טיפול בסטימולנט מתילפנידאט ב-ADHD אינו מעלה את הסיכון לארועים פסיכוטיים

טיפול במתילפנידאט להפרעת קשב והיפראקטיביות יכול לא להעלות סיכון לארועים פסיכוטיים

Methylphenidate treatment may not increase risk for psychotic events Hechtman L. Lancet, Hollis C, et al. Lancet Psychiatry, June 25, 2019

תוצאות ממחקר קבוצות גדול מבוסס אוכלוסייה בשוודיה לא הראו שום עדות לכך שהתחלת הטיפול במתילפנידאט הגדילה את הסיכון לאירועים פסיכוטיים בקרב בני נוער וצעירים, כולל בקרב אלה עם היסטוריה של פסיכוזה.
עדויות קודמות הראו כי תרופות ממריצות (סטימולנטים) מרכזיות לטיפול ב- ADHD יכולות לגרום לאירועים פסיכוטיים בעקבות הטיפול, מה שמוביל לדאגה כי מתילפנידאט ושאר תרופות פסיכוסטימולנטים עשויות לעורר פסיכוזה, על פי כריס הוליס ועמיתיו, מהמכון לבריאות הנפש, בית-ספר לרפואה של אוניברסיטת נוטינגהאם, בריטניה.
האתגר הקליני של ניהול הסיכון הפוטנציאלי לפסיכוזה בעקבות טיפול בתרופות ממריצות בקרב חולים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), ובמיוחד אצל חולים עם היסטוריה של פסיכוזה, הפך להיות דחוף יותר לאור המודעות הגוברת, לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז במתבגרים, צעירים ובוגרים. הקלינאים מתמודדים עם דילמה טיפולית ללא הוכחות ברורות המנחות אותם כאשר משווים את הסיכון האפשרי לאירועים פסיכוטיים מול היתרונות של ממריצים שהם טיפול קו ראשון בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים, מתבגרים וצעירים.
כדי להבין טוב יותר את האסוציאציות הללו, החוקרים בדקו את הסיכון לאירועים פסיכוטיים מיד לאחר שמתבגרים וצעירים עם וללא הפרעה פסיכוטית שאובחנה בעבר החלו לקבל טיפול עם מתילפנידאט. הם גם העריכו את הסיכון לפסיכוזה שנה לאחר תחילת הטיפול במתילפנידאט. בעזרת נתוני רשומים משבדיה, החוקרים זיהו בני נוער וצעירים המקבלים מתילפנידאט בגילאי 12 שנה עד 30 שנה בתחילת הטיפול. המחקר כלל 23,898 משתתפים, כאשר גיל חציוני בתחילת מתילפנידאט היה 17 שנים. מבין קבוצות המחקר 479 משתתפים היו עם היסטוריה של פסיכוזה.
הוליס ועמיתיו לא מצאו הבדל בסיכון מיידי לאירועים פסיכוטיים לאחר התחלת הטיפול עם מתילפנידאט בקרב בני נוער ובוגרים צעירים עם היסטוריה של פסיכוזה וגם לא בקרב אלה ללא פסיכוזה. בהשוואה לתקופה מיידית לפני תחילת מתילפנידאט, הסיכון לאירועים פסיכוטיים שנה לאחר מכן היה נמוך ב- 36% בקרב אלה עם היסטוריה של פסיכוזה, ונמוך ב- 18% בקרב אנשים ללא היסטוריה של פסיכוזה.
החוקרים ציינו כי חשוב לאשר את הממצאים בדבר הסיכון המיידי לאירועים פסיכוטיים לאחר התחלת טיפול במתילפנידאט במדגמים אחרים ובתכנון אחר של אחרים. עם זאת, במאמר מערכת בנושא, לילי הכטמן, מהמחלקה לפסיכיאטריה בילדים, בבית חולים לילדים במונטריאול, אוניברסיטת McGill, הצביעה על כך שמגבלות המחקר – אם מטופלים בתרופות נגד הסימפטומים הפסיכוטיים שלהם – הופכות את הממצאים פחות ברורים.
חולים עם היסטוריה של תסמינים פסיכוטיים והפרעות קשב וריכוז נדרשים טיטרציה זהירה ואיטית של תרופות ממריצות, רצוי עם מתילפנידאט ולא אמפטמינים, ובמידת הצורך טיפול בו בעת בתרופות אנטי-פסיכוטיות. יידוע חולים על תופעת לוואי אפשרית זו והסכנות הכרוכות בפתאומיות בהעלאת המינון של התרופות הממריצות יכול להיות מועיל.
הערותיי : בספרות הרפואית,יש מחקרים סותרים בעניין זה שפרסמתי באתרי, כאלה שמראים שסטימולנטים כן גורמים לארועים פסיכוטיים, וכאלה שלא מראים זאת.
להלן קישורים למחקר שמראה שסטימולנטים מגבירים את הסיכון לפסיכוזה:
קשר בין סטימולנטים ל-ADHD ופסיכוזה
סטימולנטים מגבירים את הסיכון לפסיכוזה

בכל מקרה, יש צורך להקפיד בטיפול תרופתי עם סטימולנטים להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) רק במקרים הנדרשים/הכרחיים רפואית.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s