מחקר חדש: פגיעה תפקודית קוגנטיבית בצעירים גם ללא ADHD, אולם עם פגיעה מבנית במוח

גירעונות מבניים במוח ותפקוד לקוי בזיכרון עבודה בבוגרים, שאובחנו עם ADHD בילדותם
הבדלים במבנה המוח ובזיכרון במתבגרים עשויים להימשך למבוגרים ללא תלות באבחנת ADHD

Brain structural deficits and working memory fMRI dysfunction in young adults who were diagnosed with ADHD in adolescence; Differences in brain structure and memory suggest adolescents may not ‘grow out of’ ADHD, Graham K. Murray, European Child & Adolescent Psychiatry, August 27, 2015

מחקר חדש מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, ואוניברסיטת אולו, פינלנד, שפורסם בכתב עת אירופאי לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, מצא שצעירים שאובחנו עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHDׂ) הראו שוני במבנה המוח וביצועים גרועים במבחני זיכרון בהשוואה לבני גילם ללא ADHD. יחד עם זאת ממצאי המחקר מראים גם שהיבטים (סימפטומים) של הפרעת קשב עלולים להימשך לבוגרים גם כאשר הקריטריונים הנוכחיים לאבחון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נכשלים בזיהוי ההפרעה.
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) זו הפרעה המאופיינת בתשומת לב קצרת טווח, חוסר מנוחה, אי שקט ואימפולסיביות, שמאובחנת בדר"כ בילדות או בגיל התבגרות. הערכות מצביעות על כך שעל כל 100 בנים יש יותר משלושה עם ADHD, ורק לבת אחת מכל 100 בנות. פחות ידוע על כך שההפרעה נמשכת לבגרות, ישנן הערכות האומרות שבין 10%- 50% מהילדים, הפרעת קשב ממשיכה לבוגרים, זאת על פי אבחון מבוגרים המסתמך כיום על סימפטומים וקריטריונים המקובלים. חלק מחוקרים העריכו שהיות והמוח מתפתח בילדות והתבגרות, הילדים יכולים לגדול עם הפרעת קשב וריכוז, אולם עד עתה אין ראיות חד-משמעיות התומכות בזה. בנוסף, רוב המחקרים שעקבו אחר ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב שנמשכו לבגרות התמקדו בהערכות המבוססות על ראיון, ונזנחו שאלות על מבנה המוח ותפקודו.
במחקר זה, החוקרים מבריטניה ופינלנד עקבו אחר 49 מתבגרים שאובחנו עם ADHD בגיל 16 שנים, כדי לבחון את המבנה המוח שלהם ותפקוד הזיכרון אצל בוגרים צעירים, בגילים שבין 20-24 שנים, בהשוואה לקבוצת ביקורת של 34 בוגרים צעירים. במחקר עקבו אחר אלפי ילדים מאזור צפון פינלנד שנולדו בשנת 1986 מתקופת ההיריון, בלידה ועד לבגרות.
ניתוח סריקות המוח בהדמיה מבנית בתהודה מגנטית (MRI) והשוואתם לקבוצת בקרה, מצאו החוקרים כי במתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), חל צמצום בחומר האפור באזור העמוק בתוך המוח בגרעין caudate, אזור מוח מרכזי המשלב מידע על פני חלקים שונים של המוח, ואשר תומך בתפקודים קוגניטיביים חשובים, הכוללים זיכרון.
התוצאות הראו כי בקבוצה שאובחנה ADHD בגיל התבגרות עדיין היה להם נפח מוח מופחת ותפקוד זיכרון דל, ללא קשר לשאלה אם הם עדיין עומדים בקריטריונים הנדרשים לאבחון הפרעת קשב וריכוז.
כדי לבדוק האם לחסר בחומר אפור זה יש חשיבות, החוקרים בדקו MRI תפקודי (fMRI), שמדד את פעילות המוח של 21 אנשים שאובחנו בעבר עם הפרעת קשב וריכוז ו- 23 אנשים מקבוצת הביקורת, תוך בדיקת מבחן זיכרון עבודה.
