בדיקות ממוחשבות (טובה ומוקסו) מטעות רופאים באבחון ומכשילות הטיפול בילדים
ילד בן 7 שנים אובחן בסוף כיתה ב' עם הפרעת קשב וריכוז "ברורה". הילד אובחן במכון אבחון מרכזי בהנהלת פסיכיאטר שנסמך באבחונו בעיקר על בדיקת "טובה". לאור אבחונו: באי קשב, חוסר ריכוז, חולמנות וקשיי למידה, הומלץ להתחיל בטיפול עם תרופת סטימולנט ארוכת טווח שהילד לקח במשך שנה (בכיתה ג'). אם כי לא הועיל לו והופיעו תופעות לוואי של דופק מהיר וחוסר תיאבון שהביא לירידה במשקל של שני ק"ג , אשר אילץ אותו להפסיק הטיפול. במשך כשלוש שנים לא לקח טיפול תרופתי והצליח בלימודים תוך עזרה מינימלית והשקעה .
בכיתה ז' עם תחילת לימודיו בחטיבת ביניים, חלה ירידה מסויימת בלימודים אם כי עדיין נחשב לתלמיד ממוצע פלוס. ניגש שוב למכון אבחון גדול שמנוהל ע"י נוירלוג, אשר איבחן אותו עם הפרעת קשב בהסתמך הפעם על בדיקת מוקסו. שוב הומלץ על טיפול עם סטימולנט. הנער לקח סטימולנט במשך כשנה למרות שלא הייתה הצלחה בטיפול, אולם לבסוף הפסיקו לאחר שהנער נעשה חרדתי מאד.
הנער הגיע אלי להתייעצות בכיתה י' ובאבחוני נוכחתי בילד נבון שקט ורגוע וענייני. במהרה גיליתי שהנער סובל מלקות למידה בהבעה ובהבנת הנקרא וזו בעייתו העיקרית, וקשיי קשב וריכוז שלו הם מינימליים שאינם מתאימים ולא ניתן להגדירם כאבחנת הפרעת קשב. עיקר קשייו היו בלימודים, שנבעו מלקות הלמידה שלו ולא מהפרעת קשב וריכוז שלא הייתה לו למרות תוצאות בדיקת מוקסו החיובית. המלצתי לית ספר שהנער יקבל עזרה בלימודים על פי צרכיו שנחשפו בפניי במהלך האבחון בשילוב טיפול פרטני רגשי פסיכולוגי. אין ברירה, אני כרופא לוקח את תפקידם וחובתם של בית הספר ומערכת החינוך. כמובן שלא המלצתי על שום טיפול תרופתי. הנער הגיע למעקב ונשמע מרוצה מהישגיו הלימודיים ונראה שמח ומלא בטחון עצמי.
לקחים מהמקרה: פעמיים אובחן וטופל, כילד וכנער, כסובל מהפרעת קשב על סמך שתי בדיקות ממוחשבות (טובה ומוקסו) ופעמיים האבחון הלא נכון והטיפול שלא לצורך נכשלו. ונשאלת שוב ושוב השאלה, עד מתי יימשך הנוהג הנפסד של ביצוע בדיקות ממוחשבות הגורמות לנזק רפואי לילדים. אין ספק שזה גובל ברשלנות רפואית. מתי משרד הבריאות יימצא לנכון להתערב בסוגיה זו? מי יודע.