האם זו הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) או הפרעה דו קוטבית (BD)?

המשותף והמבדיל בין הפרעת קשב לבין הפרעה דו-קוטבית, בסימפטומים באבחון וטיפול 
Bipolar Disorder or ADHD
 J. G. Robinson MD, Prof Epidemiology, Uni Iowa College of Public Health, Feb. 2016

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעה דו קוטבית (Bipolar Disorder) בילדים, הם שני מצבים רפואיים מאובחנים יותר ויותר בילדים אמריקאים ובבני נוער, ולעתים קרובות באים יחדיו. בקרב ילדים ובני נוער, יש קווי דמיון של סימפטומים בשני המצבים, אז כיצד רופא יכול לדעת בוודאות אם לילד יש הפרעה דו קוטבית (BD) או ADHD? והאם הטיפול בשני מצבים אלה שונה?
מדע הרפואה, לומד יותר על הפרעה דו-קוטבית בקרב ילדים ובני נוער, אבל מצב זה עדיין קשה לאבחון. זה נכון במיוחד בבני נוער שאצלם עצבנות ודכדוך נפוצים וקיימים כחלק ממצב התבגרות נורמלית. ילדים לפני גיל 10 שנים או בני נוער עם שינויי מצבי רוח, שעשויים לעבור כשלב התפתחותי קשה אבל נורמלי, או עלולים להתפתח כמאניה-דפרסיה עם שינויים במצב רוח תקופתיים המתחלפים מדיכאון למאניה. נוסף לכך, תסמינים של ADHD לעתים קרובות יכולים להידמות לתסמינים של הפרעה דו-קוטבית.  למשל, לילד או נער עם ADHD, יכול להיות דיבור מהיר, אימפולסיבית, חוסר מנוחה פיזי, מעורבות בצרות, עצבנות, והתנהגות מתריסה (ODD). גם בילדים ובני נוער עם הפרעה דו-קוטבית, לעיתים קרובות יש התנהגויות דומות לאלה.
לפי מחקרים, ילדים של היום ובני נוער נוטים פי 40 פעמים יותר להיות מאובחנים עם הפרעה דו- קוטבית מכפי שהיו לפני 10 שנים. הסיבה אינה ברורה לחלוטין. שיעור גבוה יותר של אבחון, יכול להיות כתוצאה של מודעות גבוהה יותר מצד אנשי מקצוע בתחום בריאות. יש כאלה הטוענים שזה יכול להיות תוצאה של קשיי הורות, אשר מוביל להתנהגויות אופייניות שמתויגות בילד כהפרעה נפשית. מחקרים הראו כי ילדים ובני נוער שאובחנו עם הפרעה דו-קוטבית נוטים גם להיות מאובחנים עם ADHD.
מהי הפרעה דו קוטבית בילדות הפרעה דו-קוטבית היא מחלה נפשית מתמשכת וקשה. כשהיא קורה בילדות או בגיל התבגרות, זה יכול לשבש את החיים לגמרי של המשפחה. הפרעה דו- קוטבית שלא אובחנה, או שלא טופלה קשורה עם: שיעורים גדלים של ניסיונות אובדניים, קשיי ביצוע אקדמי, יחסים פגומים, שיעורים גדלים של שימוש בסמים, ואשפוזים מרובים. ההגדרה של מאניה אינה כל כך ברורה בהפרעה דו-קוטבית בילדים. מומחים טוענים כי להיות עצבני, רגזן, ושלילי עשויים להיות סימנים יחידים של מאניה אצל ילדים עם הפרעה דו-קוטבית. לעומתם, מומחים אחרים טוענים כי הפרעה דו-קוטבית בילדים, לא יכולה להיות כאותה מחלה כמו הפרעה דו קוטבית במבוגרים. למרות זאת, הפרעה דו- קוטבית היא אבחנה נפוצה יותר ויותר בקרב ילדים, כולל ילדים בגיל הרך. סימני אזהרה של הפרעה דו- קוטבית בקרב ילדים ובני נוער, יכולים להופיע כסימפטומים של מאניה וסימפטומים דיכאוניים. אם לילד או נער יש חמישה או יותר סימפטומים הנמשכים לפחות שבוע, חשוב להפנותו לאבחון. בטיפול תרופתי ו/או טיפול פסיכולוגי, אפשר לייצב את מצבי הרוח של הילד, ולהפחית או להפסיק אצלו את המחשבות והתנהגויות דיכאוניות או מאנייה.
סימפטומים של מאניה כוללים שינויים חמורים במצב רוח, עצבני מאוד או במצב רוח מרומם מטופש, הערכה עצמית מנופחת, אנרגיה מוגברת, מוסחות, תשומת הלב עוברת כל הזמן מדבר אחד למשנהו, משנה נושאים מהר מדי, מדבר הרבה ומהר, ירידה בצורך לישון, יכולת למעט בשינה במשך ימים מבלי להתעייף, התעלמות מסיכונים, אי שקט, חסר מנוחה, מעורבות מוגזמת בפעילויות והתנהגויות מסוכנות. תסמיני דיכאון כוללים מצב רוח עצוב או עצבני מתמיד, איבוד עניין בפעילויות שפעם נהנה מהם, שינוי משמעותי בתיאבון ובמשקל, קושי להירדם או שעות שינה מרובות מדי, האטה גופנית, אובדן האנרגיה, תחושות של חוסר ערך ורגשי אשמה, קושי להתרכז, מחשבות חוזרות על מוות או התאבדות.
במה ADHD שונה מהפרעה דו קוטבית הפרעה דו-קוטבית היא בעיקר הפרעת מצב רוח. בעוד ADHD משפיע על תשומת לב והתנהגות, עם סימפטומים של אי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. בעוד ADHD הוא כרוני, הפרעה דו-קוטבית היא בדרך כלל אפיזודית, עם תקופות של מצב רוח נורמלי וביניהם דיכאון, מאניה, והיפומאניה.
כיצד הפרעה דו קוטבית מטופלת בדרך כלל הטיפול בהפרעה דו-קוטבית בבני נוער צעירים דומה לזה של מבוגרים. תרופות מייצבי מצב רוח, כמו למיקטה וטגרטול; תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות, כמו סרוקאל וריספרדל, גם כדי לייצב את מצב הרוח. לפעמים, ילדים מקבלים שילוב של תרופות כגון מייצב מצב רוח עם נוגדי דיכאון.
כיצד ADHD מטופל כולל תרופות ו/או טיפול התנהגותי. תרופות ADHD יכולות להיות: פסיכוסטימולנטים מקבוצת מתילפנידאט (ריטלין קונצרטה ופוקלין), מקבוצת אמפטמינים (אדראל XR, וייואנס); לא סטימולנטים (גואנפצין-אינטוניב, אטומוקסטין-סטראטרה); תרופות נוגדות דיכאון (בופרופריאון-וולבוטרין); תרופות אנטיפסיכוטיות (ריספרדל).
המלצות להורים איך אפשר לוודא שילד מקבל אבחנה וטיפול מתאימים? אם הרופא חושד שלילד יש הפרעת ADHD או הפרעה דו קוטבית, הנה מה שמומלץ לעשות: לשאול כיצד האבחון נעשה; לוודא שהרופא דיבר עם המורים של הילד או קיבל דיווחים בכתב מהמורים; להקפיד שהרופא בודק את הילד על פני תקופה של זמן, לא רק ביקור אחד; לבדוק אם כל המידע הקיים מביא לאבחנה של ADHD או הפרעה דו-קוטבית. לפני שמחליטים על הטיפול, להתייעץ עם מומחה בפסיכיאטריה של הילד המתבגר לשם חוות דעת שנייה. לוודא שהרופא פוגש את הילד לעתים קרובות לאחר שהאבחנה נעשית, כדי לבדוק את יעילות התרופה ואם יש תופעות לוואי ממנה.
הערותיי: הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הקלסית והמהותית, שכיחותה רק 3% עד 5% בילדים, ואילו אצלנו כמו בארה"ב שמאובחנים 15%-20% מהילדים עם ADHD, הנם בעיקר בתחום קשיים/לקויות למידה. הפרעת קשב (ADHD) האמיתית, מלווה בכשני שליש מהמקרים עם הפרעה נפשית כמו חרדה, דיכאון, הפרעה ביפולרית, ODD, BD, OCD, ועוד. לפיכך, ראוי שרופאי ילדים ונוירולוגים (ביחוד העוסקים בתחום) יידעו לעשות הערכה ראשונית לילד המגיע לאבחון הפרעות קשב, אם יש לו הפרעה נפשית. כשיש חשד להפרעה נפשית, או כשרופא אינו בטוח, יש להפנותו לאבחון והערכה לפסיכיאטר ילדים. כאמור, עשוי להיות שלילד יש את שתי ההפרעות יחד, במקרה כזה מטפלים קודם בהפרעה הדומיננטית ורק לאחר שמתגברים עליה עוברים לטפל בהפרעה השניה, ולעיתים יש צורך לטפל תרופתי בשתי הפרעות יחד. דוגמא נוספת, שיש לתת עליה תשומת לב, שקורה שלילד יש למשל חרדה/דיכאון, שביטויים יכול להיות בעיקר של קשיי קשב וריכוז, העלול להטעות רופא שיאבחנו עם ADHD בלבד, וטיפול שיינתן לילד לא יתאים. בארה"ב רופאי ילדים מנוסים מטפלים בהפרעות נפשיות כנ"ל בילדים, אולם אצלנו אני ממליץ שבכל חשד להפרעה נפשית בילד להפנותו לפסיכיאטר ילדים. כיום, תחום הפסיכיאטריה באחריות קופו"ח, וטוב שכך, לזה הטפתי שנים רבות.
אגב, אלו שעדיין מתנגדים לשינוי זה ומשמיעים קולם בתקשורת, עושים זאת מאינטרסים אנוכיים והתקשורת מחוסר הבנה נגררת אחריהם.

