מחקר חדש מבטיח, להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים

העתיד למחקר האוטיזם (ASD): גישה דינמית ומבוססת תהליכים
The Future of Autism Research: Dynamic and Process-Oriented Approaches, Paula Fitzpatrick, JAACAP Jan 2018

ליבת הפגיעה בילדים הלוקים בהפרעה בספקטרום האוטיזם (ASD): חולשה ופגיעה באינטראקציה חברתית ותקשורתית הן מאפייני הליבה של הפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD), אך התהליכים הספציפיים המונחים ביסוד ההפרעה אינם מובנים היטב. למרות מחקרים מקיפים, זיהוי הגורם של ASD, גילוי ליבת הפגיעה, ובידוד המנגנונים היסודיים, קשים להבנה. למרות שהוצע כי הפרעות בקוגניציה חברתית, בעיבוד חושני-מוטורי, ובמוטיבציה חברתית, האתיולוגיה המדויקת של ASD עדיין לא ידועה. חלק מהבעיה יכול להיות בגלל הטרוגניות ניכרת של ASD.גורם חשוב נוסף יכול להיות הסתמכות על גישות מתודולוגיות שאינן מתאימות במיוחד להבנת אינטראקציות חברתיות מורכבות ודינמיות שמתגלות עם הזמן. מתודולוגיות שחוקרות את "התהליך" כאינטראקציות חברתיות מתפתחות,יש בהן הבטחה רבה לספק אמצעים ומדידות עם רזולוציה מוגברת,כדי לזהות טוב יותר את המאפיינים הבסיסיים של ביצועים חברתיים במצבים נטורליסטיים, ולבודד מנגנונים בסיסיים שעלולים להשתבש ב-ASD.
תגובה לגירויים חברתיים זה תהליך דינמי התלוי במשימות ומטלות למצבים שיכולים להשתנות מרגע לרגע. אינטראקציה עם אובייקטים חברתיים דורשת תשומת לב מוגברת, כדי להיות מסוגל לרשום ולעבד את המידע הרלוונטי וכדי להנחות לפעולה, כי אובייקטים חברתיים משתנים בצורה מורכבת יותר ובלתי צפויה, מאשר אובייקטים לא חברתיים. טבע הדינמיקה של אינטראקציות חברתיות דורש מתודולוגיות מחקר עם רזולוצית זמן מספקת כדי לתפוס ולהבין ממדים עדינים של תשומת לב והתנהגות כפי שהם מתפתחים לאורך זמן. גישת דינמיקה של הקוארדינציה- מספקת גישה אחת כזו שמצריכה רישום מתמשך של מדידות התנהגות בזמן שהן מתפתחות, תוך שימוש בטכניקות ניתוח בסדרות זמן כדי לנתח את הדפוסים, המבנה והחוזק של רכיבי המערכת כפי שהם משתנים עם הזמן.
מתודולוגיה זו מצאה כי ילדים ומתבגרים עם ASD מציגים רמות נמוכות יותר של סנכרון בין-אישי. מחקר כזה עשוי להיות המפתח להבנת התהליכים הבסיסיים המונחים ביסוד הבעיות החברתיות ב-ASD,משום שתפקוד לקוי מוקדם בסנכרון חברתי עלול להוביל לקשיים בבניית קשרים חברתיים ורגשיים עם מטפלים, קשיים בלימוד שפה, בהבנה, בהיענות לרמזים חברתיים, ובפיתוח תשומת לב משותפת. גישה כזו בתהליך סדרת זמן מהווה יתרון כי זה אובייקטיבי, וניתן ליישם אותה בכול גיל מינקות ועד לבגרות, ויכולה לשמש כמדדים התנהגותיים וביולוגיים. 
מעקב אחר עיניים הוא תהליך מתודולוגי חשוב נוסף. במהלך ההתנהגות היומיומית, תנועות עיניים מקבצות מידע כדי להנחות התנהגות, וניתוח זמן אבולוציה של תנועות העין מספק מדידה לתשומת לב חזותית.
מחקר של Wang et al (כתב העת JAACAP מינואר 2018) העריכו את תשומת הלב הסלקטיבית בגיל הגן עם ASD כדי לבחון ערכי הלמידה לטווח קצר של אובייקטים חברתיים באמצעות מתודולוגיה של מעקב העין. כדי לתקשר באופן יעיל עם העולם ועם אנשים אחרים, הילד צריך ללמוד אילו אובייקטים בעלי ערך גבוה במצב נתון. כמה אובייקטים צריך ללמוד מהר, בהתאם למצבים לטווח קצר או בהתאם לדרישות המשימה, עם הערך של אובייקטים המשתנים לעתים קרובות באופן דינמי כמו פעולות הדדיות (אינטראקציות) המתפתחות. ערכי אובייקטים אחרים נלמדים על פני תקופה ארוכה יותר שמתמידים ומכלילים להגדרות או למצבים שונים. על פי תורת המוטיבציה החברתית, המעגלים במוח שלנו התפתחו בצורה כזו שהיא משפיעה על בני אדם כלפי אובייקטים חברתיים בעלי ערך סוציאלי גבוה. תיאוריה זו מציעה כי הבעיות החברתיות המופיעות ב-ASD ניתנות להבנה טובה יותר כתוצאה משיבושים בתהליכי מוטיבציה סוציאלית, שיש להם השלכות מרחיקות לכת על ההתנהגות החברתית.

