האם ADHD מגביר סיכון להופעת פרקינסון?

האם ADHD עלול להגביר את הסיכון לפרקינסון ולהפרעות נוירו-מוטוריות

ADHD may increase risk of Parkinson's disease and similar disorders, Glen Hanson prof. of Pharmacology Toxicology Uni Utah Health, Karen Curtin prof Internal Medicine, J. Neuropsychopharmacology Sept 12, 2018

בעוד ש-11% מהילדים (בגיל 4-17 שנים) אובחנו עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) על פי סקר כלל לאומי, ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של ADHD ושל תרופות ADHD נפוצות נותרו לא ברורות. חוקרים מאוניברסיטת יוטה בארה"ב מצאו כי לחולי ADHD היה סיכון מוגבר לפתח מחלות פרקינסון ומחלות דמויות פרקינסון בהשוואה לאנשים ללא היסטוריה של ADHD. 
פרקינסון נחשבת כמחלה נוירו-דגנרטיבית קשורה להזדקנות, זו אולי פעם ראשונה שבה מחלת ילדות וטיפול בה עשויים להיות קשורים לביטוי גריאטרי של הפרעה נוירו-ניוונית.
במחקר רטרוספקטיבי, המבוסס על אוכלוסייה,נמצא כי לחולי  ADHD היה סיכון יותר מפי שניים לפתח מוקדם בחיים (בגיל 21-66 שנים) פרקינסון ומחלות דמויות פרקינסון, בהשוואה לאלו שלא סבלו מהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), מאותו מין וגיל. הסיכון המשוער היה גבוה פי 6 עד פי 8 לחולים עם ADHD שטופלו עם תרופות ממריצות, כולל מתילפנידאט (Methylin Ritalin, Concerta, Daytrana, Metadate), ומלחי אמפטמינים מעורבים (Adderall), ו-Dexmethylphenidate) Focalin). לדברי החוקרים "אם היינו עוקבים אחרי 100,000 מבוגרים לאורך זמן, בשנה אחת היינו מצפים כי 1-2 אנשים יפתחו פרקינסון לפני גיל 50, ואם היינו עוקבים אחרי 100,000 אנשים שקיבלו טיפול ב-ADHD לאורך זמן, אנו מעריכים כי יותר מפי 8 עד 9 חולים יפתחו פרקינסון לפני גיל 50".
החוקרים מזהירים כי "מטופלים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) קשה וחמורה עשויים להיות בסיכון מוגבר למחלות נוירו-מוטוריות כמו פרקינסון, והשלכות עשויות להיות כתוצאה ישירה או לא, של התרופה הממריצה. מחקרים עתידיים נדרשים כדי להגיע למסקנה ברורה יותר.
"המושבעים עדיין בחוץ"- סיכון מוגבר שנראה אצל אנשים יכול להיות קשור ל-ADHD עצמו או לצורה חמורה יותר של ADHD, שהם בסיכוי גדול יותר להיות מטופלים בתרופות.
ADHD היא הפרעה מוחית הקשורה לשינויים בשחרור דופמין, המסדיר את התגובה הרגשית. פרקינסון זו הפרעה במערכת העצבים המתקדמת הקשורה לרעד, נוקשות והאטה בתנועה. פרקינסון טיפוסי בדר"כ אינו מתפתח עד גיל 60 שנה ומאוחר יותר. פרויקט זה מבוסס על מחקרים קודמים שדיווחו על קשר בין שימוש לרעה באמפטמין לבין הופעת מחלת פרקינסון, שאושרו ע"י קבוצות מחקר אחרות.
במחקר השתמשו במאגר אוכלוסין של יוטה (UPDB), שמכיל רשומות חיוניות ורפואיות של יותר מ -11 מיליון אנשים שחיו במדינה, כדי לבחון עשרים שנות רשומות היסטוריות. חולים שנכללו במחקר נולדו בין השנים 1950-1992, כאשר היו בני 20 לפחות עד סוף שנת 2011, והיו תושבי יוטה לאחר 1 בינואר 1996,ולא אובחנו בעבר אבחנה מוקדמת של פרקינסון או מחלה דמוית פרקינסון.
באמצעות UPDB, נאספה אוכלוסיית ADHD, המורכבת מ-31,769 פציינטים, מתוכם 4,960 קיבלו תרופות מרשם (2,716 קיבלו מלחי אמפטמין, 1,941 קיבלו מתילפנידאט ו-303 קיבלו את שניהם). אוכלוסיית ההשוואה ללא ADHD כללה 158,790 אנשים שתואמו לקבוצת ADHD לפי מין וגיל.
בנוסף להתחשבות בהבדלי מין וגיל, המחקר פיקח ושלט על השפעות של הפרעות פסיכוטיות ושימוש בטבק, שעשויים להיות קשורים לפרקינסון שאינו תלוי ב-ADHD. גם חולים עם היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול לא נכללו במחקר. החוקרים לא יכלו לקחת בחשבון גורמים אחרים שיכולים לתרום להתפתחות מחלת פרקינסון, כולל טראומה בראש, פגיעות מוח, ורעלים סביבתיים.
לדברי החוקרים, תוצאות המחקר אלה נחשבות למקדימות.מחקר זה עשוי להיות מוגבל לסיווג של נבדקים שאינם ADHD, שאובחנו עם הפרעה מחוץ ליוטה, אבחנה חסרה או לא נכונה של סימפטומים מחלה דמוית פרקינסון, ואת חוסר המידע על משך השימוש ומינון תרופות ADHD שנרשמו.
החוקרים מאמינים שטיפול עדיין יתרון, במיוחד עבור ילדים שאינם יכולים לשלוט בסימפטומים של ADHD, ומתן תרופות צריך לשקול בהתחשבות ועל בסיס כל מקרה לגופו.
הערותיי: מחקר עם תוצאות התחלתיות,חשוב ומלמד ועשוי להמריץ לבצע מחקרים נוספים בכיוון זה. איני מופתע לגמרי מתוצאות המחקר. הרי כידוע הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) המהותית האמיתית שכזו היא נחשבת להפרעה קשה שנלוות לה הפרעה נפשית אחת או שתיים. לכן לא פלא שעם הפרעת ADHD הקשה לוקחים יותר תרופות ויש יותר סיכון להתפתחות הפרעות נוירו-מוטוריות כמו פרקינסון, כפי שנמצא במחקר. אכן, יש קשר בין ADHD להפרעות נפשיות והקשר הוכח גנטית עם מספר גנים משותפים, ע"י שתוף נוירואנטומי (שינויים מבניים במוח), שתוף נירוכימי (דופמין, נוראדרנלין) וע"י שתוף בסימפטומים קליניים. לפיכך הפרעת ADHD הקלסית מוגדרת גם כ"הפרעה נפשית", כאשר היא שונה בתכלית משני שליש אבחוני ADD/ADHD אשר מתאפיינים בסימפטומים קלים של קשיים בקשב וריכוז, בלימודים, חברה ועוד,ולא נלוות להם אף הפרעה נפשית, ולמעשה לא ניתן להגדירם עם אבחנת ADHD. לפיכך, חשוב מאד להבדיל בין שני מצבים אלה של הפרעות קשב (ביחוד במחקרים), מכיוון שהם שונים בתכלית.