שליש מבני הנוער עם הפרעות קשב וריכוז נכשל במבחן הזיכרון לעומת אחד מעשרים בקבוצת הביקורת. גם בקרב מדגם ADHD בגיל ההתבגרות שעברו את מבחן הזיכרון, הציונים היו בממוצע פחות 6% מקבוצת הביקורת. ציוני זיכרון גרועים ניתן לייחס לחוסר היענות לפעילות גרעין caudate: בקבוצת הביקורת, כאשר שאלות הזיכרון הפכו קשות יותר, גרעין caudate נעשה פעיל יותר, וזה גרם לעזור לקבוצת ביקורת להגיע לביצועים טובים יותר; מאידך, בקבוצת המתבגרים עם ADHD גרעין caudate המשיך עם אותה רמת פעילות לאורך כל הבדיקה.
לא היו הבדלים במבנה המוח ולא בבדיקת זיכרון בין הצעירים שאובחנו בעבר עם ADHD שעדיין עמדו בקריטריונים של האבחנה, לבין אלה שכבר לא עמדו בקריטריונים של ADHD.
ד"ר גרהם מוריי מהמחלקה לפסיכיאטריה, באוניברסיטת קיימברידג' שהוביל את המחקר, אומר: "בקבוצת הביקורת, כאשר הבדיקה נעשתה קשה יותר, גרעין caudate עלה הילוך בפעילותו, וזה עזר לפתור את בעיות הזיכרון, אולם בקבוצה עם הפרעת קשב וריכוז בגיל ההתבגרות, אזור זה של המוח קטן יותר ולא נראה שביכולתו להגיב להגדלת דרישות הזיכרון, וכתוצאה מכך ביצועי הזיכרון היו לקויים. אנחנו יודעים שתפקוד זיכרון טוב תומך במגוון של תהליכים נפשיים אחרים, ובעיות זיכרון עלולות להזיק לאנשים להצלחה בחינוך ובעבודה. השלב הבא במחקר שלנו יהיה לבחון האם הבדלים אלה במבנה המוח ובפונקציית הזיכרון גורמים לקשיים בחיי היומיום, והדבר המכריע לראות אם הם מגיבים לטיפול."
העובדה שהמחקר בוצע בפינלנד, שבה השימוש בתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא נדיר מאד, רק 2% (!) מבני הנוער שאובחנו עם ADHD טופלו בתרופות. פירוש הדבר, שהחוקרים יכולים לשלול בביטחון את התרופות כגורם מבלבל.
כיום 'החלמה' מהפרעת קשב וריכוז נקבעת אם אנשים ממשיכים לעמוד בסימפטומים ובקריטריונים לקביעת אבחנת ADHD, או שאינם עומדים בהם. לעומת זאת, מחקר זה מצביע על כך שמדדים אובייקטיביים של מבנה המוח ותפקודו יכולים להמשיך להיות לא נורמליים גם אם לא קיימים יותר הקריטריונים לאבחון ההפרעה. תוצאות המחקר מדגישות את החשיבות של נקיטת פרספקטיבה רחבה יותר על השפעות ADHD מאשר פשוט לבצע בדיקה אם מטופל מסוים עומד או לא עומד בקריטריונים לאבחון ADHD בכל נקודת זמן נתונה.
הערותיי: מחקר חשוב המכוון לנסות לאתר דרכים עתידיות לאבחון ADHD באמצעות fMRI ולא רק להסתפק באבחון ADHD על סמך עמידה בסימפטומים ובקריטריונים. החוקרים מצאו כי במתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), חל צמצום בחומר האפור בגרעין caudate, אזור מרכזי במוח התומך בתפקודים קוגניטיביים חשובים, הכוללים זיכרון. עם זאת, לא היו הבדלים במבנה המוח ולא בבדיקת הזיכרון, בין צעירים שאובחנו בעבר עם ADHD שעמדו בקריטריונים של האבחנה, לבין בוגרים שכבר לא עמדו בקריטריונים של ADHD. משמעות הדבר שישנה פגיעה תפקודית קוגנטיבית כמו בזיכרון בצעירים, גם ללא אבחנת ADHD, אולם כן נראית פגיעה בחומר האפור בגרעין caudate.
בצידי מחקר זה שמים לב שבפינלנד שכיחות הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בבנים היא 3% ובבנות 1%, כלומר שכיחות כללית של 4% בילדים וצעירים. מעבר לזה טיפול תרופתי ניתן רק ל- 2% מהילדים המאובחנים! ואילו אצלנו כמו בארה"ב מטופלים בתרופות כ- 15% מכלל הילדים! מסתבר שבפינלנד לא ממהרים לטפל בתרופות ל- ADHD, כנראה שמערכות החינוך בפינלנד טובות וחזקות הממלאות את תפקידיהן היטב כולל מסגרות לימוד מתאימות לילדים עם קשיים לימודיים והתנהגותיים (בד"כ הם מאוכלוסיות חלשות), לא כפי שקורה בארצנו ביחוד בעשור האחרון שרמת החינוך בנסיגה.

מחקר חדש: מתי מומלץ להפסיק טיפול תרופתי להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)?

