מחקר פסיכיאטרי מקורי: הקשר בין הפרעות בספקטרום אוטיזם (ASD) עם או ללא מוגבלות אינטלקטואלית, לבין דיכאון בבגרות הצעירה
Association between ASD with or without Intellectual Disability and Depression in Young Adulthood, Dheeraj Rai, Centre for Academic Mental Health, Population Health Sciences, Bristol Medical School, Uni Bristol, United Kingdom, JAMA Aug 31, 2018
הפרעות ספקטרום אוטיזם (ASD) הם מצבים התפתחותיים עם קשיים באינטראקציה חברתית הדדית והתנהגויות ופעולות מוגבלות המעניינות החוזרות על עצמן. למרות העלייה הדרמטית בהכרה ב-ASD בעשורים האחרונים,עדיין ידוע מעט על השלכות או על צורכי הטיפול של אנשים עם ASD בהגיעם לבגרות. בעיות בריאות הנפש, כמו דיכאון, נחשבות נפוצות אצל אנשים עם ASD. עם זאת,רוב המחקרים עד כה נערכו באוכלוסיות ילדים,לכן קשה להסיק מהממצאים לגיל בגרות, במיוחד בהתחשב במספר מחקרים שמדווחים כי בילדים עם ASD הדיכאון משתפר עם הגיל. מחקרים קודמים בקרב מבוגרים עם ASD היו בעיקר חתך רוחב ובוצעו באוכלוסיות קליניות נבחרות ללא קבוצות השוואה, דווח בהן מגוון רחב של הערכות על שכיחות הדיכאון.
אפשרות של גנטיקה משותפת בין מצבים פסיכיאטריים שונים הודגשה, ופגיעות גנטית סבירה משותפת בין אוטיזם לבין תחלואה פסיכיאטריות. אוטיזם ודיכאון הם מצבים תורשתיים, ויש שכיחות גבוהה יותר של הפרעות רגשיות בקרב ההורים, במיוחד באימהות, כמו גם אצל אחים של אנשים עם אוטיזם. עם זאת, מחקרים גדולים של Cross-Disorder Group of the Psychiatric Genomics Consortium Disorder of לא מצאו עדויות לתמיכה בחפיפה גנטית משותפת חזקה בין אוטיזם ודיכאון. הערכת הסיכונים באחים יכולה לסייע בהבנת בסיס משפחתי אפשרי של אסוציאציות, והשוואה בין אחים יכולה להיות שיטה חזקה להסביר את הגורמים משפחתיים המשותפים (גנטיים וסביבתיים), ומכאן להתמודד בבעיית בלבול הנפוצה במחקרים תצפיתיים.
מחקר זה היחיד המבוסס על אוכלוסייה וקבוצת השוואה כלל 1,507 בוגרים שאובחנו עם ASD ושכיחות של 25% עם דיכאון, המייצג פי שניים יותר את הסיכון לדיכאון ב-ASD.
יש להבדיל בין אוטיזם עם נכות אינטלקטואלית, לבין אנשים עם ASD בעלי יכולות קוגניטיביות גבוהות שעשויים להיות נוטים במיוחד לדיכאון בגלל מודעותם הגדולה יותר על קשייהם. אולם המנגנונים העומדים מאחורי כל סיכון מוגבר לדיכאון אצל אנשים עם ASD אינם מובנים היטב. לכן שיפור ההבנה על הגברת הדיכאון אצל אנשים עם אוטיזם חשוב משום שהוא יכול להוביל לפגיעות נוספות בתפקוד.
דיכאון עלול להחריף סימפטומים של ליבת אוטיזם (ASD) והוא גורם סיכון גבוה להתאבדות, שהודגשה לאחרונה כסיבה פוטנציאלית חשובה לתמותה בטרם עת אצל אנשים עם אוטיזם בעלי תיפקוד אינטלקטואלי גבוה. דיכאון הוא עם פוטנציאל לטיפול, לכן ניהול אנשים עם ASD מאפשר הזדמנויות להפחתת המצוקה והסכנה ולהוביל לשיפור איכות החיים.
