מגמות בשימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות בילדים

מתה אנליזה על שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות בילדים עם
הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) ו/או פיגור שכלי (ID)
Antipsychotic use trends in Youth with Autism Spectrum Disorder and/or Intellectual Disability A Meta-Analysis RSS, Su Young Park,MD, Articles In Press, JAACAP 

 

זו מטה-אנליזה ראשונה שבדקה את השכיחות והמגמות לאבחנות הפרעה בספקטרום אוטיזם ו/או פיגור שכלי (ASD / ID), בקרב ילדים שטופלו עם תרופות אנטיפסיכוטיות.
נמצא כי אחד מכל 10 ילדים טופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות, בין מקבלי תרופות אנטיפסיכוטיות 1 מ- 10 היו מאובחנים עם ASD או ASD ו/או ID. בילדים שאובחנו עם ASD, אחד מכל שישה ילדים קיבלו תרופות אנטיפסיכוטיות. שעור ילדים שטופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות עם אבחנת ASD/ID גדל ביותר מפי שניים, מ 7.1% בשנים 1996-2010, ל- 15.1% בשנים 2011-2015. הגידול ביחוד בשנת 2006, לאחר ש FDA אישר לראשונה שימוש בריספרידון, כיעיל לטיפול בילדים עם ASD. אישור FDA ניתן לשתי תרופות, בשנת 2006 Risperidone ובשנת 2009 Aripiprazole , לטיפול בהיבטים התנהגותיים הקשורים עם ASD, שיכולים להפריע קשות לאינטראקציות חברתיות וללימודים בבית ספר.
ריספרידון אושר גם במספר מדינות אירופה לטיפול בבעיות התנהגות בבני נוער עם תפקוד קוגניטיבי מתחת לממוצע או בפיגור שכלי. העובדה כי רק 1 מכל 10 ילדים שאובחן ASD מקבל תרופות אנטיפסיכוטיות צפויה בשל מספר גורמים. ראשית, תרופות אלה ניתנות רק עבור תת קבוצה של ילדים עם ASD שיש להם התנהגות תוקפנית חמורה, ולא לסימפטומים של הליבה המשותפים לכל הילדים עם ASD. שנית, במיוחד בארה"ב, תרופות אנטיפסיכוטיות נרשמות במספרים גדולים יותר לילדים שאובחנו עם הפרעות נפוצות יותר, כמו הפרעות קשב (ADHD) והפרעות התנהגות (DBDs).
אין מחקר אורך של אוכלוסיית חולים שבוצע, לכן נותרה האפשרות כי פרמטרים נוספים, כגון מידת חומרת הסימפטומים, חומרת הפגיעה, מומחיות רופאים לרשום מרשמים, מאפיינים גאוגרפיים, או מעמד חברתי כלכלי – יכולים להשפיע על שעור ילדים שמטופלים עם אנטיפסיכוטיות לאחר שאובחנו עם ASD. יש צורך במחקר נוסף, עם מידע קליני מדויק יותר, כדי לספק הבנה טובה יותר של גורמים הרלוונטיים. עובדת העדר נתונים, על האינדיקציות לשימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות בילדים ונערים עם ASD, ועל יעילותן או בטיחותן במסד נתוני תרופות אפידמיולוגיים, שוללת מראש כלי שיפוט לגבי נאותות קלינית, יעילות, ובטיחותן של תרופות אנטיפסיכוטיות בילדים אלה. לפיכך, נתונים ומחקרים נוספים נדרשים כדי לטפל בסוגיות חשובות אלו.
מעבר למסד הנתונים הזמינים, ובניגוד לממצאים שהראו פרופורציות נמוכות יותר של שימוש באנטיפסיכוטיות לטיפול בהפרעה בספקטרום האוטיזם, מדגם גדול יותר הראה שימוש גבוה יותר של אנטיפסיכוטיות בנוער עם ASD, אחד מתוך שישה משתתפים שאובחנו עם הפרעה אוטיסטית טופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות. הסיבות לממצא אחרון זה, אינן ברורות לחלוטין, אם כי יתכן שתרופות אנטיפסיכוטיות ניתנות פחות ע"י רופאים לפסיכיאטריה לילד, ויותר ע"י רופאי ילדים או רופאי משפחה, אשר יש להם ייצוג גדול יותר בדגימות הנתונים הרפואיים.
