מה הקשר בין ADHD בילדות לפשיעה בבגרות?

 הקשר בין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים ומתבגרים לסיכון לפשיעה בבגרות הצעירה

ADHD in Childhood and Adolescence and the Risk of Crime in Young Adulthood in a Danish Nationwide Study, Christina Mohr-Jensen, JAACAP 2019

מחקר דני לאומי בדק האם: סיכון להרשעה פלילית וכליאה בבגרות קשור להפרעת קשב וריכוז בילדים, וזיהוי גורמי סיכון והגנה, והקשר עם טיפול בתרופות ל-ADHD. נמצא כי בנוסף ל-ADHD, מגוון רחב של גורמים אישיים, משפחתיים, וחברתיים מגדילים הסיכון להתפתחות התנהגויות אנטי-חברתיות.
תוצאות המחקר הראו כי אבחנת ADHD בילדות  קשורה באופן משמעותי עם הרשעה או כליאה בבגרות הצעירה, עם סיכון מוגבר לנקבות. קבלת תרופות ל-ADHD היו קשורות לירידה משמעותית בסיכון להרשעה וכליאה ועשויות לתרום למניעת פשיעה. אך לא חל שינוי בסיכון בקרב אלו שטופלו בתרופות SSRI. אבחנה נלווית של ASD הפחיתה את הסיכון להרשעה או כליאה. 
המשתתפים עם ADHD בגילאי 4-15 בשנים 1995-2005 תואמו לפי שנת לידה ומין למדגם אקראי של משתתפים ללא ADHD מהאוכלוסייה הדנית ברישומים הארציים. בשימוש במודלים הוערך הסיכון להרשעה וכליאה הקשור ב-ADHD בילדות, והוערכה השלכת טיפול תרופתי על התוצאות.
הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית עם תפקוד לקוי לאורך תוחלת החיים אצל אנשים רבים. במחקרי MTA נמצא כי לאחר 16 שנים של מעקב בגיל ממוצע של 24.7 שנים 50% של המדגם המשיכו עם סימפטומים של ADHD. במשך השנים נחקרו תוצאות ארוכות טווח של ילדים ומתבגרים עם ADHD לגבי מגוון רחב של תוצאות פסיכו-סוציאליות, כולל מחקרים בנושא אסוציאציות של תרופות, ופעילויות אנטי-חברתיות שונות ופשעים.
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים שעקבו אחר ילדים ומתבגרים עם ADHD, החוקרים הגיעו למסקנה שהפרעת קשב והיפראקטיביות בילדות, קשורה בסיכון מוגבר פי שניים עד שלושה למעצרים, הרשעות וכליאה בגיל התבגרות ובגרות. עדויות ממחקר שוודי מראות כי טיפול פעיל ב- ADHD עם תרופות עשוי לצמצם חלק מהסיכון הנוסף שנצפה.
עם זאת, למחקרים קודמים אלה יש כמה מגבלות קריטיות. רוב המחקרים כוללים רק מספר קטן של בנות, ולא נכללו משתתפים עם בעיות שכיחות משותפות, כגון מנת משכל נמוכה של IQ או הפרעה בספקטרום אוטיזם (ASD). כמו כן,מחקרים מעטים היו בגודל וביכולת הנדרשים לשליטה הולמת בגורמים מבלבלים פוטנציאליים חשובים. כמו גורמי סיכון שונים, לעתים קרובות מיוצגים יתר על המידה במדגמי ADHD, שידועים כמנבאים עצמאיים לעבריינות, כגון תחלואה נלוות של הפרעת התנהגות (CD) והפרעת התנגדות מתריסה (ODD), וגורמי סיכון הורית ומשפחתית (למשל מעורבות אנטי-חברתית או מעמד חברתי-כלכלי נמוך. ילדים ומתבגרים עם ADHD הם קבוצה הטרוגנית. כדי להוסיף את הידע הקיים, נדרשים נתונים גדולים על בסיס הערכות אורך כדי להתגבר על מגבלות המחקרים הקודמים. השימוש במערכי נתונים עשירים תרמו מידע רלוונטי מבחינה קלינית ע"י זיהוי קבוצות בסיכון והתרומה הספציפית של ADHD כגורם סיכון יחיד במטריצה המורכבת של כל גורמי הסיכון הפוטנציאליים. מערכי נתונים כאלה יכולים להיווצר באמצעות רישומים שונים, שהנם זמינים בדנמרק. בעזרת גורמי סיכון פוטנציאלים אלה, מטרת המחקר הייתה להעריך את השפעתם בילדים ובני נוער עם ADHD,  על הסיכון להרשעה ולכליאה בניתוחי רגרסיה גולמיים ומותאמים לזיהוי גורמי סיכון לתוצאות ארוכות טווח בבוגרים צעירים.