מחקר קליני 2005-2013: מתי להפסיק טיפול בתרופות בצעירים עם הפרעת קשב וריכוז?
ובארצנו: מה הפרקטיקה הנכונה, לטיפול תרופתי ב- ADHD והפסקתו במהלך 5 תקופות בחיים
ADHD medication prescribing among young people with ADHD in the clinical practice research datalink 2005-2013: Analysis of time to cessation, Tamsin Newlove-Delgado

מחקרים קודמים של הפרעות קשב וריכוז מרשם בטיפול ראשוני דיווחו על השיעורים גבוהים ביותר של הפסקת טיפול תרופתי בילדים בני 16 -17 שנים עם ADHD. בחינת המגמות האחרונות היא חיונית לתמיכה בתכנון השירות הרפואי ולשיפור תוצאותיו בתקופת המעבר משירות רפואי לילדים למבוגרים. במחקר זה נבדק זמן הפסקת התרופות ל- ADHD בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לפני גיל 16 (בתקופה 2005-2014), בהסתמך על מסד הנתונים הלאומי של בריטניה לרישום מרשמים לתרופות.
במחקר כללו ילדים עם הפרעת קשב וריכוז שהיו בגיל 16 במהלך תקופת המחקר (2,005-2,014), שקיבלו לפחות שישה חודשים לפני כן מרשמים לתרופות ל- ADHD. נבדק זמן הפסקת טיפול תרופתי מגיל 16. הפסקת תרופה הוגדרה כהפסקה של למעלה מששה חודשים.
במחקר נכללו  1,620 ילדים, מתוכם היו בנים 1,419 (88%). נאספו נתוני מעקב במשך 4 שנים או יותר מעבר לגיל 16 שנים אצל 64% מהילדים. במהלך תקופת המעקב 75.9% (n = 1230) הפסיקו הטיפול. בשנה הראשונה, ההסתברות להישאר על תרופות הייתה 0.63. בשנה השנייה (כלומר בגיל 18), ההסתברות להפסקת התרופה הייתה 0.41 . חציון זמן של הפסקת הטיפול היה 1.51 שנים.
מסקנות החוקרים: למרות שידוע על התמדה משוערת של סימפטומים להפרעות קשב וריכוז ב- 60% מהמבוגרים, רוב הצעירים הפסיקו את התרופות בגיל 18, על פי מדגם זה מבריטניה. תוצאות מחקר זה מספקות הוכחה נוספת להפסקה המוקדמת של תרופות ל- ADHD כאשר הילדים מגיעים לבגרות.
בעוד אנשים צעירים יכולים לבחור לעצמם להפסיק לקחת תרופות, יש צורך במאמצים מתמשכים לעידוד שימוש בתרופות בקרב אלו שעדיין עדיין יכולים להפיק תועלת מזה.
הערותיי: מסקנת המחקר מפינלנד שהיות והערכות הן שיש המשכיות של הפרעת קשב וריכוז ל-  60%  מהמבוגרים, בעוד רובם המכריע מפסיקים את הטיפול בגיל  18 שנה, טוענים החוקרים כי "יש צורך במאמצים מתמשכים לעידוד שימוש בתרופות בקרב מבוגרים."  המלצה כוללנית זו אינה במקומה, יש לבחון כל מבוגר עם סימפטומים של הפרעות קשב ולהחליט לצורך בטיפול תרופתי בהתאמה אישית.
בארצנו הפרקטיקה הנכונה לטיפול תרופתי בהפרעת קשב נחלק במהלך החיים לחמש תקופות:
א.  הרוב המכריע של המתבגרים מפסיקים את הטיפול התרופתי בסיום הלימודים בבי"ס תיכון, מכיוון שהטיפול ניתן בעיקר לקשיי לימוד וקשיי התנהלות/התנהגות המתרחשים בייחוד בבית ספר.
ב.  רק אחוז קטן מאד מהצעירים שנזקק לטיפול ממשיך לקבל טיפול תרופתי בתקופת השרות בצה"ל.
ג.  לאחר שחרור מצה"ל, סטודנטים הממשיכים ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות, שחלקם (ההערכות 10%-15%) חש קשיים בלימודים ומבקש להיעזר בתרופות להפרעות קשב, אשר מקלות עליו בלימודים.
ד.  צעירים שלא ממשיכים ללמוד ופונים לעבודה, מרביתם לא מרגישים בצורך לטיפול ולכן אינם פונים לאבחון והערכה, ולצערנו גם אלה שסובלים מהפרעת קשב חמורה המחייבת טיפול תרופתי.
ה.  מבוגרים עובדים כולל הורים לילדים עם ADHD, שלא אובחנו ולא טופלו בילדותם, נחשפים להפרעה ומבחינים בקשייהם לתפקד ביום יום בעבודה, בזוגיות ומשפחה, חברה, ולימודים, פונים לאבחון ולטיפול.

