מחקר חדשני: טיפול ממושך בסטימולנטים ל-ADHD קשור בדיכוי הגובה וללא הפחתה בסימפטומים של ADHD , בגיל הבוגר.

תוצאות מחקר מעקב עד גיל בוגר על טיפול תרופתי ב-ADHD: התמדה בסימפטומים ודיכוי בגובה
Young adult outcomes in the follow-up of the multimodal treatment study of ADHD: symptom persistence, source discrepancy, and height suppression, Journal of Child Psychology and Psychiatry, March 10, 2017

המחקר (MTA) החל בניסוי אקראי קליני של 14 חודשים על טיפולים התנהגותיים ותרופתיים אצל 579 ילדים (גיל 7-10 שנ') שאובחנו עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). עבר לשלב מעקב תצפיתי ארוך טווח של 515 מקרים שהסכימו להמשך המעקב ו-289 תואמים (258 ללא ADHD) כקבוצת בקורת השוואה נורמטיבית, הערכת התוצאות נעשתה 2-16 שנים לאחר תחילת מחקר. בהגיעם לגיל בוגר נבדקו התוצאות בשני תחומים עיקריים, בחומרת סימפטומים ובדיכוי הגובה. משתתפי המחקר, חולקו לשלוש תת-קבוצות על דפוסי משך זמן הטיפול בתרופות ממריצות (סטימולנטים) ל-ADHD: עקביות, לא בעקביות, וזניח-לא משמעותי. לשם המעקב, בוצעו ניתוחים על תוצאות הטיפול בבגרות מוקדמת (בגיל 25 שנה). נרשמו השוואות מתוכננות לאמידת ההבדלים בין קבוצת הביקורת לחולי ADHD המשקפות התמדה בסימפטומים והבדלים בתת-הקבוצות המשקפים הטבה והפחתה בסימפטומים והמחיר הקשור לדיכוי הגובה, בשימוש ממושך בתרופות.
תוצאות המחקר הוכיחו כי בדירוג חומרת הסימפטומים, השוואה בין מטופלי ADHD לקבוצת הביקורת, הייתה מובהקת סטטיסטית לממוצע דיווח הורה/ דיווח עצמי (0.51 ± 0.04, p < 0001, d = 1.11). באשר לתוצאות של התמדת הסימפטומים, הבדל דיווח הורה/דיווח עצמי (0.21 ± 0.04p < 0001, d=60,), מתעד מקור הפער, אבל השוואות בין תת-הקבוצות המשקפות את השפעת התרופות לא היו משמעותיות. בעניין הגובה בגיל בוגר, בקבוצת ADHD הגובה היה קטן יותר ב- 1.29 ± 0.55 ס"מ מאשר בקבוצת הביקורת. ובהשוואות בין תת-הקבוצות ההבדלים היו משמעותיים: בקבוצה שטופלה בעקביות או לא בעקביות, הגובה היה קטן יותר ב- 2.55 ± 0.73 סנטימטר, מאשר בתת-הקבוצה עם דפוס הטיפול הזניח (p <0.0005, d = 42). ומתוך הקבוצות שטופלו, בתת-קבוצה עם דפוס טיפול שנלקח בעקביות, הגובה היה קטן יותר ב- 2.36 ± 1.13 ס"מ מאשר בתת-קבוצה עם דפוס הטיפול הלא עקבי (p < 04, d = 38).
מסקנות מחקר המעקב MTA של ילדים עם ADHD עד לבגרות, הוכיח כי קבוצת ADHD שטופלו בתרופות הראו התמדה בסימפטומים של ADHD, לעומת קבוצת הביקורת. בתוך תת-הקבוצות של מקרי ADHD, הוכח כי שימוש ממושך בתרופות היה קשור בדיכוי הגובה של המטופלים בהגיעם לגיל בוגר, וללא הפחתה בחומרת הסימפטומים.
ההנחיות אחרונות שפורסמו בשנת ע"יAmerican Academy of Pediatrics ממליצים להרחיב את האבחון והטיפול מעבר לגיל בית הספר ולהשתמש בתרופות ממריצות כטיפול קו ראשון עבור מתבגרים וילדים בגיל בית הספר, מאז זה הגדיל את משך הזמן הממוצע של טיפול במינון מצטבר של תרופות, מצאי המחקר מראים כי זה כרוך בדיכוי הצמיחה לגובה.

Authors: James M. Swanson, L. Eugene Arnold, Brooke S. G. Molina, Margaret H. Sibley, Lily T. Hechtman, Stephen P. Hinshaw, Howard B. Abikoff, Annamarie Stehli, Elizabeth B. Owens, John T. Mitchell, Quyen Nichols, Andrea Howard, Laurence L. Greenhill, Betsy Hoza, Jeffrey H. Newcorn, Peter S. Jensen, Benedetto Vitiello, Timothy Wigal, Jeffery N. Epstein, Leanne Tamm, Kimberly D. Lakes, James Waxmonsky, Marc Lerner, Joy Etcovitch, Desiree W. Murray, Maximilian Muenke, Maria T. Acosta, Mauricio Arcos-Burgos, William E. Pelham, Helena C. Kraemer

Funded by: National Institute of Mental Health ;National Institute on Drug Abuse; University of California–Berkeley. Duke University. University of California– Irvine. Research Foundation for Mental Hygiene (New York State Psychiatric Institute, Columbia University). Long Island–Jewish Medical Center. New York University. University of Pittsburgh. McGill University.

הערותיי לסיכום, מחקר ראשוני חדשני ומפתיע, החשוב מאד לכול המטפלים ב- ADHD. לדעתי, אחד המחקרים היותר חשובים שפורסמו לאחרונה. מחקר יוצא דופן עם רשימת חוקרים מרשימה הכוללת חוקרים רצינים ואמינים בתחום ADHD. המחקר מומן ע"י NIMH (המכון אמריקאי לאומי לבריאות הנפש), ומרכזים רפואיים רבים ונחשבים. (לעיל רשימת החוקרים, גופים ממנים והמרכזים הרפואיים).
המחקר עקב אחרי יותר מ- 500 ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) עד לבגרות, ומצא כי שימוש ממושך בתרופות ממריצות (סטימולנטים) לטיפול ב- ADHD היה קשור עם דיכוי הגובה וללא הפחתה בסימפטומים של ADHD , בגיל בוגר. 
ממצאי המחקר מראים כי טיפול ל-ADHD לזמן קצר עם תרופות ממריצות, הנו מוצדק יותר כי יתרונותיו עולים על חסרונותיו (תוצאות מחירו), בעוד טיפול למשך זמן ארוך עשוי להיות קשור בתוצאות של דיכוי הצמיחה לגובה שאינה סבירה לתועלתה בהטבה בסימפטומים.
המסקנות הנובעות מהמחקר:
1) אל לנו למהר ולטפל בילדים עם סטימולנטים לתקופה ממושכת לצורך שיפור הישגים הלימודיים כפי שקורה רבות בארצנו, אלא לטפל רק במקרים של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הקלסית הקשה הנלוות לה הפרעה נוספת כמו BD, ODD, ועוד.
2) טיפול בילדים עם סטימולנטים דורש מעקב מתמיד וקפדני מתי ניתן להפסיק הטיפול.
3) כשנוטלים סטימולנטים אם אפשר רצוי לעשות הפסקות בטיפול תרופתי בחופשות וחגים.
4) ברוב המקרים אין צורך לטפל בסטימולנטים במינון מרבי, אלא מינון מינימלי בד"כ מספק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s