חיי משפחה יציבים משפרים סיכוי פגים באתגרים רפואיים לניבוי בריאות פסיכיאטרית

פקטורים אימהיים ומשפחתיים מבדילים פרופילים של ליקויים פסיכיאטריים אצל ילדים בגיל 5 שנולדו פגים
Maternal and family factors differentiate profiles of psychiatric impairments in very preterm children age 5. Lean RE, J. of Child Psychology and Psychiatry, Aug 26, 2019

ילדים שנולדו לפחות 10 שבועות לפני המועד הרגיל של לידה ככל שהם גדלים ומתפתחים, הם נמצאים בסיכון מוגבר להפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעות בספקטרום אוטיזם והפרעות חרדה. כמו כן, הם בסיכון גבוה יותר מילדים שנולדו במלוא זמנם לבעיות נוירו-התפתחותיות אחרות, כולל בעיות קוגניטיביות, קשיי שפה ועיכובים מוטוריים.
במחקר חדש שממצאיו התפרסמו בכתב העת של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה לילדים ב- 26.08.2019, חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, ניסו לקבוע מה מעמיד בסיכונים ילדים כאלה לבעיות הנ"ל, נמצא ככל שפגים גדלים,בריאותם הנפשית קשורה פחות לאתגרים הרפואיים שהם מתמודדים לאחר הלידה, מאשר לסביבה שהתינוקות נכנסים אליה ברגע שהם עוזבים את היחידה לטיפול נמרץ ילודים (NICU) . לפי המחקר  סביר להניח שילדים שקרוב לוודאי התגברו על הסיבוכים של לידתם המוקדמת שהראו תוצאות פסיכיאטריות ונוירו-התפתחותיות תקינות היו אלה לאמהות בריאות יותר, מחנכות ומטפחות וחיי בית יציבים יותר.
הסביבה הביתית היא זו שבאמת הבדילה בין ילדים אלה. ילדים פגים שהצליחו הכי טוב היו לאימהות שדיווחו על רמות נמוכות יותר של דיכאון ולחץ הורות. ילדים אלו קיבלו גירוי קוגניטיבי יותר בבית, עם הורים שהקריאו להם ספרים ועשו פעילויות אחרות של סוגי למידה עם ילדיהם, והייתה יציבות רבה יותר במשפחותיהם. זה מרמז כי גורמים הניתנים לשינוי בחיי הבית ומשפחת הילד עשויים להוביל לתוצאות חיוביות עבור פגים.
במחקר נכללו 125 ילדים בני 5. מתוכם 85 נולדו לפחות 10 שבועות לפני המועד שלהם. 40 הילדים האחרים במחקר נולדו במועד המלא, היריון של 40 שבועות. הילדים השלימו מבחנים סטנדרטיים כדי להעריך את כישוריהם הקוגניטיביים, השפתיים והמוטורים. הורים ומורים התבקשו גם למלא רשימות בדיקה מלאות כדי לקבוע אם לילד יש בעיות המעידות על הפרעות קשב וריכוז  (ADHD) או הפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD), כמו גם בעיות חברתיות או רגשיות או בעיות התנהגות.
התברר שהילדים שנולדו פגים בגיל 30 שבועות של הריון או מוקדם יותר נטו להתאים לאחת מארבע קבוצות אלה:
קבוצה ראשונה, המייצגת 27% מילדים פגים מאד, התגלה כגמישה במיוחד. היו להם כישורים קוגניטיביים, שפתיים ומוטוריים בטווח הרגיל, הטווח שהיינו מצפים לילדים בגילם. כמו כן, הם נטו להיות ללא בעיות פסיכיאטריות. קבוצה שניה, כ- 45% מהילדים הפגים מאד, היו בטווח הרגיל, אולם בסף הנמוך של הרגיל. הם היו בריאים, אבל הם לא הסתדרו כל כך טוב כמו הילדים בקבוצה ראשונה. לשתי הקבוצות האחרות היו בעיות פסיכיאטריות ברורות כמו הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), הפרעות בספקטרום האוטיזם (ASD) או חרדה. לקבוצה של כ 13% מהילדים הפגים מאד היו בעיות פסיכיאטריות בינוניות עד קשות. 15% הילדים האחרים, שזוהו באמצעות סקרים של מורים, הראו שילוב של בעיות חוסר תשומת לב והתנהגות היפראקטיבית ואימפולסיבית. הילדים בשתי הקבוצות האחרונות לא היו שונים באופן מובהק מילדים אחרים במחקר מבחינת כישורים קוגניטיביים, שפה ומוטוריות, אך היו בשיעור גבוה יותר להפרעות קשב והיפראקטיביות, הפרעות בספקטרום אוטיזם ובעיות אחרות.
הילדים עם בעיות פסיכיאטריות הגיעו גם מבתים עם אמהות שחוו יותר תסמיני הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD), רמות גבוהות יותר של לחץ פסיכו-סוציאלי, לחץ הורות גבוה, באופן כללי תת-תפקוד משפחתי. בעיות אמהות ותכונות הסביבה המשפחתית הם ככל הנראה הגורמים לילדים בקבוצות אלה לליקויים משמעותיים. בסקירות קליניות מוודאים אם אמהות עם דיכאון ובעיות בריאות נפשיות אחרות בעוד שהתינוקות שלהן עדיין מטופלים ביחידה לטיפול נמרץ פגים.
ממצאי המחקר עשויים להצביע על חדשות טובות מכיוון שבריאות פסיכיאטרית של האם והסביבה המשפחתית הם גורמים הניתנים לשינוי שניתן להתמקד בהם באמצעות התערבויות שיש בהן פוטנציאל לשפר את התוצאות לטווח הארוך עבור ילדים שנולדו כפגים בטרם עת.
תוצאות המחקר מראות כי לא בהכרח המאפיינים הקליניים של תינוקות בפגייה ב- NICU הם שהעמידו אותם בסיכון לבעיות בהמשך, מה שקרה אחרי שתינוק הלך הביתה מטיפול נמרץ. מטפלים רבים חשבו שתינוקות שנולדו מוקדם מאוד יהיו הפגיעים ביותר, אבל מנתוני המחקר לא רואים את זה. זה אומר שבנוסף להתמקדות בבריאות התינוקות ב- NICU, צריך להתמקד גם בתפקוד האימהי והמשפחתי אם מבקשים לקדם התפתחות מיטבית. החוקרים ממשיכים לעקוב אחר הילדים מהמחקר.
הערותיי: המחקר נוגע ולא נוגע. אכן, יציבות הורית ומשפחתית בהיבט פסיכו-סוציאלי, ובתפקוד תקין של הורים  ברוגע וללא לחץ, מסייעים להתפתחות רגשית נפשית תקינה אצל הילד. מאידך, הורות לא יציבה ומלחיצה אינם גורמים להתפתחות ליקויים נוירו-התפתחותיים ופסיכיאטרים אצל הילדים, אלא עלולים להחמיר את ההפרעה, או שעשויים לשפר את הסימפטומים של ההפרעה ע"י הורות נכונה ומשפחתיות יציבה. אולם הגורמים להפרעות נוירו-פסיכיאטריות הן הגנטיקה המשפחתית, וגורמים סביבתיים כמו הורות ומשפחתיות תפקידם חשוב ומכריע,מכיוון שהם עלולים להחמיר או לשפר את הסימפטומים של ההפרעה אצל הילד.

האם חרדת אם בהיריון גורמת ל ADHD בצאצא בגיל 16, או שמא הגורם הוא גנטי משפחתי?