בעיות בקריאה נגרמות ישירות בגלל קשיי קשב בילדים עם ADHD

 קשיי קשב משפיעים על ביצועי קריאה בילדים עם ADD, דיסלקציה ובמצב משולב
Attentional dysfunction and its impact on reading performance in children with ADHD, dyslexia and the combined condition, Thomas Günther

הפרעות קשב וריכוז ודיסלקציה הן שתי הפרעות נוירו-התפתחותיות שכיחות הקורות לעתים קרובות יותר מהצפוי. המחקר הנוכחי נועד לבחון את הקשר בין פרמטרים של קשב לבין הפרעות שונות, וגם נבחנה ההשפעה של תשומת לב וקשב על ביצועי הקריאה.
במחקר בראשות תומאס גינטר, פסיכולוג קליני התפתחותי מגרמניה, העריכו החוקרים פרמטרים של קשב באמצעות מודל לגישה מכוונת, שכללה היבטים של פונקציות לעוצמת הקשב, סלקטיביות, הקשבה מרחבית, וגם תפקודים ביצועיים כמו ביצועי  קריאה (קריאת מילה, קריאה מזויפת של מילה, והערכת מיומנויות פענוח), אצל תלמידים (בכיתות ג' – ד' של בי"ס יסודי בגרמניה) עם הפרעת קשב וריכוז (n = 26), דיסלקציה (n = 22) ותחלואה נלווה (n = 24) בהשוואה לקבוצת ביקורת בריאה ( n = 27).
במחקר נמצאו הבדלים משמעותיים בביצועי קשב בין ארבע הקבוצות. ילדים עם דיסלקציה היו לקויים במיוחד בפרמטרים של עוצמת תשומת לב והסלקטיביות שלה, ואילו ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הראו ביצועים פחותים כמעט בכל משימות תשומת לב. חלק מהמשימות היו קשות יותר לילדים עם תחלואה נלוות, בהשוואה לילדים עם ADHD בלבד (למשל תשומת לב מרחבית). ילדים עם הפרעות קשב וריכוז היו עם ביצועי פענוח נמוכים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, ואילו הקריאה שלהם והבנת מילות קריאה היו דומות. משימות תשומת לב באופן מרחבי המתמשכות הסבירו כמות משמעותית של הווריאציה בפענוח, קריאה והבנת ביצועים, בכל הקבוצות. 
מסקנות המחקר מצביעים על כך שגירעונות תשומת לב-קשב יכולים להיות סיבה (חלקית) של בעיות בקריאה, ותשומת לב היא מאפיין חשוב לביצועי הקריאה. תוצאת מחקר זה יכולה להיות חשובה לפרשנות של הזמן הקשור למבחני הקריאה. בנוסף, נמצאו הבדלים משמעותיים בין ילדים עם ADHD וילדים עם תחלואה נלוות. לכן אפשר לשער שתחלואה נלוות הוא תת-קבוצה קלינית, ולא רק שילוב של שתי הפרעות קליניות עצמאיות.
הערותיי: מחקר חשוב המאיר את השפעת קשיי קשב בילדים על ביצועי הקריאה. יש להמשיך ולבדוק השפעה זו במחקרים גדולים יותר ולבססה.עובדה שתסייע לטיפול טוב יותר בילדים המתקשים בקריאה.

שונות ליקויי קשב במבוגרים עם ADHD

שונות ליקויי קשב ב- ADHD במבוגרים
Differential attention impairments in adult ADHD

מחקרים שחקרו תפקודים נוירופסיכולוגיים במבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הראו ממצאים של גירעונות נוירו-פסיכולוגיים בהפרעת קשב וריכוז. היה חשוב לאפיין טוב יותר את הגירעונות  הנוירו- פסיכולוגיים על מנת לפתח התערבויות חדשות ויעילות יותר.
מחקר זה ביצעו חוקרים מאוניברסיטת לונדון בראשות סימונה סלומון (וחבריה ג. פלמינג, ג'. ברמהאם, קונל ורוברטסון). נבדקו בו גירעונות נוירו-פסיכולוגיים במבוגרים עם ADHD במונחים של תשומת לב: קשב סלקטיבי, קשב מתמשך ותפקודים ביצועיים במבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, באמצעות סדרת מבחנים נוירו-פסיכולוגיים כמו EEG. נאסף גם מידע סובייקטיבי של בעיות קשב וזיכרון בחיים יומיים.
במחקר הוכח כי מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז הראו ליקויים בתשומת לב וקשב, בכל המדדים של קשב מתמשך ובמשימות של תפקודים ביצועיים, בהשוואה למבוגרים מקבוצת בקרות. הביצועים במשימות קשב סלקטיבי במבוגרים עם ADHD לא היו שונים מהביצועים של קבוצת ביקורת. נמצאו גם יותר בעיות קשב וזיכרון בחיים היומיומיים בקבוצת ADHD, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
תוצאות EEG אישרו את הממצאים ההתנהגותיים על ידי הצגה סלקטיבית של ירידת ערך P3 הקשור לגודל האירוע הפוטנציאלי (ERP) שמעיד על אי תפקוד קשב מתמשך. מתאם שלילי משמעותי נמצא גם בין אמפליטודת P3 ודירוגי קשב סובייקטיבי.
תוצאות המחקר מצביעות על ליקויים במיומנויות קשב במבוגרים עם ADHD. לידע זה של גירעונות נוירו-פסיכולוגיים במבוגרים עם ADHD יכולות להיות השלכות לפיתוח התערבויות חדשות ויעילות יותר להפרעת קשב וריכוז במבוגרים.
הערותיי: אין חדש בעבודה התחלתית זו,פרט אולי לאיפיון ליקויי קשב בעזרת תוצאות EEG. לא משהו.