האם בוגרים עם ADHD ניחנים ביצירתיות מקוריות וחדשנות, ואם כן באיזה תנאי?

חשיבה מחוץ לקופסה: בוגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) אינם מוגבלים ביצירתיות

.Thinking outside the box: Adults with ADHD not constrained in creativity, Holly A. White Dep Psychology Uni Michigan, The Journal of Creative Behavior, October 9 2018  

לעתים קרובות מאמינים כי אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מתמודדים עם אתגרים שעלולים להפריע או למנוע תעסוקה בעתיד,אך מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן מצא כי מבוגרים עם ADHD מרגישים בטוחים לעשות משימות יצירתיות שיכולות לעזור להם בעבודה.
הנטייה של אנשים עם ADHD (הפרעה נפשית שכיחה שמאובחנת בדרך כלל בילדות) להתנגד לקבלת מוסכמות (קונפורמיזם) ולהתעלם ממידע טיפוסי, עשויה להיות נכס בתחומים המצריכים גישות חדשניות ולא מסורתיות, כגון שיווק, תכנון מוצרים, טכנולוגיה והנדסת מחשבים.
במחקר זה השתתפו קבוצה של סטודנטים עם וללא ADHD אשר הושוו עם משימות מעבדה ביצירתיות. משימת דמיון ראשונה אפשרה לסטודנט להמציא פרי חדש שונה שאינו אופייני לחיים שלא החלו על כדור הארץ ("alien fruit").משימות להמצאה שאינה אופיינית,משתתף במחקר חייב ליצור דוגמה להמצאה פרי דמיוני שיכול להתקיים על כוכב לכת אחר, אך הוא שונה מהידוע על כדור הארץ.
במשימה זו,משתתפים ללא ADHD לעיתים קרובות המודל היצירתי שלהם לפירות ספציפיים, היה כגון תפוח או תות, ויצירותיהם היו פחות חדשניות. המשתתפים עם ADHD יצרו "פירות זרים", אשר נבדלו יותר מפרי טיפוסי של כדור הארץ, והיו מקוריים יותר, בהשוואה למשתתפים ללא ADHD.
המשימה השנייה דרשה מהמשתתפים להמציא תוויות למוצרים חדשים בשלוש קטגוריות מבלי להעתיק את הדוגמאות שסופקו. קבוצת ה-ADHD יצרה תוויות שהיו ייחודיות יותר ודומות פחות לדוגמאות שסופקו, בהשוואה לקבוצה ללא ADHD.
החוקרים מסבירים שהתוצאות מראות כי אנשים עם ADHD עשויים להיות גמישים יותר במשימות הדורשות יצירת משהו חדש, וסבירות נמוכה יותר להסתמך על דוגמאות ועל ידע קודם. כתוצאה מכך, המוצרים היצירתיים של אנשים עם ADHD עשויים להיות יותר מקוריים וחדשניים, יחסית ליצירות של אנשים ללא ADHD. אנשים עם ADHD עשויים להיות פחות נוטים לקיבעון, כנטייה להיתקע בתוך שגרה מוכרת למה שכבר קיים בעת יצירת מוצר חדש.
יש לכך השלכות על עיצוב יצירתי ועל פתרון בעיות בעולם האמתי, כאשר המטרה היא ליצור או להמציא משהו חדש מבלי להיות מוגבלים מדי על ידי מודלים ישנים או דרכים לעשיית דברים.
הערותיי: לאור ניסיוני הקליני העשיר עם אלפי מטופלים (שאני אישית בודק מאבחן מטפל ועוקב) ציינתי לא פעם באתרי כי ילדים, מתבגרים, בוגרים ומבוגרים שיש להם הפרעת קשב  ריכוז /היפראקטיביות (ADHD/ADD) יכולים להייות ניחנים ביזמות, מקוריות, יצירתיות וחדשנות – כול זאת בתנאי שלאלה עם ADHD יש גם מנת משכל טובה-גבוהה (+IQ 110-120), וככאלה הם יצליחו בלימודיהם, ובעתיד בעבודה בכול תחום שיבחרו לעסוק בו. הדבר בד"כ לא קורה באלה עם ADHD שיש להם מנת משכל ממוצעת-נמוכה (IQ 95-100). עבודת מחקר שתעשה לאור הנתונים במרפאתי – תאשש הערכתי זו.

