ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ואימהות שלהם עלולים לחיות פחות מאוכלוסייה ממוצעת

מחקר שפורסם לאחרונה (28.09.2015  Neuroscience) שנערך על ידי חוקרים ברזילאים ממכון ד'אור מכון למחקר ולחינוך מראה כי היפראקטיביות יכולה לייצר שינויי כרומוזום המשפיעים על בריאות.
הפרעות פסיכיאטריות כמו הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) משפיעות על ה- DNA של ילדים ואימהות שלהם. מדענים ברזילאים מד'אור המכון למחקר והחינוך (IDOR) והאוניברסיטה הפדרלית של מינאס ז'ראיס (UFMG) מצאו כי לילדי ADHD והאימהות שלהם יש סיכוי גבוה יותר שיש להם טלומרים (אזור הקצה של הכרומוזומים, המכילים את החומר התורשתי שבגרעין התא) קצרים יותר,סימן היכר של הזדקנות תאים, אשר מזוהה עם סיכון מוגבר למחלות כרוניות ומצבים כמו סוכרת, השמנת יתר וסרטן.
הטלומרים מכסה את הקצוות של כרומוזומים ופועלים כמגנים מפני אובדן DNA המקודדים חלבונים בעת חלוקת תא. בעוד התקצרות הטלומרים קורה באופן טבעי עם הזדקנות, מחקרים מצביעים על תהליך מואץ על ידי לחץ פסיכולוגי וביולוגי. טלומרים קצרים יותר מקצר את "תוחלת החיים" הביולוגית.
המחקר, שפורסם בתחום מדעי מוח מולקולריים, העריך את אורך הטלומרים אצל 61 ילדי ADHD (גילאי 6 עד 16) והוריהם. גם בקרב הילדים, שמתחילים את חייהם, מצאו החוקרים טלומרים קצרים יותר מאלו שהיו צפויים לגילם. למרות שטלומרים של האמא היו גם קצרים יותר, החוקרים לא מצאו שינוי כלשהו באורך הטלומרים של האב. החוקרים מאמינים שתופעה זו נובעת בשל הלחץ שנוצר בגלל סימפטומים של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ואימהותיהם. אמהות הן ברוב המקרים המטפלות  העיקריות של הילדים, מראה רמות גבוהות יותר של הפרעות של לחץ ודיכאון בהורות של ילדיהם מאשר באבות. סימפטומים מופיעים בד"כ בגיל ילדות ומשתנים מחוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות – שילוב שיכול לייצר השפעות שליליות על הילדים שלהם והאימהות.
כשאנשים חושבים על בעיות התנהגותיות עם ילדים, הם חושבים על המרכיב הפסיכולוגי ואיך זה משפיע על ביצועי בית ספר ועל האינטראקציה שלהם עם החברה, מציין פאולו מאטוס אחד מעורכי המחקר הנוירו-פסיכיאטרי. השפעות אלה הן אמתיות, אולם מחקר זה מראה בפעם הראשונה שהפרעות נפשיות יכולות להשפיע ברמה התאית, בדנ"א.
אורך הטלומרים הוא תורשתי. אבות ואימהות עם טלומרים קצרים יותר מעבירים מאפיין זה לילדיהם. זה זאת אומרת שילדים שכבר יש להם קיצור בטלומרים, יפיקו לצאצאיהם טלומרים קצרים יותר בלידה.
החוקרים הבחינו גם כי תסמיני היפראקטיביות קשורים יותר לאורך הטלומרים מהסימפטומים של חוסר תשומת לב וריכוז. הם ציינו כי רמות גבוהות יותר של היפראקטיביות בילדים היו קשורים עם טלומרים יחסית קצרים יותר בילדי ADHD ובאימהותהם. זה הגיוני אם אתה חושב שהיפראקטיביות היא סימפטום המשפיע באופן שלילי יותר על המשפחה וגורם ליותר מתח, אומר מאטוס. וזו בדרך כלל הסיבה לכך שהורים מחפשים טיפול רפואי במקום הראשון.
ממצאי המחקר  מדגישים חשיבות של התערבות מוקדמת כדי לטפל בילדים בבעיות התנהגות פסיכו- סוציאליות כדי למנוע מתח וקיצור הטלומרים. בסיס לזה הפחתת היפראקטיביות ואימפולסיביות בילדים ואימהותיהם וזה יכול להיות מושג על ידי מספר טכניקות התנהגותיות המיושמות בהקדם האפשרי.
הערותיי: מחקר מעניין, יש בו משהו. אולם למרות המחקרים הרבים שפורסמו עד כה על הפרעת קשב וריכוז והשפעות של הגנטיקה, כרומוזומים, שינויים נוירולוגים מבניים במוח, גורמים סביבתיים ועוד, עדיין הרפואה בתחום זה נמצאת רק בתחילת דרכה הארוכה מאד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s