פרוגנוסטיקה כבסיס יסודי לפסיכיאטריה מדעית

מדע הפרוגנוזה בפסיכיאטריה

 Science of Prognosis in Psychiatry, P. Fusar-Poli et al, JAMA Psychiatry Oct 2018

Early Psychosis: Interventions and Clinical-detection (EPIC) Lab, Department of Psychosis Studies, Institute of Psychiatry, Psychology and Neuroscience, Dep of Bio-statistics and Health Informatics King’s College London; National Health Service Foundation Trust London; Dep of Brain and Behavioral Sciences, Uni of Pavia Italy; Dep of Medical Sciences Cardiology Uppsala Clinical Research Center Sweden; Biomedical Data Sciences, Medical Statistics and Decision Making, Leiden Nederland 

חשיבות הפרוגנוזה היא מרכיב נכבד של ידע רפואי שהציג כבר היפוקרטס  (460 -377 לפנה"ס). הפסיכיאטריה שונה מכל מומחיות רפואית אחרת בכך שהאנטומיה והפתופיזיולוגיה אינן אבן הפינה של הידע הקליני שלה. לאחר כשתי מאות שנים של מחקרים ביולוגיים, עד כה, יש מעט מנגנונים אתיו-פתולוגיים מבוססים, ואין ביו-מרקרים אמינים להפרעות פסיכיאטריות, אשר יכולים לסווג בהחלטתיות סימפטומים או התנהגויות הטרוגניות. הפסיכיאטריה היא אפוא התחום הרפואי ההיפוקרטי ביותר. בפסיכיאטריה, אין מחלות אנטומיות (אבחנה), אלא רק אנשים שנהיים חולים (פרוגנוזה). לפיכך, החלטות קליניות בפסיכיאטריה צריכות לאמץ בצורה פרגמטית ובאופן מעשי את הפרוגנוזה מעבר לאבחנה. הקלינאים יצטרכו להיות נוחים יותר עם הפלורליזם המתודולוגי הבלתי מסודר המתפתח ברפואה, שבה הידע הרלוונטי מגיע ממקורות שונים מעבר לסיווג אבחוני, וערכו של ידע זה משתנה מחולה לחולה.
מחקר חדש זה רב מרכזי, מציג גישה המבוססת על ראיות עכשוויות כיצד לשלב מודלים לחיזוי סיכונים קליניים בפסיכיאטריה המודרנית. המחקר מאורגן סביב נושאים מתודולוגיים מרכזיים הרלוונטיים ביותר למדע הפרוגנוזה בפסיכיאטריה. בתוך כל נושא, המאמר מדגיש אתגרים מרכזיים ונותן המלצות מעשיות לשיפור ההבנה המדעית של פרוגנוזה בפסיכיאטריה.
השלב הראשוני לבניית מודלים לחיזוי סיכונים קליניים שיכולים להשפיע על הטיפול הפסיכיאטרי כרוך בעיצוב המודל: נושא הראשון, הכנת הפרוטוקול והגדרת התוצאות והשיטות הסטטיסטיות. נושא שני, צעדים ראשוניים נוספים כרוכים בקפידה לבחירת המנבאים, בהכנת הנתונים ובפיתוח מודל לפי נתונים אלה, כאשר הצעד הבא הוא אימות של המודל כדי לבחון במדויק את המסקנות הכלליות. הנושא השלישי, הוא הדיוק של מודל החיזוי הקליני, אם הוא מושפע משכיחות המצב הפסיכיאטרי הנחקר. השלב הרביעי, בסופו של דבר, המודלים לחיזוי קליני צריכים להיות מיושמים בשגרה הקלינית בעולם האמיתי, וזה בדרך כלל הצעד המאתגר ביותר. שלב חמישי, האם שיטות מתקדמות כגון גישות למידה בסיוע כלים, יכולות להתגבר על כמה בעיות המערערות את השלבים הקודמים. הרלוונטיות של כל אחד מהנושאים הללו למודל הנוכחי של חיזוי סיכונים קליניים בפסיכיאטריה נדונה והמלצות ניתנות.
