האם יש קשר בין טיפול באריפיפרזול לבין סיכון לאשפוז פסיכיאטרי, פגיעה עצמית, או התאבדות

קשר של Aripiprazole עם הסיכון לאשפוז פסיכיאטרי, פגיעה עצמית, או התאבדות

Association of Aripiprazole with the Risk for Psychiatric Hospitalization, Self-harm, or Suicide; François Montastruc, MD PhD, JAMA Psychiatry, Jan 30, 2019.

מטרת המחקר המבוסס על אוכלוסייה זו הייתה להעריך האם התחלת טיפול ב- Aripiprazole קשורה לסיכון מוגבר לכשל בטיפול פסיכיאטרי, המוגדר כאשפוז לאירוע פסיכיאטרי, פגיעה עצמית או התאבדות, בהשוואה לתרופה אנטי-פסיכוטית אחרת, בקרב חולים שנחשפו בעבר לתרופות אנטי-פסיכוטיות. האם חולים שעוברים לטיפול או מוסיפים לטיפול אריפיפרזול (aripiprazole) נמצאים בסיכון מוגבר לאשפוז פסיכיאטרי, פגיעה עצמית ((self-harm או התאבדות, לעומת מעבר או הוספת תרופה אנטי פסיכוטית אחרת? ממצאי מחקר זה, המבוסס על אוכלוסייה של 1643 מטופלים שהתחילו להשתמש ב-Aripiprazole, בהשוואה למטופלים תואמים שהשתמשו בתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות, לא היה קשור לסיכון מוגבר לאשפוז פסיכיאטרי, נזק עצמי או התאבדות. מעבר או הוספת Aripiprazole עשוי להיות קשור להחרפה פסיכיאטרית אצל חלק מהחולים, אך ממצאי המחקר מצביעים על כך שהחרפת ההפרעה אינה  גורמת לכשל טיפולי פסיכיאטרי חמור. ממצאים אלה מצדיקים שכפול במחקרים תצפיתיים גדולים.
חלק מדיווחים חשובים עוררו חששות בנוגע להחרפה פסיכיאטרית פוטנציאלית הקשורה לשימוש ראשון באריפראזול, בחולים שטופלו בתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות. האם שימוש באריפיפרזול, במיוחד בטווח הארוך, מגביר את הסיכון לאירועים פסיכיאטריים חמורים, אינו ברור. מטרת המחקר היא להעריך האם מעבר או הוספה של אריפיפרזול קשורה לכשל טיפולי פסיכיאטרי רציני, לעומת מעבר או הוספה של תרופה אנטי-פסיכוטית אחרת בחולים שנחשפו בעבר לתרופות אנטי-פסיכוטיות.
המשתתפים במחקר זה המבוסס על אוכלוסייה שנערך החל מ-1 בינואר 2005 ועד ל-31 במרץ 2015. הנתונים התקבלו ממחקר בריטניה Clinical Practice Research Datalink, אחד ממאגרי המידע הממוחשבים הגדולים בעולם עם מאגר מידע סטטיסטי ונתוני תמותה של המשרד הלאומי לסטטיסטיקה (ONS). קבוצות משתמשים חדשים בתרופות אנטי-פסיכוטיות, החלפת טיפול או הוספת אריפיפרזול (n = 1643) היו זהות למטופלים שעברו או הוסיפו תרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות (n =1643). כל החולים עברו מעקב עד לכשל טיפול פסיכיאטרי למשך 365 ימים, למוות מכל סיבה אחרת מלבד התאבדות, עד לסיום תקופת המחקר (31 במרץ 2016).
תוצאות המחקר כללו 1643 מטופלים, 949 [57.8%] היו נשים בגיל ממוצע 42.1 שנים החלו בשימוש באריפיפרזול; הם היו תואמים ל-1,643 חולים, 871 [53.0%] היו נשים בגיל ממוצע של 42.4  שנה, שהחלו בשימוש בתרופה אנטי-פסיכוטית אחרת. במהלך 2,692 שנות אדם במעקב המחקר, התרחשו 391 אירועים חמורים של כשלים בטיפול הפסיכיאטרי, עם שיעור כשלים של 14.52 ל-100 שנות אדם.