זיכרון עבודה משתפר בתנועתיות ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)

 היפראקטיביות בילדי ADHD משפרת זיכרון עבודה, קשב, שליטה על דחפים, חברתי ולימודים
M. J. Kofler, Working Memory and Increased Activity Level (Hyperactivity) in ADHD: Experimental Evidence for a Functional Relation. J. of Attention Disorders, Feb 2016

ילדים עם הפרעת קשה והיפראקטיביות (ADHD) זזים ונעים כאשר הם מנסים לפתור בעיה, ולאור מחקר חדש, לתנועתיות עשויה להיות השפעה חיובית על ילדים עם ADHD. זה מוקד מחקרו של פרופ' מיכאל קופלר מאוניברסיטת פלורידה סטייט לפסיכולוגיה, שמפתח טיפולים חדשים, שאינם תרופות להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). תוצאות המחקר יפורסמו בגיליון מרס 2016 בכתב העת להפרעות קשב (Journal of Attention Disorders). מורים מתמודדים עם ילדים כדי לגרום להם לשבת בשקט ליד שולחנותהם, אבל עבור ילדים עם ADHD, פניות כאלה בד"כ הן בלתי יעילות.
ילדים עם ADHD מסוגלים לשמור על מידע, כאשר הם משתמשים בו על בסיס יום יומי. אולם לעתים קרובות הם מתקשים עם מה שנקרא זיכרון עבודה, כלומר פרוש עדכון וארגון נפשי מחדש של מידע בתוך המוח. עבודות קודמות של קופלר ועמיתיו מאוניברסיטת מיסיסיפי במרכז הרפואי, הראו כי ילדים עם ADHD הצליחו יותר בבדיקות זיכרון עבודה, כשהם התנועעו יותר – דבר המצביע על כך שילדים אלה עשויים להפיק תועלת קוגניטיבית מהתנהגויות כמו תנועתיות ותזזיתיות. אבל הם לא ידעו אם תנועה היפראקטיבית עזרה לזיכרון עבודה ספציפי, ואת זה רצו קופלר וחבריו לגלות במחקר זה.
המחקר בוצע עם 25 נערים ונערות עם ADHD, בגיל 8 עד 12 עם שני סוגים של בדיקות. במבחן הראשון, נדרש מהסטודנטים לזכור שורה של נקודות שהופיעה על המסך ולסדרן מחדש בהתבסס על צבעם. במבחן השני, במסגרת לזכור סדרה של מספרים ואותיות, ושינוי סדר שלהן, המספרים מקטן עד גדול ביותר, ואז את האותיות. היו בין שלושה לשישה פריטים לזכור ולסדר מחדש. התלמידים קבלו זמני בדיקה ארוכים, כאשר יכולת הניבוי של קושי שונה בכל בדיקה. בגרסה פחות קשה, נאמר להם כמה פריטים שהם היו צריכים לזכור, ובגרסה הקשה, כמות המידע שיש לזכור בזיכרון עבודה היתה אקראית. ילדים עם ADHD התנועעו במהלך כל הבדיקות, דבר שהיה צפוי כי כל הבדיקות היו מאתגרות מבחינה מנטלית. אבל הם זזו ב25% יותר כאשר לא יכלו לחזות כמה פריטים שהם היו צריכים לזכור. לאור זה שהבדיקות היו זהות בכל דרך למעט ההבדל העיקרי, זה מחקר ראשון שמראה קשר של סיבה ותוצאה בין דרישות זיכרון עבודה לבין היפראקטיביות ב- ADHD. זו הוכחה נוספת שיותר התנהגות היפראקטיבית הינה תכליתית ומועילה לילדי ADHD. המחקר מצביע על שמירת זיכרון עבודה, דבר המשפיע בילדים על תשומת לב, על שליטה בדחפים, הצלחה בבי"ס, ועל אינטראקציות חברתיות.
המחקר בא ליידע על טיפול ADHD חדש שהחוקרים מפתחים. לאור תוצאות המחקר הנוכחי, הולכים לנסות ולשפר זיכרון עבודה. זהו אתגר, אבל אם יצליח, ילדי ADHD ייראו טובים יותר בקשב, בשליטה על דחפים, ולשם כך לא יצטרכו להתנועע הרבה.
הערותיי: מחקר מצומצם קטן ונחמד, ולא יותר מזה. ידוע ממספר קטן של מחקרים שפורסמו, כי היפראקטיביות מסייעת לפעילותם של ילדי ADHD. אולם מכאן, לאור מחקר קטן עם תוצאות דלות שאינן מבוססות דיין, ועד לפיתוח אמצעים טיפוליים, לא תרופתיים, להפרעת קשב והיפראקטיביות, הדרך ארוכה ואפילו חסומה. לדעתי, לא זה הכיוון, שיביא טיפול חדש ומזור לילדי ADHD.

