קשר בין חשיפה טרום לידתית לחומצה פולית להתבגרות קליפת המוח בבני נוער
Association of Prenatal Exposure to Population-Wide Folic Acid Fortification with Altered Cerebral Cortex Maturation in Youths, Joshua L. Roffman MD, Hamdi Eryilmaz, Massachusetts General Hospital (MGH) , JAMA Psychiatry, July 3, 2018
האם חשיפת מוגברת של עובר לחומצה פולית, קשורה לשינוי משמעותי קליני בהתפתחות המוח לאחר הלידה? מטרת מחקר חדש זה להעריך את הקשר בין חשיפה לחומצה פולית לעובר, התבגרות קליפת המוח, וסיכון פסיכיאטרי בבני נוער. ממצאי המחקר מראים כי בקרב בני נוער מארה"ב בגיל 8 – 18 שנים, עם תוצאות נורמטיביות בהדמיית תהודה מגנטית, בעיכוב דילול הקשור לקליפת המוח, ישנו דפוס המצביע על סיכון מופחת למחלות נפש קשות.
גיל ההתבגרות מקדים באופן ישיר את תקופת הסיכון הגבוהה ביותר להפרעות פסיכיאטריות, שחלקן מאופיינות בהפחתת עובי קליפת המוח בהופעת המחלה. כמו כן, חלק מהפרעות הפסיכיאטריות החמורות ביותר אצל ילדים, כולל אוטיזם וסכיזופרניה מוקדמת קשורות להאצה ניכרת באובדן של חומר אפור במהלך טווח הגילאים הצעיר. הפחתת החומר האפור באזורי מוח רבים קשורה לסימפטומים בספקטרום פסיכוזה. מחקרים של שתי קבוצות עצמאיות נוספות בארה"ב (N =1,078) אישרו אמינות וספציפיות זמנית של עיכוב בדילול קליפת המוח,שהראה קשר להפחתה בסיכון לפסיכוזה. מעבר לקשר הידוע למניעת פגמים בעמוד השדרה, חשיפה מוגברת לחומצה פולית במזון עשויה להגן מפני פסיכוזה באמצעות התפתחות קליפת המוח לאחר הלידה.
כיום 81 מדינות מחייבות חיזוק מוצרי תבואה עם חומצה פולית כדי להפחית את הסיכון של פגמים בצינור העצבי בעובר מתפתח. נתונים אפידמיולוגיים על מחלות נפש חמורות מצביעים על השפעות נרחבות של חשיפה לחומצה פולית לפני הלידה על התפתחות המוח לאחר הלידה, אך קשר זה נותר ללא הוכחה על ידי ראיות ביולוגיות.
במחקר הנוכחי השתתפו 292 בני נוער בגיל 8 עד 18 שנולדו בין ינואר 1993 לדצמבר 2001 (כולל חיזוק בחומצה פולית 3.5 שנים) עם מחקר עוקב רטרוספקטיבי בבית חולים הכללי של מסצ'וסטס (MGH),עם תוצאות קליניות נורמטיביות של הדמיית תהודה מגנטית, המחולקת לשלוש קבוצות מותאמות לגיל המבוסס על תאריך לידה, וברמת קשר החשיפה לחומצה פולית טרום לידתית (ללא, חלקית או מלאה). הדמיה בתהודה מגנטית בוצעה בין ינואר 2005 למארס 2015. שני מחזורים של מתבוננים עצמאיים, מבוססים על הקהילה (פילדלפיה – ניירו-התפתחותית PNC), ומכונים לאומיים למחקר תהודת הדמיה מגנטית של התפתחות המוח הנורמלי [NIH], שכלל 1,078 בגיל 8 עד 18 שנים שנולדו (PNC, 1992-2003) או לפני (NIH, 1983-1995). ניתוח סטטיסטי נערך מ 2015 עד 2018.
החוקרים בדקו את הקשר בין חשיפה טרום לידתית לחומצה פולית לבין התפתחות קליפת המוח ולאחר מכן בגיל התבגרות. בתוך קבוצה קלינית גדולה (MGH), נראו הגדלות נרחבות בעובי קליפת המוח הקדמית עם חשיפה לחומצה פולית. בני נוער שהיו עם חשיפה חלקית, הראו הגדלה בינונית. דפוס דומה היה בבדיקת קבוצת ה-PNC בעת ובעונה אחת: אלה שנחשפו לחומצה פולית הראו עיכובים בדילול קליפת המוח, שהתרחשו באזורים פרונטליים, טמפורליים ופריטליים דומים לאלה המזוהים בקבוצת ה- MGH. ואלה קשורים לסיכון מופחת לסימפטומים של ספקטרום פסיכוזה. לעומת זאת, קבוצת ה- NIH, שכללה רק בני נוער שלא נחשפו לחומצה פולית, הציגה דילול קליפת המוח מוקדם יותר באותם אזורים. באופן קולקטיבי, נתונים אלה מצביעים על קשר בין חשיפה טרום לידתית לחומצה פולית עם עובי קורטיקלי מוגבר בגיל התבגרות המוקדם, מלווה בהפחתת הסיכון לפסיכוזה.
הערותיי: זה מחקר עדכני אחרון המצביע על קשר בין חשיפה הריונית מוגברת לחומצה פולית לשינויי התפתחות בקליפת המוח, וכתוצאה מכך, ירידה בסיכון לפסיכוזה ואוטיזם בקרב בני נוער. ממצאי מחקר הנוכחי עולים בקנה אחד עם דיווחים אחרונים של תוצאות התנהגותיות טובות לאחר צריכה של חומצה פולית (?).
האמנם? אכן המחקרים רציניים ודי מבוססים, אולם עדיין איני סבור שהקשר מבוסס והוכח. ונשאלות שאלות רבות,כמו האם עיבוי קליפת המוח אכן הוא "מגן" בפני הפרעות בספקטרום אוטיזם ופסיכוזה? האם רמה גבוהה של חומצה פולית בדם בילדים קשורה לפחות הפרעות נפשיות אצלם?מה עם השוואת גנטיקה המשפחתית? ועוד שאלות כהנה.
לדעתי, גורמים הגנטיים המצויים במשפחה הם הגורמים העיקריים להתפתחות הפרעות נפשיות (מצבור גנים כרומוזומים המכווננים להפרעות נפשיות, ושינויים ביולוגיים מבניים במוח "המאפיינים" הפרעות נפשיות), ואילו הגורמים הסביבתיים השפעתם להתפתחות הפרעה נפשית מזערית אם בכלל קיימת, יכולה כן להיות להם השפעה על החמרה או שיפור סימפטומים של הפרעה נפשית, אולם הם אינם גורמים להתפתחותה.
לסיכום, אני לא ממליץ להיסחף אחר המחקרים על השפעת חומצה פולית כגורם משפיע לאי התפתחות ספקטרום האוטיזם בילדים. בעבר וגם עדיין כיום, מחקרים רבים "הראו" כי גורמים סביבתיים כמו מזונות מסויימים, חסר בברזל ועוד, גורמים לאוטיזם- והתברר לא כך.