 

מה מתניע וממריץ מתבגרים עם ADHD?

מה מתניע מתבגרים עם ADHD? מחקר ניתוח איכותי מנקודת מבטם של מתבגרים

What motivates individuals with ADHD? A qualitative analysis from the adolescent’s point of view, Sarah M. Edmund, Department of Neurosciences Leuven Belgium European Child & Adolescent Psychiatry Aug 2017

מתבגרים עם ADHD מגיבים אחרת לתמריצים מאשר עמיתיהם, זה יכול להיות בגלל רגישות שונה לחיזוקים (לפצות או להעניש על מנת לעודד או להרתיע תגובה מסוימת). עם זאת, מלבד הבדלים במידת המוטיבציה, מתבגרים עם ADHD עשויים להיות מונעים גם ע"י גורמים איכותיים שונים. מחקר זה נועד לדעת את מגוון הגורמים למוטיבציה ולזהות הבדלים איכותיים הקשורים ל-ADHD במוטיבציה, מנקודת המבט של מתבגר. נעשו ראיונות עם מתבגרים צעירים (9-16 שנים) עם וללא ADHD, חצי מובנים המאפשרים למשתתפים לתאר מה מניע אותם בחיי יום-יום. נעשה ניתוח מתמטי.
מנתוני ראיונות עם צעירים (9-16 שנים) נמצאו נושאים עיקריים הקשורים למוטיבציה: (1) השגת תחושת היחד; (2) הרגשת היכולת להצליח; (3) הגשמת הצורך בשינוי; (4) השגת הנאה מעשיית מאמץ כדי להשיג מטרה; (5) חשיבות לתמיכה וחיזוק חברתי; (6) רצון להיות שקועים ולשכוח בעיות; (7) הרגשת חופשיות ועצמאות; (8) השגת חיזוק החומריות;  (9) הנאה של גירוי גופני.
המוטיב המרכזי היה דומה מאוד לשתי הקבוצות. עם זאת, מתבגרים עם ADHD נבדלו בכמה פרטים ספציפיים: ההתמקדות שלהם בחלוף זמן; היעדר העדפה למשימות צפויות ומוכרות; ופחות תיאור מפורט של הנושא המשותף.
לסיכום, זוהו מגוון רחב של נושאי מוטיבציה, המשתרעת מעבר למיקוד הנוכחי של מחקרי ADHD ותורות מוטיבציה. הדמיון וההבדלים בערכים מוטיבציוניים של מתבגרים עם ADHD וללא ADHD צריכים להילקח בחשבון במחקרי פיצוי רגישות, ובטיפול פסיכולוגי.

 

יעילות ובטיחות מלטונין בילדים עם ASD ו/או ADHD הסובלים מהפרעות שינה

יעילות ובטיחות בטיפול עם מלטונין בשחרור מתמשך להפרעות שינה בילדים עם ASD

Efficacy and Safety of Pediatric Prolonged-Release Melatonin for Insomnia in Children With , Autism Spectrum Disorder, Paul Gringras MD, JAACAP, Vol 56, Nov 2017

