חוסר קשב בילדים (בתחילת בי"ס יסודי) ללא אבחנת ADHD – גורם להישגים לימודיים נמוכים, 10 שנים מאוחר יותר, בבי"ס תיכון

ילדים צעירים לא קשובים מציגים ציונים גרועים מאוחר יותר בבי"ס תיכון
Inattentive kids show worse grades in later life
Parent Rated Symptoms of Inattention in Childhood Predict High School Academic Achievement Across Two Culturally and Diagnostically Diverse Samples

מחקר על ילדים צעירים שפורסם ב 29 אוגוסט 2017 ב Frontiers in Psychology, בראשות פרופ' Astri J. Lundervold, חוקרת בנוירו-פסיכולוגיה מאוניברסיטת ברגן, מגלה כי:
חוסר תשומת לב בילדות קשורה לציונים גרועים יותר הקורים עד 10 שנים מאוחר יותר, ללא תלות ביכולת האינטלקטואלית וללא אבחנת ADHD. תוצאות המחקר מדגישות את ההשפעות ארוכות טווח של חוסר תשומת לב בגיל הילדות על ביצועים אקדמיים מאוחר יותר, ומציעות שהורים ומורים יתייחסו ברצינות הראויה לאי-הקשב בילדות.
במחקר נבדקו ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), וילדים ללא הפרעת קשב וריכוז, ונמצא כי חוסר הקשב קשור לביצועים אקדמיים גרועים יותר עד 10 שנים מאוחר יותר, ללא קשר ל- ADHD, גם כאשר נלקחה בחשבון יכולת האינטלקטואלית של הילדים.
למרות שציונים אינם חזות הכל, הישג אקדמי הוא בבירור גורם חשוב בהמשך לקריירה, להצלחה וליציבות פיננסית. לפיכך חשוב לסייע לילדים למקסם את הפוטנציאל האקדמי שלהם ולהתגבר על מכשולים להשיג הצלחה אקדמית. סיוע לילדים צעירים להתגבר על חוסר תשומת לב יכול להעניק דיבידנדים בחיים מאוחר יותר. 
גורם אחד המשפיע על הביצועים האקדמיים הוא יכולת אינטלקטואלית. לא מפתיע, שמחקרים רבים מצאו כי יכולת אינטלקטואלית גבוהה יותר קשורה לביצועים אקדמיים גבוהים יותר. גורם נוסף שיכול להשפיע על ביצועים האקדמיים הוא יכולת הקשב. מלבד הקושי להתמקד בלימודים בבית הספר ובהכנת שיעורי הבית, חוסר תשומת לב יכולה להיות קשורה גם לבעיות אחרות, כגון הפרעות במצב הרוח וקשיים באינטראקציה עם ילדים אחרים. פרופ' לונדרוולד אסטרי (Astri J. Lundervold), חוקרת בנוירו-פסיכולוגיה מאוניברסיטת ברגן, עמדה בראש מחקר זה שבדק את ההשלכות הקצרות וארוכות טווח של חוסר תשומת לב בילדות.
מספר גדול של ילדים מתמודדים עם בעיות הקשורות לחוסר קשב ושימת לב, אשכול של בעיות אלה מאפיין את הסימפטומים והאבחון של ADHD, אך חוסר הקשב אינו מוגבל רק לילדים עם אבחנה ספציפית.
האם יש בעיות הקשורות לאי-קשב משהו שהורים ומורים צריכים לטפל בו בכל ילד?
שאלה זו נתנה השראה ללונדרוולד לחקור את הקשר בין חוסר תשומת לב לבין ביצועים אקדמיים במדגם המכיל בעיקר ילדים בריאים מברגן, נורבגיה. כדי להפוך את המדגם למגוון יותר מבחינה תרבותית הכוללת מגוון רחב יותר של הפרעות בריאות הנפש, היא שיתפה פעולה עם חוקרים באמריקה (Stephen Henshaw and Jocelyn Meza). יחד הם הרחיבו את המחקר (פורסם בימים אלה ב- Frontiers in Psychology), כדי לכלול במחקר מדגם של בנות ממחקר אחר לטווח ארוך בברקלי קליפורניה, שבו תת-קבוצה גדולה אובחנה עם ADHD. הילדים היו בגיל 6-12 שנים כאשר החוקרים גייסו אותם והחלו במחקר. העריכו את מנת המשכל של הילדים וביקשו מהוריהם לדרג את חוסר הקשב שלהם. עשר שנים לאחר מכן, החוקרים עקבו אחר הילדים כדי לראות איך היו ביצועיהם בבית ספר.
