דיכאון האם בהיריון מנבא בעיות פסיכיאטריות בילדים

קשר בין סימפטומים של דיכאון באימהות במהלך היריון ולאחריו
לבין בעיות פסיכיאטריות בילדים

Maternal Depressive Symptoms During and After Pregnancy and Psychiatric Problems in Children

מחקר חדש של מריו לתי וחבריו מהמכון למדעי התנהגות באוניברסיטת הלסינקי פינלנד, פורסם בגיליון האחרון (ינואר 2017) בכתב עת של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר, שחקר האם תסמיני דיכאון אימהיים במהלך היריון קשורים לסיכון מוגבר לבעיות פסיכיאטריות בילדים. לכן, נדרשת הבנה מדויקת יותר של עיתוי הסימפטומים במהלך הריון ולאחריו, ושאלת אי תלותם בגורמים אחרים שלפני ואחרי לידה בניבוי הסיכון לפסיכופתולוגיה של הילד. המחקר כלל 2,296 נשים וילדיהם שנולדו בפינלנד בין 2006-2010. מעקב נמשך מ 1.9 עד 5.9 שנים.
תוצאות המחקר הראו שתסמיני דיכאון אימהיים במהלך ההיריון ניבאו חזק באופן משמעותי הפרעות של הפנמה, הקצנה, ובעיות כלליות בילדים. הפרעות אלה לא היו ספציפיות למועד שבוע הריון ולמועד טרימסטר ההריון, ואינם קשורים לבעיות בהריון, ואינם תלויים בתסמיני דיכאון אימהיים לאחר הריון. כמו כן, נמצאו בעיות פסיכיאטריות גדולות יותר בילדים, שאימהותיהם דיווחו על תסמיני דיכאון משמעותיים קלינית במהלך תקופת ההריון (3 הטרימסטרים) ואחרי ההיריון. משמע, תסמיני דיכאון אימהיים במהלך ההיריון מנבאים עלייה בבעיות פסיכיאטריות אצל ילדים צעירים. התערבויות מניעה מסכלות בתחילת הריון ואילך, עשויות להועיל לבריאות הנפשית בצאצאים.
נבדקה התנהגות הילדים בגילאי ½ 1 עד 5 שנים, שכללו דרוג להפנמה, החצנה, ובעיות כלליות בשבעה סולמות: תסמונת רגשי תגובתי, חרדה/דיכאון, תלונות סומטיות, מסוגר, בעיות שינה, בעיות קשב, והתנהגות תוקפנית. וחמש הפרעות דרוגים לפי DSM : רגשי, חרדה, התפתחותי, קשב והיפראקטיביות (ADHD), ובעיות מתריסות מרדניות (ODD).
מחקר פרוספקטיבי זה הראה כי תסמיני דיכאון אימהיים חזקים במהלך ההיריון, מנבאים חזק בעיות פסיכיאטריות גבוהות משמעותיות אצל ילדים. פסיכופתולוגיה בילדים אינה תלויה בטרימסטר ההריון, אצל ילדים שאימהותיהם דיווחו על תסמיני דיכאון משמעותיים קלינית במהלך ההריון ואחרי ההיריון. נדרשים מחקרים מתמשכים כדי לפענח את המנגנונים הביולוגיים ופסיכולוגיים על מנת לאפשר לתכנן התערבויות מניעה ממוקדות, מבוססות משפחה, אשר על פי ממצאי המחקר, צריך להתמקד הן על האם והן התינוק שלה, ולהתחיל בשלב מוקדם של ההיריון ואילך.
מסקנות המחקר: 
• יש לבחון תסמיני דיכאון אימהיים כחלק מטיפול שגרתי טרום לידתי ולאחר לידה בשל ההשלכות השליליות שלהם על האמהות וילדיהן.
• תסמיני דיכאון אימהיים במהלך ההריון מנבאים הגדלה בבעיות פסיכיאטריות בילדים, ללא תלות להפרעות קרדיו-מטבוליות בהריון ולתסמיני דיכאון אימהית לאחר היריון.
• תסמיני דיכאון אימהי מראים יציבות גבוהה לאורך כל ההיריון ונשארים יציבים מההיריון ולאחר הלידה, ויש להם השפעות על בעיות פסיכיאטריות בילד.
• התערבויות מוקדמות עשויות למנוע בעיות פסיכיאטריות אצל האם והילד.
הערותיי
המסקנה שאני מסיק ממחקר זה כמו ממחקרים רבים אחרים דומים, היא לגמרי אחרת ומבוססת לאור שתי סיבות עיקריות. בראש וראשונה, הגורם העיקרי המשחק תפקיד מכריע זו גנטיקה גנטיקה ושוב גנטיקה, ואילו הסיבה השניה זה גורמים סביבתיים שלהם השפעות מסויימות. משמעות הדבר אם לאם יש דיכאון/חרדה או הפרעות נפשיות אחרות, בין אם זה לפני היריון ובין אם זה במהלך ההיריון ו/או לאחריו (שכנראה מתגברות לאור המצב ההריוני ולאחריו), אז בגלל גנטיקה תורשתית-משפחתית יש סיכון גדול יותר שגם לילד שלה תהיה הפרעה נפשית כזו או אחרת (כמו ADHD חרדה דיכאון ועוד), וזה לא בגלל מצב דיכאוני של האם שהשפיע בעת ההיריון על הצאצא הנולד. הגורמים הסביבתיים שתוארו במחקר כמו "אימהות, הורות ומשפחתיות", וגם גורמים סוציודמוגרפיים, מצוקות חברתיות ועוד, יכולים להחמיר (או להקל) את הפרעת הילד.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s