה, הילד מתבקש להתמקד בכיוון שבו החץ האמצעי בסדרה של חצים מצביע, בהסחת דעת בנוכחותם של חצים אחרים.
במחקר נמצא שהדיוק של משתתפים עם ADHD השתפר באופן משמעותי כאשר הם זזים. במילים אחרות, תשובות נכונות היו קשורות ביתר תנועתיות מאשר תשובות שגויות. "ממצא זה מצביע על כך שרמת דיוק בהפרעת קשב וריכוז עשוי להיות טוב יותר ע"י פעילות אינטנסיבית יותר, או כאשר ילדים עם הפרעת קשב וריכוז נוטים להשתמש במשאבים קוגניטיביים יותר כשהם נמצאים בפעילות גופנית.
אולי מורים לא צריכים להעניש את הילדים שזזים, וצריכים לאפשר להם לזוז בחופשיות, כל עוד זה לא מפריע לשאר הכיתה", אמר ארתור Hartanto רכז המחקר בתכנית ADHD ומחבר ראשון של המחקר. "במקום זאת, הם צריכים לחפש פעילויות שאינן מפריעות והמאפשרות לתלמידים שלהם עם ADHD להשתמש תנועה, משום שהיא מסייעת להם בחשיבה".
 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s