התמדה של ADHD קשורה עם הורים ביקורתיים מדי – Persistent ADHD associated with overly critical parents

מסלולים התפתחותיים של הפרעת קשב והיפראקטיביות קשורים לביטויי רגשות ההורים
Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Developmental Trajectories Related to Parental Expressed Emotion, Erica Musser, Journal of Abnormal Psychology, February 8, 2016

בילדים רבים, הסימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות מתמתנים ונחלשים עם הגיל, אולם אצל חלק מהילדים לא. לפי מחקר חדש, שפורסם בימים אלה ע"י האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה, אחת הסיבות לכך, הן ביקורות רבות המתמשכות של ההורים, הקשורה להתמדת הסימפטומים של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). המחקר הראה שילדים עם ADHD שהוריהם הביעו בקביעות ביקורות קשות לאורך הזמן, היו בסיכוי נמוך יותר לחוות ירידה בתסמינים של הפרעת קשב, אמרה אריקה מוסר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה הבינלאומית בפלורידה המחברת הראשית של המחקר.
אריקה ועמיתיה חקרו מדגם של 388 ילדים עם ADHD ו-127 ללא ADHD, וגם בני משפחותיהם, במשך שלוש שנים. 69% מילדים עם ADHD היו בנים, 79% היו לבנים ו- 75% היו משפחות עם שני הורים. החוקרים מדדו שינויים בתסמיני ADHD בתקופה זו, ונמדדו רמות ביקורת ההורים ומעורבותם הרגשית. הורים התבקשו לספר על יחסיהם עם ילדם ללא הפרעה במשך חמש דקות. קלטות אודיו של מפגשים אלה דורגו לאחר מכן על ידי מומחים, על מידת הביקורת (קשה, הצהרות שליליות על הילד, ועל התנהגות הילד) ועל מעורבות רגשית יתרה (רגשות מגוננים כלפי הילד).  
הממצא העיקרי של המחקר היה, שביקורת הורית קשה, קשורה להמשכיות והתמדה של הסימפטומים של ADHD. הילדים עם ADHD שמשפחותיהם המשיכו להביע רמות גבוהות של ביקורת לאורך זמן, אינם חווים את הירידה הרגילה בתסמינים עם הגיל, אלא החמרה והתמדה של סימפטומטי ADHD. בעוד שהממצאים הצביעו על קשר בין ביקורת הורית מתמשכת להתמדה בסימפטומים לאורך זמן, אין זה אומר שדבר אחד גורם לשני. כמו כן, לא ניתן לומר על פי המחקר, שביקורת היא הגורם לסימפטומים המתמשכים. אולם, התערבות להפחתת ביקורת ההורים יכולה להוביל לירידה בתסמיני ADHD,ומצד שני, מאמצים אחרים כדי לשפר את הסימפטומים ותופעות חמורות של ילדים עם ADHD, יכול גם להוביל לירידה בביקורת של ההורים, וליצירת אווירה טובה ונינוחה במשפחה לאורך זמן.
הערותיי: מחקר נכון במהותו, אולם מסקנתו הסופית שהמשכיות הפרעת קשב (ADHD) לבוגרים, תלויה באם הורים ביקורתיים מאד כלפי ילדיהם עם ADHD, או לא, מרחיקת לכת ואינה עומדת במבחן המציאות להערכתי, כפי שציינתי פעמים רבות באתרי, הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הקלסית האמיתית, גורמיה וחומרתה הינם תלויי גנטיקה משפחתיים במאה אחוז. משמע, אחד ההורים או שניהם, לקו /לוקים בהפרעה, כאשר בבוגרים מאפייניה ילוו יותר בחרדה, דיכאון, מצבי רוח, או הפרעה נפשית אחרת. השאלה אם ADHD בילד יתמיד גם בהיותו בוגר, תלויה אף היא בגנטיקה המשפחתית.
התנהלות הורה (עם ADHD), הינה בעייתית וקשה ממילא מול ילדו עם ADHD, ולכן היא מחמירה את הבעיה. נוכחתי בזה במרפאתי כבר לפני 10 שנים, דבר שהוביל אותי להציע להורים לאבחנם ובמידת הצורך לטפל בהם, כדי לסייע לעצמם וגם בהתנהלות עם ילדיהם. כתוצאה מכך, לפני 7 שנים, עשיתי מחקר בעניין זה עם שתי קבוצות הורים, אחת שהסכימה לקבל טיפול תרופתי, וקבוצה שניה של הורים שלא רצו לקחת טיפול. לאחר שלוש שנים בדקתי ומצאתי ששיפור הסימפטומים בילדים עם ADHD שהוריהם קיבלו טיפול, הייתה טובה יותר, מאשר בילדים שהוריהם לא קיבלו טיפול. (לקריאת מחקרי)
משמע, התנהלות הורה אכן יכולה לשפר או להחמיר סימפטומים של הפרעת קשב בילדו, אולם לגרום להם להיחלש או להיעלם בהגיעם לבגרות, כפי שבמחקר הנ"ל טוענים, איני מוצא שזה כך במציאות. אם ADHD בילדים ממשיך לבוגרים (להערכתי 80% מהמקרים), זה כאמור תלוי בגנטיקה משפחתית, ולא בהתנהלות הורה מול ילדו, שגם כבוגר אינו נסמך בבית הוריו.
כלי עזר נוסף,למניעת התנהגות לא נכונה של הורים מול ילדיהם, זה שהורים יקבלו קורס הדרכת הורים. קופות החולים מקיימות קורסים בקבוצות להדרכת הורים, ורצוי להמליץ בפני הורים להשתתף בזה. אני נוהג להמליץ תמיד, לאחר שאני מאבחן ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, לקבל "הדרכת הורים".