האם תרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות עלולות להוות מרשם לבריונות?

תרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות עלולות להוות מרשם לבריונות

ADHD medications may be a prescription for bullying, Quyen Epstein-Ngo, research prof. the U-M Institute, Journal of Pediatric Psychology,  University of Michigan, November 20, 2015

בארצות הברית, משנת  2003 עד 2011 חלה עלייה של 42% בילדים המאובחנים בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), ובין השנים 2007 עד 2011, חלה עלייה של 27% בילדים עם הפרעת קשב וריכוז אשר טופלו בתרופות ממריצות.
מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן מצא כי ילדים ובני נוער שלוקחים תרופות כמו ריטלין לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, מצויים בסיכון גבוה פי שניים להיות קורבן להתעללות פיזית או רגשית, מאלה שאין להם הפרעת קשב והיפראקטיביות. בסיכון גבוה עוד יותר נמצאו תלמידי חטיבות ביניים ובית ספר תיכון, אלה שמכרו או שתפו ילדים עם התרופות שלהם – ילדים אלה היו פי ארבעה וחצי פעמים בסבירות גבוהה יותר להיות קורבן להתעללות פיזית ורגשית ע"י חברים, מאשר ילדים ללא ADHD.
ממצאי המחקר העיקריים היו זהים עבור שני המינים.
מזה זמן רב ידוע כי הילדים עם הפרעות קשב (ADHD) מתקשים לעשות חברים ולשמר חברים, אשר מציקים ומתעללים בהם. מחקר זה הוא הראשון שבחן כיצד תרופות ממריצות שמקבלים ילדים עם ADHD משפיעות על מערכת היחסים שלהם עם ילדים בני גילם.
בני נוער רבים עם ADHD מקבלים תרופות ממריצות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז שלהם, וידוע שתרופות אלו הן השכיחות ביותר שמשתפים אותן עם חברים ו/או נמכרות בקרב מתבגרים. החוקרים סקרו כמעט 5,000 תלמידי חטיבת ביניים ובי"ס תיכון במשך ארבע שנים. כ 15% מהם אובחנו עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ובערך 4% קבלו תרופות ממריצות בפרק זמן של 12 חודשים אחרונים. 20% מאלה שלקחו תרופות להפרעת קשב (ADHD) דיווחו שהיו קרובים למכור או לשתף אותם עם חברים, וכמחציתם עשו כך. כשמסתכלים על הנתונים הכוללים, מעטים יחסית הסטודנטים שבקשו להסיט את התרופות שלהם או שעשו זאת, אולם כנראה המספרים לא מספרים את הסיפור כולו.
מחד, ממצאי המחקר לא צריכים להפחיד את ההורים ממתן תרופות ממריצה, מאידך המחקר אמור לחזק את ההורים שצריכים לדבר עם ילדיהם שלא לשתף את התרופות שלהם עם חברים. עבור חלק מילדים תרופות ממריצות מועילות מאוד ומידית ללימודים בבית הספר, מחקר זה לא אומר 'לא לתת תרופות לילד, אלא מצביע על כך שזה באמת חשוב לדבר עם הילדים על אי שיתוף חבריהם.
לא ברור מתוצאות מחקר זה מדוע ילדים עם מרשמים לתרופות ממריצות הם בסיכון גבוה יותר לבריונות וכקורבנות, אבל ישנם כנראה מספר גורמים. האם זו פונקציה של העובדה שהם נמצאים במצבי סיכון, ו/או שחברים כופים עליהם והם נאלצים לוותר על התרופות שלהם? כנראה שניהם. לדברי החוקרים, הטעות הגדולה ביותר על הפרעת קשב וריכוז היא ש "ילדים אלה אינם משתדלים מספיק", וזה פשוט לא נכון. הנכון שילדים אלה יכולים להצליח טוב יותר בעזרת תמיכה וטיפול נכונים.