הקשר בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לבין לקויות ראיה בילדים

בילדים עם לקויות ראיה יש 15% עם ADHD, לעומת 8.3% בילדים ללא לקויות ראיה
Link between ADHD, vision impairment in children

מחקר חדש מאוניברסיטת אלבמה בברמינגהם, שפורסם ב- 25 בפברואר 2016, בכתב העת הרפואי  Optometry and Vision Science שופך אור על קשר בין בעיות ראיה שלא טופלו ותוקנו, לבין הפרעת קשב (ADHD) בילדים. תוצאות סקר גדול של 75,000 ילדים, מראות עלייה בסיכון להפרעת קשב והיפראקטיביות בקרב ילדים עם בעיות ראיה, שלא תוקנו עם משקפיים או בעדשות מגע, או עם עיוורון צבעים או עין עצלה, ביחס לילדים אחרים ללא בעיות ראיה. ממצאי מחקר זה מצביעים על כך, שבילדים עם לקויות ראיה, יש צורך להיות ערניים ולבדוק תסמינים של הפרעת קשב (ADHD), כך שניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם לקויות ראיה והפרעת קשב יחדיו.
מחקר זה כלל ילדים בגילאי 4 -17 שנים מנתוני סקר הבריאות הלאומי הכללי בילדים. יותר מ- 15% מהילדים שהיו עם לקויות ראיה אובחנו ADHD, בהשוואה ל- 8.3% מהילדים עם ראיה תקינה. אבל הקשר בין ילדים עם בעיות ראיה שלא תוקנו עם משקפיים או עדשות מגע, לבין ADHD, אינו אומר שאחד גורם לשני או להיפך. מכיוון שלא יודעים אם הקשר הוא סיבתי, אין המלצות למניעה. חשוב שהורים יבינו, כי ילדים עם בעיות ראיה לא יכולים להבין שהם לא רואים כמו כל ילד אחר. האם בילדים עם בעיות ראיה, הורים צריכים להיות מודאגים מאפשרות התפתחות ADHD אצלם? לא צריך להיות מודאגים, אלא לעשות בדיקת עיניים ולראות אם זה פותר את בעיית קשיי הקשב.
הערותיי: מוכר, שלקויות ראיה בילדים עלולות לגרום לקשיי קשב וריכוז, ויש היגיון בדבר. לכן לאבחן קשיי ראייה ולטפל בהם. קשה להניח שלקויות ראיה בילד גורמת להפרעת קשב והיפראקטיביות, לפי הגדרתה על כל מאפייניה ותסמיניה. אולם, האם הפרעת קשב והיפראקטיביות שכיחה יותר בילדים עם לקות ראייה, והתשובה היא כן, על פי תוצאות סקר גדול במחקר הנוכחי. אם כן נשאלת השאלה, האם יש קשר גנטי או ביולוגי, בין לקויות ראיה ל ADHD, כיום איננו יודעים, אולם בעתיד קרוב או רחוק נדע זאת. אותו דבר, בקשר לשכיחות גדולה של ADHD בילדים עם אלרגיה,אסתמה,צליאק,השמנה, ועוד.
במאמר קודם, גם מאוניברסיטת אלבמה, דווחו על שכיחות מוגברת של הפרעת קשב והיפראקטיביות בקרב ילדים, בקליניקה של רפואת עיניים. אם כך, ראוי לבדוק בקליניקות גדולות של אלפי ילדים עם ADHD (כמו שלי) אם יש אחוז גדול  של ADHD בילדים עם לקויות ראיה מאשר באוכלוסיה הרגילה.