לא מפתיע, ילדים עם ציוני IQ גבוהים נטו יותר להופיע בצורה אקדמית טובה יותר. וכצפוי, ילדים עם ADHD הראו חוסר תשומת לב גבוהה יותר לעומת אלה ללא ADHD, וגם ביצוע גרוע בבי"ס.
עם זאת, השפעות שליליות של חוסר קשב על ביצועים אקדמיים לא הוגבל לילדים עם ADHD. נמצאה השפעה דומה להפליא של חוסר קשב מוקדמת בילדים, על הישגים לימודיים בבי"ס תיכון על פני שתי הדגימות, ההשפעה נותרה גם לאחר שנעשו התאמות ליכולת אינטלקטואלית התוצאות מדגישות את השפעות ארוכות טווח של חוסר תשומת לב בילדות על ביצועים אקדמיים. ממצאים אלה מצביעים שלחוסר קשב יש השפעות שליליות משמעותיות על ביצועים אקדמיים במגוון ילדים, שכוללים גם אלה בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה וגם אלה ללא ADHD.
אז, איך הורים יכולים לעזור לילדיהם כדי להשיג את הפוטנציאל האקדמי שלהם, ללא קשר למנת המשכל (IQ) שלהם או לבריאות הנפש אצלם? הורים לילדים בסיכון המראים סימנים של חוסר תשומת לב צריכים לבקש עזרה עבור הילד, אסטרטגיות טיפוליות ותוכניות הכשרה לילדים אלה צריכות להיות זמינות בבית הספר, ולא רק לילדים עם אבחנה ספציפית. הורים ומורים יכולים להפיק תועלת מתרגול ואימונים כדי לסייע לענות על הצרכים של ילדים לא קשובים.
הערותיי: מחקר חשוב, המוכיח לראשונה – כפי שטענתי כבר לפני כשבע שנים כשפרסמתי קלסיפיקציה לקביעת דרוג אבחנת הפרעות קשב וריכוז על פי חומרת סימפטומים ומצבים רפואיים הנלווים לה (טבלתי לסיווג ADHD) – שיש תופעת חוסר קשב בילדים צעירים שאינה אבחנת ADHD אשר בהגיעם לבי"ס תיכון פוגעת בהישגיהם הלימודיים. ילדים כאלה ניתן להכלילם עם שלוש קבוצות דרוג הראשונות שמאפייניהם קשיי קשב גבוליים-קלים,כשבפועל 43% מהם טופלו ו- 31% לא טופלו. בעוד שניתן היה בכול הילדים בשלוש קבוצות אלה לא לטפל תרופתי.
משמע, לו כל 74% ילדים אלה לא היו מטופלים, אזי שכיחות ADHD בישראל בגיל 6 עד 18 המטופלים בתרופות, היתה עומדת על 4% כפי שמקובל במדינות אירופה וסקנדינביה המפותחות, ולא 15% כפי שקורה בישראל וארה"ב בלבד.
שנית, במחקר זה נמצא שאין קשר למנת המשכל (IQ) של ילד להישגים הלימודיים: "תוצאות המחקר מדגישות את השפעות ארוכות טווח של חוסר תשומת לב בילדות על ביצועים אקדמיים. הממצאים מצביעים על כך שלאי קשב יש השפעות שליליות משמעותיות על ביצועים אקדמיים במגוון ילדים, שיכולים לכלול את אלה בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה וללא ADHD." מניסיוני למנת משכל גבוהה בילדים יש השפעה מכרעת, היא גוברת על חוסר קשב בילדות, והילדים מגיעים להישגים טובים בבי"ס תיכון, אלא שעליהם להקדיש יותר זמן ללמוד למבחנים לולא לא היה להם חוסר הקשב.
שלישית, במחקר לא היתה התייחסות ל"לקויות למידה" בילדים, המהווה גורם משפיע על הישגים לימודיים. וגם כאן, מנת משכל גבוהה עשויה "לחפות" ולסייע להתגבר על לקות הלמידה.
ולבסוף, מסקנת המחקר החשובה מאד, שהורים לילדים בסיכון המראים סימנים של חוסר קשב ותשומת לב צריכים לבקש עזרה עבור הילד, אסטרטגיות טיפוליות ותוכניות הכשרה לילדים אלה צריכות להיות זמינות בבית ספר, ולא רק לילדים עם אבחנה ספציפית. הורים ומורים יכולים להפיק תועלת מתרגול ואימונים כדי לסייע לענות על הצרכים של ילדים לא קשובים.