האם יש קשר בין תרופות להפרעות קשב וריכוז לבין מחלת סרטן?

הקשר בין תרופות להפרעות קשב וריכוז ומחלת סרטן
The association between medication for ADHD and cancer
Hans-Christoph Steinhausen, Professor of Child and Adolescent Psychiatry, University of Zurich, Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology

מחקר קודם על אבנורמליות בכרומוזומים העלה את החששות כי טיפול תרופתי עם ריטלין (מתילפנידאט MPH) בהפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) עלול להגביר את הסיכון לסרטן. במחקר הנוכחי המבוסס על נתונים דניים ארציים, בוצעה בדיקה קפדנית על הקשר בין מחלת הסרטן לבין ריטלין (מתילפנידאט) ותרופות אחרות המשמשות להפרעות קשב וריכוז.
נתוני המחקר כללו מידע על 21,186 פציינטים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), שיעורי מרשמים של התרופות שלהם, וקשר לאבחנות סרטן בשנים 1994 עד 2010. זה מחקר מדגמי גדול ומייצג, שבו הפציינטים אובחנו וטופלו על פני תקופה של 17 שנים.
קבוצות המחקר כללו אלה שטופלו: עם מתילפנידאט (ריטלין) בלבד; עם אמפטמינים בלבד; עם תרופות ספציפיות אחרות ל- ADHD; עם תרופות נוגדות דיכאון בלבד; עם תרופות אנטי פסיכוטיות בלבד; עם תרופות מעורבות; וקבוצת ביקורת של חולים עם הפרעת קשב וריכוז שמעולם לא לקחו תרופות.
השוו את שכיחות אבחנות מחלת סרטן בקבוצות אלה. נותחו גם הנתונים על הסיכון היחסי להתפתחות סרטן, ושיעורי ההישרדות בתת-קבוצות השונות.
זמן התצפית הממוצע לתרופות השונות נע בין 1.3 שנים ל- 10.8 שנים. שיעור מקרי הסרטן הכולל  בכל הקבוצות הסתכמו ב- 1.27 על כל עשרת אלפים שנות אדם – לפני טיפול, ועל 4.33  לכל עשרת אלפים שנות אדם לאחר תחילת הטיפול. התדירות של הסרטן הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי (p = 0.05) לאחר הטיפול בתרופות מאשר לפני הטיפול, רק בתת-הקבוצה שקיבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות. יתר על כן, לקבוצה עם תרופות מעורבות, תדירות הסרטן בתת-קבוצה זו היה גבוה באופן משמעותי (p <0.05) לאחר תחילת טיפול בתרופות, מאשר בתת-קבוצה שלא קיבלה טיפול בתרופות. ניתוח סטטיסטי מצביע על כך שאף אחת מהתרופות לא ייצגה גורמי סיכון, ואילו מינון גבוה יותר (p <0.001) וגיל מבוגר יותר (p <0.05) היו גורמי סיכון להתפתחות מחלת הסרטן.
מסקנות המחקר: לא נמצא תימוכין לחששות, שילדים הלוקחים ריטלין או תרופות פסיכו-טרופיות אחרות על פני תקופות זמן ארוכות, נמצאים בסיכון משמעותי לפתח סרטן.
הערותיי: המימצאים של המחקר אינם נהירים לחלוטין, מה עם הילדים שקיבלו תרופות מעורבות ו/או תרופות אנטי פסיכוטיות? מה קורה במינון גבוה וגיל מבוגר? עם מתילפנידאט יש ניסיון טיפולי רפואי של 30 שנה ועד כמה שידוע עד כה לא פורסמו אירועים חריגים של מחלות סרטן.