נדודי שינה בילדים זו בעיה נפוצה, עם שכיחות של 1%-6% באוכלוסיית ילדים הכללית ו- 50%-75% אצל ילדים עם תחלואה נוירו-התפתחותית או פסיכיאטרית, במיוחד הפרעת ספקטרום אוטיזם (ASD) עם או ללא ADHD, הפרעות נוירו-גנטיות (NGD), כמו הפרעת רט, תסמונת סמית-מגניס [SMS] ותסמונת אנגלמן. הפרעות שינה מחמירות את החסרים התפקודיים הקוגניטיביים ואת בעיות התנהגותיות ומצוקה משפחתית כוללת.
תחילה ממליצים על טיפול התערבויות שינה התנהגותיות של הורים כטיפול קו ראשון לנדודי שינה בילדים עם ASD, והתוצאה היא שיעור תגובה של 25%. פרמקותרפיה מסופקת לעיתים קרובות כאשר ההתערבות ההתנהגותית נכשלת. עם זאת, למרות חומרת בעיות השינה, אין תרופות עם אישור רגולטורי לטיפול בנדודי שינה אצל ילדים ומתבגרים. כתוצאה מכך, רופאים רושמים לעיתים קרובות תרופות ללא תווית למשל, אנטיהיסטמיניים, (agonist α-adrenergic (clonidine, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות, בעוד תופעות לוואי סדטיביות שלהן ללא הוכחת בטיחות, יעילות או מדיניות מינון בילדים. יתר על כן, משתמשים במלטונין או תוספי מזון לא מורשים, למרות חששות כבדים על איכות ובטיחות פוטנציאלית.
מלטונין (N-acetyl-5-methoxytryptamine) הוא הורמון ראשוני המיוצר ע"י בלוטת הפינאל במהלך תקופות הלילה כדי להתאים קצב מחזור קבוע של שינה/התעוררות ולהגביר את השינה. ישנן ראיות להפרשת melatonin חריגה ולקצביות ביממה אצל ילדים עם הפרעות נוירו-התפתחותיות, במיוחד ASD, מה שעשוי להסביר התפתחות לא נורמלית של מחזורי שינה-התעוררות, שצוינו מאז שנת החיים הראשונה; הפרעות כאלה מצדיקות שימוש במלטונין לנדודי שינה באוכלוסיות אלה.
מטרת המחקר רב מרכזי, הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של מלטונין בשחרור מתמשך לטווח ארוך בהשוואה לפלסבו עבור הפרעות שינה אצל ילדים ובני נוער עם הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD), עם או ללא הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) , והפרעות נוירו-גנטיות (NGD).
125 ילדים ומתבגרים בגיל 2-17.5 שנים, 96.8% עם ASD, ששנתם לא השתפרה עם התערבות התנהגותית בלבד, חולקו באקראי לשתי קבוצות, עם טיפול במלטונין (2-5 מ"ג) או פלסבו במשך 13 שבועות. השימוש במלטונין לטיפול בהפרעות מחזוריות של שינה/התעוררות בילדים עם ASD גדל. מטה-סינתזה שנעשתה לאחרונה הסיקה כי מלטונין, התערבויות התנהגותיות והתערבות להדרכת הורים נראים הכי יעילים לשיפור מספר תחומים של בעיות שינה.
מחקר אקראי מבוקר פלצבו זה הראה כי אצל ילדים עם ASD  מלטונין היה יעיל יותר מאשר פלסבו בהגדלת סה"כ שעות השינה, ואיכות השינה. חשוב לציין, תרופת מלטונין עם שחרור איטי ממושך הייתה יעילה באופן דומה בילדים עם ADHD או ללא תחלואה נלוות. לא דווח על בעיות בטיחות בלתי צפויות. ההשפעות השליליות היו מעטות וקלות, כאשר רק כאבי ראש וישנוניות (נטייה לשינה) בשעות היום ניכרו בקבוצת הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
תוצאות המחקר לאחר 13 שבועות של טיפול כפול-סמיות, המשתתפים ישנו בממוצע 57.5 דקות יותר בלילה עם מלטונין בהשוואה ל- 9.14 דקות עם פלצבו. מלטונין היה יעיל ובטוח לטיפול בנדודי שינה אצל ילדים ובני נוער עם ASD עם/ללא ADHD. 
בסך הכל, 68.9% מהילדים נהנו ממלטונין במינון של 2-5 מ"ג, מה שהשיג משך שינה ארוך יותר ב -45 דקות או יותר ו/או גרם להירדמות מהירה יותר ב- 15 דקות או יותר, בהשוואה ל -39.3% עם פלסבו. כך שלכל 2 מתוך 3 ילדים עם ASD צפוייה להיות עם תגובה קלינית משמעותית למינון של 2/5 מ"ג. הטיפול במלטונין גרם סיפוק להורים, על השיפורים בשינה, בהפחתת ההתנגדות ללכת למיטה, ולאורחות שינה מתאימים. מעניין, 41% מהמשתתפים שהגיבו בתחילה ל 2 מ"ג מלטונין הגיבו לאורך תקופת המחקר ללא צורך בהעלאת המינון. בין המשתתפים שהזדקקו להעלאת המינון ל-5 מ"ג, מחציתם הגיבו והשאר הצטרכו להעלאה נוספת במינון. (העלאה במינון  10 מ"ג הותרה במחקר).
במחקר על IR-מלטונין (שחרור מיידי), חלק מהילדים עם מלטונין נרדם מהר יותר, אך החל להתעורר מוקדם יותר, כתוצאה מכך שיפור ממוצע במשך השינה היה קצר יותר מהשיפור במחקר זה עם מלטונין בשחרור איטי. כלומר ילדים עם מלטונין בשחרור איטי נרדמו מהר יותר ומאידך לא התעוררו מוקדם יותר, וכתוצאה מכך, השיפור הממוצע במשך השינה היה ארוך יותר. זה מספק פעולה מתמשכת של מלטונין מוקדם יותר עד לשעות מאוחרות יותר של הלילה. לא נראתה כל שחיקה של אפקט ההשפעה במהלך 3 החודשים הראשונים של מחקר זה.
במחקר נכללו כלים למדידת שינה סובייקטיביים ואובייקטיביים מקובלים ומוערכים היטב. העלאה במינון הייתה שיטתית. זה המחקר הארוך ביותר של מלטונין באוכלוסייה זו עד כה. למרות שמחקר זה כלל שני אזורים גיאוגרפיים שונים (ארצות הברית ואירופה), ומשתתפים עם ADHD וללא ADHD, תרופת המחקר מלטונין בשחרור ממושך נמצאה יעילה באותה מידה, ללא תלות במיקום או ב- ADHD. קבוצת הגיל המכוסה במחקר זה הייתה רחבה, אך נמצאה תועלת דומה בקרב תת-קבוצות של מטופלים צעירים (ילדים בני 2-5 שנים), ומתבגרים (מעל גיל 8 שנים).
נתונים אלה מצביעים על כך שמלטונין (פעם ביום, במינון של 2 מ"ג עד 5 מ"ג) היה יעיל ובטוח למשך 13 שבועות של טיפול בילדים עם הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD) / הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות, שחוו הפרעות שינה קשות. לא היה כל סימן לחוסר סבילות לאורך כל תקופת המחקר. נטילת תרופות היתה טובה מאוד במחקר זה, ותמכה בשימוש במלטונין באוכלוסייה זו. היעילות הודגמה במונחים של זמן שינה מוגבר, כולל הפחתת שינה "מדומה", ושיפור איכות שינה ממושכת. תופעות לוואי של הטיפול כללו ישנוניות, כאבי ראש ועייפות. לא דווח על בעיות בטיחות בלתי צפויות.
הערותיי: מחקר חשוב המוכיח את יעילות מלטונין בשחרור איטי וממושך, בילדים עם הפרעות שינה קשות ועם ASD/ADHD. מלטונין משפר משך השינה ואיכותה, אולם לא באופן דרמטי בולט. רבים הם הילדים ומתבגרים עם ASD ו/או ADHD שסובלים מהפרעות שינה נלוות,ומניסיוני מרביתם משתפרים עם הזמן תוך הסתגלותם לאורחות שינה. רק במקרים נדירים שטיפול עם סטימולנטים ייתכן ומחמיר את הפרעות שינה, אפשר לנסות טיפול עם מלטונין בשחרור איטי לתקופה מסויימת. אני נאלץ להשתמש במלטונין במקרים בודדים כאשר להערכתי מחד גיסא, טיפול עם סטימולנטים הנו חיוני והכרחי רפואית לילד, ומאידך, אולי סטימולנטים מחמירים מאד את הפרעות השינה, וכאמור כאלה יש מקרים בודדים.

