מהי השפעת הטיפול בתרופות ל-ADHD על התפקוד האקדמי?

האם הפרעת קשב/היפראקטיביות (ADHD/ADD) פוגעת בלימודים ובאקדמיה?

Does an Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Pill a Day Keep Failing Grades Away, James G. Waxmonsky and Raman Baweja, JAACAP, 01/04/2019

מחקרים רבים מצאו כי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) פוגעת באופן משמעותי בתפקוד האקדמי. נצפו ליקויים עם טווח השלכות שונות ומגוונות, מציון ממוצע הכיתה (GPA) וציונים במבחן סטנדרטי עד כדי הישארות כיתה. ההשפעה של טיפול ב- ADHD על תפקוד אקדמי זכתה לתשומת לב ניכרת, אך הנושא נותר לדיון בגלל התוצאות המעורבות ולא מדהימות עד כה.
הראיות הטובות ביותר להשפעה היא היכולת של תרופות ממריצות (סטימולנטים) על מערכת העצבים המרכזית (CNS) להפחית התנהגויות בעייתיות בכיתה. עם זאת, לא ברור אם התנהגות משופרת מתורגמת לתפקוד אקדמי טוב יותר. למעשה, ישנן ראיות לכך שהורים יכולים פחות לעקוב על התערבות התנהגות אחר תחילת טיפול תרופתי, גם כאשר הורים מדווחים על הפחתה מתמשכת מ ADHD.
נמצאו השפעות חיוביות של תרופות ADHD לתוצאות בדיקות סטנדרטיות. בשל ההשפעות המובהקות של תרופות אלו על פרודוקטיביות התפקוד ועל מטלות ההתנהגות בהגדרות אנלוגיות, קיים מנגנון סביר לגבי האופן שבו תרופות ADHD עשויות להשפיע באופן חד על ציוני המבחנים. מחקרים מראים כי זה מסלול מורכב הרבה יותר להציע תרופות ADHD כדי לשפר את היכולת ללמוד ולשמר בזיכרון חומר חדש. במקרה הטוב, ניתן לראות רק יתרונות מתונים בממוצע הציונים, מחקרים הראו כי חל שיפור בתחומים אקדמיים שונים (למשל, מתמטיקה לעומת קריאה), ופערי ביצועים גדולים נותרו עדיין בין תלמידים שקיבלו תרופות ל- ADHD לבין אלו ללא הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). במחקר ה- Multimodal של ADHD, נמצאה השפעה מועטה של ​​התרופות על תוצאות אקדמיות, כאשר המשתתפים עם ADHD היו בעלי תיפקוד גרוע יותר בגיל ההתבגרות בהשוואה לקבוצת הביקורת ללא ADHD על פי מדדים אקדמיים רבים.
באופן אידיאלי, נושא זה נבדק באמצעות ניסויים מבוקרים אקראיים באמצעות תכנון מוצלב שבו פונקציה אקדמית של הילד מושווה לעומת התערבות בקבוצת הבקרה, כאשר המינון והעיתוי של הטיפול מוגדר בבירור ומנוטר. עם זאת, זה לא מעשי במידה רבה, במיוחד בארצות הברית, שבהן מספר מנבאים של הצלחה אקדמית מונעים ע"י שימוש בתרופות ממריצות. לדוגמה, הכנסה כספית של הורים היא המנבא החזק ביותר לשימוש מתמשך בתרופות לטיפול ב-ADHD הורים שמטרתם העיקרית היא הצלחה אקדמית, נוטים יותר להעדיף תרופות מאשר טיפולים התנהגותיים עבור ADHD. ההסתמכות על בדיקות סטנדרטיות לקידום בכיתה משפיעה גם על שיעורי אבחון ADHD ועל ידי כך מתאפשר יותר שימוש בתרופות ADHD.