בבואנו לבחון ולדון על תדירות השימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות בנוער עם ASD, חשוב לקחת בחשבון כי התערבויות פסיכוסוציאליות הוכיחו יעילות ושפור ליבת הסימפטומים בנוער עם ASD. עדויות עדכניות מניסויים בקנה מידה גדול, מדגימים יעילותה של הדרכה ואימוני הורה, להפחתת התנהגויות מפריעות, כמו התערבויות לכישורים חברתיים בקבוצה, וגם התערבות לקשב ותשומת לב לגיל רך לפרט ולקבוצה. בהתחשב בתופעות לוואי השליליות האפשריות של טיפול אנטי פסיכוטי, כגון סיבוכים נוירו-אנדוקריניים בשל פרולקטין מוגבר, חוסר איזון נוירומוטורי, עלייה במשקל, וסיכון של הפרעות קרדיומטבליות, חשוב כי תרופות אנטיפסיכוטיות יינתנו רק כאשר טיפולים פסיכוסוציאליים לבד אינם מועילים מספיק. כתמיד למטהאנליזה יש מגבלות של בעית נתונים – מכיוון שהמחקרים מגוונים מאוד, כמו בעיצובם, באוכלוסית המטופלים במסגרת דגימה, בהתנהלות המטפלים, בשיטות אבחון, ובמאפייני טיפול – הציגו הטרוגניות שהשתקפו בתוצאות. הטרוגניות זו נוכחת גם בהליכי אבחון ודיוק לגבי חולים שקשה לאבחנם עם ASD מבוססי תביעות, לעומת מחקרי סקירת תיק קליניים. עם זאת, כוחן של מטה-אנליזות ביכולתן לספק מידע על מגמות כלליות לנוהלי מרשם וניתוח של תת-קבוצות, שמפחיתים במידת מה את ההטרוגניות.
לסיכום, תוצאות סקירה מקיפה זו וניתוח כל הנתונים שפורסמו מראים כי ילדים ומתבגרים עם הפרעה בספקטרום האוטיזם מייצגים אוכלוסייה גוברת בקרב הנוער שטופלו בתרופות אנטי-פסיכוטיות. נמצא כי אחד מכל עשרה בני נוער שטופלו עם אנטיפסיכוטיות קבלו אבחנה קלינית של ASD. בילדים שאובחנו עם ASD, אחד מכל שישה ילדים קיבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות. עם זאת, להבנת המגמות של תדירות ומשך הזמן בשימוש באנטיפסיכוטיות בקרב בני נוער עם ASD, חסרים ממצאים מנחים משמעותיים אינפורמטיביים. לכן מחקרים עם נתונים מוגבלים לא מספיקים לקבוע הסיבות העמוקות לנוהלי רישום תרופות אנטיפסיכוטיות, דבר המחייב מחקרים נוספים על הגורמים שמניעים מגמות אלה בפרקטיקה.
הנחיות קליניות:  
1. תרופות אנטי פסיכוטיות אושרו לטיפול בתוקפנות בני נוער עם הפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD) ובהתנהגות תוקפנית, והן הסיבה הרפואית לרישום תרופות אנטי פסיכוטיות בילדים ובני נוער.
2. מטה-אנליזה זו של 39 מחקרים עם למעלה מ 350,000 בני נוער עם מחלה נפשית, עולה כי אחד מכל 10 בני נוער שטופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות היו עם אבחנה קלינית של אוטיזם (ASD) או מוגבלות שכלית (ID), וכי אחד מכל 6 שאובחנו עם ASD קיבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות.
3. יתר על כן, לאורך זמן, חלקם של הילדים עם ASD או מוגבלות שכלית (ID) שטופלו באנטי פסיכוטיות גדל, ויותר ילדים שאובחנו עם ASD או ID קבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות.
4. בבואנו לשקול לרשום תרופות אנטי פסיכוטיות לנוער עם ASD או ID, חשוב לשקול תחילה טיפול פסיכוסוציאלי, שהוכיח שיפור בסימפטומים של הליבה, אי-שליטה בהתנהגות, עצבנות ותוקפנות.
5. כאשר רושמים תרופות אנטי פסיכוטיות, חובת הרופא לעקוב אחר הטיפול: יעילות, סבילות, משקל גוף, בדיקת שומנים וגלוקוז בצום, הרגעה, תופעות לוואי של מערכת עצבים מרכזית, ופוריות.
תגובתי: מחקר חשוב לרופאים ומטפלים בתחום רפואי זה. על פי המחקר, מרבית המרשמים לתרופות אנטיפסיכוטיות ניתנים ע"י רופאי משפחה וילדים. אצלנו, למזלנו הרב, רופאי ילדים אינם מורשים לרשום לילדים אנטיפסיכוטיקה כמו ריספרדון ופריזמה, אלא זה תחומם וסמכותם של פסיכיאטרים לילדים, וטוב שכך. אם כי יש גם נוירולוגים לילדים המתמחים בתחום המטפלים בתרופות אנטיפסיכוטיות. גם באתרי דנתי רבות בהיבטים הנרחבים בסוגיית טיפול תרופתי אנטיפסיכוטי בילדים על השפעתו, תופעות הלוואי שלו, ועל הצורך במעקב רפואי זמין ותדיר בילדים המטופלים.