 

מחקר חדש: שינויים דומים במוח ילדים עם ADHD ואלה עם הפרעות התנהגותיות (CD)

מבנה מוח מובהק, קשור ל-ADHD ולמאפיינים של הפרעות התנהגות (CD)

Distinct brain structure and behavior related to ADHD and conduct disorder traits Predrag Petrovic', Molecular Psychiatry, August 31, 2018

הן בהפרעת קשב והיפראקטיביות- ADHD והן בהפרעות אי-יציבות רגשית (כגון הפרעות אישיות גבוליות ואנטי-חברתיות וכן הפרעת התנהגות בילדים-conduct disorder), המוח מציג שינויים דומים באזורים חופפים, כלומר, שני המצבי הרפואיים צריכים להיראות כקשורים, יש לשים לב לשתיהן במהלך האבחון. זאת על פי מחקר חדש מ"Karolinska Institute" (האוניברסיטה השבדית הגדולה ביותר למחקר אקדמי רפואי). התוצאות יכולות להוביל לטיפול רחב יותר בשתי הפרעות אלה.
מחקרים קליניים הוכיחו זה מכבר את העובדה כי אנשים עם ADHD מראים גם בעיות רגשיות, כגון תגובות רגשיות כאוטיות, חרדה ודיכאון. עם זאת, הקשר בין ADHD לבין רגולציה לקויה טרם זוהה, אף אם הוצעו תיאוריות ששני המצבים מושרשים בתפקוד לקוי של שליטת המוח על עיבוד מידע.
מחקר חדש זה היה חלק מפרויקט IMAGEN, במימון האיחוד האירופי ושיתוף פעולה בין מספר מדינות אירופאיות שמטרתן הייתה להבנה טובה יותר על האופן שבו המוח והתנהגות מתפתחים. המחקר הוכיח את ההיפותזה ע"י כך שהראה כיצד ADHD וצורה של אי-יציבות רגשית (מאפיינים של הפרעת התנהגות בילדים- CD) מציגים שינויים דומים וחופפים במוח. המחקר כלל יותר מ -1,000 מתבגרים. יכולים לקרוא להם מצבים של אחים, שכן שניהם קשורים בחלקם במנגנוני המוח הבסיסיים, ולכן יש להקדיש תשומת לב לשני המצבים במהלך האבחון, מציין החוקר הראשי פרדראג פטרוביץ' פרופסור לפסיכיאטריה במחלקה למדעי המוח הקליניים.
בעזרת הדמיות מוח מבניים (MR) החוקרים מסוגלים היו להראות כיצד הן ADHD והן הפרעות התנהגות (CD) אצל מתבגרים בא לביטוי בצורה של נפח מוח מופחת ובפני-השטח בחלקים של האונה הקדמית והאזורים הסמוכים. החלקים המושפעים של המוח לשינויים היו בדרך כלל חופפים.
החוקרים מצאו גם שינויים שהיו קשורים באופן ספציפי לסימפטומים של ADHD או סימפטומים שנראים בהפרעות התנהגות. המחקר כלל גם ניסויים התנהגותיים שהראו שני המצבים. החוקרים מציינים כי "תוצאות אלו חשובות לא פחות לחולים עם אי-יציבות רגשית, שכן במקרים רבים הם מטופלים בספקנות ומרגישים מתוסכלים מכך שלא מתייחסים אליהם ברצינות, כעת נוכחים כי זה קשור לשינויים במוח הדומים לאלה שנצפו בחולים עם ADHD, מה שיכול להוביל להבנה רחבה יותר ולאבחנה טובה יותר". התקווה היא שהמחקר לא רק יוביל לאבחונים טובים יותר אלא גם לטיפולים טובים יותר, שבהם אנשים עם אבחנת ADHD יכולים לקבל טיפול מיוחד שיסייע להם להתמודד טוב יותר עם רגשותהם.
יש צורך לעשות מחקרים נוספים כדי להבין אם תרופות ממריצות (סטימולנטים) לטיפול ב- ADHD יכולות גם לתת תוצאות חיוביות עבור אנשים עם הפרעות חוסר יציבות רגשית.
הערותיי: מחקר מעניין, שהראה כי להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHDׂׂ) ולחוסר יציבות רגשית/מאפיינים של הפרעות התנהגותיות (CD), יש שינויים דומים מובהקים במבנה המוח. ממצא זה אינו מפתיע אותי, אלא מוכיח את הידוע כי ADHD הבסיסית במהותה מאופיינת בחוסר יציבות רגשית ובעיות התנהגותיות, ולפחות 50% מהמקרים נלוות לה הפרעת התנהגות (CD).
לשאלת החוקרים שיש לדעתם לבדוק, האם סטימולנטים לטיפול ב-ADHD יכולים לתת גם  תוצאות חיוביות עבור ילדים ומתבגרים עם חוסר יציבות רגשית והפרעות התנהגותיות. לאור ניסיוני מהעשור האחרון עם מאות מקרים של ילדים ומתבגרים כאלה, אני מנסה תחילה טיפול עם סטימולנטים, ובהצלחה די טובה, אלא אם יש הפרעות התנהגויות קשות כי אז סטימולנטים אינם עוזרים ויש לבחון טיפול תרופתי ספציפי כמו ריספרדל. 