Wang et al מצאו כי ילדים בגיל הגן ללא ASD הראו למידה משופרת של ערך חברתי, בעוד שלילדים עם ASD יש ביצועים דומים עבור ערכי למידה חברתית ולא-חברתית. במילים אחרות, הילדים עם ASD לא הראו השפעה לערכי למידה במצב סוציאלי, ולא השפעה ללמידה ערכית במצב הלא-סוציאלי. הם מצאו גם קשר בין ערכי למידה של מטלות חברתיות ולא-חברתיות לילדים עם ASD, אך לא עבור ילדים ללא ASD. הדגשים של התרומות בעלות ערך של וואנג et al לספרות ASD, שהם השתמשו במתודולוגיה חדשנית, משמעותית לבדיקת ערכי למידה, ובחנוו את התהליך של האופן שבו למידה מעמיקה מתרחשת אצל ילדים עם או בלי ASD.
החידושים המתודולוגיים במחקרו של וונג  רוב המחקרים על ערכי למידה השתמשו בהסתברויות למידה לבדיקה אם ערכי למידה של אובייקטים לא חברתיים, משתנים בהתאם לפרס (תגמול) אם הוא חברתי או לא חברתי. הסתברותיות למידה תלויה בלמידה מהמשוב. על פני סדרה של ניסויים, המשתתפים מוצגים בדרך כלל לזוג גירויים ומתבקשים לבחור מה נכון, ובחירה שלהם מלווה בפרס או עונש. לעומת זאת Wang et al השתמשו בשינוי חדש לבדיקת ערך למידה, ובחנו זאת בקופים, אך לא בילדים. כמה תכונות של מתודולוגיה זו ראויים לציון: ראשית, מעקב העין שימש כמדד לערכי למידה. דבר זה חשוב משום שהתגובה הטבעית המשתמעת אינה מוגבלת לבדיקת ערכי הלמידה רק של אנשים מילוליים בעלי תפקוד גבוה. בנוסף, מעקב העין מספק מדד אובייקטיבי של ביצועים שניתן להשתמש בהם בכול גיל מתינוקות  ועד בוגרים, על פני מגוון רחב של חומרת הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD). יתר על כן, מעקב העין הוא הליך מדידה דינמי המעריך התנהגות כפי שהיא מתפתחת בזמן אמת, במקום למדוד תגובות בדידה. שנית, במקום התצוגות הסטטיות המשמשות לעתים קרובות במשימות של ערכי למידה, Wang et al השתמשו בגירוי דינמי שמציג תמונות נעות ותגמול מותנה. אינטראקציות טבעיות עם אנשים וחפצים הם אירועים שתלויים בזמן ובמקום. תצוגות דינמיות מספקות קרקע בדיקה רלוונטית יותר מבחינה אקולוגית להבנת הלמידה הערכית המורכבת המתרחשת בחיי היום יום. נוסף לכך, למרות שבמחקרים קודמים השתמשו בתגמולים חברתיים או לא-חברתיים לבדיקת ערכי למידה לגירויים לא-חברתיים, ערך למידה עבור גירויים חברתיים או לא-חברתיים בשילוב עם תגמולים לא חברתיים או חברתיים דינמיים (פרקטלים מתפתחים או פרצופים מחייכים).
הבנת תהליך הלמידה  מחקרים מצאו כי לילדים עם ASD יש שיבושים סלקטיביים מדאיגים לגירויים חברתיים, במיוחד פרצופים, ויש חוזקה לילדים עם ASD להעדפת אובייקטים על פנים. עם זאת, ראיות המחקר לא בהכרח מראות תשומת לב מוגברת לאובייקטים. בנוסף, מחקרים מועטים מאוד חקרו את הקשר בין ערך למידה חברתית ולא-חברתית ב- ASD. לא הרבה עבודות חקרו את התהליך של איך לאובייקטים יש ערך עבור אלה עם ASD, והמנגנונים ביסוד תהליך זה, והאם התהליך הוא זהה אצל ילדים ללא ASD. המחקר של Wang et al, ממלא את הפער ומספק ראיות לכך שילדי הגן עם ASD אינם מראים ראיות ללמידה ערכית משופרת עבור פרצופים, כמו ילדים ללא ASD, והם אינם מראים למידה משופרת של ערכים של אובייקטים לא חברתיים כצפוי בדרך כלל. זה ראוי להדגיש כי זה מצביע על כך שבילדים עם ASD אין היעדר השפעה תפיסתית לעיבוד פנים, אלא במקום זאת, הבעיה הבסיסית היא זו עם תשומת הלב.
הקשר של ערכי למידה בין מטלות סוציאליות ולא-סוציאליות בילדים עם ASD אך לא בילדים ללא ASD, מספק כמה תובנות לגבי המנגנונים הבסיסיים בערכי למידה. ואנג וחבריו מספקים ראיות כדי להציע כי בהתפתחות אופיינית, מערכת מעגלי המוח עבור ערך למידה של אובייקטים חברתיים, שונה מהמעגלים עבור ערכי למידה של אובייקטים לא-חברתיים. ערך למידה חברתי יכול לערב את מערכות התגמול ומעגל חברתי. ב ASD, נראה כי מעגל זהה משמש לערך למידה של אובייקטים חברתיים ולא-חברתיים. הסיוע לקידום של ערכי למידה באמצעות מעגלים חברתיים עשויה שלא להתרחש או שלא תהיה שלמה ב-ASD. אין ספק, כי יש צורך זהיר בפרשנות התוצאות, כי הממצאים הם יחסיים וזה המחקר ראשון שדיווח על ירידה בערכי למידה לפרצופים (פנים) בילדים עם ASD. עם זאת, ממצאי מחקר אלה מרגשים ומדגישים את הצורך במחקרים נוספים באמצעות מדדים התנהגותיים וביולוגיים כדי לבודד את ההפרעה המדויקת ב-ASD וקביעת המנגנונים הבסיסיים.
רלוונטיות קלינית וכיוונים למחקר עתידי  היעדר שינויים בערכי למידה הקשורים לגיל לאורך טווח רחב של גילאים (תינוקות עד בוגרים) כפי שדווח ע"י Wang et al הוא חשוב במיוחד לרופאים. ממצא זה מצביע על כך ששיבושים במעגלי המוח התומכים בערכי למידה חברתית מתרחשים בשלב מוקדם של ההתפתחות. לכן, מדידה אובייקטיבית של מעקב אחר ערכי למידה חברתית יכולה להיות סמן מוקדם (ביו-מרקר) לאוטיזם. בנוסף, לאור עקביות תיאורית המוטיבציה של אוטיזם, העדר השפעה ערכית לפנים (פרצוף) בשלב מוקדם מאוד של ההתפתחות יכולה להיות הסיבה הבסיסית לבעיות קוגניטיביות חברתיות המופיעות בילדים עם ASD,ולא בהפרעות בסיסיות בעיבוד קוגניטיבי חברתי עצמו.
מחקר נוסף עם מספר דגימות גדול שיגלה זאת גם, יאפשר טיפולים ממוקדים לתשומת לב כדי לשפר ערכי גירויים חברתיים ע"י הפעלת מעגל חברתי שיכול לספק פריצות דרך בטיפול בכמה מאפיינים עמידים של ASD. אין ספק שיש צורך במחקרים נוספים כדי להעריך מה יהיו התערבויות כאלה.
מחקר נוסף נדרש כדי להפריד בין תרומות של תשומת הלב הסלקטיבית לשם תפקוד המבצע, משום שהמשימה בה השתמשו Wang et al הסתמכה על שניהם. השוואת הביצועים של ילדים עם הפרעת קשב היפראקטיביות ו-ASD או ניתוח הפרעת קשב והיפראקטיביות כמשתנה,עשויים להוות דרכים לטיפול בבעיה זו. בנוסף, המחקר הנוכחי התמקד בלמידה בעלת ערך לטווח קצר, אך יש צורך להרחיב אותו גם ללמידה ערכית לטווח ארוך. יתר על כן, מתודולוגיות של סדרות זמן כדי להעריך את הדפוסים והמבנה של תנועות עיניים כפי שהן מתגלות לאורך זמן במהלך משימות לערכי למידה, יכולות לספק תובנות להבנת מרכיבי תשומת הלב החזותית שיש לשנותם ב-ASD.
לקביעה לאיזה אובייקטים יש לתת עדיפות בתוך הקשר נתון, יש השלכות חשובות למיומנות חברתית. היכולת להקצות במהירות ובדייקנות את תשומת הלב בזמן אמת כדי לחלץ את המידע הרלוונטי, על מנת להחליט איזה אובייקטים סוציאליים ולא-סוציאליים נכונים לאדם הנו קריטי כדי להנחותו לפעולה. שיבושים בעיבוד בסיסי זה ב-ASD עלולים להיות בעלי השלכות מרחיקות לכת להתפתחות אינטראקציות חברתיות ותקשורתיות.
לסיכום, מתודולוגיות מחקר כאלה למעקב אחר תנועות העין, וניתוח בסדרות זמן שהן מדויקות מספיק כדי ללכוד את הממדים הדקים של תשומת לב ויזואלית חזותית, הינן בעלות הבטחה רבה להבנת האתיולוגיה של ASD ופיתוח טיפולים חדשים כדי להצעיד את תחום הפרעה בספקטרום האוטיזם קדימה.

האם יש קשר בין אוטיזם להפרעה מגדרית

"חרדה מגדרית" והפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) – האם הקשר אמיתי?
Gender Dysphoria” and Autism Spectrum Disorder: Is the Link Real? Jack L. Turban JAACAP, JAN. 2018