 

פעוטות וילדים מקבלים תרופות אנטיפסיכוטיות לפני שקיבלו טיפול פסיכו-סוציאלי

נגישות מועטה לשירותים פסיכו-סוציאליים לפני תחילת טיפול תרופתי אנטי פסיכוטי
Access to Psycho social Services Prior to Starting Anti psychotic Treatment Among Medicaid-Insured Youth, Molly Finnerty MD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2016

מחקר חדש מהחודש האחרון שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, נועד לבחון שיעור קבלת שירות פסיכולוגי לפני טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות בילדים ובני נוער מבוטחי Medicaid. מסתבר כי פחות ממחצית מילדים ובני הנוער קיבלו שירות פסיכולוגי-סוציאלי, לפני התחלה בטיפול אנטי פסיכוטי (48.8%).
לא קיבלו שרות פסיכוסוציאלי: מתבגרים צעירים (12-17 שנים- 51.5% ); פעוטות (0-5 שנים- 39.2%); מתבגרים יותר (18-20 שנים- 40.1%); ילדים צעירים (6 -11 שנים- 51.5%).
לא קיבלו שירות פסיכולוגי במהלך 3 החודשים לפני תחילת תרופות אנטי-פסיכוטיות: בני נוער שאובחן עם הפרעה פסיכוטית או הפרעה דו קוטבית (52.7%); אלו עם הפרעת קשב והיפראקטיביות- ADHD (43.3% ; הפרעה התפתחותית (41.4%); דיכאון (46.5%); חרדה (35.6%);
לעומת זאת, בני נוער שאובחנו עם הפרעות מתח (61.2%) קבלו משמעותית יותר מאלה שאובחנו עם הפרעות פסיכוטיות או דו קוטביות (52.7%), שירות פסיכולוגי לפני תרופה אנטי פסיכוטית.
משמע, רוב ילדים ובני הנוער מבוטחים Medicaid שמטופלים בתרופות אנטי פסיכוטיות לא קיבלו שירות פסיכו-סוציאלי בשלושת החודשים שקדמו לקבלת אנטיפסיכוטי. דפוס שירות זה מדגיש פער קריטי בגישה לשירות פסיכו-סוציאלי.
שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לילדים ולבני נוער עלו בצורה חדה בעידן של תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני. הניסויים הקליניים תומכים ביעילות של תרופות אנטי-פסיכוטיות רק בהתוויה כמו: מאניה דו קוטבית בילדים, סכיזופרניה במתבגרים, ועצבנות בהפרעה אוטיסטית (ASD) במתבגרים וילדים. עם זאת, בפועל, תרופות אנטי פסיכוטיות משמשות למגוון רחב יותר של הפרעות, כולל התנהגויות ותוקפנות הרסניות בהקשר של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) ודחף לשיבוש שליטה עצמית.
במחקר, של 208 ילדים שטופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות בגילים 15-2 שנים, הרופאים שרשמו תרופות אנטי פסיכוטיות, הצביעו על כך שנועדו לסימפטומים אלה: הנפוץ ביותר תוקפנות (47%), קשיים התנהגותיים (26%), וחרדה (17%), ופחות להיפראקטיביות (10%), הפרעות במצב רוח (9%), תסמינים פסיכוטיים (7%), ותסמינים אחרים. במחקר לאומי האחרון של ילדים מבוטחי Medicaid, נמצא כי שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות עלה ב- 62% בין השנים 2002 ל-2007; עד שנת 2007.
הפרעות קשב וריכוז (ADHD) הייתה האבחנה המובילה, המייצגת 50% מילדים שלקחו תרופות אנטי פסיכוטיות. ואילו רק כשליש (33%) של מרשמי תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור השני שקיבלו ילדים בארצות הברית, ניתנו להפרעות שיש לפחות ראיות טובות או מתונות של יעילות אנטי-פסיכוטיות.
לאור רישום תרופות אנטי-פסיכוטיות נרחבות לצעירים למצבים ללא עדות קלינית תומכת חזקה, הועלו חששות על השפעות בריאות של תרופות אנטי-פסיכוטיות על הלב וכלי הדם וחילוף חומרים. בהתחשב בסיכונים בריאותיים הקשורים לתרופות אנטיפסיכוטיות, התמקדו באסטרטגיות כדי למזער טיפול אנטי פסיכוטי מיותר בילדים ובני נוער. לכן, הודגש תפקיד התערבויות פסיכולוגיות והתנהגותיות המבוסס על ראיות, בשלב מוקדם של מהלך הטיפול, בילדים עם בעיות קיצוניות. כאחד האמצעים של פוטנציאל להפחתת טיפול קליני עם תרופות אנטי פסיכוטיות להפרעות לא פסיכוטיות בילדים.
סימפטומים מוקצנים נצפים באופן נרחב בהפרעות פסיכיאטריות באוכלוסיות קליניות. מחקר קליני משמעותי תומך ביעילות טיפולים פסיכולוגיים במרפאה לבעיות התנהגות משבשות בקרב ילדים ובני נוער. מטה-אנליזה של 32 מחקרים מבוקרים של ילדים ובני נוער מדווחים על הפחתה מתונה בתוקפנות עפ"י דיווח ומורה ותפקוד חברתי משופר עם אפקטים חזקים יותר הקשורים בטיפול התנהגותי מאשר בטיפול משפחתי.  בילדים פחות מגיל 8 שנים, מטה-אנליזה של 36 מחקרים מבוקרים, הראתה השפעות גדולות מתמשכות ומיטביות של אינטראקציית טיפול הורה-ילד, תכנית הורות חיובית, וטיפולים פסיכולוגיים אחרים לבעיות התנהגות מפריעות, עם השפעה חזקה במיוחד לבעיות מרדנות מתריסה (ODD). גם בילדים עם אוטיזם, מטה-אנליזה של 34 מחקרים תומכת ביעילות של התערבויות התנהגותיות אינטנסיביות מוקדמות כדי לשפר את ההסתגלות ולהפחית בעיות התנהגויות.
האקדמיה לפסיכיאטריה לילד ומתבגר (AACAP) מדגישה שהפרמטר לשימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות בילדים ומתבגרים, צריך להיות רק על פי התוויות והמלצות של FDA. רופאים צריכים לשקול טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי אחר, לא אנטי פסיכוטי, או התערבויות עם פרופיל בטיחות ויעילות, לפני שנותנים תרופה אנטי פסיכוטית. יש מעט נתונים זמינים כוללניים על המידה שבה ילדים מקבלים התערבויות פסיכולוגיות לפני שמתחילים טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי. מחקר קודם בתחום זה היה מוגבל לאפיון חלקם של ילדים שקיבלו תרופות אנטי פסיכוטיות יחד עם טיפולים פסיכולוגיים, ולא אחוז המקבלים התערבות פסיכו-סוציאלית לפני שמתחילים בטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי.
בקרב ילדים פרטיים מבוטחים צעירים מאוד מקבלים תרופה אנטי פסיכוטית, שיעור קבלה של פסיכותרפיה ירד מ- 50%  בשנים 1999 -2001 , ל- 41.4% בשנת 2007 (ירידה של 20%). מגמה זו עולה בקנה אחד עם מגמה נרחבת יותר בארה"ב של ירידה במתן שירותי בריאות לנפש לקבלת פסיכותרפיה, לבד או בשילוב עם תרופות פסיכוטרופיות.
אנו מעריכים דפוסים בגישה להתערבויות פסיכולוגיות לפני ביצוע טיפול בתרופה אנטי פסיכוטית לילדים בגיל 0 עד 20 שנים בתוכניות Medicaid . הבענו חששות על נגישות לשירותים פסיכולוגיים, במיוחד לילדים שקיבלו תרופות אנטי פסיכוטיות, המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) או התנהגות מתריסה (ODD). ממליצים על גישה לשירותים פסיכו-סוציאליים לפני תחילת תרופות אנטיפסיכוטיות, לפי מאפייני חולה ואבחנות קליניות עם או בלי התוויות של FDA לשימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות.
הערותיי: מחקר חשוב המסכם מספר מחקרים, עם השלכות מעשיות לעבודה הקלינית. נראה לא פעם שהאצבע קלה על ההדק, במתן תרופות אנטיפסיכוטיות, כדוגמת ריספרדל, פריזמה ואחרות, לפעוטות וילדים קטנים שאובחנו עם  BD ,ASD ,ADHD + ODD, ועוד, שאינן בהכרח על פי התוויות FDA לטיפול עם תרופות אנטי-פסיכוטיות. גם האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, ממליצה חד- משמעי שיש להתחיל בטיפול פסיכו-סוציאלי לפני טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
דנתי בנושא זה פעמים רבות באתרי. קורה פעמים רבות במרפאתי, שאני מאבחן ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) יחד עם הפרעה מרדנית מתריסה (ODD) או עם קשיי התנהגות (BD), או ילד שמאובחן עם הפרעה אוטיסטית (ASD) שבעייתו העיקרית היא קשיי התנהגות – אני ממליץ תמיד להתחיל בטיפול רפואי משולב: טיפול פסיכולוגי התנהגותי סוציאלי יחד עם טיפול עם סטימולנטים, ובמרבית המקרים עם תוצאות טובות. במקרים הקשים שהם נדירים, הטיפול הזה אינו עוזר, ובעיית התנהגות עלולה להחמיר, אין מנוס מניסיון טיפולי עם תרופה אנטיפסיכוטית כדוגמת ריספרדל.
לצערי, גם בארץ המצב לא טוב, אם מחמת חוסר בשרות פסיכו-סוציאלי נגיש זמין ויעיל, או שמא בגלל שקל ונוח יותר לרופא להמליץ על טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות "המקצרות" את התהליך, ונותנות לרוב תוצאות חיוביות עכשיוויות. מחובתנו לשנות התנהלות כזו שלא רצויה לפעוטות ולילדים. לשם כך, על קופו"ח שתחום בריאות הנפש עבר לאחריותם, לעשות כל המאמצים להכשיר מטפלים מקצועיים, שיעניקו שרות פסיכו-סוציאלי מקצועי ראוי, נגיש וזמין לכל הפעוטות וילדים הנזקקים לזה. ועל משרד הבריאות לפקח על כך! כן, לבקר ולפקח על השרות הרפואי, זה תפקידו ואחריותו של משרד הבריאות.

