נזק בנטילת סטימולנטים ע"י בני נוער שלא לצורך רפואי

 השפעות שימוש אצל מתבגרים בתרופות ממריצות לצורך רפואי ו/או לא-רפואי
Adolescents’ Prescription Stimulant Use and Adult Functional Outcomes: A National Prospective Study
Making the Grade: Adolescent Prescription Stimulant Use

מאמר של Kara Bagot שפורסם במרץ 2017 בכתב עת של אקדמיה אמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר (JAACAP) דן בנושא "שיפור הישגים לימודיים ע"י שימוש בסטימולנטים"
שיפור הישגים אקדמיים זה המניע השכיח ביותר לשימוש לא-רפואי בתרופות מרשם ממריצות בצעירים. בספרות התמקדו עד כה בהשפעות של תרופות ממריצות על שיפור קוגניטיבי ולא על ביצועים אקדמיים, ויש מעט הוכחות ששיפור קוגניטיבי בשימוש לא-רפואי בתרופות מרשם ממריצות, מתורגם לשיפור ציונים או להשגת תואר. יתר על כן, שימוש לא-רפואי של צעירים בממריצים קשור בהשלכות רעות כגון שימוש בסמים, התנהגויות מסוכנות, וכן הפרעות נפשיות, בגיל התבגרות ובבגרות המוקדמת.
עם זאת, מחקרים מעטים בחנו תוצאות ארוכות טווח הנמשכות עד בגרות. בהתבסס על ספרות קודמת הוכח שיעור גבוה של שימוש בסמים ובעיות תפקוד במתבגרים צעירים ומבוגרים המשתמשים בתרופות ממריצות שלא לצורך רפואי.
מחקר חדש פורסם במרץ 2017 בירחון האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר (JAACAP) בו נבדקו לטווח ארוך תוצאות משניות לשימוש לא-רפואי בממריצים אצל מתבגרים. מחקר פרוספקטיבי לאומי ארוך טווח שהתפרש על ארבעה עשורים (2013-1976) של מק'קייב ונושאו: "שימוש מתבגרים בממריצים – והשלכות על תוצאות תפקודיות במבוגרים". Adolescents’ Prescription Stimulant Use and Adult Functional Outcomes: A National Prospective Study
זה מחקר מדגם של 8,300 אשר בחן את הקשר בין צעירים המשתמשים בתרופות ממריצות לצורך רפואי וללא צורך רפואי, לבין שימוש בחומרים ממכרים והישגים לימודיים, בגיל 35 שנה.
נמצא שקרוב ל-22% של צעירים בגיל 18 שנה השתמשו בממריצים: לשימוש רפואי נטלו 5%, לשימוש שאינו רפואי 13%, ולשימוש רפואי ולא-רפואי 4%. בין המשתמשים מסיבה רפואית, יותר משניים מתוך חמישה דיווחו גם על שימוש לא-רפואי. כמעט כל המתבגרים (97%) המשתמשים שלא לצורך רפואי השתמשו בלפחות חומר אחד ממכר בשנה הקודמת.
אלה שדיווחו על שימוש לא רפואי (עם או בלי שימוש רפואי) לפני גיל 18 שנה, היו בהגיעם לגיל 35 שנה בשיעור הגבוה ביותר של סימפטומים לשימוש בחומרים ממכרים (SUD) בשכיחות של 11% – 46% , והיו עם סיכויים נמוכים להשגת תואר אקדמי ראשון (BA) בהשוואה לאלה שנטלו לשימוש רפואי בלבד ולקבוצת הבקרה שלא נטלו ממריצים. באנליזות אלה נלקחו בחשבון משתנים אפשריים, לרבות גזע, השכלת הורים, שימוש באלכוהול, חשיש, ושימוש בחומרים ממכרים.
מתבגרים עם שימוש בממריצים לצורך רפואי, הראו בהגיעם לגיל 35 שנים תוצאות דומות בשימוש בחומרים ממכרים ולהישגים לימודיים, כמו לקבוצת הביקורת. מחקר זה מחזק מחקרים קודמים שהוכיחו כי טיפול בממריצים בבני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) קשורה בסיכון מופחת לכישלון אקדמי, ולהפחתה בסיכון להתפתחות התמכרויות (SUD), עם הימשכות ממצאים אלה מגיל התבגרות ובגרות מוקדמת ועד לגיל בוגר. מחקר זה מאמת, כי השימוש בתרופות ממריצות של ילדים ומתבגרים לטיפול ADHD כדבר מתבקש והולם. ADHD שלא מטופל קשור לאורך זמן בהשלכות להתמכרויות ולתוצאות אקדמיות חלשות, וצעירים ללא שימוש לרעה בממריצים לא הראו הבדלים לאורך זמן בהישגים לימודיים והתמכרויות, מאשר בקבוצת הביקורת שמעולם לא השתמשו בממריצים. עם זאת, כמעט מחצית מאלו עם שימוש בממריצים לצורך רפואי משתמשים בזה גם שלא לצורך רפואי, דבר המחייב לספק להם טיפול התנהגותי פסיכולוגי והדרכת הורים, ועל רופאים ומטפלים לעקוב מקרוב אחר הילדים שרשמו להם ממריצים, לשם הערכה מתמשכת על הסימפטומים והיענות לטיפול תרופתי, ולהופעת תסמינים של הפרעות נפשיות אחרות, כולל התמכרויות וכן סוגיות פסיכו-חברתית, שהם גורמי סיכון לשימוש לרעה בממריצים ושימוש בסמים אחרים. לכן, כאשר מתגלה שימוש לא-רפואי בממריצים, אזי קלינאים חייבים לבצע אבחון וטיפול כדי למנוע את התוצאות במורד הזרם של שימוש בסמים.