"נושא זהות מגדרית בקרב ילדים ובני נוער זכה בעשור אחרון לתשומת לב רבה בחברה המערבית, החל בתקשורת, וטלוויזיה פופולרית ואג'נדות חקיקה. במקביל, היו יותר הפניות למרפאות מגדר לילדים, גידול במספר מרפאות מגדר לילדים, וכן עלייה במחקרים קשורים לזהות מגדרית בילדים. לאחרונה, תשומת הלב הולכת וגדלה לקשרים משוערים בין "חרדה מגדרית" (GD) לבין הפרעת הספקטרום האוטיזם (ASD). מושג זה הפך פופולארי במיוחד במסגרת התקשורת. אנשים מסוימים הרחיקו לכת עד כדי כך שטענו כי הזהות הטרנסג'נדרית היא תוצאה של פסיכופתולוגיה בסיסית, כאשר ASD זו דוגמה אחת. מסקנות אלה אינן נתמכות ע"י מחקר קיים, ולא ע"י רופאים קליניים  בפסיכיאטריה של ילדים ובני נוער, יחד עם זאת צריך להיות מודעים לספרות בנושא זה ומגבלותיו.
תומכי הקשר בין ASD לחרדה מגדרית הראו מחקרים המצביעים על שונות מגדרית בין 5% ל-7% מבני הנוער עם ASD בהשוואה לכ-1% בכלל האוכלוסייה.
עם זאת, מחקרים אלה השתמשו בהגדרה של "שונות מגדרית" שאינה מציינת זהות של חרדה מגדרית (GD) או זהות טרנסג'נדרית. לעומת זאת, יש הטוענים כי ASD מיוצג יתר על המידה באלה  עם GD למרות שמחקרים אלה השתמשו בסקלות סימפטומים שאינן בהכרח ספציפיות ל-ASD. זה הוביל למספר תאוריות הקושרות בין שתי התופעות, למרות שאף אחת מהן אינה נתמכת בראיות קונקרטיות. 
לשתי קבוצות המחקר יש מגבלות משמעותיות.
קבוצת מחקרים ראשונה בחנה את השכיחות של שונות מגדרית בקרב בני נוער עם ASD. שלושה מחקרים כאלה פורסמו, אולם באף אחד מהם לא בחנו את הזהות המגדרית בבני הנוער. במקום זאת, שלושה המחקרים השתמשו בפריט אחד מתוך רשימת פעולות ההתנהגות של הילד (CBCL-Child Behavior Checklist) כדי לבחון השונות המגדרית של הילד. פריט 110 ב CBL שואל אם ילד "רוצה להיות המין השני",ואת הפריט ניקדו בסולם Likert עם אפשרויות "לעולם לא", "לפעמים", ו"לעתים קרובות". מחקרים אלה הגדירו קבוצת שינוי מין כמורכב של מי שהוגדר כמו "לפעמים" או ,לעתים קרובות". על אף שאנשים נוירוטיפיקליים עם הפרעת זהות מגדרית (GID כיום GD) נמצאו בסיכון גבוה יותר לאשר פריטים אלו מאשר אלה ללא אבחונים אלה,מדד שאינו ספציפי לאבחנות אלו. זה יהיה לא נכון להציג אנשים אלה טרנסג'נדרים או מתנסים בהפרעה מגדרית (GD), כי בשאלה אין שום ניסיון להעריך את ליבת הזיהוי המגדרי. רבים מאלה יכולים למעשה להיות סיזגאנדריים, עם תשוקות ארעיות בלבד להיות המין השני, אולי בגלל שאיפות לא טיפוסיות מבחינה מינית (ילד שנהנה מבלט, למשל, עשוי "לרצות לפעמים להיות ילדה" באופן מופשט שאינו קשור לזהות מגדרית בסיסית). נושא זה הוא בעייתי במיוחד עבור בני נוער עם ASD אשר נוטים לחשיבה נוקשה. זכר בגיל ההתבגרות עם ASD שנהנה לסרוג, למשל, עשוי לסמן פעילות זו כ"נשית" ולדווח על כך שהוא "לפעמים" רוצה להיות המין השני, כי לפעמים הוא רוצה לסרוג. מתבגר זה יכול להזדהות היטב כזכר ואין לו שום רצון למעבר חברתי, התערבויות הורמונליות, או התערבויות אחרות הקשורות לעתים קרובות עם זהות טרנסג'נדרית. לכן קוראים לחוקרים עתידיים לערוך ראיונות מקיפים עם בני נוער המסוננים בחיוב לפי סולם פעולות ההתנהגות של הילד (CBCL), כדי להבין טוב יותר את טיב האינטרסים שלהם בין המינים. כדי לעמוד בקריטריונים של ה-DSM5 עבור GD, יש ליצור אי-התאמה בין המינים של הילד שנקבע בזמן לידה לבין הזהות המגדרית של האדם, בנוסף למצוקה קלינית משמעותית או לליקוי.
בשלב זה, מחקרים אלה אינם מוכיחים ייצוג יתר של GD בקרב מתבגרים עם ASD

קבוצת מחקרים שנייה של מחקרים נוקטת גישה הפוכה על ידי בחינת שעורי תסמינים של ASD בקרב בני נוער המופנים למרפאות הזהות המגדרית. מספר דיווחים על מקרים הראו כי בני נוער עם ASD אכן יכולים לחוות דאגות הקשורות למין, העלולות לדרוש טיפול מגדרי. מחקרים שנעשו לאחר מכן ניסו ליצור ייצוג יתר של ASD בקרב בני נוער עם GD תוך הסתמכות על שימוש בכלי ASD (כגון סולם היענות חברתית באוטיזם) כדי לחקור התרחשות זו. ממצאים אלו סייעו בקביעה כי בני נוער ומבוגרים עם GD עלולים לחוות ליקויים חברתיים, אך הם אינם קובעים כי לחולים אלו יש אוטיזם ASD. יותר ויותר מבינים שמכשירי סריקה כאלה יכולים להיות לא ספציפיים ל-ASD, כאשר בני נוער הסובלים מבעיות רגשיות או התנהגותיות אחרות, עם סמנים גבוהים יותר בהעדר ASD. ציונים גבוהים יותר צפויים אצל בני נוער עם GD, כי אוכלוסייה זו ידועה עם שיעור גבוה של הפנמת פסיכופתולוגיה. ASD אמיתי הוא הפרעה ביולוגית המבוססת על פגיעה מוחית, המתרחשת בתקופות המוקדמות ביותר של התפתחות, עם גורמי סיכון גנטיים מבוססים, פרדיגמות טיפול אמפיריות,וממצאים קוגניטיביים-נוירו-ביולוגיים.לעומת זאת, ליקויים חברתיים עשויים להיות תוצאה של מספר תהליכים מגוונים. כאשר הליקויים החברתיים האלה הם תוצאה של תהליכים הפיכים או ניתנים לשינוי (כגון יחסים גרועים של עמיתים, סטיגמה סביבתית או חסך רגשי), תסמינים אלו יכולים להיעלם עם הזמן, כפי שמודגם בבירור במחקרים על בני נוער המקופחים מבחינה רגשית. זה מדגיש את החשיבות של גישות אבחון ל-ASD שראוי שיסתמך על מידע אורכי ממספר רב של מודיעים,הערכה התפתחותית חזקה, ושיקול של גורמים הפיכים שיכולים לתרום לדפוסי התנהגות. בנוסף, מודגש כי פרוגנוזה של בני נוער רבים עם גירעונות חברתיים יכולה להיות מבטיחה, משום שאין להם כל קשיים חברתיים קוגניטיביים.
יש לציין כי מחקר אחד בחן את הקשר בין אבחון ע"י DSM-IV ל-GID ול-ASD במדגם קליני של ילדים ומתבגרים, תוך שימוש בראיון אבחוני מקיף יותר להפרעות חברתיות ותקשורת (DISCO), ראיון מבוקר של 2-4 שעות. מחקר זה זיהה ילד אחד (מתוך 52 עם GID) אשר עמד בקריטריונים גם ל-ASD על פי DISCO. מבין 77 המתבגרים עם 6.5%GID עמדו בקריטריונים ל-ASD בהתאם ל- DISCO שאר בני הנוער שהוגדרו בחיוב ל-ASD עברו אבחנה של GID שלא צוין אחרת,ולכן לא ניתן לזהותם כמזהים טרנסג'נדרים.
בדרך כלל, טעות מסוג אחד משנית למדגם קטן, ASD יש סיכוי גבוה יותר לחפש טיפול העדפה מגדרית. יתר על כן, ראוי לציין כי שיעור ASD לילדים במדגם היה בהתאם לנורמות באוכלוסייה. מאחר ש-ASD נחשבת, ככלל, נוכחת מתקופות ההתפתחות המוקדמות ביותר, ההשערה ש- ASD מייצגת יתר על המידה בקרב אלו עם GID צפויה לחזות שיעורים גבוהים יותר בקרב ילדים ובני נוער.
מאחר שלא הייתה קבוצת ביקורת של GID, ישנם מספר הסברים חלופיים שאינם כרוכים ביחסים אתיולוגיים בין GID לבין ASD, כולל שיעורים גבוהים יותר של ASD באוכלוסיות קליניות. ההשערה כי גירעונות חברתיים בקרב מתבגרים עשויה להיות קשורה לאתגרים פסיכו- סוציאליים שאינם קשורים ל-GID, עולה בקנה אחד עם ממצאים אלה, במיוחד משום שהסיכון לדיכאון גדל באופן משמעותי ככל שהצעירים הטרנסג'נדרים מתקדמים מהילדות ועד לגיל ההתבגרות.