בילדים לאימהות חרדות יש פי שניים יותר היפראקטיביות בגיל התבגרות

Children of anxious mothers twice as likely to have hyperactivity in adolescence
Blanca Bolea University of Bristol & University of Toronto in Canada, European College of Neuropsychopharmacology September 9, 2019

מחקר גדול הראה שילדים לאימהות שהן חרדות במהלך ההיריון ובשנים הראשונות לחיי הילד, סובלים פי שניים מסימפטומים של היפראקטיביות בגיל 16. עבודה זו הוצגה לראשונה בקונגרס ECNP בקופנהגן. מדענים יודעים שמצבי חיים עובריים וראשונים יכולים להשפיע לטווח הארוך על הבריאות בהמשך השנים. מחקר זה ארוך טווח שנערך על יותר מ-3,000 ילדים מנתוני ALSPAC הראה כי חרדה מצד האם קשורה להיפראקטיביות אצל ילדיהם, אם כי הקשר לסימפטומים אחרים של ADHD כמו אי-שקט קלוש יותר.
ALSPAC הוא פרויקט ארוך טווח למחקר הורים – ילדים, שמוקם בבריסטול בבריטניה, מאפשר למדענים לעקוב אחר שינויי בריאותם של הילדים לאורך זמן. המחקר תיעד רמות של כמה תסמינים גופניים של חרדה כמו הזעה, רעד, סחרחורת ונדודי שינה אצל 8,727 אמהות בתקופה מתחילת ההריון עד שהילד שלה הגיע לגיל 5 שנים . החוקרים הצליחו לסווג את רמות החרדה של האמהות, תלוי באיזו תדירות האמהות דיווחו על סימנים לחרדה גופנית. באופן נרחב, הנשים נקלעו לחרדה נמוכה, חרדה בינונית או מחרדה גבוהה. לאחר מכן החוקרים בדקו כיצד ילדים ביצעו בדיקות קשב (כשהגיעו לגיל 8 וחצי) וגילו כי אין הבדל בין ילדים באי-קשב, ללא קשר עד כמה חמורה חרדת האמהות.
עם זאת, בדיקת קבוצה גדולה יותר של 3,199 ילדים בגיל 16 הראתה כי היה הבדל משמעותי בתסמיני ההיפראקטיביות, שקשור עד כמה הייתה חרדה האם גבוהה. ילד מאם שהביע חרדה בינונית או גבוהה היה בסבירות גבוהה פי שתיים להראות תסמינים של היפראקטיביות מאשר אצל אם עם חרדה נמוכה. (גם לאחר שנעשתה התאמה לגורמים חברתיים ודמוגרפיים הראתה קשר דומה). המשמעות ש-11% מהילדים של אימהות  עם 'חרדה גבוהה', ו-11% מהילדים לאימהות 'בחרדה בינונית' הראו תסמינים של היפראקטיביות, ורק 5% מהילדים של אימהות 'בחרדה נמוכה' הראו תסמינים של היפראקטיביות.
