האם ADHD המופיעה לראשונה בגיל בגרות שונה לגמרי מ- ADHD המתחילה בילדות

הערכה של ההתמדה, רמיסיה, והופעת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בבגרות 
Evaluation of the Persistence, Remission, and Emergence of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder in Young Adulthood. Dr Jessica C. Agnew-Blais, Professor Louise Arseneault, JAMA Psychiatry, 2016

בעוד שזה מעוגן היטב, כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדות, יכולה להמשיך לבגרות, מחקר חדש של קינגס קולג' בלונדון (פורסם לאחרונה JAMA Psychiatry ), טוען כי עבור אנשים בוגרים מסוימים ADHD מופיעה רק לאחר הילדות. הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה הפרעת התנהגות השכיחה ביותר בקרב ילדים. כיום, יש הסכמה נרחבת כי ADHD במבוגר הינה המשך של ההפרעה מיילדות. עם זאת, החוקרים מהמכון לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומדעי המוח (IoPPN) בקינגס קולג' בלונדון, מצאו במחקרם שכמעט 70% של מבוגרים צעירים עם ADHD, לא ענו בכל ההערכות שנעשו, על הקריטריונים של ההפרעה בילדותם. מבוגרים עם ADHD "בהופעה מאוחרת" היו עם רמות גבוהות של סימפטומים, ליקויים בתפקוד והפרעות נפשיות אחרות. לממצאים אלה יש השלכות חשובות להבנת הפרעת קשב, כמו ADHD שמתחיל אצל אנשים בבגרות, יכולות להיות סיבות שונות מזה של ADHD בילדות. מחקרים מבריטניה, ברזיל וניו-זילנד, שפורסמו ב- JAMA Psychiatry זיהו שחלק גדול מהמבוגרים עם ADHD לא הייתה להם הפרעה בילדותם (הממצאים הם מבוססי הוכחות).
אוכלוסיית המחקר בקינגס קולג' כללה למעלה מ- 2,200 תאומים בריטיים עם סיכון סביבתי (E-Risk). נמדדו תסמינים של ADHD בגילאים 5, 7, 10 ו-12 שנה באמצעות דוחות של אמהות ומורים. בוגרים צעירים רואיינו בגיל 18 שנה כדי להעריך את הסימפטומים של ADHD , את הקשיים בתפקוד, כמו גם את קיומן של הפרעות נפשיות אחרות. לאורך תקופת המחקר של תאומים, החוקרים היו גם מסוגלים לבחון את הבסיס הגנטי של ADHD. התגלה ש ADHD במבוגר פחות תורשתי מ ADHD בילדות, וגם תאום עם ADHD בילדות, לא העמיד אותם בסיכון גבוה יותר לפתח ADHD בגיל מאוחר.
החוקרים העלו מספר השערות לגבי מאפייני הטבע של ADHD בגיל מאוחר:
א. ההפרעה יכולה להיות מוסווית בילדות בגלל גורמי הגנה, כמו סביבה משפחתית תומכת.
ב. ADHD בבוגרים יכול להיות מוסבר אך ורק על ידי בעיות נפשיות אחרות.
ג. לחלופין, ADHD המופיעה בגיל מאוחר יכולה להיות הפרעה ברורה נפרדת לגמרי.
החוקרים סבורים "למרות ש ADHD נמצאת אצל 4% מהמבוגרים, מעטים יחסית המבוגרים שמאובחנים או ממקבלים טיפול להפרעה.חיוני לנקוט בגישה התפתחותית להבנת ADHD,אולם העדר אבחנה בילדות אינו צריך למנוע ממבוגרים עם ADHD מלקבל תשומת לב קלינית. המחקר שופך אור חדש על התפתחות והתחלה של ADHD, אבל זה מעלה שאלות רבות לגבי ADHD המתעוררת ומתחילה לאחר גיל ילדות. עד כמה 'ADHD מאוחר' דומה או שונה, ל ADHD שמתחיל בילדות? איך ולמה ADHD מאוחר מתעורר? מה הטיפולים היעילים ביותר ל- ADHD מאוחר? אלה שאלות שעלינו לחפש להן מענה. חשוב להמשיך לחקור את הסיבות הגורמות להופעת ADHD בגיל מאוחר."
תגובתי: מחקר מעניין, המעורר שאלות רבות על הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ובוגרים, שעדיין אינן נהירות. טבעי הדבר, ששאלות ותהיות רבות מתעוררות לאור מורכבותה של ADHD בילדים, ביטוייה והופעתה עם סימפטומים שונים רב-גוונים, פגיעה בהתפתחות, פגיעתה בתפקוד הילד בתחומים רבים כמו התנהלות,התנהגות,רגש,תסכול,בטחון עצמי,חברה,ולימודים. ונלוות לה תסמונות רפואיות כמו טיקים, הפרעות אכילה, הפרעות שינה. ונלוות לה גם הפרעה נפשית כמו אוטיזם, הפרעת התנהגות, חרדה, דיכאון ועוד. ADHD עם הפרעה נפשית אחת או שתיים זו הפרעה בדרגת חומרה קשה, אשר שונה בתכלית מ- ADHD שביטויה הם קשיי קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות ופגיעה קלה בתפקוד בלבד. בבוגרים הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), אכן יכולה להיות המשך להפרעת קשב בילדות, אשר הופעתה, ביטוייה, אבחונה וקשיי התפקוד בבוגר (כולל בעבודה, זוגיות, משפחה) יכולים להיות שונים מההפרעה בילדים, אולם הטיפול הרפואי אינו שונה במהותו. מאידך, בבוגרים יכולים להופיע לראשונה סימפטומים רגילים של קשיי קשב היפראקטיביות ואימפולסיביות, אשר בטעות מייחסים אותם לאבחנת ADHD, בעוד הם נגרמו בעטייה של הפרעה נפשית שבוגר סובל ממנה כמו חרדה דכאון, ועוד. בוגרים רבים כאלה פונים בשאלה לאבחון וטיפול בהפרעת קשב, בעוד הם סובלים מהפרעה נפשית שיש לאבחנה ולטפל בה ע"י פסיכיאטר. ישנם גם חולים בוגרים שאובחנו עם הפרעה נפשית וטופלו ו/או מטופלים בתרופות, אולם מחפשים מוצא אחר לטיפול ע"י תרופות ADHD, כמובן שיש להימנע מכך.