הפרעות חרדה אצל הורה מציבות סיכון גבוה להופעת חרדה אצל ילדיהם

מחקר סקירה שיטתית ומטה-אנליזה: הפרעות חרדה ודיכאון אצל ילדים להורים עם הפרעות חרדה

Systematic Review and Meta-Analysis: Anxiety and Depressive Disorders in Offspring of Parents with Anxiety Disorders, Kou Murayama, Peter J. Lawrence School of Psychology and Clinical Sciences, University of Reading, Berkshire UK.

מטרת המחקר להערכת הסיכון להפרעות חרדה בקרב צאצאים להורים עם הפרעות חרדה; לקבוע אם קיימות הוכחות ספציפיות לסיכון להפרעות חרדה לעומת דיכאון אצל הצאצאים; האם הפרעות חרדה ספציפיות של הורים גורמות לסיכון לאותן הפרעות חרדה  בילדים; נבדק גם האם הסיכון התמתן ע"י גיל הפריון, מין, טמפרמנט, ונוכחות הפרעות דיכאון ןלא דיכאון אצל ההורים.
שיטת המחקר חיפשו ב- PsycINFO, PubMed וב- Web Science בחודש יוני 2016 וביולי 2017 . קריטריוני הכללה במחקר היו אלה: שפורסמו בכתבי עת שנחקרו ע"י עמיתים; כללו לפחות קבוצה אחת של הורים עם הפרעות חרדה, וקבוצת השוואה אחת לפחות של הורים שלא סבלו מהפרעות חרדה; דווחו על שיעורי הפרעות חרדה בצאצאים; השתמשו בכלי אבחון כדי לאמת את האבחנות; השתמשו במודלים אקראיים ומעורבים, והעריכו את איכות המחקר. במחקר נכללו 25 מחקרים (7,285 צאצאים).
התוצאות  כאשר ההורים סבלו מהפרעות חרדה, הצטברות הסיכון גבוהה יותר ללקות בחרדה (יחס סיכון = RR) = 1.76, 95% CI = 1.58-1.96) וללקות בדיכאון (RR = 1.31, 95% CI = 1.13-1.52), מאשר אצל צאצאים של הורים ללא הפרעות חרדה. הפרעת פאניקה והפרעת חרדה כללית (GAD) אצל הורים נראה כי הם גורמים לסיכון מסוים.הסיכון היה גדול יותר להופעת חרדה בצאצא מאשר להפרעת דיכאון (RR = 2.50, 95% CI = 1.50-4.16), ובמיוחד להפרעת חרדה כללית אצל הצאצא, הפרעת חרדת נטישה ופוביה ספציפית, אך לא נמצאה הוכחה לכך שילדים להורים עם הפרעת חרדה ספציפית היו בסיכון מוגבר לאותה הפרעת חרדה ספציפית. ניתוחי מתינות שהיו אפשריים לגיל הפריון, למין ולהפרעת דיכאון הורית- אף אחד מהם לא היה משמעותי.
מסקנות המחקר כי הפרעות חרדה אצל הורה מהווים סיכונים ספציפיים להפרעות חרדה אצל צאצאים. עם זאת, יש תמיכה מוגבלת להעברה של אותה הפרעת חרדה ספציפית. תוצאות אלה תומכות בפוטנציאל ממוקד למניעת  הפרעות חרדה.
לסיכום, המחקר מצא שהפרעות חרדה אצל הורה מציבות סיכון גבוה יותר לחרדה מאשר להפרעת דיכאון אצל הצאצאים; וכי הסיכון היה משמעותי לחלק מהפרעות חרדה מסוימות בצאצאים (GAD, הפרעת חרדת נטישה, ופוביה ספציפית), אך לא לאחרים (הפרעת פאניקה או הפרעת חרדה חברתית). הורים עם הפרעת חרדה כללית (GAD) והפרעת פאניקה, אך לא הפרעת חרדה חברתית-היוו סיכון להפרעת חרדה אצל צאצאים אך לא לאותה חרדה ספציפית שיש להורה.
השלכות לטיפול ממצאים מבוססים ומקורם במטה-אנליזות שנעשו לאחרונה, שבה תכנית המניעה היחידה שהורידה באופן יעיל את שיעור התחלות ההפרעות של חרדת ילדים היא זו שבה הצאצאים בסיכון היו במיקוד בגלל הפרעות חרדת אצל הורה. אמנם לא הוקם מנגנון סיבתי, אולם הוא מראה כי מיקוד בילדים המצויים בסיכון להפרעות חרדה בגלל הפרעות חרדה אצל הורה – יכול להיות יעיל. הממצאים מצביעים על כך שיש ערך בפיתוח תוכניות מניעה המזהות צאצאים לאור הפרעות חרדה ספציפיות אצל הורים, ומטרתן למניעת הפרעות חרדה מסוימות אצל הצאצאים.
הערותיי: מחקר חשוב מאד. אחד מיני רבים הצפויים בדרך העתידית הבטוחה (להערכתי) להוכיח, כפי שאני טוען מזה שנים רבות:
א.  כול ההפרעות הנפשיות למיניהן הן תורשתיות-משפחתיות שמועברות גנטית לצאצאים.
ב. הצאצא אינו מקבל בהכרח אותה הפרעה נפשית ספציפית שיש להורה, אלא יכול לקבל הפרעה נפשית אחרת. זה מוכיח, כפי שהערכתי לאור ניסיוני הקליני העשיר מזה חמש עשרה שנים,שקרוב לוודאי במשפחה יש מצבור של גנים שיכולים לגרום להפרעות נפשיות שונות, והצאצאים עלולים לקבל הפרעה נפשית מסוימת בהתאם לצרוף הגנים שמקבל הצאצא מהורה. כידוע, הפרעות נפשיות אינן מאופינות בכך שיש גן אחד ספציפי לכל הפרעה נפשית ספציפית, אלא יש מספר גנים בכל הפרעה. (באתרי ציינתי פעמים רבות כי פענוח הגנום הפסיכיאטרי על פי הערכותיי אלה, טומן בחובו עשרות פרסי נובל לרפואה. לי אין ספק שבעתיד הלא רחוק זה יוכח).
ג. מעבר לזה, כפי שגם טענתי כבר לפני חמש עשרה שנים, על המטפלים בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לדעת שהפרעת ADHD האמיתית מלווה בשני שליש מהמקרים בהפרעה נפשית (אחת או יותר), ועל המטפלים לדעת לאבחן ולהבדיל בין ההפרעות. לשם כך צריך להתמקצע ולרכוש ניסיון (לעשות זאת לא דרך אגב אלא בעבודה במחצית משרה לפחות), אחרת המטופלים לא יזכו בטיפול נכון והמתאים להם. מכאן גם מובן, שבדיקות ממוחשבות לאבחון ADHD, הן שגויות מטעות ומכשילות רופא. מצער שרופאים רבים מאד עדיין משתמשים בהן.
ד. בנוסף, רבים הילדים ובני נוער (יותר בנות) שמגיעים אלי להתייעצות (שעבורם זה ייעוץ שלישי או רביעי) לאחר שאובחנו עם ADHD וניסו את כל התרופות של ADHD ללא הועיל, בעוד לא הייתה בעיה קשה לאבחנם עם דיכאון ו/או חרדה כבעיה העיקרית שלהם ולא הפרעת קשב, ובה יש לטפל תחילה.