האם סימפטומים פסיכיאטריים אצל הורים יכולים לצפות הפרעות נפשיות בילדיהם?

 

תסמינים פסיכיאטריים אצל הורים והשלכותיהם על ילדים: לקראת
הבנה ותשובה לסיכונים בין-הדורות בפסיכיאטריה של הילד

 Do Parental Psychiatric Symptoms Predict Outcome in Children With Psychiatric Disorders? A Laura W. Wesseldijk,  JAACAP 01/09/ 2018; Parental Psychiatric Symptoms and Children’s Outcomes: Toward Understanding and Responding to Inter-generational Risk in Child Psychiatry, Matthew G. Biel MD

גנטיקה משפחתית בהפרעות נפשיות, בין הדורות – הורים וילדיהם. היסטוריה משפחתית של מחלה פסיכיאטרית,זה מאפיין מרכזי להיסטוריה קלינית מוסמכת שנלקחת במסגרת קלינית בפסיכיאטריה לילד ומתבגר. היסטוריה זו מוגבלת לעתים קרובות לבדיקת דיווחים של מטפלים על הפרעות נפשיות מאובחנות או חשודות אצל הורים ביולוגיים וקרובי משפחה לאורך דורות. פחות שכיחה בדיקה מפורטת לבריאות הנפש הנוכחית של הורים ע"י מטפלים, כולל תסמינים פסיכיאטריים באותו זמן בו ילדם נבדק קלינית.
עדויות אחרונות הן תזכורת חזקה לכך שמחלת נפש אצל הורה היא מצוקה קשה המשפיעה באורח אנוש על הרווחה הנפשית לאורך החיים אצל הצאצאים, ודיכאון אימהי בפרט הוא גורם קבוע המשפיע על בריאות הנפש של הצאצא (Wesseldijk et al).
במחקר נבדק האם על סמך תסמינים פסיכיאטריים אצל הורים ניתן לחזות הפרעות פסיכיאטריות בילדיהם. זה מאמץ לבחון את הקשר בין סימפטומים פסיכיאטריים של הורים לבין השלכות הקליניות בילדים עם הפרעות פסיכיאטריות. המחקר דן מעבר להתמקדות בדיכאון אימהי כגורם סיכון לפסיכופתולוגיה של צאצאים אלא כולל מגוון של סימפטומטולוגיה פסיכיאטרית פעילה הן אצל אמהות והן אצל אבות בזמן שהילדים מאובחנים ומוערכים קלינית.
במחקר הנוכחי השתתפו 742 אמהות, 400 אבות ו-811 ילדיהם הוערכו לסימפטומים פסיכיאטריים מופנמים ומוחצנים באמצעות דוח הורה ובהערכה הראשונה שלהם בשלוש מרפאות פסיכיאטריות לילדים ולמתבגרים בהולנד, ולאחר מכן הוערכו מחדש במעקב ממוצע של 1.7 שנים מאוחר יותר. התכנון הטבעי של המחקר איפשר טיפול לילדים והורים לפי שיקול דעתם של הרופאים והמשפחות בין שתי נקודות הזמן. בתחילת המחקר גיל הבנות במחקר היה בממוצע 11.9 שנים, והבנים היה בממוצע 10.9. החוקרים בדקו האם תסמינים של ילדים במעקב נצפו על ידי תסמינים הוריים בתחילת המחקר, תסמינים הוריים במעקב והשלכות על תסמיני הילדים.
ילדים שאמם או אביהם סבלו מסימפטומים פסיכיאטריים מעל לסף תת-קליני בתחילת מחקר, היו עם סימפטומים פסיכיאטרים גבוהים יותר בתחילת המחקר ובמעקב. ציוני סימפטומים של הילדים נצפו במעקב בצורה חדה ביותר ע"י ציוניהם בתחילת המחקר, וציוני הפסיכיאטריה של ההורים במעקב ניבאו גם את תוצאות הילדים; חשוב לציין, כי גודל הקשר היה דומה לאימהות ולאבות.
ציוני צאצאים במעקב לא נצפו היטב על ידי ציוני ההורים בתחילת המחקר. ציוני סימפטומים גבוהים יותר במעקב אצל ילדים של הורים עם תסמינים פסיכיאטריים גבוהים הוסברו בעיקר על ידי ציוני סימפטומים גבוהים יותר של ילדים בתחילת המחקר. ילדים להורים עם פסיכופתולוגיה של יותר סימפטומטיים בתחילת המחקר, התוצאות שלהם במעקב הראו שיעור גבוה יותר של סימפטומים מתמשכים. זה מוסבר ע"י סימפטומים חמורים יותר בתחילת המחקר אצל ילדים להורים פגועים, כמו גם ע"י הקשר בין סימפטומים של ילדים לבין סימפטומים של הורים שנמדדו במעקב.