ASD ,ADHD שכיחים יותר בילדים לאימהות עם אי סבילות לכימיקלים

אימהות עם אי סבילות לכימיקלים ותרופות: גורמי סיכון פוטנציאליים לאוטיזם ול- ADHD בילדיהן
  Maternal Chemical and Drug Intolerance: Potential Risk Factors for Autism and ADHD L.P. Heilbrun, Journal of the American Board of Family Medicine, July 20, 2015

ממחקר חדש מאוניברסיטת טקסס למדעי בריאות המרכז בסן אנטוניו, שפורסם בגיליון יולי-אוגוסט 2015, בכתב העת האמריקאי של מועצת המנהלים של רפואת המשפחה, עולה כי אמהות עם אי סבילות לחומרים כימיים, הן בסבירות גבוהה יותר פי 2-3 שיהיה להן ילד עם אוטיזם (ASD) או הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD), מאשר בנשים אחרות.
אנשים עם אי סבילות לחומרים כימיים, לעתים קרובות מגיבים בצורה רצינית לכימיקלים נפוצים וחלק מהם נעשים חולים מידי מכדי לבצע פעולות שגרתיות. אי סבילות לכימיקליים משפיעה על 10% עד 30% מאוכלוסיית ארה"ב. הפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם והפרעת קשב פוגעות באחד מכל שישה ילדים בארצות הברית. המחקר כלל 282 אימהות לילדים אשר היה להם הפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD), ו- 258  אימהות לילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD). קבוצת הביקורת כללה 154 אימהות שלילדיהן לא היו הפרעות התפתחותיות. המחקר התבסס על תגובות אימהיות לחשיפה מהירה ולרגישות סביבתית, ושאלון סקר של 50 שאלות הנמצא בשימוש ע"י רופאים ברחבי העולם שנועד לאבחון חוסר סבילות כימית (שאלון QEESI).
החוקרים מודאגים מאד מפגיעות ילדים עם ADHD ועם אוטיזם לחשיפות סביבתיות, אמר מחבר המחקר הראשי לין פ. היילברון, רכז מחקר אוטיזם במחלקה לרפואת המשפחה והקהילה במרכז למדעי בריאות בסן אנטוניו. אימהות דיווחו כי ילדיהן היו באופן משמעותי יותר רגישים לחשיפות יומיומיות כגון מפליטה של ​​מנוע, מבנזין, מעשן, מריח וחומרי ניקוי מאשר חבריהם. בילדים עם ADHD דווח גם שהם רגישים יותר להשפעות לוואי מזיהומים, תרופות, כימיקלים, מזון ואלרגנים.
אימהות עם אי סבילות לכימיקליים היו להן פי שלוש סיכוי יותר ללדת ילד עם הפרעה אוטיסטית (ASD), ופי 2.3 יותר סיכוי ללדת ילד עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD). המחקר לא העריך אבות.
אימהות במחקר שהיה להן ילד עם ASD או ADHD דיווחו כי ילדיהן חולים יותר בסימפטומים הקשורים בחוסר סבילות לכימיקלים מאשר אימהות בקבוצת ביקורת; הילדים עם ADHD היו בסבירות גדולה יותר פי 1.7, וילדי ASD היו בסבירות גדולה פי 4.9 פעמים, מאשר בילדים מקבוצות ביקורת,  שיש להם מספר רב של זיהומים הדורשים טיפול ממושך באנטיביוטיקה; ילדים עם הפרעות קשב וריכוז היו בסיכוי גבוה פי שניים (ילדי ASD פי 1.6) מאשר ילדי קבוצת הביקורת שיש להם אלרגיות; ילדים עם הפרעות קשב וריכוז היו בסיכוי גבוה פי שניים (ASD היו פי 3.5) שיהיו להם בחילות, כאבי ראש, סחרחורת או בעיות נשימה כאשר הם נחשפים לעשן, למסירי לק, לפליטה של ​​מנוע, לבנזין, למטהרי אוויר או חומרי ניקוי, מאשר הילדים בקבוצת ביקורת; ילדים עם הפרעת קשב היו בסיכוי גבוה פי שניים (ASD פי 4.8) שיהיו להם העדפות חזקות למזון או תשוקה לגבינה, צ'יפס, לחם, פסטה, אורז, סוכר, מלח ושוקולד.
"האקדמיה האמריקאית למיילדות וגניקולוגיה פרסמה הצהרת קונצנזוס בשנת 2013  שיש די ראיות המקשרות בין חשיפה לרעלים לתוצאות שליליות בלידה והתפתחות, וקראו לרופאים ליידע נשים להימנע מחשיפה סביבתית ספציפית אפילו לפני כניסה להיריון. מחקרים שקישרו בין טבק ואלכוהול להפרעות נוירולוגיות היו זמינים במשך עשרות שנים, עוד לפני שהמלצות להימנע מהם נעשו ביוזמת ארגוני בריאות הציבור. יש לרופאים הזדמנות עכשיו ליזום ולסייע לאימהות להגן על ילדיהם מהתפתחות הפרעות נוירולוגיות הפוקדות משפחות רבות בארה"ב", אמר היילברון.