בדומה לאומדנים במתה-אנליזות אחרונות, המחקר הנוכחי המבוסס על מדגם ארצי מצא כי ADHD בילדות קשור לסיכון כפול להרשעות בטווח ארוך בהשוואה למשתתפים שאין להם ADHD. אולם לאחר ניפוי של גורמי סיכון  הידועים לפשיעה, הסיכון לפשעים הקשורים ל-ADHD פחת מפי שניים לסיכון של 60%. דבר המצביע על כך שממצאי המחקרים הקודמים התערבבו והתבלבלו במידה מסוימת ע"י גורמי סיכון אחרים.
בנוסף, נמצא כי בעוד שהסיכון המוחלט של גברים עם ADHD למעורבות אנטי-חברתית היה גבוה, הסיכון היחסי לנשים עם ADHD היה גדול אף יותר. ישנן עדויות במחקר, המראות כי נשים לא זכו לאבחון במרפאות הפסיכיאטריות הדניות במשך שנים. ייתכן מאוד שהסיכון הנוסף שנצפה על ההרשעה והכליאה במחקר הנוכחי נובע מהעובדה כי כדי לקבל אבחנה במערכת הבריאות הנפשית, הנקבות נדרשות להראות סימפטומים חמורים יותר של ADHD מאשר בגברים.
תוצאות המחקר ממחישות כי בעוד שילדים ובני נוער כקבוצה היו בסיכון גבוה יותר להרשעה ומעצר בהשוואה לאוכלוסיית הכללית, ההטרוגניות שבדגימות ADHD הייתה עצומה וצריכה להילקח בחשבון בעת ​​ביצוע הערכות הסיכון לחולים בודדים. בדומה לממצאים ממחקרים אחרים נמצא כי תחלואה נלווית של הפרעות, כמו: שימוש בחומרים ממכרים, ODD, והפרעת התנהגות, במהלך הילדות מהווים סיכון עצמאי למעורבות אנטי-חברתית. מצד שני, תחלואה נלוות עם ASD הוותה מגן מתוצאות אלה.
כאשר מנתחים את הקשר בין מאפייני ההורים והמשפחה עם התוצאות, המעורבות האנטי-חברתית של ההורים, ההכנסה המשפחתית הנמוכה, ואלה הבאים מבית שבור, היו כולם גורמי סיכון עצמאיים הקשורים עם התוצאות. גורמים אלה מבוססים היטב בספרות כסיכונים מבשרים להפרעות התנהגותיות ולפשיעה אצל בוגרים.
מאחר שתרופות כשלעצמן עשויות לרמוז על גורם מייצב בחיים, נבדק האם תרופות אחרות מאשר ל-ADHD יש גם קשר מגן שכזה לסיכוני פשיעה. נמצא כי טיפול בתרופות SSRI לא היה קשור באופן משמעותי לסיכוני הרשעה או כליאה, כך שהקשר המגן לא היה בתרופות SSRI, אלא יותר קשר ספציפי לתרופות ADHD. נראה סביר להניח כי במהלך תקופות של נטילת תרופות המטופלים מלבד ייצוב סימפטומים של ADHD חווים נסיבות חיים חיוביות יותר, ומהווים הגנה מפני מעורבויות אנטי חברתיות. גם ממצאי מחקר אחרונים המבוססים  על נתונים גדולים מציגים קשר דומה או לפחות לא מזיק של תרופות ADHD ספציפיות למעורבות בתאונות כלי רכב קשות.
בעוד שחלק מגורמי הסיכון הפסיכו-סוציאליים המזוהים עשויים להיות קשורים לסיכונים גנטיים, ממצאי המחקר מצביעים על כך שגורמי סיכון פוגעים אלה עשויים להיות ממוקדים בקלות רבה ומטופלים עם התערבויות מולטי מודליות, כאשר אנשים עם ADHD וצרכים מורכבים נמצאים בסיכון של פגיעה עתידית. אותם יש לכלול להתערבויות פסיכולוגיות של תוכניות חברתיות כולל הכשרת הורים, טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים, לכישורים חברתיים ותרגולי סמכות.