במחקר נכללו קבוצת סטודנטים, מקדב קבוצה גדולה של אוכלוסין במחוז שטוקהולם, שבדיה. המטרות העיקריות היו: לבדוק האם אנשים עם ASD נוטים יותר להיות מאובחנים כבעלי דיכאון בבגרות מאשר באוכלוסייה הכללית ואצל אחיהם הלא-אוטיסטים, ולחקור האם הסיכונים הללו שונים זה מזה בשל קיימות או היעדר מוגבלות אינטלקטואלית. ואכן נקודות המפתח היו: האם אנשים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם צפויים להיות בעלי דיכאון בבגרות יותר מאשר באוכלוסייה הכללית, והאם הסיכונים האלה הם עם על רקע משפחתי, והם שונים בקיום או אי קיום מוגבלות אינטלקטואלית?
ממצאי המחקר השוואתי מבוסס אוכלוסייה של 223,842 משתתפים עם השוואה בין אחים. אנשים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם במיוחד אלו ללא מוגבלות שכלית, היו בסיכון גבוה יותר לאבחון עם דיכאון בבגרות הצעירה מאשר באוכלוסייה הכללית ובאחיהם הלא-אוטיסטים. המשמעות על פי תוצאות המחקר, שהפרעת דיכאון שכיחה יותר בהפרעות ספקטרום האוטיזם, וסיכון גבוה זה לא יכול להיות מוסבר ע"י אחריות משפחתית משותפת. לעתיד, מחקר שיזהה מסלולים הניתנים לשינוי עשוי לסייע בפיתוח התערבויות מניעתיות.
הדיכאון היא הפרעה נפשית שכיחה, והיא עשויה להיות שכיחה יותר בקרב מבוגרים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD), אך יש מחסור במחקרים מבוססים על אוכלוסייה לאורך זמן שבחנו את הקשר. לא ידוע האם לכל סיכון מוגבר לדיכאון ב-ASD יש בסיס משפחתי משותף והאם הוא שונה כאשר יש נכות אינטלקטואלית. במחקר בחנו האם אנשים עם ASD צפויים יותר להיות מאובחנים כבעלי דיכאון בבגרות מאשר באוכלוסייה הכללית ובאחיהם הלא-אוטיסטים, וחקרו האם הסיכונים נבדלים עם נכות או היעדר נכות אינטלקטואלית.
קבוצת אוכלוסיית הנוער בשטוקהולם היא קבוצת אוכלוסיית הילדים הכוללת את כל הילדים והצעירים (טווח גיל, 17-0 שנים), שהתגוררו אי פעם במחוז סטוקהולם שבשבדיה, בין ינואר 2001 לדצמבר2011(n=735,096). ניתוח הנתונים נערך בין 5 בינואר ל-30 בנובמבר 2017, בסטוקהולם, שבדיה. אבחון קליני של הפרעות דיכאון זוהה באמצעות מרפאות חוץ לפסיכיאטרי במחוז סטוקהולם, והמרשם הלאומי השוודי למטופלים. מספר המשתתפים היו 223,842 אנשים שהיו במעקב עד גיל 27 שנים בשנת 2011, מתוכם 4,073 אובחנו ASD בגיל ממוצע של 21.5 שנים; 65.9% בנים; 2,927 ללא מוגבלות אינטלקטואלית; 1,466 עם מוגבלות שכלית;
בגיל 27, 19.8% (808) מהאנשים שאובחנו עם ASD אובחנו עם דיכאון בהשוואה ל-6.0% (13,114) מכלל האוכלוסייה. הסיכון לאבחון דיכאון היה גבוה יותר ב-ASD ללא מוגבלות שכלית מאשר ב-ASD עם מוגבלות שכלית. בקרב אחים ובאחים למחצה עם ASD נמצאו סיכוני דיכאון גבוהים יותר מאשר באוּכְלוֹסִיָיה כללית. בהשוואה לאחים לא-אוטיסטים, אנשים עם ASD היו בסיכון גבוה פי 2 לאבחנת דיכאון בבגרות צעירה.
במחקר זה, המבוסס על אוכלוסייה בשבדיה, עם השוואת אחים, האנשים עם אוטיזם היו בסיכון יותר גבוה משמעותית לאבחון דיכאון בבגרות הצעירה מאשר באוכלוסייה הכללית. עלייה זו בסיכון הייתה בולטת יותר מאשר אצל אחיהם הלא-אוטיסטים, אשר עצמם היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון מאשר בכלל האוכלוסייה. האסוציאציות עם דיכאון היו חזקות יותר באנשים עם אוטיזם שאין להם מוגבלות שכלית.