החוקרים ממליצים שכל האמהות ונשים בהריון ינקטו בצעדי מניעה כדי להימנע מלהיחשף לכימיקלים מזיקים. אמצעי מניעה כולל הימנעות מחשיפה לחומרי הדברה, חומרים ממסים, מוצרי בעירה, וכימיקלים המשמשים לבנייה ושיפוץ. וממליצים לרופאים להשתמש בשאלון QEESI להעריך חולים לאי סבילות פוטנציאלית לכימיקלים. מחברת בכירה, קלאודיה מילר, פרופ. למדעי הבריאות ומדענית בכירה בבי"ס לרפואה בהרווארד, אמרה "חשוב לכולם לדעת שרופאים יכולים להשתמש בכלי זמין לזהות רגישות יתר של אמהות, ולהציע התערבויות סביבתיות כדי להגן על עצמן והתפתחות ילדיהן."
הערותיי: שכיחות הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בקרב האוכלוסייה הכללית  גדלה מאד באופן קיצוני בשנים האחרונות. בייחוד בקרב ילדי גן, תלמידי בי"ס יסודי ותיכון, וסטודנטים, שהגיעה לשכיחות של 15% עד 20% בארצות הברית ובישראל. לאור נתונים אלה, הפוקוס מופנה כל העת לשאלה הקשה: מה הם הגורמים לעלייה הדרסטית בשכיחות הפרעת קשב בקרב ילדים וסטודנטים? האם זה כתוצאה ממודעות יתר והתעוררות של הרופאים ל ADHD? האם שינויים סביבתיים גורמים להפרעה ולעלייה בשכיחותה? מחקרים רבים מאד שנעשו טרם סיפקו את התשובה לגידול הרב בשכיחות ADHD. מחקרים רבים, שנעשו כדי לבדוק את השפעת גורמים סביבתיים על התפתחות ההפרעה "מצאו" שישנה השפעה כזו. כמו שני המחקרים האחרונים המצורפים: הראשון, "אימהות עם אי סבילות לכימיקלים ותרופות – גורמי סיכון פוטנציאליים לאוטיזם ול- ADHD בילדיהן". והשני, "יש קשר בין חשיפה לחומרי הדברה ביתיים לבין ADHD בילדים". אולם עדיין אין הוכחה חותכת לזה באף מחקר רציני. ומעבר לזה, עניין בסיסי של הגורם העיקרי (אולי היחידי?) להפרעה של הגנטיקה המשפחתית, אינו מנוטרל במרבית המחקרים (גם בשני המחקרים האחרונים), וכמובן זו חסרון רציני המשבש לגמרי את תוצאות המחקרים. בנוסף לזה, הגורמים הסביבתיים שמחקרים טוענים שגורמים להתפתחות הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) היו קיימים גם לפני 20-30 שנה כשהשכיחות של ADHD בילדים הייתה רק 1% עד 3%, אם כך, קרוב לודאי שגורמים סביבתיים אינם הסיבה לעלייה בשכיחות ההפרעה.
אם כן מה הסיבה? לדעתי, הפרעת קשב והיפראקטיביות עם אימפולסיביות, אי שליטה ברגשות, מרדנות ובעיות התנהגות זו ההפרעה האמיתית , שנפגעים בה 3% עד מקסימום 5% מהילדים כפי שהיה לפני 30 שנה ו 20 שנה. כפי שקורה כיום במדינות מערב אירופה, שהשכיחות הממוצעת אצלן עומדת על 3% (ואילו במדינות מזרח אירופה הם אינם מחשיבים כלל סוגיה זו כבעיה רפואית ולכן לא מאבחנים ולא מטפלים). האמריקאים "ערבבו" את ההפרעה הקשה האמיתית עם קשיי ולקויות למידה, וכך העלו מלאכותית את שכיחות ההפרעה ל- 15% עד 20%. למה הדבר דומה? לכדור שלג תופח הממשיך להתגלגל ובדרכו -> חושף את הרופאים למידע רב אולם שטחי ברובו -> מגביר את מודעות רופאים הרוצים "לרוץ עם הקידמה" -> כך צצים מרפאות ומכונים לאבחון וטיפול כעסק מסחרי יותר מאשר רפואי -> נוסף לזה גוברת מודעות הורים ותלמידים שטיפול מסייע ללימודים -> בנישה זו נכנסות חברות תרופות עם שיווק אגרסיבי בשיטות ובאמצעים שונים -> ואז אין פלא ששכיחות "ההפרעה" (לא האמיתית) והטיפול בה נוסקים ללא גבולות וללא אמות מידה רפואיות הגיוניות ונכונות -> בדומה לכדור השלג הסוחף בדרכו הכול ואף אחד אינו מעוניין לעצור בעדו, כי כולם נהנים מפירות הסחף שלו…