 

התמדה של ADHD קשורה עם הורים ביקורתיים מדי – Persistent ADHD associated with overly critical parents

מסלולים התפתחותיים של הפרעת קשב והיפראקטיביות קשורים לביטויי רגשות ההורים
Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Developmental Trajectories Related to Parental Expressed Emotion, Erica Musser, Journal of Abnormal Psychology, February 8, 2016

בילדים רבים, הסימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות מתמתנים ונחלשים עם הגיל, אולם אצל חלק מהילדים לא. לפי מחקר חדש, שפורסם בימים אלה ע"י האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה, אחת הסיבות לכך, הן ביקורות רבות המתמשכות של ההורים, הקשורה להתמדת הסימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). המחקר הראה שילדים עם ADHD שהוריהם הביעו בקביעות ביקורות קשות לאורך הזמן, היו בסיכוי נמוך יותר לחוות ירידה בתסמינים של הפרעת קשב, אמרה אריקה מוסר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה הבינלאומית בפלורידה המחברת הראשית של המחקר.
אריקה ועמיתיה חקרו מדגם של 388 ילדים עם ADHD ו-127 ללא ADHD, וגם בני משפחותיהם, במשך שלוש שנים. 69% מילדים עם ADHD היו בנים, 79% היו לבנים ו- 75% היו משפחות עם שני הורים. החוקרים מדדו שינויים בתסמיני ADHD בתקופה זו, ונמדדו רמות ביקורת ההורים ומעורבותם הרגשית. הורים התבקשו לספר על יחסיהם עם ילדם ללא הפרעה במשך חמש דקות. קלטות אודיו של מפגשים אלה דורגו לאחר מכן על ידי מומחים, על מידת הביקורת (קשה, הצהרות שליליות על הילד, ועל התנהגות הילד) ועל מעורבות רגשית יתרה (רגשות מגוננים כלפי הילד).  
הממצא העיקרי של המחקר היה, שביקורת הורית קשה, קשורה להמשכיות והתמדה של הסימפטומים של ADHD. הילדים עם ADHD שמשפחותיהם המשיכו להביע רמות גבוהות של ביקורת לאורך זמן, אינם חווים את הירידה הרגילה בתסמינים עם הגיל, אלא החמרה והתמדה של סימפטומטי ADHD. בעוד שהממצאים הצביעו על קשר בין ביקורת הורית מתמשכת להתמדה בסימפטומים לאורך זמן, אין זה אומר שדבר אחד גורם לשני. כמו כן, לא ניתן לומר על פי המחקר, שביקורת היא הגורם לסימפטומים המתמשכים. אולם, התערבות להפחתת ביקורת ההורים יכולה להוביל לירידה בתסמיני ADHD,ומצד שני, מאמצים אחרים כדי לשפר את הסימפטומים ותופעות חמורות של ילדים עם ADHD, יכול גם להוביל לירידה בביקורת של ההורים, וליצירת אווירה טובה ונינוחה במשפחה לאורך זמן.
הערותיי: מחקר נכון במהותו, אולם מסקנתו הסופית שהמשכיות הפרעת קשב (ADHD) לבוגרים, תלויה באם הורים ביקורתיים מאד כלפי ילדיהם עם ADHD, או לא, מרחיקת לכת ואינה עומדת במבחן המציאות להערכתי, כפי שציינתי פעמים רבות באתרי, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הקלסית האמיתית, גורמיה וחומרתה הינם תלויי גנטיקה משפחתיים במאה אחוז. משמע, אחד ההורים או שניהם, לקו /לוקים בהפרעה, כאשר בבוגרים מאפייניה ילוו יותר בחרדה, דיכאון, מצבי רוח, או הפרעה נפשית אחרת. השאלה אם ADHD בילד יתמיד גם בהיותו בוגר, תלויה אף היא בגנטיקה המשפחתית.
התנהלות הורה (עם ADHD), הינה בעייתית וקשה ממילא מול ילדו עם ADHD, ולכן היא מחמירה את הבעיה. נוכחתי בזה במרפאתי כבר לפני 10 שנים, דבר שהוביל אותי להציע להורים לאבחנם ובמידת הצורך לטפל בהם, כדי לסייע לעצמם וגם בהתנהלות עם ילדיהם. כתוצאה מכך, לפני 7 שנים, עשיתי מחקר בעניין זה עם שתי קבוצות הורים, אחת שהסכימה לקבל טיפול תרופתי, וקבוצה שניה של הורים שלא רצו לקחת טיפול. לאחר שלוש שנים בדקתי ומצאתי ששיפור הסימפטומים בילדים עם ADHD שהוריהם קיבלו טיפול, הייתה טובה יותר, מאשר בילדים שהוריהם לא קיבלו טיפול. (לקריאת מחקרי)
משמע, התנהלות הורה אכן יכולה לשפר או להחמיר סימפטומים של הפרעת קשב בילדו, אולם לגרום להם להיחלש או להיעלם בהגיעם לבגרות, כפי שבמחקר הנ"ל טוענים, איני מוצא שזה כך במציאות. אם ADHD בילדים ממשיך לבוגרים (להערכתי 80% מהמקרים), זה כאמור תלוי בגנטיקה משפחתית, ולא בהתנהלות הורה מול ילדו, שגם כבוגר אינו נסמך בבית הוריו.
כלי עזר נוסף,למניעת התנהגות לא נכונה של הורים מול ילדיהם, זה שהורים יקבלו קורס הדרכת הורים. קופות החולים מקיימות קורסים בקבוצות להדרכת הורים, ורצוי להמליץ בפני הורים להשתתף בזה. אני נוהג להמליץ תמיד, לאחר שאני מאבחן ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, לקבל "הדרכת הורים". 

 

 

הדדיות בין הפרעת קשב לקשרים חברתיים

תסמיני הפרעת קשב וריכוז בילדים ויחסים עם חברים משפיעים אחד על השני לאורך זמן
Children's ADHD symptoms and peer relationships influence each other over time
Peer Rejection and Attention Deficit Hyperactivity Disorder Symptoms: Reciprocal Relations Through Ages 4, 6, and 8. Child Development, Jan 2016; Frode Stenseng