המחקר הנוכחי לא קבע ייצוג יתר של GD בקרב אלו עם ASD או הפוך. מחקרים קיימים סיפקו צעד ראשון חשוב להדגיש כי בני נוער עם ASD יכולים לחוות מגוון של חוויות קשורות מגדר עם GD; עם זאת, יש צורך במחקר נוסף כדי להבין אם יש קשר אמיתי בין שתי תופעות אלו. אנו מציינים כי בין אם קיים ייצוג יתר, במקרה, תהיה קבוצה של אנשים עם ASD ו GD אמיתי או זהות טרנסג'נדרית. בהתאם לקווים המנחים הקליניים, יש להתייחס אל צעירים אלה כאל התערבויות דומות של מגדר כמו אנשים נוירוטיפיקליים. בנוסף, מניחים כי בני הנוער עם הזדהות בין-מגדרית, בשל שכיחות גבוהה של לחץ, מיעוט, יחסי עמיתים גרועים ואי-קבלה משפחתית, עשויים להניב ציון גבוה יותר במדדי פגיעה חברתית בשל גורמים סביבתיים הקשורים לעניין החברתי. זה יכול לייצג מצב הפיך, כי לחולים אלה אין את הגירעונות הקוגניטיביים החברתיים המהותיים אשר בבסיס ASD. בנוסף, כל המחקרים בתחום היו אסוציאטיביים. לא היו נתונים המרמזים על כך ש-GD נובע מ- ASD עצמו. עם זאת, המחקר בתחום זה עד היום יצר עניין רב בהבנת חוויות המגדר של בני נוער עם ASD והוא יכול לספק את הדחף לנהל את המחקרים הדרושים כדי להבין באמת את הנרטיבים המגדריים של נוער עם ASD וכיצד הם יכולים להיות נתמכים בצורה הטובה ביותר."

כיצד ציוצים בטוויטר יכולים לחשוף אנשים עם ADHD?

ציוצים בטוויטר מגלים הרבה כיצד החיים של חולי ADHD נראים

אנשים עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) נוטים לצייץ בטוויטר באמצעות מילים כמו "שונא" או "מאוכזב", הודעות קשורות לחוסר מיקוד, חוסר ברגולציה עצמית, אי הכוונה וכישלון, וביטויים של תשישות נפשית, פיזית ורגשית.  זה מביא להבנה טובה יותר של הפרעת קשב וריכוז שיכולה לעזור לרופאים לטפל ביעילות רבה יותר בחולי ADHD. ויסייע לענות על השאלה מה יכול טוויטר לחשוף על אנשים עם הפרעת קשב – ADHD.
זאת על פי מחקר שפורסם לאחרונה ב- Journal of Attention Disorders (נובמבר 2017) ע"י אוניברסיטת פנסילבניה ארה"ב בראשות החוקר Sharath Chandrag Guntuku . 

ציוצים בטוויטר מראים הרבה כיצד החיים של חולי ADHD נראים. נתוני טוויטר עשויים לספק רמזים כדי לסייע בטיפולים יעילים יותר. במדיה חברתית, בה אדם מפרסם את מצבו הנפשי באופן חופשי ואז מקבלים תובנות רבות מה אנשים אלה עוברים,שנדיר נתקלים בהם במרפאה. בפגישות קצרות של 30 או 60 דקות עם מטופלים, רופאים אינם יכולים לקבל כל הביטויים של מצבי ADHD, לעומת זאת במדיה חברתית מקבלים את הספקטרום המלא.
החוקרים פנו ל Twitter כדי לנסות להבין כיצד אנשים עם ADHD מקדישים זמנם לדבר על הכול. הם אספו 1.3 מיליון ציוצים זמינים לציבור שפורסמו ע"י 1,400 שדיווחו על אבחנה עצמית של ADHD, בהשוואה לקבוצת בקרה מקבילה שתאמה הקבוצה המקורית בגיל, מין ומשך פעילות חברתית הכוללת במדיה. לאחר מכן הריצו מודלים הבוחנים גורמים כמו אישיות, ותדירות פרסום.
חלק מהממצאים עולים בקנה אחד עם מה שכבר ידוע בספרות על ADHD, כמו, בציוצים במדיה חברתית בקבוצת הניסוי דיברו לעתים קרובות על שימוש במריחואנה למטרות רפואיות, שזה משהו שרואים גם בקליניקה בשיחות עם חולי ADHD. החוקרים מצאו גם כי אנשים עם ADHD נטו לכתוב הודעות הקשורות עם חוסר במיקוד, חוסר ברגולציה עצמית, אי הכוונה וכישלון, כמו גם ביטויים של תשישות נפשית, פיזית ורגשית. לעתים קרובות הם השתמשו במלים כמו "שנאה", "אכזבה", "זעקה" ו"עצבות "בתדירות גבוהה יותר מקבוצת הביקורת ולעתים קרובות מתפרסמת בשעות היום שבהן רוב האנשים ישנים, מחצות עד 6 בבוקר. אנשים עם ADHD חווים יותר תנודתיות במצב רוח ושליליות יותר, ונוטים להיות עם בעיות בויסות עצמי. זה יכול להסביר באופן חלקי מדוע הם נהנים לכתוב משוב מהיר במדיה חברתית. ציוץ מתוזמן היטב או מסקרן יכול להניב תגובה חיובית בתוך דקות, דבר המניע את המשך השימוש המקוון לפורקן.
באמצעות מידע שנאסף ממחקר זה ואחרים, החוקרים מתכננים לבנות אפליקציות ספציפיות המציעות תובנה למספר מצבים, כולל ADHD, מתח, חרדה, דיכאון והתמכרות לאופיואידים. הם שואפים לגרום להבנת היבטים של אנשים, את האישיות שלהם או עד כמה קשה ADHD שלהם, כמו גם מה מעורר סימפטומים מסוימים. האפליקציות (היישומים) יכללו גם מיני התערבויות. המלצה למי שמתקשה לישון היא לכבות את הטלפון שעה לפני השינה. אם חרדה או מתח הוא הגורם העיקרי, היישום עשוי להציע תרגיל קל כמו לקיחת נשימה עמוקה, ולאחר מכן לספור עד 10 ובחזרה לאפס.
אלה שנוטים לבעיות ומצבים רפואיים, מעשים ודברים מסוימים יכולים לאפיין אותם, והרעיון, לעזור להם לחזור למסלול. 
להבנה טובה יותר של ADHD יש פוטנציאל לעזור לרופאים לטפל בחולים אלו בהצלחה רבה יותר, אבל למידע זה גם יש גם צד שלילי: זה יכול לחשוף היבטים של אישיותו של אדם שלא במתכוון, פשוט על ידי ניתוח דבריו שפורסמו בטוויטר. 
החוקרים מודעים למגבלת המחקר, שחלוקת 50-50 של משתתפי המחקר לאלה עם ADHD ולאלה שאינם עם ADHD אינו האמת בחיים; כ-8% מהמבוגרים בארה"ב סובלים מהפרעה, על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש, ואנשים שהשתתפו במחקר זה דיווחו על אבחנה של ADHD, ולא תמיד קביעה כזו, באה על סמך אינטראקציה עם רופא או רשומה רפואית.
למרות מגבלות אלה, החוקרים טוענים שלמחקר יש פוטנציאל חזק לסייע לרופאים להבין ביטויים שונים של ADHD, וניתן להשתמש בו ככלי משוב משלים כדי לתת לחולי ADHD תובנות אישיות.
הערותיי: 
או קיי, דברים ברורים וניכרים היטב בניסיון עבודה הקלינית, גם ללא מחקרים כאלה המוכיחים זאת. התנהלויות והתנהגויות שונות ואף הקלות ביותר שביניהן חושפות לעיניים מנוסות את קיומה של הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). גם תמונת פנים וביחוד מראה העיניים חושף בפני לא רק הפרעת קשב אלא גם חרדה ודיכאון וגם מאפיינים של אמינות אינטליציה ויצירתיות מחד, וערמומיות שקר רמאות והתמכרויות לחומרים ממכרים, מאידך. להערכתי, הדרך סלולה לסטרט-אפ בתחום זה.
נ.ב. אכן לאחרונה נחשפנו לאנשים "ידוענים" מהארץ ומהעולם הנוהגים לצייץ לעיתים תכופות בטוויטר ומגלים בפנינו (גם בהתנהלותם ללא ציוצים) את מאפייניהם עם הפרעות נפשיות כמו ADHD חמור מלווה בהפרעות נפשיות נלוות, וקרוב לוודאי זקוקים לטיפול רפואי, שכנראה אינם מקבלים.