זו הפעם הראשונה שמחקר מראה כי חרדת אם קשורה להיפראקטיביות של הילד בהמשך חייו, אך אי-קשב אינו קשור. משמע מספר תסמינים של הפרעת קשב והיפראקטיביות  (ADHD) קשורים לחרדת האם, אך לא כולם. באופן רחב יותר, זה מראה כי מתחים ולחצים שהאם חווה יכולים להשפיע בצאצא שלה כמעט דור לאחר מכן; ראוי לציין כי כל האימהות דיווחו על עלייה בחרדה במהלך ההיריון. בערך 28% מהנשים שנבדקו הראו חרדה בינוניות או גבוהה. מעקב אחר היפראקטיביות בקרב 3,199 ילדים גילה כי 224 ילדים הראו סימנים של היפראקטיביות, כאשר שיעור ההיפראקטיביות היה יותר מכפליים אם האם סבלה מחרדה בינונית או גבוהה.
לדעת החוקרים, יש קשר אם כי לא ניתן לומר במאה אחוז שתסמיני חרדה בהריון ובחיים המוקדמים גורמים להיפראקטיביות מאוחרת יותר בצאצא, כאשר משחקים תפקיד גם השפעות גנטיות, ביולוגיות או סביבתיות אחרות. יכול להיות שילדים מגיבים לחרדה נתפסת אצל האם, או יכול להיות שיש השפעה ביולוגית כלשהי הגורמת לכך, למשל הורמוני לחץ בשיליה שמשפיעים על המוח המתפתח ביילוד. הפרעת קשב והיפראקטיביות היא מחלה שנויה במחלוקת, ונראה כי אין גורם אחד המביא למחלה, אם כי אנו יודעים שהיא יכולה להיות תורשתית. עבודה זו מראה כי חרדת אמהות היא גורם אחד הקשור ל- ADHD, אולם נדרשים מחקרים נוספים כדי לאשר גורם זה וסיבות אחרות.
להערכתי, מחקר נוסף שייחודו בהתחשב באורך וטרנס-דורי וגודל המדגם שלו. כמו בכל מחקרים במתכונת כזו, יש לנקוט בזהירות שלא לערבב 'קשר' עם 'גורם' להופעת ADHD. כידוע, הפרעת קשב (ADHD) ותסמינים של חרדות קשורים זה לזה ברמה הגנטית. תוצאות המחקר יכולות בהחלט לשקף השפעות גנטיות משותפות. יש להדגיש שמחקר זה הוא לא על הפרעות חרדה או הפרעת ADHD, אלא על סימפטומים הקשורים להפרעות אלה. עם זאת, מחזק את התמונה המתהווה כי ADHD, חרדה והפרעה דו קוטבית  קשורים זה לזה. לסיכום, אני חוזר על הערכתי לאור ניסיוני הקליני במשך 15 השנים האחרונות כי ADHD, הפרעות חרדה, והפרעות נפשיות אחרות רובן ככולן מקורן העיקרי בגנטיקה משפחתית, כאשר יש סימפטומים משותפים בין הפרעות נפשיות השונות. ואילו, כול גורמים סביבתיים, יכולים להחמיר את ההפרעה או  להקל עליה, אולם הם אינם גורמים להופעת ההפרעה.