ישנן מספר מגבלות למחקר מרתק זה. כפי שהוכרה ע"י המחברים, ההסתמכות על דיווח הורים לסימפטומטולוגיה של ילדים ושל הורים היא בעייתית, במיוחד לאור ההשערה של הקשר בין הילד לבריאות הנפש של ההורים והשפעה הצפויה של סימפטומים של הורים עצמם על דיווחים של תסמיני ילדיהם. שכפול ממצאים אלו במחקר, בתוספת תסמינים שידווחו ע"י מטפל וילד, יחזק משמעותית את מסקנות החוקרים. בנוסף, יש פערים חשובים במידע, כיצד השפיע טיפול בהורים או בילדים על התוצאות? והאם השיעורים הגבוהים של הנשירה מהמחקר (מחצית מדגימת המחקר לא היו במעקב), הטתה (bias) את הממצאים? חשיבות נוספת היא ההומוגניות היחסית של אוכלוסיית המחקר – זו היתה אוכלוסייה של הורים עם השכלה גבוהה ותעסוקה גבוהה, ושיעור גבוה של הורים ביולוגיים המגדלים ילדים. בנוסף, המשתתפים היו צריכים לדבר הולנדית שוטפת כדי להיכלל במחקר. את הכללתם של ממצאים אלה לאוכלוסיות שונות מבחינה כלכלית, אתנית-תרבותית ולשונית, יש לקבוע במחקרים אחרים.
המשפחתית בהפרעות נפשיות מבוססת היטב, ונובעות משילוב גומלין מורכב של גורמים גנטיים וסביבתיים, המוביל לשילוב של שוויון בין-דורות ורב-ממדיות בצאצאים. מחקר זה תורם לבסיס הראיות המפרט את השלכות המורכבות של פסיכופתולוגיית הורה על תוצאות בריאות הנפש של הילד. מאמצים קודמים לבחון סימפטומים פסיכיאטריים פעילים של ההורים כמנבאים של תוצאות בילדים נטו להתמקד במדידת הסימפטומים של ההורים בתחילת המחקר ולא במעקב, והתמקדו במיוחד בהשפעת האמהות על תוצאות הצאצאים.
מחקר זה אינו מבהיר את כיוון ההשפעה, הידוע ממחקר קודם ששינויים בסימפטומים של הורה משפיעים על בריאות הנפש של הילד, ושינויים בסימפטומים של הילד עשויים להשפיע על בריאות הנפש של הורים. מה שמאושר ממחקר זה הוא מושג שעשוי להיראות אינטואיטיבי לרופאים רבים ומוכר מזה זמן רב בספרות הקלאסית: כי יחסי הגומלין בין תסמיני הילד וההורה עשויים להיות מתמשכים, דו-כיווניים ורגישים ללחצים סביבתיים כגון עוני או טראומה, שהנם קריטיים לתוצאות קליניות לשני הדורות.
אם כבר יודעים זאת, למה לעתים רחוקות כל כך מעצבים אסטרטגיות להערכה והתערבות קלינית שלוקחת בחשבון את ההשערה הזאת? למרות בסיס הראיות התומך בטיפולים פסיכותרפיים מכוונים משפחתיים ממשיך לגדול, צריך לפתח אסטרטגיות קליניות הנוטלות סיכונים פסיכיאטריים רב-דורות לפסיכופתולוגיה. הסיכון מצטבר במספר ניכר של משפחות המופיעות במרפאות פסיכיאטריה לילדים: חשיפה למצוקות כרוניות, בנוסף לפסיכופתולוגיה של ההורים (לעיתים קרובות עם דמיון בין בני זוג), בנוסף לפסיכופתולוגיה של ילדים, וכתוצאה מכך השפעות גומלין בין דורות העלולים לסבול מתסמינים מוגברים אצל ילדים והורים. עבור משפחות אלה, צריך לפתח תוכניות קליניות ליכולת להעריך ולטפל בבני משפחה רבים, ומחקרים צריכים להעריך את האפקטיביות של גישות אלה.
דוגמאות בולטות לאסטרטגיה זו צמחו, ומציגות אפשרות ש"פסיכיאטריה משפחתית" עשויה להיות מסלול מבטיח לשיפור תוצאות חלק מהחולים המצויים בסיכון הגבוה יותר.
הערותיי:  מחקר חשוב לתחילת ההבנה והפענוח לסיכונים בין-דורות בפסיכיאטריה לילד
הדגשתי מספר פעמים באתרי ממצאים קליניים אלה:
1) יש קשר משפחתי הדוק בין הפרעות נפשיות נפשיות שיש להורה/ים, להתפתחות הפרעה נפשית בצאצאים.
2) הפרעה נפשית בהורה מהווה גורם סיכון גבוה ויכולה לנבא הפרעה נפשית בילדם, וההיפך אותו הדבר, ילד עם הפרעה נפשית קשה קרוב לוודאי שלאחד ההורים יש גם הפרעה נפשית.
3) ניתן להעריך לעתיד את חומרת ההפרעה הנפשית בילד, על פי בדיקת חומרת הפרעות נפשיות אצל הורה או בן משפחה עם קרבת דם.
4) טיפול בהורה עם הפרעה נפשית מסייעת לשיפור הטיפול בילדם הסובל גם מהפרעה. (בצעתי מחקר בעניין זה).