ראיות לבסיס גנטי משותף בין ADHD והישגים לימודיים

חפיפה פוליגנית (גנים רבים) בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) להישגים לימודיים
Novel Loci Associated With ADHD Are Revealed by Leveraging Polygenic Overlap With Educational Attainment, Alexey A. Shadrin Journal of the AACAP

מחקר חדש שעתיד להתפרסם בקרוב בכתב עת של אקדמיה אמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר (JAACAP) חקר על הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) שהיא מצב פסיכיאטרי שכיח מאוד, והקשר בין ADHD לבין הישגים לימודיים (EA). מטרת המחקר הייתה לשפר גילוי ווריאנטים גנטיים הקשורים ל-ADHD ולחקור חפיפה גנטית בין פנוטיפים אלו. ואכן במחקר זוהו ראיות בסיס גנטי משותף בין ADHD והישגים בחינוך ואקדמיה. ממצאים מחקר אלה יכולים לסייע בהבנת מבנה הסיכון הגנטי של ADHD וקשריה להישגים בהשכלה.
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב נוירו-התפתחותי שכיח, נגרם ע"י יחסי גומלין בין גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים. שכיחותה נאמדת ב-5% בקרב ילדים בגיל בי"ס ו-2.5% במבוגרים. תורשתיות ADHD היא מהדיווחים הגבוהים ביותר בהפרעות פסיכיאטריות במחקרים אפידמיולוגיים, הנאמדים ב-0.70 ל-0.80. עם זאת, קשה לזהות ווריאנטים של הסיכון הגנטי, שמייחסים התורשתיות הגבוהה של ADHD, מה שגורם להערכה נמוכה יחסית של נוקלאוטיד יחיד (SNP), העומד כיום על 0.28.
זה יכול להיות מוסבר בחלקו ע"י מבנה פנוטיפי מורכב של ADHD עם מאפיינים קליניים הטרוגניים, מהלך התפתחות ADHD ותוצאותיה, שיעור גבוה של סימפטומים והפרעות נלוות. ומבנה גנטי של אטיולוגיה פוליגנית (רב גנטית) גדולה, עם וריאנטים שכיחים ונדירים שתורמים להשפעות קטנות. יש צורך במדגם גדול מאד לגילוי ופענוח אמין של השפעות אלה. דגימות קטנות יחסית במחקרים גנטיים הקיימים על ADHD, בהשוואה לאלו הזמינים להפרעות פסיכיאטריות אחרות, מציגות אתגר נוסף. עד כה, מחקרים על קשר רחב של הגנום (GWAS) לא הצליחו לזהות קשר משמעותי בין גנום ל-ADHD
מאחר שדווח כי ילדים עם ADHD הנם בסיכון גבוה: לכישלון אקדמי, לנשירה מבתי ספר, לחזרה על כיתה (נשאר כיתה), וללמוד בחינוך מיוחד, סביר להניח שהשכיחות של מקרי ADHD גבוהה בקרב אנשים עם הישג לימודי נמוך יותר בהשוואה לשכיחות ADHD בקרב אנשים עם הישגים לימודיים גבוהים יותר. יתר על כן, ידוע כי ל-ADHD יש דפוס מורכב של מחלות נלוות, כמו דיסלקציה, ODD ועוד, שרבים מהם קשורים גם עם הישג לימודי נמוך. חפיפה פוטנציאלית זו של פנוטיפים מונעת לתרגם את המתאם הגנטי לפליאוטרופיה (יכולת אלל מבודד ליצור יותר מתוצאה אחת מאובחנת) ממשית, המוגדר כווריאנט גן זהה שמשפיע על מחלות או מאפיינים עצמאיים. יתר על כן, זה מאתגר להעריך גודלם של אפקטים קטנים כדי לשער על מנגנונים מולקולריים מאחורי  אפקטיביות ווריאנטים , בעת בחינת פנוטיפים כאלה חופפים פוטנציאלית. בעיה כללית נוספת היא כי ההשפעות של הווריאנטים הקשורים הן קטנות, והתפקוד הפונקציונלי שלהם לא נחקר ישירות. הקשר בין לוקוסים (מיקומים) גנטיים משויכים המכילים מספר גנים, מקשה ליצור חץ של סיבתיות כאשר חוקרים על הקשר בין התכונות. לכן, השאלה האם ADHD מאובחנת בגלל בעיות חינוכיות לימודיות הנראות, או שמא בגלל ADHD שהוא הגורם לבעיות לימודים שלאחר מכן, או שיש גורם שכיח נוסף – זה דורש חשיפה וגילוי נוסף.
לסיכום, זוהו 5 מיקומים (לוקוסים) הקשורים ל ADHD שסיפקו ראיות לבסיס גנטי משותף בין ADHD להישגים בהשכלה, שהעיד על 3 מיקומים גנטיים בחפיפה זו. ארבעה מתוך 5 לוקוסים מזוהים, הראו השפעות עקביות במערך הנתונים העצמאי של סימפטומים של ADHD, ובמתאם הפוך להישגים לימודיים, בהתאם למחקרים אפידמיולוגיים וגנטיים קודמים. הממצאים מספקים תובנות חדשות על הקשר בין ADHD והישגים אקדמיים, דבר המצביע על מנגנונים גנטיים משותפים. בנימה זהירה, גרסאות הסיכון שזוהו אינן אינפורמטיביות מבחינה קלינית בשל גודלם הקטן. מחקר נוסף נדרש כדי להבהיר את ההשפעות הביולוגיות של וריאנטים גנטיים מזוהים וכיצד הם עשויים להשפיע על הישגים אקדמיים ועל פתוגנזה של ADHD.
הערותיי : כתבתי רבות על גנטיקה המשפחתית בהפרעות קשב יחד עם הפרעות נפשיות אחרות, המצויות במשפחות כמצבור גנים חופפים להפרעות נפשיות שונות, הבאות לידי ביטוי לדוגמא במשפחה אצל ילד עם הפרעות קשב, ילד אחר עם אוטיזם, ילד עם OCD, ילד אחר ללא הפרעה ספציפית, והורה עם חרדה ו/או דיכאון. מחקרים רבים טרם פצחו זאת בגלל הפולי-גנטיקה (ריבוי הגנים) המשפיעים, והטרוגניות ההפרעות הנפשיות מחד, וחפיפה בין גנים רבים בהפרעות נפשיות שונות. לכן, לי מחקרים כאלה הם עדיין קצה חוט שלא מוסיפים הרבה לפענוח הגנטיקה של ההפרעות הנפשיות.

הפרעה אובססיבית-כפייתית המופיעה בגיל צעיר קשורה לירידה מתמשכת בהשגת השכלה, הנמשכת מבי"ס יסודי עד ללימודים אקדמיים

קשר בין הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) עם אינדיקטורים אובייקטיביים להישגים בהשכלה

Evaluating the association of OCD with objective Indicators of Educational Attainment a Nationwide Register-Based Sibling Control Study,Pérez-Vigil JAMA Psychiatry,Nov 17

מחקר המבוסס על 2,115,554 אנשים, מתוכם 15,120 אובחנו עם הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD), ומצאו כי אנשים עם OCD היו בסיכון גבוה יותר להיכשל בכול הקורסים בבית ספר חובה (יסודי ותיכון), ועם פחות סיכוי להשיג רמת חינוך לתואר ראשון ותואר שני. הקשר היה הגדול ביותר כאשר OCD אובחנה לראשונה לפני גיל 18 שנים.
המשמעות של הפרעה אובססיבית-כפייתית, במיוחד כאשר מתחילה בגיל מוקדם, לקשר מתמשך ועמוק של ירידה בהישגים בכל הרמות החינוכיות. החשיבות המכרעת למיטב הידיעה, שעד כה הקשר של הפרעה אובססיבית-כפייתית (OCD) וביצועים אקדמיים לא נמדד באופן אובייקטיבי. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין OCD לבין תוצאות חינוכיות נמדדות באופן אובייקטיבי בקרב קבוצה ארצית, והתאמת משתנים משותפים וגורמים לא מעובדים משותפים בין אחים.
במחקר זה השתתפו 2,115,554 בני אדם שנולדו בשוודיה בין ה-1 בינואר 1976, ל-31 בדצמבר 1998, ומעקב עד 31 בדצמבר 2013. באמצעות רישום מטופלים הלאומי השוודי וזיהוי בעבר לפי הסיווג הבינלאומי למחלות ולבעיות בריאותיות קשורות, לפי קודי גרסה 10 (ICD-10), זוהו אנשים עם OCD; במסגרת המחקר, זוהו 726,198 משפחות עם 2 אחים או יותר, ומתוכם זוהו 11,482 משפחות עם אחים מלאים, אשר התאימו לאבחנת OCD. ניתוח הנתונים בוצע החל מ-1 באוקטובר 2016 ועד ל -25 בספטמבר 2017. תוצאות עיקריות לפי מדדי המחקר שהעריכו את אבני הדרך החינוכיות הבאות: זכאות לגשת לבית הספר התיכון (בי"ס על-יסודי) לאחר סיום לימודי בי"ס יסודי, סיום בית ספר תיכון, קבלת תואר אקדמי, סיום תואר אקדמי, וסיום לימודים לתואר ראשון.
תוצאות של 2,115,554 אנשים בקוהורט, 15,120 אובחנו עם הפרעה אובססיבית-כפייתית (59% נקבות). בהשוואה לאלו שלא נחשפו, אלו עם OCD היו בסיכוי נמוך משמעותית לעבור את כול לימודי הליבה ואת הקורסים להשלמת בית ספר חובה (יסודי ותיכון), ולגשת לתוכניות מקצועיות או אקדמיות בחינוך על-תיכוני. אנשים עם OCD היו גם בסיכוי נמוך יותר לסיים את חינוך על-יסודי, להתחיל בתואר אקדמי, לסיים השכלה לתואר ראשון, ולסיים תואר שני אקדמי. תוצאות היו דומות במודלים של השוואה בין אחים.אנשים שאובחנו עם OCD לפני גיל 18 הצביעו על הישגים חינוכיים גרועים יותר בכל רמות ההשכלה בהשוואה לאלו שאובחנו בגיל מעל 18. במחקר לא נכללו חולים עם הפרעות פסיכיאטריות נלוות, פסיכוזות, חרדה, מצב-רוח,שימוש בסמים, והפרעות נפשיות  אחרות גרמו לאומדנים חלשים יותר, אך חולים עם OCD עדיין נפגעו בכל תוצאות הספקטרום החינוכי.
הפרעה אובססיבית-כפייתית, במיוחד בהתחלתה המוקדמת, קשורה לירידה מתמשכת ועמוקה בהשגת השכלה לאורך שנים, נמשכת מבי"ס חובה עד ללימודים לתואר אקדמי.

