האם רצוי או לא, לעשות הפסקות בטיפול תרופתי בילדים עם ADHD?

 הסיבות מדוע ילדים ובני נוער עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מפסיקים לקחת תרופות ומחדשים נטילת תרופות
Reasons why Children and Adolescents with ADHD Stop and Restart Taking Medicine William B. Brinkman Dep Pediatrics, Cincinnati Children's Hospital, Cincinnati, Ohio

המחקר נועד כדי לתאר את הסיבות לכך שילדים ומתבגרים מפסיקים ומחדשים את התרופות להפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD) והאם קיימת פגיעה תפקודית לאחר הפסקת טיפול תרופתי. נעשה שימוש בנתוני מחקר אורך פרוספקטיבי על טיפול רב-תכליתי בחקר ילדים עם ADHD. במעקב של 12 שנים, כאשר המשתתפים היו בגיל ממוצע של 21.1 שנים, 372 משתתפים (76% גברים, 64% לבנים) דיווחו על נטילת תרופות ADHD. המשתתפים דווחו על הגיל שבו  הפסיקו לאחרונה ו/או חידשו הטיפול ב-ADHD וגם אישרו את הסיבות להפסקה ולחידוש הטיפול.
התוצאות  הראו כי שבעים ושבעה אחוזים (286 מתוך 372) דיווחו על הפסקת התרופה למשך חודש או יותר בזמן כלשהו בילדות או בגיל ההתבגרות. המשתתפים היו בגיל ממוצע של 13.3 שנים כאשר הם הפסיקו לאחרונה תרופות. הסיבות הנפוצות ביותר להפסקת הטיפול בתרופות קשורות ל: תרופות שאינן נחוצות או לא מסייעות; תופעות לוואי; חסמים לוגיסטיים של קבלת תרופות או נטילת תרופות; חששות חברתיים או סטיגמה. שבעה עשר אחוזים (64 מתוך 372) דיווחו על חידוש התרופה לאחר הפסקה של חודש או יותר. הסיבות שנמסרו בדרך כלל לחידוש נטילת התרופות: לצורך הרפואי ולעזרה רפואית; נפתרו המחסומים הלוגיסטיים להשגת התרופות או לקיחתן. הן עבור הפסקה והן לחידוש, הסיבות שונות על פי טווח הגילים, כאשר התבנית הכללית הצביעה על כך שמעורבות ההורים בהחלטות ירדה עם הגיל. כמעט כל המשתתפים סבלו מפגיעה בהערכה לאחר הפסקת הטיפול, ללא התחשבות לחידוש תרופות. סיבות שונות להפסקת ו/ או חידוש תרופות רלוונטיות לזמנים שונים וגיל בני הנוער. אסטרטגיות מותאמות אישיות עשויות לעזור כאשר בני הנוער שותפים מלאים בתוכנית הטיפול שלהם.
הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) זה מצב נפשי השכיח ביותר לבריאות הנפש בילדים, אשר פוגע ב-6.4 מיליון ילדים בגילאי 4 עד 17 שנים בארה"ב. הילדים עם ADHD חווים ליקויים במגוון רחב של תחומי תפקוד, כולל תפקודים אקדמאים, קשיים חברתיים ותפקוד לקוי במשפחה. למרבה המזל, קיימים טיפולים יעילים ל-ADHD. תרופות ממריצות (סטימולנטים) לבד או בשילוב עם טיפול התנהגותי, אשר מפחיתות ביעילות סימפטומים של ADHD וחלק מתחומי ליקוי התפקוד ומומלצים כטיפול קו ראשון בקווים המנחים הקליניים. השימוש בתרופות שכיח בקרב ילדים עם ADHD, אך אין התמדה בהמשכיות התרופות היא ירודה, מאחר שילדים לעיתים קרובות מפסיקים ומתחילים מחדש את התרופות בשנה הראשונה של הטיפול. יתר על כן, בלקיחת התרופות חלה ירידה ניכרת לאחר גיל 11,2 שנה  למרות שבני נוער ממשיכים להפגין סימפטומים של ADHD עם ליקויי תפקודי. בני נוער הממשיכים לקחת תרופות, לוקחים את התרופות שלהם באופן לא עקבי (כלומר, לוקחים תרופות רק 50% מהימים). למרבה הצער, בד בבד עם כך שהתמדה בתרופות יורדת, התוצאות של ADHD הופכות יותר ויותר משמעותיות. לדוגמה, מתבגרים עם ADHD, בהשוואה לעמיתיהם שאינם ADHD, נוטים יותר לעזוב את בית הספר, להשתמש בטבק וסמים אסורים, לקיים אינטראקציה עם מערכת המשפט לנוער, להיות מטופלים עבור זיהומים המועברים במגע מיני, ויש תאונות רכב, וכניסה להריונות. בעוד למתן תרופות יש השפעות רבות על תפקוד מתבגרים במגוון תחומים (למשל, משימות אקדמיות, קשרים חברתיים, ביצועי נהיגה), לכן אי התמדה בנטילת תרופות מייצגת בעיה משמעותית בבריאות הציבור.