מסקנות המחקר, שפרספקטיבות אלה מכוונות לתרום למדע פרוגנוסטי אינטגרטיבי המבוסס על ראיות בפסיכיאטריה ע"י התמקדות בתוצאות אצל מטופלים, ולא בתוצאות המחלה. מודלים חיזוי לסיכון הקליני יכולים להוות אבן הפינה של הפסיכיאטריה המדעית האישית.
האתגר הקליני ומודלים נוכחיים של טרנס-אבחנה לחיזוי סיכונים קליניים, ממחישים כיצד ניתן לסווג את החולים לכאלה הנמצאים בסיכון (או לא) לפתח פסיכוזה, שהינה עצמאית מן האבחנות הבסיסיות שלהם. ברמה חינוכית, זה מוסיף דלק לרעיון כי המדע של אומדן חוסר ודאות או סיכון, המכונה גם פרוגנוסטיקה, צריך ליטול מקום בולט בהוראת הפסיכיאטריה והכשרת רופאים. תחום זה עוד יגדל יותר עם התהוותם של ערכות גדולות של נתונים נוירוביולוגיים מבוססים לוגית, אשר ניתן לנתח אותם עם טכניקות סטטיסטיקה מתקדמות יותר או טכניקות למידה במכשור מתקדם.
מסקנות: הפרוגנוזה היא מרכיב נכבד ברפואה הקלינית ומרכיב חיוני והכרחי בפסיכיאטריה מדעית. על ידי התמקדות באדם ולא במחלה, הפרוגנוזה הופכת לאבן הפינה לגישות משותפות לקבלת החלטות ולרפואה מותאמת אישית. כדי להיות שימושי ומועיל למטרות אלה, מודל חיזוי הסיכון הקליני חייב לספק אומדנים תקפים ואמינים על הסיכונים, קליטה והבנה של אומדנים אלה צריכה להשפיע באופן פרגמטי על תוצאות המטופל ועל הטיפול.
הערותיי:  
מחקר חשוב מאין כמותו, להבנת הפסיכיאטריה והצעדתה לעידן רפואי מודרני לכיוון הפרוגנוסטי אשר מתמקד באדם ולא במחלה, ליישום רפואה מותאמת אישית. כפי שהחוקרים ממרכזים רפואיים שונים  טוענים כי לאחר כשתי מאות שנים של מחקרים ביולוגיים, עד כה, יש מעט מנגנונים אתיו-פתולוגיים מבוססים, ואין ביו-מרקרים אמינים להפרעות פסיכיאטריות, אשר יכולים לסווג בהחלטתיות סימפטומים או התנהגויות הטרוגניות. הפסיכיאטריה היא אפוא עם התחום הרפואי ההיפוקרטי ביותר. בפסיכיאטריה, אין מחלות אנטומיות (אבחנה), אלא רק אנשים שנהיים חולים (פרוגנוזה). לאחר שנכנסתי לתחום לפני כחמש עשרה שנים והתעמקתי בו, אני סבור מכיוון שהפרעות הנפשיות השונות מושפעות מגנים רבים אשר משותפים להפרעות נפשיות השונות, הן הטרוגניות ומורכבות שבאות לידי ביטוי בסימפטומים קליניים חופפים להפרעות רבות, אזי כנראה שיש משפחות עם מצבור גנים נפשיים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בסימפטומים שונים בצאצאים,בהתאם לגן המופיע כבולט בכל צאצא. לתשומת לב, ציינתי זאת פעמים רבות באתרי לאחר שנוכחתי במשפחות רבות שילדיהן אובחנו עם "הפרעות נפשיות" (סימפטומים קליניים) שונות אצל הצאצאים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s