לאבחון הפרעת קשב (ADHD) – אין להשתמש בבדיקות ממוחשבות המכשילות את המאבחן

עדכון  14.01.2018, תגובת רופאים:
שלום,  אני מסכימה לחלוטין שהבדיקות הממוחשבות מטעות רופאים, הורים ואנשי טיפול נוספים. וכמובן, שהן נוגדות את ההנחיות העולמיות.
זה מרתיח שכל כך הרבה אנשים הוציאו כסף על מבחני קשב ממוחשבים, עוד לפני שנערך להם אבחון מעמיק, ולעיתים אף במקום האבחון עצמו. תודה.
ד"ר אילת הלוי, מומחית לרפואת ילדים ומומחית-על לנוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד, רופאה בכירה במחלקה לנוירולוגיה ילדים בבי"ח לילדים שניידר, נוירולוגית הילדים של שרותי בריאות כללית במחוז דן-פתח-תקווה, חברת וועד העמותה להתפתחות הילד ושיקומו,
מזכירת וועד איגוד נוירולוגיה של הילד, מרצה באוניברסיטת תל-אביב.

ד"ר איילת הלוי, מעריך מאד ומודה לך על המשוב שהעברת בעניין בדיקות ממוחשבות להפרעות קשב. יש עדיין בקרבנו גם רופאים הוגנים ישרים ולא ממוסחרים, ואת דוגמא מצויינת לזה.
בדיקות ממוחשבות גורמות לאבחון ADHD שגוי, ובמקרים אלה מקבלים ילדים טיפול מיותר בתרופות ל-ADHD כמו ריטלין ללא צורך בהן- התוצאה אבחון יתר וטיפול מיותר, כפי שקורה כיום בארץ.
בנוסף, בדיקות ממוחשבות מפספסות אבחון מצבים של הפרעות נלוות כמו הפרעת התנהגות, חרדה, ודיכאון שהן גורמות לקשיי קשב וריכוז, ואז מטפלים בילד טיפול עם ריטלין ודומיו, שלא נכון ולא מתאים למצבו. טיפול כזה עלול לגרום לתופעות לוואי ולהחמיר את מצבו של הילד.
בסיכום, אבחון המסתמך על בדיקות ממוחשבות עלול מחד גיסא, לכוון למתן טיפול לא מתאים לילד שיגרום לו לנזק רפואי, ומאידך הן גם מטעות ומכשילות את הרופאים. בברכה, ד"ר שלומי ענתבי.

לשלומי שלום, אתה יותר מצודק בנושא הבדיקות הממוחשבות. ממש לא ראויות.
ומי שהכניס אותן לראש זה בכלל כלכלן זוטר ולא נוירולוג בכיר.
נורא. אבוי לנו כי צוות משרה"ב שהיה עסוק בכך, בכלל הזכיר את הזבל הממוחשב.
ד"ר בנימין גליק, מנהל מערך נוירולוגיה והתפתחות הילד, מחוז ירושלים, קופת חולים מאוחדת.
לד"ר בנימין גליק שלום רב,
תודה על המשוב שלך המרענן, בסביבה פרועה של רפואה ממוסחרת ומלאת אינטרסים.
בברכה, ד"ר שלומי ענתבי

 

עדכון 11.01.1018
עדיין רבים מאד מהילדים המופנים לרופא לאבחון הפרעת קשב, כאשר הרופא במקום לעשות אבחון קליני הנדרש, הוא מפנה אותם לבדיקה ממוחשבת ועל סמך תוצאות הבדיקה הממוחשבת קובע אבחנת הפרעת קשב (ADHD) ומחליט על טיפול. כל העת מגיעים אלי ילדים שאבחונם הממוחשב כלל לא היה נכון ואשר קיבלו טיפול תרופתי לא מתאים שבעטיו נגרם להם נזק רפואי ותפקודי קשים.
כך לדוגמא בחודש שעבר, הגיעו אלי שני מתבגרים בת ובן (אין קשר ביניהם) שאובחנו על סמך בדיקה ממוחשבת,הבת עם ADD והבן עם ADHD, וטופלו עם סטימולנטים במינון גבוה. הם הפסיקו התרופה, הבת לאחר 3 שבועות והבן לאחר חודש, כי אצל שניהם הופיעו תופעות חרדה קשות. אלי הגיעו לייעוץ, הבת כחודשיים והבן כשלושה חודשים, לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. שניהם אובחנו על ידי כאבחנה הבסיסית הראשונה עם חרדות כאשר טיפול תרופתי לא נכון החמיר את מצבם. אני הפנתי אותם לאבחון והערכה לפסיכיאטר ילדים, כאשר בו בעת ייבדקו ע"י פסיכולוג קליני שיאבחנם ויכין עבורם תוכנית טיפול נפשית. שניהם מגישים תביעה על רשלנות רפואית.
הנחיות איגוד רופאי ילדים שבפועל מאפשרות ומתירות בדיקה ממוחשבת בתהליך אבחון הפרעת קשב, יש חלק בכשל כזה של רופאים כנ"ל, שלא יוכלו להסתמך על הנחיות האיגוד, מכיוון שאקדמיות רפואיות רציניות כמו האקדמיה האמריקאית לפדיאטריה(AAP) והאקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר (AACAP), בקווים המנחים (Guidelines) שלהן אין המלצות לביצוע בדיקה ממוחשבת לאבחון ADHD. הגיעה העת שאיגוד רופאי הילדים יעשה רוויזיה בהנחיותיו הנ"ל.
עדכון 25.11.2017
בשום מקרה לא להשתמש לאבחון הפרעות קשב בבדיקות ממוחשבות שמטעות ומכשילות.חשוב להדגיש שוב,שאבחון ע"י בדיקות ממוחשבות זה גורם העיקרי לגידול אדיר באבחון הפרעות קשב בארץ, דבר המוביל לטיפול תרופתי מיותר אשר עלול להזיק יותר מאשר להועיל. מדאיג מאד ומחריד שפסיכיאטרית לילדים "מוכרת", ממשיכה להוביל תעמולת שיווק "רפואי" כביכול לנחיצות בדיקות ממוחשבות לאבחון ADHD, דבר שלא קיים באף מדינה אחרת בעולם (!) גם לא בארה"ב המובילה בתחום. היא עושה זאת במסגרת כנסים רפואיים כמו לאחרונה זה שנערך לפני 4 ימים ב- 29.11.2017 שנושא הרצאתה היה: "חשיבותן ונחיצותן של הבדיקות הממוחשבות באבחון הפרעת קשב". לא יאומן איזו עזות מצח מצידה לטעון כך, דבר חמור מבחינה מדיקולגלית, ואסור שייעשה. ומה מסתתר מאחורי זה? מניעים מסחריים פסולים מחד גיסא, ומאידך חמור מכך,אי יכולת רפואית לאבחן אבחון קליני כנדרש (כמקובל בכל מדינות העולם), המלווה בחוסר ידע היגיון וניסיון,לבצע מעקב קליני נכון ומדויק על תוצאות טיפול תרופתי, ובהתאם לזה לשנות תרופה ולקבוע את המינון המתאים לילד, ולא "להסתמך" על בדיקה ממוחשבת ולפיה לעקוב אחר תוצאות הטיפול??…

