הורות נכונה ונבונה: כיצד לנהל את התנהגותם של ילדים עם ADHD

ניהול כללי המשחק עבור ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD)

ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לעיתים קרובות מציגים התנהגויות שאינן הולמות למצב שבו הם נמצאים, הם יכולים להתהלך בכיתה במהלך שיעור, או לדבר ללא הפסקה, ולהפריע לשיחות של אחרים. למרות מחקרים רבים לאורך שנים רבות, הגורם ל-ADHD עדיין נתון בוויכוח. צוות חוקרים מיפן וניו זילנד פרסמו מחקר בכתב העת לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה לילד, שעשוי לעזור להסביר את הקשיים שילדים עם ADHD חווים להתאמת התנהגותם בסיטואציות מסוימות.
"כולנו נוטים לחזור על אותם מעשים ולקבל תמורה" אמר פרופ' ג'ייל טריפ, אחד המחברים של המחקר ומנהל היחידה לנוירוביולוגיה של התפתחות האדם במכון אוקינאווה של אוניברסיטה למדע וטכנולוגיה (OIST), ביפן. "ככה אנחנו לומדים: אנחנו עושים את הדברים שיש עמם תוצאה חיובית עבורנו, גם כאשר הכללים כדי לקבל תמורה אינם נקבעים ומוצגים, רובנו יעבור בצורה חלקה בין הגדרות שונות, ונתאים את התנהגותנו על מנת למקסם את הסיכויים להגיע לתגמול חברתי. לדוגמא, אנחנו מתנהגים באופן שונה במהלך הפסקת צהריים מאשר בשיעור מעבדה, גם אם אנו מתמודדים עם אותה קבוצת אנשים." עם זאת, ילדים עם ADHD מתקשים להתאים את התנהגותם בקונטקסט הסביבתי.
המדענים חקרו את הבעיה כיצד ילדים עם ADHD מתנהגים כאשר הם משחקים משחק שהכללים בו משתנים מעט, ללא הסבר. החוקרים בדקו 167 ילדים דוברי אנגלית, בגילאים שבין 8 ו -13, ביפן ובניו זילנד. יותר ממחצית מהילדים הללו אובחנו עם ADHD. כל הילדים שחקו משחק פשוט שבו הם היו צריכים להחליט אם היו יותר פרצופים כחולים או אדומים על המסך מולם. התמונה על המסך הייתה רשת מלאה פרצופים כחולים ואדומים מעורבים, והילדים היו צריכים רק ללחוץ על כפתור כחול או אדום לפי הצבע השולט שראו על המסך. החוקרים הסבירו לילדים כי הם הולכים להיות מתוגמלים בשבחים מילוליים ואסימון פלסטיק, בעת מתן תשובה נכונה, אבל רק לפעמים ולא בכל פעם שהם נותנים את התשובה הנכונה. בתחילת המשחק, הילדים זוכים פי ארבע פעמים יותר עבור תשובות נכונות הכחולות. ואז אחרי 20 תגמולים, המשחק התחיל לתגמל את הילדים בתדירות גבוהה יותר עבור תשובות נכונות "אדומות". לבסוף, לאחר 20 תגמולים, המשחק עבר בחזרה לתגמל בתדירות גבוהה יותר תשובות "כחולות". המערכת המתגמלת לא הוסברה הילדים.
הניסוי הראה, כי תחילה הילדים פיתחו נטייה לכחול, ובמקרה של ספק, הילדים החלו לתת את התשובה שתוגמלה בתדירות גבוהה יותר במהלך החלק הראשון של המשחק.עם זאת,כאשר המערכת המתגמלת עברה לאדום, החלו להתגלות הבדלים בין הילדים. בדרך כלל ילדים רגילים התחילו להראות הטיה ברורה לאדומים, בעוד ילדים עם ADHD עברו באיטיות רבה מאד מעט מתשובותיהם לאדום. יתר על כן, כאשר המערכת המתגמלת הוחזרה בחזרה לכחול, הפער בהתנהגות התרחב. בדרך כלל ילדים רגילים חזרו להעדיף כחול, בעוד ילדים עם ADHD כמעט שלא שינו את דפוס תשובותיהם. אם כן, ככל שהמערכת המתגמלת החליפה בין כחול ואדום, הילדים נאלצו להסתגל באופן אינטואיטיבי על מנת למקסם את הסיכויים שלהם כדי לקבל פרס. הנתונים מצביעים על כך שילדים עם ADHD לא היו טובים כמו ילדים ללא ADHD להגיב לשינויים בלתי מסומנים.
למחקר זה יש השלכות חשובות על האופן שבו אנו מנהלים את התנהגותם של ילדים עם ADHD. משמע, עבור ילדים אלה, אנחנו צריכים להסביר בפרוש מה הדרישות מהם בכל מצב נתון, מכיוון שאי אפשר לסמוך עליהם לזהות את התנאים הקיימים, אלא יש לומר להם במפורש: זה התנאי שאתה תתוגמל עבורו, וצריכים גם לומר להם כאשר אנחנו כבר לא הולכים לתגמל אותם על כך. ילדים עם ADHD אינם ילדים לא ממושמעים, הם עשויים להופיע להתפרע והם עשויים להתנהג שלא על פי הכללים, אך המחקר מצביע על כך שזה קורה כי הם אינם ערים לשינויים עדינים בכללים. לכן, יש להבהיר להם את הדרישות בכל מצב נתון, ולתגמל אותם בהתאם, אבל לא לפנק אותם. זוהי אסטרטגית הורות טובה. זה בעצם לנסות לתת להם את אותן הזדמנויות בחיים.
הערותיי: עבודה בסיסית פשוטה וראויה, שממחישה את הידוע לנו שאחד מקשיי תפקוד הרבים והשונים של ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הוא לזהות סיטואציות משתנות בחיי היום יום ולפעול על פי מצבים ותנאים חדשים. אפשרי,להתגבר על קשיים אלה בילדי ADHD בהתנהלות נכונה מול הילד, ובהורות טובה ונבונה. חשוב,חיוני, ואף הכרחי לחקור ולפתח דרכים ושיטות נוספות כדי שיתנו בידנו כלים אמינים ומוכחים לטיפול יעיל בילדי ADHD. אכן בעשור האחרון יש עבודות רבות בכיוון זה, וטוב שכך. יגיע הזמן, שרוב הילדים "המאובחנים" עם ADHD קל, ניתן יהיה לטפל בהם בהצלחה מרובה בהתערבויות מוכחות מבלי להיזדקק לטיפול תרופתי.אלא שכיום,בישראל (כמו רק בארה"ב)אנו מטפלים בטיפול תרופתי בהרבה מאד ילדים עם סימפטומים וקשיי תפקוד קלים, שאינו הכרח רפואי. היה ונזכה ששלטונות המדינה האחראיות, מערכות הבריאות החינוך והרווחה, תתפקדנה ותפעלנה בתוקף אחריותן וסמכותן, בהבנה חוכמה ושתוף, התמונה תשתנה לחלוטין. כהוכחה, דגם מדינות סקנדינביה המצליח בהן מקסימום 3% מהילדים מאובחנים ADHD ומטופלים בתרופות (בעוד אצלנו כ- 15% מאובחנים ומטופלים).