אף על פי שהמחקר לא מבוקר אקראי של תרופות ADHD לתפקוד אקדמי, המחקר של Jangmo et al הוא צעד גדול קדימה. הוא בחן את ההשפעה של טיפול תרופתי ל- ADHD על התפקוד הלימודי של יותר מ 600,000 תלמידים בבית ספר בכיתות ז' עד ט' (חטיבת ביניים) במהלך תקופה של 3 שנים, עם תוצאות נוספות לטווח ארוך. החוקרים בחנו את הקשר בין שימוש בתרופות לבין תפקוד אקדמי במדינה (שבדיה) עם שונות אזורית קטנה בחינוך הציבורי ובדפוסי הטיפול ב-ADHD. הם התאימו למגוון גורמים שיכולים להשפיע על הקשר בין הטיפול ב-ADHD לבין תפקוד אקדמי, כולל הכנסה משפחתית, המצב האקדמי של ההורים והתפקוד האקדמי של הילד. המחקר השתמש בתוצאות אקדמיות רבות (ציוני בית ספר, ציוני מבחנים סטנדרטיים, קידום שיעור לימודי השכלה גבוהה והשלמתם) בניסיון לזהות כיצד תרופות יכולות להשפיע על פונקציה תפקוד אקדמי. נבדק גם אם הימשכות הטיפול קשורה לתפקוד אקדמי, בעוד שרוב מחקרים קודמים השתמשו רק בהגדרת הקטגוריות של סטטוס התרופות.
ממצא אחד היה ברור מאוד: הפרעת קשב וריכוז משפיעה במידה ניכרת על מגוון רחב של תוצאות אקדמיות-לימודיות. תלמידים עם ADHD היו בסבירות גבוהה פי 4 עד 5 פעמים יותר לא להתקדם למסלול אקדמי או לא לסיים את ההשכלה הגבוהה. ציוניהם הממוצעים היו נמוכים ב-25% מאלו של בני נוער ללא ADHD. מעניין, שעל סמך בחינת התפקוד בכיתה, תלמידים עם ADHD מתקשים יותר ומתמודדים עם שפות, מאשר במתמטיקה, בהשוואה לתלמידים ללא ADHD. טיפול תרופתי הפיק השפעות מיידית על ציוניהם הממוצעים, אם כי שוב, ההשפעה על הציונים היתה קטנה, וסגירת הפער האקדמי כשישית. התרופות ייצרו השפעות עקביות יותר על ציוני הלימודים מאשר על תוצאות בדיקות הלימוד הסטנדרטיות, שבהן היתרונות נראו רק במתמטיקה.
בארה"ב, רק מיעוט הסטודנטים ממשיך בתרופות למשך יותר משנה אחת, דבר שהגביל את היכולת לבחון יתרונות טיפול ממושך בתרופות על הלימודים. עם זאת, חשיפה ארוכה יותר לטיפול קשורה לתוצאות משופרות. לדוגמה, שיעורי אי הזכאות להשכלה גבוהה הופחת ביותר משליש.
המגבלות העיקריות של מחקר זה המוכרות ע"י המחברים, שאין יכולת לקחת בחשבון ולהסביר תמיכה אקדמית אחרת, אשר עשויה או לא, כניתנת להשגה בבית ספר או במקומות אחרים. בניסויים מבוקרים אקראיים, נקבע כי התערבויות פסיכו-סוציאליות ופרמקולוגיות מקלות על אופטימיזציה של ההתנהגות. השפעות גדולות יותר של תרופות נראות כאשר יש תמיכה פסיכו-סוציאלית מתונה, אך נראה יתרון נוסף מוגבל של תרופות כאשר יש רמה גבוהה של תמיכה פסיכו-סוציאלית. המחברים מדווחים על שיעור נמוך יחסית של שירותי חינוך מיוחד בשוודיה, דבר המצביע על כך שתרופות יכולות להינתן פחות במדינות עם שיעור גבוה יותר של שירותים כאלה. כמו בארצות הברית, שהורים משתמשים בתרופות לטיפול ב- ADHD להעדפה אקדמאית, יותר מאשר הורים עם העדפה לטיפול התנהגותי. הורים אלה עשויים להיות מתאימים יותר לגישה לתמיכה אקדמית נוספת מאשר הורים שאינם משתמשים בתרופות, ללא קשר להכנסה או לרמתם האקדמית. לפיכך, השפעת התרופות יכולה להשתנות באופן נרחב בין כיתה לכיתה ומתלמיד לתלמיד. מחקרים עתידיים צריכים לברר אילו תלמידים עם איזו רמה של תמיכה אקדמית יחוו את התועלת הלימודית הגדולה ביותר מתרופות ADHD.