שלשום, יום רביעי 27.01.2016, בקרתי בכינוס רפואי ארצי של רופאי משפחה, הדלפק של "מוקסו" היה הומה ברופאים ששמעו בצמאון הסברים על בדיקת 'מוקסו' כמבדק מהימן לאבחון הפרעת קשב. בנוסף, רופא נוירולוג דיבר גם על הבדיקות הממוחשבות לאבחון ADHD, ורופאת ילדים מוכרת בחוג, שייצגה את חברת מוקסו, גם סיפרה שמוקסו עוזר לאבחון. מספר הערות רופאים ענייניות מהקהל שעירערו על המידע שנמסר, לא זכו לתשובות הולמות. זו דוגמא לשיווק אגרסיבי של מוקסו שקורה בכל כינוסים רפואיים, כאשר רופאים מוכרים נוטלים בו חלק. לכן לא מפתיע שהשימוש במוקסו הוא רב, ומגדיל באופן בלתי נסבל את מספר האבחונים והטיפולים בהפרעות קשב. ישראל המדינה היחידה בעולם הנוהגת כך!
התוצאה, שבשנים האחרונות חלה בישראל עלייה דרמטית במספר המאובחנים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD). שכיחות הילדים המאובחנים כיום בישראל מגיע ל- 15%-20%! (נתונים דמיוניים). רק בארה"ב מגיעם לנתונים דומים לשלנו, ואילו בכול מדינות מערב אירופה וסקנדינביה שכיחות ההפרעה הממוצעת בקרב ילדים עומדת על 3% בלבד. זו בעצם אמורה להיות השכיחות ההגיונית הנורמלית של הפרעת קשב המהותית, כשבשני שליש מהילדים הלוקים בה היא מלווה בהפרעות נפשיות נלוות. אם כן כיצד קרה שהגענו לשכיחות פי שלוש עד חמש יותר גבוהה? פשוט, כי האמריקאים, ואנו בעקבותיהם, הכניסו את 'קשיי הלמידה' גם למסגרת הפרעות קשב וריכוז. ואז הגיעה גם "ההמצאה הישראלית" של ביצוע בדיקות ממוחשבות לאבחון, אשר 'הקלו על הרופאים וקיצרו את תהליך האבחון הנדרש' שהיה נהוג והצריך מספר מפגשים. התוצאה, גידול ועלייה במספר הילדים המאובחנים ב- ADHD.
לאור דבריי הנחרצים באתרי, ברשת הרופאים, ובכל הרצאותיי, שאין להשתמש בבדיקות ממוחשבות, לאבחון הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות הנלוות לה (כמו הפרעת התנהגות, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, חרדה ודכאון, OCD ועוד), הקים האיגוד הישראלי לרפואת ילדים ועדה, והוציא נייר עמדה בנושא מבחנים ממוחשבים לאבחון ADHD . סיכום נייר העמדה היה, שלא שלל לחלוטין, כפי שהיה צריך לעשות, את ביצוע בדיקות ממוחשבות לאבחון ADHD. כפי שנכתב בנייר העמדה: "כחלק מהאבחון נחוץ לעיתים, ולפי שיקול דעת הרופא או הפסיכולוג המאבחן, לבצע גם מבחנים ממוחשבים." ועוד ציטוט מנייר העמדה "הפניה למבחן ממוחשב תיעשה במידת הצורך כחלק מאבחון כוללני ע"י כל מי שהוסמך ע"י משרד הבריאות לאבחון הפרעות קשב וריכוז, ועל פי שיקול דעתו". משמע, בשורה תחתונה, נייר העמדה כן מאפשר לרופא לבצע בדיקות מוחשבות. עמדה המטעה ומכשילה את הרופאים העוסקים בתחום, ומבלבלת הורים וגורמת לאנדרלמוסיה בקרב מורים בבתי"ס, לא פלא.
נ.ב.  צר לי, שאת הוועדה הובילו שני רופאים הידועים כמצדדים בולטים בביצוע בדיקות ממוחשבות (Tova, Moxo). ואילו רופאים שהם אובייקטיבים לא רצו לצרף לוועדה… לכן, ניתן היה לצפות מראש את תוצאות נייר העמדה, שהן חפיפניקיות ולא מקצועיות, שמאפשרות המשך האינפלציה בביצוע בדיקות ממוחשבות מכשילות ומזיקות, מה שלצערי קורה בפועל.

צרפתי להלן תשובותיי לשאלות שני רופאים בנושא זה. ליתר הפרסומים באתרי, הכניסה בקישור הרצ"ב: אין צורך בבדיקות ממוחשבות לאבחון ADHD

שימוש בבדיקות ממוחשבות כמו 'מוקסו' לאבחון ADHD מטעות ומכשילות את המאבחן 
פורסם בתאריך 13 בנובמבר 2015
בעת האחרונה אני נוכח בפניות מרובות מאד לביצוע בדיקות ממוחשבות לאבחון הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) הן ע"י מורים, הורים ורופאים. זה נובע כתוצאה מחוסר ידע בסיסי של מורים המבקשים מהורים שיבצעו את הבדיקה הממוחשבת לילדיהם; הורי ילדים מבולבלים וחסרי אונים ואינם יודעים מה טוב לילדיהם; וביחוד זו בעית רופאים שאינם מסוגלים לאבחן קלינית כנדרש את הפרעת קשב וריכוז, ו/או אינם סומכים על אבחונם הקליני ומבקשים להסתמך על בדיקה ממוחשבת, ומבקשים לעשות קיצורי דרך בזמן. לצערנו, גם קופות חולים, "מעודדות" בעקיפין ביצוע בדיקות אלה ע"י הכנסתן לביטוחים המשלימים כחלק מתהליך שיווקי שלהן, מה שרפואית לא נכון לעשותו. 
בנוסף לזה, חברות מסחריות פרטיות כמו זו של 'מוקסו' פועלות בשיווק אגרסיבי בין הרופאים, והבמה פתוחה בפניהן לרווחה (תלוי בגובה התשלום) בכינוסים רפואיים של רופאי הילדים, ומצער שזה כך.
מזה שנים שאני מתריע מדוע אין להשתמש בבדיקות ממוחשבות כמו 'מוקסו' ו'טובה' לאבחון ADHD. לאור המצב הנוכחי, חובה להדגיש שוב שבדיקות כאלה עלולות להטעות ולהכשיל רופאים ולגרום נזק רפואי למטופלים. לכן, מצאתי לנכון לצרף תשובתי לשאלות רופאים בנושא זה. ודוגמאות מהקליניקה המבהירות מדוע אין להשתמש בבדיקות ממוחשבות, כפי שפרסמתי באתרי.