במחקר הוכח שכמעט כל המתבגרים שעושים שימוש לא-רפואי בממריצים, משתמשים לפחות בחומר ממכר אחד בגיל 17-18 שנה, המשקף במידה רבה שימוש בחומרים ממכרים בגילאים אלה. נמצא כי 65% ממתבגרים המשתמשים בממריצים שלא לצורך רפואי השתמשו בו-זמנית בחומר ממכר אחר בעת שימוש ממריץ, וכ-50% מהם דיווחו על צריכת אלכוהול או מריחואנה.
שימוש כזה יכול לגרום לנזק נוסף, לרבות פציעות קשורות להתנהגויות מסוכנות. 40% מתבגרים העושים שימוש לרעה בתרופות ממריצות הראו לפחות שני סימפטומים של התמכרות בגיל 35 שנים,והיו פי שניים  עד ארבע פעמים יותר עם התמכרויות (אלכוהול, חשיש, או כל חומר אחר), דבר המדגיש את ההשפעה ארוכת הטווח של שימוש בסמים בגיל התבגרות על ההשלכות בגיל מבוגר.
במהלך העשור האחרון, חלה עלייה גדולה של יותר מ-40% בילדים ומתבגרים שאובחנו ADHD, ועלייה של 30% בקבלת תרופות לטיפול ב- ADHD. מחצית (50%) ממתבגרים המשתמשים בממריץ שלא לצורך רפואי ניתן להם מחבר או בן משפחה, 21% קונים מעמיתים משפחה או סוחרים, 12% גונבים או מקבלים מרשם מרופא. הגישה לתרופות מרשם ממריצות שלא לצורך רפואי, היא מקור לדאגה רבה, המדגישה את החשיבות לניטור של הורים וקלינאים על תרופות ממריצות הניתנות למתבגרים.
אמנם יש רמה גבוהה של תחלואה נלווית בין ADHD ו- SUD, אולם שימוש בתרופות ממריצות בילדים לצורך טיפול ב- ADHD לא הוכח כמגביר את הסיכון לשימוש לרעה בסמים בהתבגרות, בבגרות צעירה או במבוגרים. מחקר זה מספק ראיות נוספות למשפחות על השפעה ארוכת טווח בטיפול עם ממריצים בילדים עם ADHD (הישגים שווים בלימודים לאלה ללא ADHD), וכדי להרגיע משפחות על סיכון להתפתחות התמכרות במהלך החיים (בהתבגרות, בגרות צעירה, ובגרות). קלינאים חייבים לעמוד על המשמר לאבחון מוקדם של ADHD, כי טיפול ב-ADHD יכול להפחית שימוש בסמים בקרב מתבגרים.
השלכות פסיכו-חברתיות, פסיכיאטריות, ורפואיות שליליות הקשורות להתמכרויות בבוגרים. תוצאות לרמות נמוכות של השכלה, שיעור גבוה יותר בשימוש בסמים, אבטלה, חוסר יציבות כלכלית, בעיות נפשיות, ומחלות כרוניות, שמשמעותן נטל ציבורי עצום הקשור בהתמכרויות. הממצאים במחקר עדכני זה מדגישים את הצורך במאמץ למניעה וטיפול מוקדם במתבגרים שעלולים לעבור לשימוש לא-רפואי עם תרופות מרשם ממריצות.
נדרשים מחקרים נוספים על התערבויות יעילות בשימוש בחומרים אצל מתבגרים, במיוחד אלו עם מחלות רקע פסיכיאטריות כמו ADHD , כדי למנוע ירידה בתפקוד במהלך החיים ומתוצאות בריאות שליליות על תוחלת החיים, והגברת הנטל על בריאות הציבור והעלויות.
הערותיי: עבודה חשובה, אולם יש לי מספר הסתייגות. אין ספק שלקיחת תרופות ממריצות (סטימולנטים) שלא לצורך רפואי, ע"י ילדים ומתבגרים, היא בעלת השלכות רפואיות קשות לאורך החיים, ולכן חייבים להימנע מהן. מאידך, איני מסכים עם המחקר, שעלול להשתמע ממנו שמתן תרופות מרשם ממריצות למתבגרים עם הפרעת קשב שעיקר ביטוייה התפקודיים הם קשיים בלימודים – הנו בחזקת טיפול לצורך רפואי בתרופות מרשם ממריצות. איני מסכים לקביעה זו. לדעתי, טיפול בממריצים בצעירים כאלה שעיקרו מכוון ללימודים אינו רפואי,  והוא אמור להיכלל בקטגוריה של טיפול לא-רפואי בממריצים. ולכן, אם לוקחים ממריצים לתקופה ממושכת במצב כזה, ההשלכות הקשות שקורות אצל מתבגרים הנוטלים ממריצים שלא לצורך רפואי – עלולות לקרות גם אצלם. עלינו כרופאים מטפלים, לקחת זאת לתשומת ליבנו.