יכול להיות שיש גורמים חברתיים ומשפחתיים אחרים המשפיעים על התוצאות מעבר למה שנלקח בחשבון. לדוגמה, חלה עלייה ניכרת בשימוש בתרופות במהלך תקופת המחקר של 5 שנים, כך שכל מגמה זמנית אחרת של התערבויות חינוכיות יכולה להוביל חלקית הקשר בין קבלת התרופות לבין התפקוד האקדמי.
המחקר מספק תקווה כי הפחתה בסימפטומים של ADHD עשויה להיות מתורגמת ליתרונות מתונים לפחות, לתפקוד האקדמי. המחברים מסגרו את ממצאי הפוטנציאל הקליני של התרופות  כחלק מחבילת טיפול שחייב לכלול מגוון של תמיכה חינוכית. למרות שהתוצאות תומכות בערך הפוטנציאלי של התערבות מוקדמת, יש להיזהר מפני פרשנות זו כהמלצה ספציפית למתן מוקדם של תרופות, משום שממצאים אלה חלים רק על כיתות ז' עד ט'. ללא הבנה טובה יותר של השפעת התרופה על ממוצע הציונים לא ידוע באיזה גילאים ולאיזה כיתות התרופות תהיינה המועילות ביותר.
לאחרונה מחקר מצא כי ההשפעה של תרופות ממריצות על פרודוקטיביות התפקוד היא מתווכת באמצעות שינויים בזיכרון עבודה ומעכבת שליטה, אבל עדיין לא ידוע אם משפרת את ממוצע הציונים בלימודים. אם התרופה פועלת בעיקר באמצעות שיפור חד במיומנויות למבחן לעומת למידה משופרת של חומר חדש, שימוש מתמשך בתרופות עשוי להיות לא יותר מאשר שימוש לסירוגין. למעשה, המחקר לא מצא שום תועלת משמעותית לשימוש רציף בתרופות על פני שימוש לא רציף.
התוצאות מצביעות על כך שתרופות לטיפול ב-ADHD עשויות להיות חלק מהחבילה לשיפור בלימודים, אך הן מראות בבירור כי הסתמכות בלעדית על תרופות ADHD כדי  להפוך תלמידים נכשלים למצטיינים היא בערך כמו אכילת תפוח ביום היא ערובה לבריאות ואריכות ימים.
הערותיי: 
באתרי דנתי הרבה בסוגיות אלה כמו דיוני למחקר על סטודנטים ותרופות ל-ADHD. בין היתר ציינתי לסיכום תגובתי למאמר, שאני נוהג על פי נסיוני וקובע פרטנית לכל תלמיד וסטודנט שפונה אלי את ההמלצה הנכונה והטובה והמתאימה לו תוך התחשבות והתייחסות לתנאיו ולמצבו ולגורמים המשפיעים: האם יש לו כיום לקות למידה או שהיתה לו רק בבי"ס יסודי; מה מידת חומרת לקות הלמידה; מהי מידת הצלחתו או אי הצלחתו בלימודיו בבי"ס תיכון; מה הם כישוריו ויכולותיו הלימודיים; סיפור משפחתי על לקויות למידה ולימודים אקדמיים; מהי מנת המשכל שלו; האם קיימים אצלו סימפטומים של קשיי קשב וריכוז שלא ניתן לאבחנם כהפרעת קשב /היפראקטיביות (ADD/ADHD) ועוד. אני נוהג להמליץ על טיפול תרופתי לפרט אישית בהתחשב במרכיבים האישיים הרבים אצל כל אחד, ובדר"כ אצל תלמידים המתאימים לזה, ההצלחה הטיפולית ובכלל זה הצלחה בלימודים ובאקדמיה גבוהים מאד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s