מחקר נורבגי חדש, שבדק 962 ילדים בגילאי 4, 6, ו -8 שנים, חקר את מערכת היחסים הדו-כיוונית בין התפתחות תסמיני הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים צעירים, לבין דחייה על ידי עמיתים. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) הם חסרי מנוחה, לא קשובים, אימפולסיביים, וחווים קשיים בתפקוד חברתי, ולעתים קרובות יש להם פחות חברים ונדחים יותר, מאשר ילדים ללא ADHD. במחקר אורך חדש מנורבגיה, חוקרים חקרו את היחסים הדו-כיווניים בין התפתחות תסמיני ADHD בילדים צעירים ודחייתם על ידי עמיתים.
המחקר נערך ע"י מדענים מאוניברסיטה נורבגית למדע וטכנולוגיה חטיבת מחקר חברתי (NTNU), במרכז לילדים ולנוער, לבריאות הנפש ורווחה לילדים בטרונדהיים, נורבגיה, ואוניברסיטת קליפורניה, דיוויס. פורסם בכתב העת 'התפתחות ילד'. המחקר בדק 962 ילדים נורבגים בגיל 4, 6, ו- 8 שנים. יותר מ 99% מהילדים היו ממוצא אתני מערבי (כמו אירופאי, אמריקאי), 86% מהוריהם חיו יחד, חולקו באופן שווה בין בנים ובנות. המשפחות היו משכבות כלכליות מגוונות, ופחות מגוונות מבחינה אתנית. במעקב של ארבע שנים, 661 ילדים היו חלק מהמחקר.
הפרעת קשב מנבאת יחסים גרועים עם עמיתים, ומאידך, יחסים גרועים עם עמיתים משפיעים ומחמירים סימפטומים של הפרעות קשב, ויוצרים למעשה מעגל קסמים. במחקר נמצא, כאשר יש יותר סימפטומים של ADHD בגיל 4 שנים, חזו יותר דחייה על ידי עמיתים בגיל 6 שנים, והדדי, שדחייה חברתית גדולה יותר בגיל 4 שנים חזתה יותר סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז בגיל 6. בשורה תחתונה, תסמיני דחייה חברתית והפרעות קשב וריכוז קשורים אחד בשני, ועשויים להשפיע זה על זה לאורך זמן.
בגיל 8, מצאו החוקרים, תסמינים של הפרעות קשב וריכוז שעדיין הושפעו לרעה ע"י רמת דחיה חברתית של ילדים בגיל 6, אבל לסימפטומים כבר לא הייתה השפעה שלילית על תפקוד חברתי.
במילים אחרות, סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בילדים בגיל הרך (1 שנה – 4 שנים) עשויים להוביל ליותר דחיית עמיתים מאוחר יותר בבית הספר, ודחייה חברתית מוקדמת עלולה להוביל ליותר סימפטומים של ADHD בקרב ילדים שכבר מראים תסמינים של הפרעות קשב. עם זאת, בשלב מאוחר יותר, אנחנו לא רואים דפוס השפעה הדדי. במקום זאת, בגילאי 6 עד 8, דחייה חברתית מוקדמת יותר הייתה עשויה להוביל ליותר סימפטומים של ADHD, אך תסמיני הפרעת קשב וריכוז בגיל מאוחר יותר לא הובילו ליותר דחייה חברתית. המחקר הראה גם כי ככל שיש יותר סימפטומים של ADHD היו בו זמנית קשורים ליותר דחיית עמיתים בגילי 4, 6, ו -8 שנים.
הממצאים, שאמורים לעניין הורים, מורים, ומטפלים אחרים, מדגישים ראשית את החשיבות של שמירה על היבטים חברתיים, כאשר חושבים על מקורותיה של הפרעת קשב וריכוז בילדים. בפרט, סיוע לילדים ביחסים שלהם עם חבריהם בעת שעובדים איתם על תסמיני ADHD שלהם, יכול לשפר הטיפול בילדים.
יש לציין, שהמחקר נערך בנורבגיה בה קיימת תמיכת רווחה חברתית חזקה. עם זאת, הממצאים מראים הערך הפוטנציאלי של התערבויות, בו זמנית, על מיקוד תסמיני הפרעת קשב וריכוז ויחסים עם חברים.
הערותיי: מחקר ראוי, מדויק ונכון קליני. פוגש אני במרפאתי יום יום, בילדים עם תופעת ההדדיות בין סימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לבין קשרים חברתיים. ככל שסימפטומים של הפרעת קשב קשים יותר בילד – כך גדלים יותר קשייו החברתיים (רכישת חברים, שמירה על חברויות, מקובלות). מצד שני, כשקשיים חברתיים מחמירים – כך סימפטומים של ADHD מחריפים יותר בילד.