האם ADHD, סכיזופרניה, התמכרות לקנביס ולאלכוהול קשורים להזדקנות מואצת של המוח?

דפוסי זרימת הדם באזורי המוח כפונקציה של הגיל לאורך מהלך החיים

Patterns of Regional Cerebral Blood Flow as a Function of Age throughout the Lifespan. Daniel G. Amen, Journal of Alzheimer's disease, : August 21, 2018

מחקר הדמית המוח הגדולה ביותר, מדענים העריכו 62,454 סריקות מוח SPECT (טומוגרפיה ממוחשבת) של יותר מ-30,000 אנשים מגיל 9 חודשים עד 105 שנים, כדי לחקור גורמים שמאיצים את הזדקנות המוח. והעריכו את הפחתת זרימת הדם באזורי המוח, בהפרעות נפשיות שונות.
במחקר מדעי של הדמיית מוח הגדול ביותר הידוע, לקחו חלק מדענים ממספר מרכזים, ממרפאות אמן (קוסטה מסה,קליפורניה),גוגל, אוניברסיטתג'ון הופקינס,אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס ואוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו.
המחקר הנוכחי השתמש בהדמיות מוח SPECT כדי לקבוע מסלולי ההזדקנות במוח, ואיזה הפרעות מוחיות נפוצות חוזות הזדקנות מואצת באופן חריג. נבחנו פונקציונלית סריקות הדמיה הללו ממרפאות לפסיכיאטריה גדולות מאזורים שונים, ממטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות רבות, כולל הפרעה דו קוטבית, סכיזופרניה והפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
החוקרים בראשות הפסיכיאטר המוביל דניאל אמן אומרים כי "בהתבסס על אחד המחקרים הגדולים ביותר בתחום ההדמיה המוחית שנעשה עד כה, יכולים כעת לעקוב אחר הפרעות והפרעות התנהגויות  שקודם הזמן מאיצות את הזדקנות המוח. טיפול טוב יותר להפרעות אלה יכול להאט או אפילו לעצור את תהליך הזדקנות המוח. עניין התמכרות לקנביס חשוב במיוחד, שכן התרבות שלנו מתחילה לראות את מריחואנה כחומר לא מזיק. מחקר זה צריך לאפשר לנו להשהות תהליך זה".
החוקרים בחנו 128 אזורים במוח כדי לחזות את הגיל הכרונולוגי של המטופל. גיל מבוגר יותר שנצפה מן הסריקה לעומת הגיל הכרונולוגי בפועל פורש כהזדקנות מואצת. במחקר נמצא כי מספר הפרעות התנהגויות ונפשיות ניבאו הזדקנות מואצת, במיוחד סכיזופרניה שהראתה בממוצע 4 שנים של הזדקנות מוקדמת, התמכרות לקנביס (2.8 שנים הזדקנות מואצת), הפרעה דו קוטבית (1.6 שנים הזדקנות מואצת), ADHD (י1.4 שנים הזדקנות מואצת) והתמכרות לאלכוהול (0.6 שנים הזדקנות מואצת). מעניין לציין כי החוקרים לא ראו הזדקנות מואצת בדיכאון ובהזדקנות טבעית, והם מניחים כי זה בגלל סוגים שונים של דפוסי מוח להפרעות אלו.
החוקרים אומרים כי מאמר זה מהווה צעד חשוב קדימה בהבנת אופן הפעולה של המוח לאורך כל החיים, והתוצאות מצביעות על כך שאנו יכולים לחזות את הגיל של הפרט בהתבסס על דפוסי זרימת הדם במוח, כמו כן הוכנסו היסודות כדי לחקור כיצד הפרעות פסיכיאטריות נפוצות יכולות להשפיע על דפוסים בריאים של זרימת הדם במוח.
בהתייחסו למחקר, אמר ג'ורג' פרי, המדען הראשי לבריאות המוח מאוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו, "זהו אחד ממחקרי ההדמיה הראשונים המבוססים על אוכלוסייה, ומחקרים גדולים אלה חיוניים כדי לענות על האופן שבו יש לשמור על מבנה המוח ותפקודו במהלך ההזדקנות. האפקט של גורמים לשינוי ולגורמים של אי שינוי הזדקנות המוח, זה ינחה אותנו כיצד לשמור על תפקוד קוגניטיבי ".
הערותיי: מחקר מעניין, שהראה על סמך זרימת הדם באזורי המוח באמצעות סריקות מוח כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), כמו מצבים נפשיים נוספים, קשורים להזדקנות מואצת של המוח. יש לחקור כיצד הפרעות פסיכיאטריות נפוצות יכולות להשפיע על דפוסים בריאים של זרימת הדם במוח והזדקנותו המואצת? והאם יידע זה יאפשר לנו לדעת כיצד לשמור על התפקוד הקוגניטיבי. להערכתי אנו עדיין בראשית הדרך בתהליך ארוך לפענח צפונות המוח ע"י סריקות מוח ממוחשבות.