חמישה הבדלים במוח ילדי ADHD

השוני במוח בהפרעת קשב והיפראקטיביות
Brain differences in ADHD

מחקר הדמיה הגדול ביותר של ADHD עד כה, זיהה הבדלים בחמישה אזורים של המוח, כאשר ההבדלים הגדולים נמצאו בילדים ולא במבוגרים.
הפרעת קשב (ADHD) קשורה בהתפתחות מאוחרת של חמישה אזורים במוח וצריכה להיחשב כהפרעה במוח, כך עולה ממחקר שפורסם בפברואר 2017 בכתב העת Lancet Psychiatry.
מחקר זה הוא הגדול ביותר שבדק את נפחי המוח של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, של יותר מ-3,200 נבדקים. ממצאי המחקר יכולים לעזור לשפר את ההבנה של ההפרעה, והוא עשוי להיות חשוב בתפיסות מאתגרות ש- ADHD היא תווית לילדים קשים או כתוצאה של הורות גרועה.
הסימפטומים של ADHD כוללים אי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. ההפרעה משפיעה על יותר מ- 1 מתוך 20 (5.3%) ילדים עד גיל 18, ושני שליש מהם ממשיכים לחוות סימפטומים בגיל בוגר.
מחקרים קודמים, מצאו קשר בהבדלים בנפח המוח של ילדים עם ADHD, באזורים במוח שנחשבו להיות מעורבי ADHD ממוקמים בגרעיני הבסיס, חלק של המוח השולט ברגשות, בתנועה רצונית ובקוגניציה. אולם בגלל מדגמים קטנים בגודלם התוצאות לא היו חד-משמעיות.
במחקר בינלאומי חדש שבדק את השוני במבנה המוח של 1,713 נבדקים עם אבחנה של הפרעת קשב וריכוז ו- 1,529 נבדקים ללא ADHD. הנבדקים היו בגיל 4 עד 63 שנים. לכל 3,242 הנבדקים בוצעו סריקת MRI למדידת נפח המוח הכולל שלהם, וגודל של 7 אזורים במוח הנחשבים להיות קשורים עם ADHD והם: pallidum, תלמוס, גרעין caudate, putamen, הגרעין הנסמך, האמיגדלה, וההיפוקמפוס. החוקרים ציינו גם את אלה עם ADHD שלא לקחו פסיכוסטימולנט, כדוגמת ריטלין.
המחקר מצא כי נפח המוח הכולל ונפח חמשה אזוריים במוח, היו קטנים יותר אצל נבדקים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) – גרעין caudate, putamen, גרעין נסמך, האמיגדלה וההיפוקמפוס. הבדלים אלה הם קטנים מאוד בטווח של כמה אחוזים, אולם הגודל חסר התקדים של מחקר זה היה מכריע כדי לסייע בזיהויים. הבדלים דומים בנפח המוח נראים גם בהפרעות פסיכיאטריות אחרות, במיוחד דיכאון מג'ורי. ההבדלים שנצפו היו בולטים במוחם של ילדי ADHD, אך פחות ברורים במבוגרים עם ADHD.
על בסיס זה, החוקרים מניחים כי ADHD היא הפרעה מוחית,בגלל עיכוב בהתפתחות  מספר אזורים במוח אופייניים ל- ADHD. פרט ל- גרעין caudate ו putamen, שמחקרים קודמים הראו קשר ל- ADHD. במחקר זה, הוכיחו קשר משמעותי ל-ADHD גם של אמיגדלה, גרעין נסמך והיפוקמפוס.
החוקרים מניחים כי האמיגדלה קשורה ל- ADHD באמצעות תפקידה בוויסות הרגש, והגרעין הנסמך עשוי להיות קשור עם מוטיבציה ובעיות רגשיות ב- ADHD באמצעות תפקידו בתהליך הגמול. כשתפקיד ההיפוקמפוס בהפרעה עשוי לפעול באמצעות מעורבות מוטיבציה ורגש.
בעת סריקת MRI, ל-455 אנשים עם ADHD שקבלו תרופות פסיכוסטימולנטים, ובמבט לאחור, 637 קבלו תרופה במשך חייהם. נפחים שונים בחמשת האזורים במוח המעורבים ב- ADHD נראו באנשים שנטלו תרופה או לא, דבר המצביע שהבדלים בנפחי המוח אינם תוצאה של פסיכוסטימולנטים.
תוצאות המחקר מאשרות כי בילדים עם ADHD יש הבדלים במבנה המוח שלהם ולכן מניחים כי ADHD היא הפרעה של המוח. לטענת החוקרים, המחקר יעזור לצמצם את הסטיגמה כי ADHD היא 'רק תווית' לילדים קשים או נגרמו על ידי הורות גרועה. זה בהחלט לא המקרה, והם מקווים כי עבודה זו תתרום להבנה טובה יותר של ההפרעה.
בעוד המחקר כלל מספר גדול של נבדקים בכל הגילאים, המדגם מראה שלא ניתן לקבוע כיצד ADHD מתפתחת לאורך כל החיים. לכן, נדרשים מחקרים ארוכי טווח מעקב על אנשים עם ADHD מילדות לבגרות, כדי לראות כיצד הבדלים בין המוח משתנים עם הזמן, זה יהיה צעד הבא החשוב במחקר.
הערותיי: זהו המחקר הגדול ביותר מסוגו, שזיהה היטב אפילו גודלי השפעה קטנים. מדגמים גדולים חשובים במיוחד בחקר ADHD בגלל ההטרוגניות של ההפרעה הן באטיולוגיה והן בביטויה הקליניים הרבים. מחקר זה מהווה תרומה חשובה למתן עדות התומכת ברעיון של "ADHD כהפרעה מוחית", לאור השלכות משמעותיות על נפחי הגרעינים הסב-קורטיקליים. לעתיד נדרשים מטא ומגה אנליזות שיבחנו את השלכות ההתפתחות לאורך שנים, וגם לחקר השפעת התרופות על נפחי הגרעינים במוח.