טיפול ראשון באריפיפרזול לא היה קשור לשיעור מוגבר של כשל טיפול פסיכיאטרי, לא לאשפוזים פסיכיאטריים, ולא לפגיעה עצמית, בהשוואה לבתרופה אנטי פסיכוטית אחרת. התוצאות היו עקביות במספר ניתוחי רגישות. המסקנות שטיפול באריפיפרזול, בהשוואה לתרופה אנטי-פסיכוטית אחרת, ולאחר חשיפה אנטי-פסיכוטית קודמת לא נמצא קשור לאשפוז פסיכיאטרי, פגיעה עצמית או התאבדות. 
אריפיפרזול תרופה אנטי-פסיכוטית המשווקת משנת 2005 בבריטניה, בעלת יעילות דומה לזו של תרופות אנטי פסיכוטיות אחרות, אך התכונות הפרמקודינמיות שלה ותופעות הלוואי שלה שונות. אריפיפרזול הועדפה בגלל פחות תופעות לוואי מטבוליות, בהשוואה לתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות, אבל הועלו חששות לאחר שהתברר כי השימוש בה קשור עם החמרה פסיכיאטרית פוטנציאלית. מספר מקרים של הרעה פסיכוטית פתאומית דווחו במטופלים שהתחילו בטיפול באריפיפרזול לאחר שטופלו קודם בתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות. במיוחד, הסיכון נראה גדול יותר בחולים במצב פגיע מבחינה קלינית, מצב הנקרא פסיכוזה של רגישות יתר לדופמין. המנגנון הפרמקולוגי המוצע העומד בבסיס התפתחות פסיכוזה של רגישות יתר לדופמין הוא הרגולציה של קולטן הדופמין D2, הנגרמת ע"י טיפול ארוך טווח ומינון גבוה בתרופות אנטי פסיכוטיות. כתוצאה מכך, החדרת קולטן דופמין D2 כמו אריפיפרזול לאחר חשיפה קודמת לתרופה אנטי פסיכוטית עלולה באופן תיאורטי לגרום להחמרות פסיכיאטריות.
בניתוח מטא-אנליטי של ניסויים קליניים בספקטרום סכיזופרניה לא נמצאו עדויות לכך שהחלפה או הוספה של Aripiprazole לטיפול היה קשור בהידרדרות פסיכוטית, בהשוואה לכל תרופה אנטי- פסיכוטית אחרת. עם זאת, בניסויים הקליניים ששימשו למטה-אנליזה , סיווג לא נכון של מספר אירועים שליליים היה אפשרי משום שאבחנה קלינית בין דיווחים פסיכוטיים חריפים לבין היעדר יעילות לא הוגדרו. עד היום, רק מחקר קוהורט קטן העריך את הסיכון להחרפה פסיכיאטרית חמורה, כגון אשפוז פסיכיאטרי, בהשוואה לאלה שעברו לאריפראזול לבין אלה שעברו לתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות; המחקר לא מצא סיכון מוגבר מפני שימוש באריפראזול במהלך מעקב מרבי של 6 חודשים . לכן, יש צורך לבחון שוב, בקוהורט גדול יותר ומעקב ארוך יותר, את הסיכון להחמרה פסיכיאטרית אצל חולים שהם נוטלים קולטן דופמין D2 כמו אריפראזול בפעם הראשונה לאחר חשיפה קודמת לתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות.
הממצאים  מראים כי בהשוואה לתחילת טיפול בתרופה אנטי-פסיכוטית אחרת, שימוש באריפראזול לאחר חשיפה קודמת לתרופות אנטי-פסיכוטיות לא היה קשור לאשפוז פסיכיאטרי, פגיעה עצמית או התאבדות. עם זאת, ממצאים אלה אינם כוללים סיכון דיפרנציאלי להחרפות פסיכיאטריות לא רציניות, שאינן מובילות לאשפוז פסיכיאטרי. בנוסף, לא ניתן היה למנוע סיכון פוטנציאלי לכשל בטיפול פסיכיאטרי בחולים עם טיפול אנטי פסיכוטי ממושך לפני תחילת השימוש באריפראזול. לכן, חולים צריכים להיות בפיקוח על החמרות פסיכיאטריות כאשר הם עוברים או מוסיפים אריפראזול. התוצאות מצדיקות שכפול במחקרים תצפיתיים מבוססי אוכלוסין גדולים יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s