מחקר חדש: יש קשר בין חשיפה לחומרי הדברה ביתיים לבין ADHD בילדים

מחקר מצא קשר בין חשיפה לחומרי הדברה לבין ADHD בילדים
Study links exposure to common pesticide with ADHD in boys

Tanya E Froehlich, Cincinnati Children's Hospital Medical Center, Association of pyrethroid pesticide exposure with attention-deficit/hyperactivity disorder in a nationally representative sample of U.S. children, Environmental Health, 06.2015

מחקר חדש, בראשות חוקרים מהמרכז הרפואי בבית החולים לילדים בסינסינטי, שהתפרסם בכתב העת לבריאות הסביבה, המייצג מדגם ארצי של ילדים בארה"ב, מצא קשר בין חומרי הדברה ביתיים נפוצים לבין הפרעות קשב וריכוז בילדים ובני נוער. המחקר מצא קשר בין חשיפה לחומר הדברה פירטרין (pyrethroid) חומר קוטל חרקים הנמצא בשימוש גם בארץ לבין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) במיוחד להיפראקטיביות ואימפולסיביות (HD), יותר מאשר לחוסר קשב ותשומת לב (ADD). קשר זה היה חזק אצל בנים יותר מאשר בבנות.
החוקרים בדקו נתונים של 687 ילדים בגילאי 8 – 15 שנים. הנתונים הגיעו מהסקר הלאומי לבריאות ותזונה, שהנו מדגם ארצי המייצג את אוכלוסיית ארצות הברית, הנועד לאסוף מידע על בריאות הצבור. המחקר כלל ראיון ואבחון הסימפטומים של הילדים, והסמנים הביולוגיים של חומרי הדברה פירטרואיד בלבד. בוצעו מדידות חשיפה לחומר הדברה שנאספו במדגמי שתן אקראיים של מחצית הילדים בני 8-11 שנים, ושליש מהילדים בגיל 12-15 שנים. אבחנת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) נקבעה על ידי ראיון הילדים ועמידה בקריטריונים לאבחון 34 סימפטומים של הפרעות פסיכיאטריות משותפות של ילדים ובני נוער, או על ידי דו"ח של רופא שביצע אבחון רפואי מוקדם במסגרת מרפאות ילדים.
בשל חששות לגבי השלכות בריאותיות שליליות, הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה אסרה משנת 2001 על שימוש ביתי למגורים בשני חומרי הדברה אורגנו-פוספטים הנפוצים מאד (תרכובות אורגניות המכילות זרחן). האיסור הוביל לשימוש מוגבר בחומרי הדברה פירטרין, שכיום נמצאים בשימוש נפוץ מאד כחומרים להדברת מזיקים במגורים ולמטרות בריאות ציבור, ונמצאים גם בשימוש גדול בחקלאות.
פירטרואידים נחשבים לעתים קרובות כבחירה בטוחה יותר משום שהם אינם רעלים חזקים כמו זרחנים אורגניים שנאסרו לשימוש. לעומת זאת, מחקרים בבעלי חיים (עכברים), הראו השפעה עם פגיעות מוגברת בחשיפת לפריטרואיד על היפראקטיביות, אימפולסיביות והפרעות במערכת הדופמין. דופמין חומר נוירו-כימי במוח הנחשב כמעורב בפעילויות רבות, כולל אלה השולטים על הפרעת קשב וריכוז.
בנים עם בדיקת שתן המזוהה עם 3-PBA הסמן הביולוגי של חשיפה לפירטרואידים, היו פי  שלוש פעמים יותר עם הפרעת קשב והיפראקטיביות ((ADHD, בהשוואה לבנים שזוהו  ללא 3-PBA. היפראקטיביות ואימפולסיביות גדלו בבנים ב- 50% על כל עלייה של פי 10 ברמת 3-PBA.
סמנים ביולוגיים לא היו קשורים עם סיכון מוגבר לאבחון הפרעת קשב וריכוז או לסימפטומים בבנות.
"בהתחשב בשימוש ההולך וגובר של חומרי הדברה מסוג פירטרין, והתפיסה שהם יכולים לייצג חלופה בטוחה, ממצאי מחקר זה עשויים להיות בעל חשיבות רבה לבריאות ציבור", ציינה ד"ר טניה פרליך, ממחברות המחקר רופאה מומחית להתפתחות הילד מסינסינטי. אם כי, המחקר העריך את החשיפה לפירטרואיד באמצעות ריכוז 3-PBA בדגימת שתן בודדת". בהתחשב בכך שפירטרואיד אינו עקבי וחילוף החומרים שלו מהיר, מדידות לאורך הזמן תספקנה הערכה מדויקת יותר של החשיפה הטיפוסית. לכן מומלצים מחקרים עתידיים נוספים לפני שאפשר יהיה לומר בוודאות אם יש לתוצאות השלכות על בריאות ציבור.