האם להפנות לבדיקת Moxo ?
שאלת רופאת משפחה, ד"ר טלי מיתקי מיום 25.11.2013
"שלום רב ד"ר שלומי ענתבי, ראשית, תודה על העדכונים – מאד מלמד. שנית, פנו אלי הורים שהופנו לבדיקת Moxo. רציתי לדעת מה עדיפות בדיקה זו על בדיקת Tova.
תשובת ד"ר שלומי ענתבי: לד"ר טלי, תודה על פנייתך. כידוע שתי הבדיקות טובה ומוקסו הן בדיקות ממוחשבות המיועדות כביכול לאבחון הפרעת קשב וריכוז. אין הבדלים משמעותיים ביניהן. כמו בכל מוצר כל חברה דואגת להדגיש את יתרונות בדיקתה. עקרונית אין שוני מהותי בבדיקות הממוחשבות.
בהזדמנות זו אני חוזר ומדגיש שוב ושוב בנושא בדיקות ממוחשבות כי :
1.  לאבחון הפרעת קשב אין צורך בבדיקה ממוחשבת, אלא לבצע כנדרש תהליך אבחון קליני מלא. באלפי ילדים שאובחנו על ידי ומטופלים בהצלחה, לא השתמשתי מעולם בבדיקה ממוחשבת כלשהי.
2. הדגשתי פעמים רבות באתרי, שבדיקות ממוחשבות אינן חלק מתהליך אבחון קליני של הפרעת קשב וצריך להימנע מהן כי הן אינן מתאימות לזה, ואינן אמינות כלל. לראיה בארה"ב לא עושים בהן שימוש.
3.  הן עלולות אף להטעות ולהכשיל רופא המסתמך עליהן באבחונו. לכן מאבחן המבקש קיצורי דרך או שאינו סומך על אבחונו הקליני, אלא על בדיקות ממוחשבות – עדיף שלא יעסוק באבחון ADHD !
4.  הן מסיטות את הרופא מבדיקה ואבחון הפרעות נפשיות הנלוות להפרעת קשב וריכוז כמו ODD, BD, OCD, CD, חרדה דכאון ועוד, המצויות בכ 70% מילדים עם ADHD. הפרעות נלוות אלה, הן לעיתים דומיננטיות, ויש לטפל בהן תחילה לפני טיפול בהפרעת קשב. הפרעות אלה מופיעות גם כעצמוניות והן גורמות לסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז וודאי שצריך לטפל בהן ולא בהפרעת קשב.
5.  למרות שקופות החולים הכניסו את הבדיקות הממחושבות לביטוחים המשלימים מטעמי שיווק  איני ממליץ להשתמש בהן. רופא מטפל המקבל בקשות להפנות לבדיקות אלה – טוב יעשה אם יפנה את הילד לאבחון קליני אצל רופא שאינו משתמש בבדיקות אלה. למרפאתי מופנים הרבה ילדים כאלה.
6.  לרופאים המעוניינים להיכנס לתחום הפרעת קשב איני ממליץ בשום מקרה להפנות לבדיקה ממוחשבת ולהסתמך עליה, אלא רק להתבסס על אבחון קליני מלא. 
7.  אני דוגל בכך שרופאי ילדים המתעניינים בתחום הפרעות קשב, לאחר שיקבלו הכשרה מתאימה ותוך לימוד עצמי מתמיד, יוכלו לאחר שילד אובחן ע"י רופא המתמחה בזה, לבצע מעקב רפואי ושינוי תרופה ומינונה, כפי שנעשה בארה"ב. לא יהיה מנוס מלאפשר תהליך זה לשם רפואה נכונה. 

האם בדיקת TOVA נחוצה לאבחון ADHD או לא נחוצה?
שאלת רופא ילדים, ד"ר דובי הורניק מיום 5 ינואר 2013
שלומי שלום,  השתתפתי בסדנא שלך בת"א לפני מספר חודשים, אני לא זוכר אם נאמר שם משהו על מבחן TOVA אני לא יודע איך זה אצלכם באזור המרכז, אבל בצפון זו רעה חולה לטעמי. כל רבע מורה שקצת קשה לה עם הילד שולחת את ההורים 'שיעשו לו מבחן TOVA'. הנאומים שלי להורים לא כ"כ עוזרים. קופת חולים כללית משתפת פעולה כי זה כלכלי עבורה, וחלק מהנוירולוגים שמסביבי כנ"ל. לדעתי הם פשוט לא עומדים בפרץ. לא זכור לי שב- DSM  נאמר משהו על כך. הייתי שמח לשמוע מה דעתך והאם יש "אמירה מקצועית" של מי מהמטפלים על כך. תודה. ד"ר דובי הורניק –הושעיה, המרכז לבריאות הילד זבולון.
תודה דובי על שאלתך החשובה מאד לכל העוסקים בהפרעת קשב (ADHD). להלן הבהרותיי:
1. חד משמעית, בדיקת Tova ודומיה אינם כלולים בתהליך אבחון קליני להפרעת קשב וריכוז. הבדיקה אינה כלולה ב- DSM. בכל הקורסים, הסמינרים והשתלמויות המובילים בארה"ב לא מזכירים אותה, וגם לא מבצעים אותה בעבודה היום יומית בקליניקה.
2. אני מתריע על זה כבר שנים, בכל עבודותיי והרצאותיי בכינוסים רפואיים. ורק לפני שנה-שנתיים משרד הבריאות החל לומר שהבדיקה היא "כלי עזר". עד אז בקורסים לרופאים מטעם שרד הבריאות ובהשתלמויות לרופאים, נוכחתי לדעת שרופאה פסיכיאטרית ילדים (מוכרת מהמרכז), שמעבירה את הקורסים הקדישה מחצית מהסדנה שלה לפענוח בדיקת Tova ואילו על הפרעות נפשיות הנלוות ל-ADHD לא אמרה מילה! לרופאים מתלמדים זו דוגמא גרועה מאד.
3. המורים בבתי"ס מחוסר ידע משווע עדיין שולחים את הילדים, בצר להם, לבדיקת Tova. דבר הגורם להורים להתרוצץ עם הבדיקה לחפש רופא, ומבולבלים בשאלה אם יש הפרעת קשב לילדם או לא.
4. עדיין לצערי הרב ,ישנם רופאים רבים הנעזרים בבדיקה ממוחשבת, במקום לבצע תהליך אבחון קליני מלא (הגוזל זמן רב). ויש רופאים המסתמכים אך ורק על בדיקת Tova כדי להחליט אם יש לילד הפרעת קשב וריכוז, ללא כל אבחון קליני הנדרש . לדעתי מקרים כאלה הם בגבול רשלנות רפואית!
5. המגירות שלי מלאות בבדיקות Tova ובדיקות ממוחשבות אחרות שכשלו לחלוטין בתוצאה. לדוגמא, הראו שאין הפרעה (בייחוד בבנות) בעוד באבחון קליני נמצאה הפרעה ברורה עם אחור לימודי של שנה-שנתיים. וכאלה שהבדיקה הראתה שיש להם הפרעת קשב וריכוז וטופלו עם ריטלין שלא עזר, ובאבחון קליני אובחנה אצלם הפרעת התנהגות ראשונית דומיננטית שהצריכה טיפול עם ריספרידאל.
בדיקה ממוחשבת אינה בודקת הפרעות נפשיות נלוות המצויות אצל כשני שליש מהילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז.
6. במרפאתי סיכמתי עבודת מעקב של 2600 ילדים שאובחנו על ידי, ולא נזקקתי אצל אף אחד מהם לבדיקת Tova. האבחון הקליני הצדיק את עצמו, ובהתאם לאבחון טופלו הילדים עם תוצאות טובות ב- 96% מהם. אחוז דומה הייתה של שביעות רצון הורים.
7. נושא זה הוא גם מהנושאים שמערכת הבריאות והחינוך כושלות בהן. מכיוון שעדיין מורים רבים מאד חושבים שבדיקת Tova הינו הכלי האבחוני היחידי להפרעת קשב, ומטעים בזה את ההורים שחושבים כמותם. ועדיין ישנם רופאים שבדיקה זו מהווה מבחינתם כלי עיקרי ואף יחידי לאבחון הפרעת קשב.
המלצתי לך לא להסס ולעמוד בפרץ ולהסביר את חוסר התועלת בבדיקה, העלולה אף להכשיל. חשוב גם לרופאי הילדים שאינם מטפלים בהפרעת קשב וריכוז, שנתקלים בילד שאובחן בהסתמך על Tova ויש לו עדיין קשיים ו/או הטיפול בו לא עזר, ממליץ להפנותו לרופא לאבחון קליני חוזר. ד"ר שלומי ענתבי.
שלומי שלום, ותודה רבה,
האם יש לך התנגדות שאשלח את דבריך לפורום של רופאי הילדים  ה- IPROS ? אני חושב ששווה שייעשה דיון על זה. חלק מהמכותבים בפורום הם אנשי משרד הבריאות ואולי שם זה יזיז משהו. מובן שלא אעשה זאת ללא רשותך, רק אצטט אותך (אם זה בסדר) בישיבת הצוות הקרובה שלנו במרכז לבריאות הילד. ד"ר דובי הורניק.

אין צורך בבדיקות ממוחשבות לאבחון ADHD

הילד מופנה לבדיקת מוקסו? או BRC? למרות תמונה קלינית ברורה – מדוע?

טעות קשה במוקסו להתחיל בריטלין 60 מ"ג LA לילד השוקל 39 ק"ג

בעית התנהגות בילד לא אובחנה בטובה וקיבל טיפול לא מתאים