אותה תופעה של הפרייה הדדית בהחמרת סימפטומים, אני נוכח בין לקות למידה (קשיי למידה מולדים) לבין סימפטומים של ADHD. לדוגמא, ילד בכיתה א'-ג' עם לקות למידה, קורה שאינו מבין את הנלמד בכיתה ואז מופיעים סימפטומים של הפרעת קשב (גם בילד שלא אובחן עם הפרעת קשב): משתעמם, ניתק מהשיעור, חולם בהקיץ, מתעסק בדברים אחרים, מפריע לשיעור, יוצא החוצה – ואז לקות (קשיי) למידה שלו מחמירה יותר, וכשלקות למידה נעשית קשה יותר, מחמירים יותר הסימפטומים של הפרעת קשב, וחוזר חלילה, מעגל סגור. סיטואציה זו, לצערי עדיין אינה ידועה דייה ולא מוכרת מספיק למורים. לכן יום יום פוגש אני במרפאתי, בילדים בכיתות א'-ג' המופנים ע"י בית ספר לאבחון הפרעת קשב וריכוז, מכיוון שלדעתם אינם מצליחים בלימודים בגלל הפרעת קשב, בעוד באבחוני מוצא אני שהבעיה של הילד הינה לקות למידה וקשיי קשב וריכוז הנם משניים. ילדים כאלה חייבים לקבל בראש וראשונה עזרה מירבית בלימודים על פי צרכיהם. ובמקרים שלא ניתנת להם עזרה כזו, אזי מגיעים אלי לא מעט ילדים בכיתות ד'-ה' (בעיקר בנות, מכיוון שפחות מפריעות בכיתה) עם פער לימודים של שנה עד שנה וחצי. דבר שהיה ניתן למנוע אותו, לו המורים היו מכוונים יותר ללקות למידה ומטפלים בהתאם, ולא תולים את קשיי הלמידה בהפרעת קשב וריכוז. כמו בילד בכיתות נמוכות א'-ג' שמתגלים אצלו קשיי למידה, ושהוא עם מנת משכל נורמלית, סימפטומים של הפרעת קשב, אף אם אובחנה כזו, אינם גורמים לקשיי למידה בכיתות נמוכות א'-ג', אלא רק כשלילד יש לקות למידה (קשיי כתיבה, קריאה, הבנת הנקרא, חשבון).

עלייה בשכיחות ADHD; פערים אתניים; סיכון להתעללות במטופלים

ילדים ונערים שלוקחים תרופות ממריצות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז נמצאים בסיכון גבוה פי שניים להיות קורבן להתעללות פיזית או רגשית, על ידי חברים

 Version of ADHD stimulants and peer victimization among Adolescents, a new study University of Michigan, Journal of Pediatric Psychology

במחקר חדש של אוניברסיטת מישיגן, נמצא כי ילדים ונערים שלוקחים תרופות ממריצות (כמו ריטלין) לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) נמצאים בסיכון גבוה פי שניים להיות קורבן להתעללות פיזית או רגשית על ידי חברים, מאשר אלה שאין להם הפרעת קשב וריכוז. בסיכון גבוה עוד יותר, פי ארבעה וחצי פעמים היו תלמידי בי"ס תיכון וגבוה, שמכרו או שיתפו עם חברים את התרופות שלהם – להיות קורבן על ידי עמיתים, מאשר ילדים ללא ADHD. הממצאים העיקריים הם זהים עבור שני המינים.
מזה זמן רב ידוע כי לילדים עם ADHD יש קושי בקשירת קשרים חברתיים ושמירה על חברים, ובנוסף  מועדים יותר להצקות ולהיות קורבנות. אולם מחקר זה הוא הראשון שבוחן האם תרופות ממריצות שמקבלים ילדי ADHD משפיעות על מערכות היחסים שלהם עם עמיתים בני גילם.
חוקרי אוניברסיטת מישיגן סקרו 5,000 תלמידי חטיבת ביניים ותיכון במשך ארבע שנים. כ 15% אובחנו עם הפרעת קשב ובערך 4% קיבלו תרופות ממריצות תוך 12 החודשים האחרונים. 20% מהסטודנטים שלקחו תרופות דיווחו שחשבו לתת או למכור לעמיתים, וכמחצית מהם עשו כן. כשמסתכלים על הנתונים הכוללים, מעטים יחסית התלמידים שהתבקשו להעביר את התרופות שלהם, עם זאת, המספרים לא מספרים את הסיפור כולו ואינם חזות הכול. כידוע, לאבחנת הפרעת קשב וריכוז ישנן השלכות לכל החיים. בני הנוער אינם חיים בבידוד, וכשהם מתבגרים, ההשפעות החברתיות של אבחון הפרעות קשב וריכוז שלהם תשפיע על מגוון רחב של אנשים שאיתם הם באים במגע.
בארה"ב, משנת 2003 עד שנת 2011 חלה עלייה של 42% במקרי ADHD המאובחנים, ובין השנים 2007 ל-2011, חלה עלייה של 27% באלה שמטופלים בתרופות ממריצות להפרעות קשב וריכוז. מחד, אין צורך להפחיד הורים מלקחת תרופה ממריצה, מאידך, המחקר מחזק מדוע על הורים לדבר עם ילדיהם שלא לשתף חבריהם עם התרופות שלהם.
עבור חלק מהילדים תרופות ממריצות מועילות מאוד ללמידה בבי"ס. לא ברור מדוע ילדים שמקבלים תרופות ממריצות הם בסיכון גבוה יותר לבריונות ולקורבנות. כנראה זה פונקציה של העובדה שהם נמצאים במצבים מסוכנים, וכופים עליהם עד שנאלצים לוותר על התרופות שלהם.
התפיסה המוטעית על הפרעת קשב וריכוז היא שילדים אלה אינם משתדלים ולא מתאמצים מספיק, אולם זה לא המקרה. אם ילדים אלה היו יכולים לעשות טוב ולהצליח יותר הם היו עושים כן. אולם עם תמיכה וטיפול רפואי נכונים הם יכולים להתגבר על זה.