האם חשיפה לאצתהמינופן בהיריון קשורה לסיכון ADHD בצאצאים?

חשיפה לאצתהמינופן לפני הלידה קשורה לסיכון גדול יותר להתפתחות הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל צאצאים
 Prenatal acetaminophen exposure tied to greater ADHD risk in offspring, Chen M, dep. of psychiatry University of Medicine Taiwan  J Clin Psychiatry, September 16, 2019

חשיפה לפני לידה לאצתהמינופן הייתה קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות ADHD אצל צאצאים, כך עולה ממחקר ארצי שנערך בטייוואן שפורסם לפני חמישה ימים בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry.
אף כי עדויות מצביעות על קשר אפשרי בין שימוש cאצתהמינופן לפני לידה לבין הסיכון להפרעות קשב וריכוז של הצאצאים בקרב אוכלוסיות לבנות, האם קשר זה קיים באוכלוסייה האסייתית נותר ברובו לא ידוע. החוקרים זיהו 950 זוגות של ילדים עם ADHD ואימהותיהם וכן 3,800 זוגות ביקורת בין 1998 – 2008 מתוך מאגרי ביטוח הבריאות של טייוואן. הם בדקו שימוש באצתהמינופן באימהות עם זיהומים בהיריון בשליש הראשון, שני ושלישי של ההיריון, ובשלושה חודשים לפני ההיריון, עד למועד התקופה האחרונה.
לאחר התאמה לנתונים דמוגרפיים, זיהומים בהיריון, מצבים נלווים פרינטליים והפרעות נפשיות אימהיות, החוקרים מצאו כי חשיפה לאצתהמינופן במהלך השליש הראשון והשני, השליש השני או בשליש כלשהו  היה קשור לסיכון גדול יותר להפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל צאצאים. החוקרים מציינים שעל בסיס תוצאות המחקר, יש להזכיר לקלינאים ונשים בהריון כי יש להעריך בקפידה קבלת מרשמים ושימוש באצתהמינופן במהלך ההריון, במיוחד בשליש הראשון והשני.
לדעתם, נחוצים מחקרים נוספים  כדי להבהיר את הפתופיזיולוגיה המובהקת של חשיפה לאצתהמינופן לפני הלידה ואת הסיכון להתפתחות הפרעות קשב וריכוז אצל הצאצאים.
הערותיי: ומה עם הגנטיקה המשפחתית? להערכתי לאור ניסיוני הקליני רב השנים, מקור הפרעת ADHD הוא בעיקרו גנטי, רובו ככולו גנטי, ורק גנטי… גורמים והשפעות סביבתיות במקרים ספציפיים, עלולים להחמיר או עשויים להקל על ADHD לתקופות מוגבלות בזמן כאשר הגורם הסביבתי קיים.