הצורך ליישם אסטרטגיות מניעה הוא מוצדק במיוחד, שכן 64.1% מהמשתתפים עם ADHD היו עם הרשעות מרובות ו-55.3% היו עם מאסרים רבים. ממצאים אלה מצביעים על כך שהעונש בצורה של בית כלא אינו יכול להיות יעיל במיוחד למניעת הישנות פשע.
המחקר הנוכחי הראה שטיפול תרופתי מהווה הגנה מובהקת להשלכות אנטי-חברתיות. בדומה למחקר שבדי, נמצא כי המשתתפים עם ADHD וטיפול תרופתי היו בעלי סיכון מופחת של 30-40% לסיכון להרשעה וכליאה בהשוואה לתקופות שבהן הם היו ללא תרופות. בעוד שהטיפול הראה קשר מגן משמעותי לגברים לסיכון לכליאה, הקשר הזה לא נצפה אצל נקבות. ממצא זה יכול להיגרם עקב הבדלים אמיתיים בין המינים או תוצאה אפשרית של מדגם קטן יחסית של נקבות. הקשר לסיכון מופחת עם תרופות נצפו גם להרשעות והן למאסר על העבירות הבאות: אלימות, עבירות רכוש, ונהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים.
הערותיי: זה מחקר עדכני מקיף ומלמד. במחקרים קודמים מצאו כי נוכחות אבחנת ADHD בילדות העלתה את הסיכון לפשיעה וכליאה מאוחרת, כמו כן תרופות לטיפול ב-ADHD עשויות להוות  עם השפעות הגנה. אולם כל אלה היו במדגמים קטנים מכדי שיוכלו להגדיר היטב מנבאים עצמאיים אחרים הגורמים לפשיעה, כמו מעורבות אנטי-חברתית הורית, מעמד חברתי-כלכלי נמוך, והפרעת התנהגות נלווית. מחקרים קודמים לא התייחסו לשאלה האם המין של ילד עשוי לשנות את הקשר לפשיעה מאוחרת, וגם לא העריכו את השפעת הסיכון של הפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD) הנלווית.
תוצאות המחקר הנוכחי, מראות כי אבחנת ADHD בילדות נותרה קשורה באופן משמעותי לסיכון מוגבר להרשעה או כליאה. הסיכון המוחלט של גברים עם ADHD למעורבות אנטי-חברתית היה גבוה, והסיכון היחסי לנשים עם ADHD היה גדול אף יותר. קבלת תרופות ל-ADHD הייתה קשורה לירידה משמעותית בסיכון לכליאה, אך לא חל שינוי בסיכון בקרב אלו שטופלו בתרופות SSRI. אבחנה נלווית של ASD הפחיתה את הסיכון להרשעה או כליאה. המחקר תורם להערכת גורמי הסיכון להפרעות פסיכיאטריות עתידיות.
אם כן, ילדים ובני נוער עם ADHD כקבוצה מצויים בסיכון גבוה יותר בגיל בוגר צעיר להרשעה ומעצר בהשוואה לאוכלוסיית הכללית. מאידך, ידועה ההטרוגניות הרבה בהפרעת ADHD לכן צריך לקחת בחשבון בעת ​​אבחון ADHD בילדים את ההערכות לסיכון כחולים בודדים. לפיכך, חובה רפואית וגם מדיקו-לגלית לבצע אבחון קליני כנדרש כדי לזהות תחלואה נלווית ל-ADHD עם הפרעות כמו CD ,ODD, הפרעות התנהגותיות ועוד, שהנם חלק אינטגרלי של ADHD המהותי הקלסי ואשר מהווים גורם סיכון  מוגבר  בעתיד למעורבויות אנטי-חברתיות, לפשיעה ומאסרים.
כמובן, שהפרעות נפשיות הנלוות ל-ADHD. לא ניתן לזהות בבדיקות ממוחשבות כמו טובה ומוקסו, על כן בדיקות ממוחשבות אלה לאבחון ADHD הן מיותרות מטעות ומכשילות.