משנת 2003 עד שנת 2011 חלה עלייה של 42% במקרי ADHD המאובחנים בארה"ב, ובין השנים 2007 ל -2011, חלה עלייה של 27% בהפרעת קשב וריכוז שטופל בתרופות ממריצות

From 2003 to 2011, there was a 42% increase in ADHD cases diagnosed in the U.S., and between 2007 and 2011, there was a 27% increase in Stimulant treated ADHD

סקר בריאות לאומי של הילדים (2003, 2007, 2011) בארה"ב מצא פערים גזעיים ואתניים באבחון של הפרעת קשב וריכוז, קווין פ קולינס

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא ההפרעה הנפשית הנפוצה ביותר בקרב ילדים שאובחנה בארצות הברית. בעוד שכיחות הפרעות קשב וריכוז ממשיכה לעלות, מעטים המחקרים שבחנו אם ישנם הבדלים בגזע ומוצא אתני.
מטרת המחקר שפורסם לאחרונה ב- J Clin. Psychiatry בראשותו של קווין פ קולינס, לבחון הבדלים ומגמות בשכיחות ADHD בין 2003 ו 2011 לפי קבוצות אתניות, גזעיות, ואת תפקידם של גורמים סוציו- דמוגרפיים בהבדלים שנצפו בהפרעות קשב וריכוז.
הנתונים נלקחו מסקר בריאות לאומי בילדים (בשנים 2003, 2007, 2011), כוללים 190,408 ילדים בגילים 5-17  שנים. משתנים הבלתי תלויים כללו גזע, מוצא אתני, (לבן שאינו היספני, שחור שאינו היספני, היספני, אחר שאינו היספני), מין, גיל, רמת עוני, שפה עיקרית, מעמד ביטוח, מצב משפחתי של הורים, בטיחות שכונתית.
תוצאות המחקר הראו שבעשור האחרון חלה מגמת עליה כוללת של 43% בשכיחות של הפרעות קשב וריכוז. בילדים בגיל 10-14 שנים עליה של47%  בבני נוער בגיל 15 -17 שנים 52%. למרות ששכיחות הפרעות קשב וריכוז (ADHD) הגבוהה ביותר עדיין הייתה בקרב לבנים, מגמות של עלייה נצפו בכל הקבוצות הגזעיות/האתניות, בעיקר בקרב היספאנים, השכיחות גדלה ב- 83% בין השנים 2003-2011. עלייה גדולה יותר של 55% בהפרעת קשב וריכוז נצפתה בקרב בנות, יותר מאשר בקרב בנים – 40%.
מסקנות המחקר הראו כי מצב כלכלי, משפחתי, שפה שאינה אנגלית בבית, וגורמי ובטיחות בשכונה, אלה גורמים דיפרנציאליים אשר השפיעו על אבחון ADHD בכל קבוצות אתניות/גזעיות. ולמרות תובנות חדשות אלה על תפקידם של גורמים כלכליים, משפחתיים, ומסוכנות שכונה על אבחנות ADHD – יש צורך במחקר נוסף כדי להבין את הסיבות לפערים האתניים הגזעיים שנצפו.

בני נוער הסובלים מאלרגיות נוטים יותר להפרעות קשב וריכוז (ADHD)

בני נוער הסובלים מאלרגיות נוטים יותר להפרעות קשב וריכוז (ADHD), לדיכאון וחרדה

Teens with allergies more likely to have ADHD, depression, anxiety, McMaster University medical school, Ontario, Canada
Emotional and Behavioral Problems in Adolescents and Young Adults with Food Allergy,  Allergy, Mark A. Ferro, January 2016

מחקר חדש מאוניברסיטת מקמאסטר מסכם, שבני נוער עם אלרגיות למזון נוטים יותר לבעיות רגשיות והתנהגותיות, כמו הפרעת דיכאון, חרדה או קשב וריכוז (ADHD).
במחקר בו השתתפו  1,300 ילדים, מצאו החוקרים כי בגיל 14 שנה, שליש מבני נוער הסובלים מאלרגיות מזון דיווחו שהיו להם בעיות רגשיות והתנהגותות, אבל יותר מ 46% מאימהות דיווחו על בעיות דיכאון, חרדה או הפרעת קשב וריכוז, התנהגות מתריסה ובלתי נאותה. כאשר אותם בני נוער היו בגיל 21 שנים, 44% מאלו עם אלרגיה למזון דיווחו על בעיות רגשיות והתנהגותיות, והיו בסיכוי גבוה פי שניים מעמיתים שאינם אלרגיים שיהיה להם סימפטומים של דיכאון שנמשך לגיל הבגרות.
החוקר הראשי, מרק פרו פרופסור לפסיכיאטריה ומדעי מוח והתנהגות בבי"ס לרפואת ילדים אומר
"זה ברור שבעיות אלה אינן רק שלב בגיל בני נוער עם אלרגיות למזון שנוטים יותר לבעיות בריאות נפש לבגרות, אלא הדיכאון נמשך לבגרות, ואנשי מקצוע רפואי צריכים לקחת זאת בחשבון".