גנטיקה משותפת להפרעת קשב /היפראקטיביות ולהיפומאניה

נראה כי הפרעת קשב והיפראקטיביות ותסמינים היפומניים חולקים גורמים גנטיים
ADHD, hypo-manic symptoms appear to share genetic factors
Hosang GM , Queen Mary, University London JAMA Psychiatry August 15, 2019

החוקרים מצאו חפיפה בין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) לבין תסמינים היפומניים (hypo-mania) במשך ילדות והתבגרות, ונראה כי הם משקפים קשר גנטי בין פנוטיפים אלו, כך עולה מממצאי מחקר שבדי שהתפרסם ב-JAMA Psychiatry. שיעור גבוה של הפרעה נלוות דו-קוטבית, להפרעת קשב (ADHD). הסימפטומים שלהם קשורים לתוצאות גרועות יותר (כמו, שיעורים גבוהים יותר של ניסיונות התאבדות), מאשר כאשר התסמינים והפרעות אלה מופיעות לבד. על מנת לפתח תכניות מניעה והתערבויות יעילות יותר למצב שהפרעה דו-קוטבית נלוות להפרעת קשב וריכוז, חשוב מאוד לקבוע את מקורותיו.
הוסאנג ועמיתיו בדקו נתונים מ 13,532 זוגות תאומים שוודים במחקר אורך פרוספקטיבי, כדי לקבוע עד כמה גורמי הסיכון הגנטיים סביבתיים של הפרעות קשב וריכוז היו קשורים לתסמינים היפומניים לאורך ילדות ובגיל ההתבגרות. החוקרים העריכו היפומאניה כאשר תאומים היו בני 15 שנים באמצעות סולם דירוג הילד Mania Rating Scale) -CMRS) ובגיל 18 שנים באמצעות שאלון הפרעות  מצבי רוח (Mood Disorders) שדורג ע"י הורה. הם העריכו סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז בגיל 9 ו 12 שנים והפרעות נלוות כמו אוטיזם, וטיקים.
בניתוח הממצאים נמצא קשר (אסוציאציות) בין הפרעת קשב וריכוז (ADHD) לבין תסמינים היפומניים בקרב 3,784 זוגות תאומים בני 15 שנים, ו- 3,013 זוגות בגיל 18. בנוסף, קשר זה היה חזק יותר בין היפומאניה לבין אימפולסיביות -היפראקטיבית (HD) מאשר לאי תשומת לב (ID). בגיל 15 שנים, 21% עד 22% מהשונות (variance ) בהיפומניה נקשרו לגורמים גנטיים המשותפים עם הפרעות קשב וריכוז; ובגיל 18 שנים 13% עד 29% מגורמי הסיכון הגנטי להיפומאניה היו קשורים להפרעות קשב וריכוז. החוקרים דיווחו על הערכות גבוהות יותר בתסמינים של אימפולסיביות יתר (10% עד 25%) לעומת חוסר תשומת לב (6% עד 16%).
בנוסף, גורמים גנטיים הייחודיים לתסמינים היפומניים במהלך גיל ההתבגרות נקשרו ל 25% -42% מהשונות שלה, מה שעשוי להעיד על הבדל אטיולוגי כלשהו בין צורות פסיכופתולוגיה אלו, על פי דעת החוקרים.
תוצאות המחקר מדגישות את הצורך בזיהוי מוקדם והכרת הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ושל היפומאניה  (hypomania) בקרב בני נוער, לאור חפיפה משמעותית ביניהן והקשר שלהן לתוצאות גרועות יותר מאשר כאשר הפרעות אלה קורות לבד. בהתחשב בכך שחלק ניכר מהשונות ביחס להיפומאניה הוסבר ע"י השפעות גנטיות שונות מהפרעות קשב וריכוז, מעיד על כך ששתי קבוצות הסימפטומים אינן הרחבה של אחת לשניה.לכן, יש להעריך אותם ולטפל בהם יחד. יתרה מזאת, ילדים רבים שאובחנו בעבר עם הפרעה דו קוטבית (bipolar disorder ) עשויים לעמוד כעת בקריטריונים לקטגוריית האבחנה החדשה של הפרעה ברגולציה של מצב הרוח (DMDD), אשר לוכדת ילדים עם עצבנות כרונית יתרה וליקוי משמעותי בתפקוד.
ללא קשר למורכבות האבחנה, ברור שבני נוער עם הפרעת קשב וריכוז והיפומאניה, הפרעה דו קוטבית או DMDD סובלים ממצב רפואי חמור יותר מאשר חולים עם הפרעות קשב ללא הפרעה נפשית נלוות כזו. חששות חברתיים מפני שימוש בתרופות פסיכוטרופיות אצל ילדים רק מגבירים את הצורך במחקרים קליניים אקראיים כדי לזהות טיפולים מיטביים להפרעות אלה.
הערותיי: ראשית, אותי הדבר אינו מפתיע, עוד ועוד מחקרים מאשרים את הערכתי כפי שאני סבור זה מכבר, שכול ההפרעות הנפשיות חולקים סימפטומים משותפים עם גנטיקה משותפת בחלקה. שנית, המחקר מדגיש, כפי שברור לנו, שהפרעה נפשית הנלוות להפרעת קשב/ היפראקטיביות מחמירה את ADHD וגורם לכך שתהיה מורכבת לאבחון ולטיפול. במצבים כאלה מטפלים תחילה בהפרעה הדומיננטית הגורמת לפגיעה תפקודית הקשה, ויש מקרים שיש צורך לטפל יחד בו זמנית לתקופה מסוימת בשתי ההפרעות.

מה הגורמים לעלייה במספר התאבדויות בבני נוער גילאי 10 עד 19 שנים?