מחקר איכותי הבהיר כמה סיבות מדוע ילדים ומתבגרים עם ADHD מפסיקים לקחת תרופות. לדוגמה, חלק לא מאמינים שתרופות עוזרות. אחרים לא אוהבים את הדרך שבה התרופה גורמת להם להרגיש. עם זאת, למיטב הידיעה, לא פורסמו דיווחים שהעריכו את מידת תופעות אלה בקרב קבוצות גדולות עם ADHD. ניסינו לתאר את שכיחות הסיבות מדוע ילדים ובני נוער עוצרים ומפעילים מחדש את התרופה של ADHD, בין אם הפגיעה הפונקציונלית קיימת לאחר הפסקת התרופה ובין אם ההורה והמתבגר מעריכים שונה את ליקויי התפקוד. מידע זה נחוץ כדי לפתח אסטרטגיות לקידום המשכיות התרופות.
מסקנות המחקר הנוכחי: הפסקה ו/או חידוש תרופה ל-ADHD הינה שכיחה בקרב ילדים ומתבגרים עם ADHD. המתבגרים מפעילים שליטה רבה יותר בבחירתם, אך רובם המכריע נותרים עם לקויים. לאור התוצאות הגרועות שחוו מתבגרים רבים עם ADHD, ייתכן שתידרש תמיכה נוספת במהלך המעבר מהמשפחה לניהול העצמי של ADHD. ניסויים מבוצעים על-ידי רופאים להפסקה ו/או חידוש תרופות עשויים לעזור לבני נוער סקרנים להעריך באופן אובייקטיבי את ביצועיהם. בין אלו הנהנים מתרופות, ייתכן שיהיה צורך בגישות מותאמות כדי לתמוך בהתמדה בטיפול התרופתי.
הערותיי: אני מקבל את מסקנות החוקרים במחקר זה שטוענים כי להפסקות בטיפול תרופתי לילדים ולמתבגרים עם ADHD, עלולות להיות השלכות גרועות בתפקודם הכללי, אולם אך ורק כשמדובר בבני נוער שאובחנו עם ADHD קשה/חמורה שנלוות לה הפרעות נפשיות נוספות, כמו מרדנות מתריסה קשה, הפרעת התנהגות, חרדה/דכאון ועוד. מקרים קשים אלה בישראל מהווים רק 3% עד 5% מתוך 15% עד 20% המאובחנים בארץ עם ADHD ומטופלים עם תרופות (כלומר רק 20% עד 25% מכלל מאובחנים ומטופלים).
יתר 12% עד 15% מהמאובחנים בארץ עם ADHD ומטופלים בתרופות יש להם מקסימום קשיי קשב קלים אשר נובעים מלקויות למידה, והטיפול התרופתי ניתן לקבוצה גדולה זו ביחוד לצורכי לימודים. לפיכך, בהחלט ברוב מקרי ADHD המטופלים בתרופות ניתן לעשות הפסקות בטיפול בהתאמה לצורכי כל ילד אישית. שוב, אני מדגיש את החשיבות הרבה שבמחקרים יסווגו המשתתפים על פי דרגות חומרת הפרעתם, כי רק כך השלכות המחקרים תהיינה אמינות וקרובות לעולם המציאות.
אמנם במקרי ADHD הקשים רצוי שתהיה המשכיות והתמדה בטיפול הרפואי המשולב תרופתי ופסיכולוגי, אולם אפשר ורצוי לנסות ולעשות הפסקות קלות בטיפול תוך מעקב רפואי קבוע ורציף. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s