  הערותיי: מחקר שיכל לעניין במידה מסויימת, אולם לא נראה לי שעמדו במשימה. אפשר להעריך שנערים עם הפרעת קשב המטופלים בתרופות ממריצות שסוחרים בתרופות, עלולים להוות מטרה לסחיטה והתנכלויות מצד עמיתיהם,  אולם מכאן להשליך שתרופות ממריצות שמקבלים נערים עם הפרעות קשב גורמים לזה שעמיתים יתנהגו בבריונות כלפיהם המרחק הוא רב. אותי מדאיג במחקר זה שהם מציינים שתרופות ממריצות טובות מאד לשיפור בלימודים, כלומר מהות הפרעת קשב לפי החוקרים שזו הפרעה לימודית, ולא כך הדבר. אין פלא ששכיחות הפרעת קשב בארה"ב ובארץ נעה בין 15% – 20% בעוד במציאות שכיחות הפרעת קשב האמיתית היא 3%- 5% בלבד. דנתי על זה פעמים רבות באתרי. לסיכום, מחקר זה לא היה עובר אצלי את סף הביקורת המינימלי לפרסומו. מצאתי לנכון בכל זאת להציגו כדי להראות שארה"ב עדיין ממשיכה להפוך את הפרעת קשב והיפראקטיביות להפרעה לימודים (לקות למידה) ואנו בארץ נוהגים לחקות את ארה"ב בכל דבר ודולקים אחריה במרץ רב, וחבל שכך. 

2 מחשבות על “האם תרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות עלולות להוות מרשם לבריונות?

  1. מספר הילדים עם מיגרנות הוא כארבעה עשר אחוז. מספר הילדים עם הפרעת קשב וריכוז הוא בין 5-10%, ובכל זאת על כל ילד עם מיגרנה (שמאוד מדאיגה את ההורים שחוששים מגידול במוח, כלומר אין תת הפניה למגירנה אצל נורירולוג), ובכל זאת על ילד עם מיגרנה אני רואה עשרות רבות של ילדים שמופנים בחשד להפרעת קשב. זה מצב בלתי נורמלי לחלוטין. משרד הבריאות מכשיר מאות רופאי ילדים לטפל בהפרעת קשב, אך אינו עושה זאת בשום מקרה אחר ברפואה כגון קרון או צאליאק או קרדיומפיטיה או רטיניטיס, למרות שהתורים לרופאים אחרים גם הם ארוכים וזאת מכיוון שההפניות לבעיות קשב הן במספרים מטורפים ללא כול פרופוציה למספרם האמיתי של הילדים עם הפרעות קשב. ד"ר יהודה ברק
    מסכים אתך ד"ר ברק, כפי שציינת "ההפניות לבעיות קשב הן במספרים מטורפים ללא כל פרופוציה למספרם האמיתי של הילדים עם הפרעות קשב", ואמנם ככל שגדל ההיצע של רופאים מאבחנים כך מתרבות מספר ההפניות והאבחנות של הפרעות קשב, שחלק ניכר מהם אינם עומדים בקריטריונים של הגדרת אבחנת ADHD וללא פגיעה תפקודית בולטת. אולם לדעתי הפתרון לבעיה זו אינו בהכרח אי הכשרת רופאים. ד"ר שלומי ענתבי.

  2. בכנס האחרון אמרה דר' ירדני ממשרד הבריאות שרופאים רבים שעברו הכשרה בקשב וריכוז אינם עוסקים בכך כיוון שקופות החולים אינן מאפשרות להם מספיק זמן לטפל בילדים עם הפרעות קשב. כמו כן ציינה שחלק מהרופאים פתחו קליניקה כדי לטפל בילדים עם בעיות קשב!!!! זה אומר שרופאים חסרי ניסיון שהוכשרו כדי לתת טיפול בשרות הציבורי משתמשים בהכשרה זו כדי לתת טיפול באופן פרטי. זו אכן שערוריה יוצאת דופן. אין פלא שרופאים חסרי ניסיון מעדיפים להסתמך על בדיקות ממוחשבות שברוב המקרים הן מיותרות וחסרות תועלת ואף מביאות לטיפול שגוי. ד"ר יהודה ברק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s