מסקנות: לממצאי מחקר זה יש מספר השלכות על מחקר עתידי ועל פרקטיקה קלינית. בעוד מחקר זה ממלא חלל של מחקרים אורכיים בנושא זה, מחקר עתידי יידרש כדי לתפוס באופן מלא את הקשר בין אוטיזם ודיכאון מנקודת מבט של מהלך החיים. הבנה נוספת של הפנומנולוגיה ומדידת הדיכאון אצל אנשים עם אוטיזם חיונית גם לידע רב יותר של האסוציאציות. השוואות בין אחים מציעות אפשרות של נתיבים סביבתיים בקשר בין אוטיזם לדיכאון, ומחקרים שיזהו מסלולים כאלה יוכלו לסייע בפיתוח אסטרטגיות מניעה או התערבויות. יתר על כן, עדיין יש מיעוט בספרות על היעילות של פסיכולוגיה או פרמקולוגיה בניהול של הדיכאון אצל אנשים עם אוטיזם. שירותי אוטיזם למבוגרים במערב, במיוחד אלו של אנשים בעלי תיפקוד גבוה יותר ללא נכות אינטלקטואלית, מוזמנים לעיתים קרובות לזהות ולאבחון אוטיזם במקום לנהל את הקשיים המשותפים. בגלל הסבירות של ייצוג יתר של דיכאון בקרב אנשים עם ASD, התמקדות רבה יותר בזיהוי וניהול בזמן של הדיכאון חשובה בהתחשב בזה שהיא סיבה אפשרית לטיפול במצוקה, נכות והתנהגויות אובדניות.
הערותיי: מחקר חשוב ומלמד. הוכיח ששכיחות דיכאון באוטיזם בבגרות היא 20% לעומת 6% באוכלוסיה כללית, כפי שידוע לנו זה מכבר אותו דבר על הפרעת ADHD שבבגרות שכיחות הדיכאון בה גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. מימצא מעניין נוסף שנמצא, כי אנשים עם ASD ויכולות קוגנטיביות גבוהות נוטים במיוחד לדכאון ויותר להתנהגויות אובדניות, מאשר אלה עם אוטיזם ומוגבלות שכלית "בגלל מודעות גדולה יותר לקשייהם." אני מפקפק ב"הסבר" זה, מכיוון שלאור ניסיוני בני נוער ובוגרים עם הפרעה נפשית כמו דיכאון וחרדה הנלוות ל- ADHD, ASD כאשר הם בעלי אינטלגנציה ויכולות קוגנטיביות גבוהות- הדבר מהווה יתרון משמעותי להתמודדות טובה יותר עם ההפרעה הנפשית, בד בבד עם סביבה משפחתית וקרובה תומכת מחזקת ומעודדת תוך קבלת הדרכה וייעוץ מתאימים, אשר תוצאתם עשויה לחסוך בתרופות פסיכיאטריות.
מי שמאבחן ASD, ADHD פוגש גם את המקרים החמורים שנלווים להם הפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה (שני קישורים להלן). במקרים כאלה יש להבחין בהפרעה הדומיננטית אם זו ADHD אזי טיפול רפואי משולב פסיכולוגי ותרופתי בתמיכה משפחתית ומעקב רפואי קבוע,יכול לשפר סימפטומים של ADHD ולהקל על דיכאון. רופאי משפחה וילדים המתעניינים ומתעדכנים בתחום, בהכרותם רבת שנים את הילדים/נערים יכולים ליטול תפקיד חשוב ולהוות משענת איתנה להורים במתן תמיכה רגשית, הכוונה ועצה טובה. במקרים הקשים במיוחד הערכה טיפול ומעקב אמורים להיעשות ע"י פסיכיאטרים.
דרגות חומרת ADHD שלומי ענתבי קלסיפקצית שלומי ענתבי ל ADHD
למרפאתי מגיעים לא מעט מקרים שטיפול בהם עקשני ודורש סבלנות רבה אורך רוח והתמדה, ובסוף עשויים לקצור הצלחה. כמו כאלה שהגיעו לאחרונה, שלוש בנות בגיל 12-15שנים (לא קשורות אחת בשניה) לאחר שקיבלו כל תרופות פסיכיאטריות אפשריות וגם שלוש תרופות יחדיו, שתיים מהן אושפזו במחלקה פסיכיאטרית, גם איתן אפשר להצליח בטיפול, תוך הכוונה ותמיכה .
ADHD IN ISRAEL - ד"ר שלומי ענתבי מומחה להפרעות קשב והיפראקטיביות. הפרעות הנלוות לה: אוטיזם, מרדנות, התנהגות, חרדה, דיכאון, אובססיביות, טיקים, אכילה, שינה, ולקות למידה 