עלייה במספר התאבדויות בבני נוער גילאי 10 עד 19 שנים והשפעת התקשורת על כך

לאור מקרי התאבדויות אחרונים בארץ של ילדים נערים וחיילים, ולאור השיח והדיון הציבורי על הגורמים השונים שהביאו להתאבדויות אלה, נבדוק מה אפשר ללמוד מהנעשה בארצות הברית על מגמות ההתאבדויות אצל בני נוער, היקפן וגורמיהן.
עלייה בהתאבדויות בארצות הברית אצל בני נוער בגיל 10 עד 19 שנים
מסתבר כי התאבדות בקרב ילדים ומתבגרים בגילאי 10 עד 19 בארצות הברית היא הגורם המוביל השני למוות בבני נוער. לפי נתוני תמותה לאומיים חדשים, שיעורי ההתאבדות גדלו ב- 33% בין 1999 ל 2014. שיעורי ההתאבדות בארצות הברית הם היסטורית גבוהים יותר אצל בנים מאשר אצל בנות על פני כל קבוצות הגיל. עם זאת, נתוני תמותה חדשים של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן מצביעים על כך שפער זה בין בנים לבנת מצטמצם.
הבנת הפער בשני המינים בשיעור התאבדות אצל בני נוער חיוני לפיתוח אסטרטגיות מניעה ממוקדות  
דו"ח על בני נוער בגילאי 15 עד 19 הראה לאחרונה כי שיעורי התאבדות בבנות גדל יותר והוכפל משנת 2007 עד 2015, לעומת עלייה של 31% אצל בנים זכרים; דו"ח נוסף מצא שאצל בנות בגילאי 10 עד 14 שנים חוו את אחוז הגידול הגדול ביותר בשיעורי ההתאבדות בהשוואה לקבוצות גיל אחרות, והוא הושלש מ-0.5 לכול 100,000 ב-1999, ל- 1.5 לכול 100,000 בשנת 2014. למרות מידע זה, דוחות אלה אינם עוסקים באיזו מידה הגידול הלא-פרופורציונלי בשיעורי ההתאבדות בקרב בנות גורם לצמצום הפער בשיעורי ההתאבדות בקרב בני נוער משני המינים.
מחקר חדש של Donna A. Ruch מאוניברסיטת אוהיו פורסם  JAMA Psychiatry May 17, 2019
בחן את המגמות התקופתיות בשיעורי ההתאבדות בקרב בני נוער בארה"ב בגיל 10-19 שנים, החל מ-1 ינואר 1975 עד 31 בדצמבר 2016. שיעורי התאבדות חושבו לפי אומדני האוכלוסייה, הנתונים נותחו לתקופות שהוגדרו ע"י שינויים משמעותיים סטטיסטית במגמות ההתאבדות. נבחנו נתונים ספציפיים לפי גיל, מין, גזע/מוצא אתני, שיטת התאבדות, ואזורי התאבדות בארצות הברית, תוך שימוש בנתוני התמותה הלאומיים העדכניים ביותר הקיימים עד שנת 2016 .
 המחקר חשף עלייה משמעותית בשיעורי התאבדות בקרב בנות צעירות בהשוואה לבנים
בשנים 1975 עד 2016, זוהו 85,051 מקרי מוות מהתאבדויות בני נוער בארה"ב (68,085 בנים [80.1%] ו-16,966 בנות [19.9%] ביחס זכר לנקבה של 3.82. שיעור התאבדות אצל בנות הראה גידול משמעותי ביותר בהשוואה לבנים: 12.7% בקרב בנות לעומת 7.1% בבנים בגיל 10-14 שנים; 7.9% בקרב בנות לעומת 3.5% בבנים בגיל 15-19 שנים.
צמצום הפער בשיעור התאבדות בין בנות לבנים, מדגיש את החשיבות למניעה מוקדמת
במחקר נכללו 85,051 מקרי מוות של מתאבדים צעירים, נראתה ירידה משמעותית בפער שיעורי התאבדות בין בנים לבנות בגיל 19-10 בארה"ב. עם הפחתה ניכרת בפער בין המינים בגיל 10 עד 14 שנים. שיעורי ההתאבדות של בנות באמצעות תלייה או חנק מתקרבים לאלה של בנים. קיימים הבדלים משמעותיים בין גזע / מוצא אתני.
דחיפות לזהות אסטרטגיות למניעת התאבדויות, לטיפול בצרכים התפתחותיים הייחודיים של נערות
התאבדות בתלייה או חנק בקרב בנות צעירות מתקרבות כעת לאלה של בנים. מחקרים עתידיים נדרשים לבחון את הסיכונים הספציפיים להתאבדויות לפי מין, ואת גורמי ההגנה הקשורים להתאבדות של בני נוער וכיצד גורמים אלה יוכלו לאפשר התערבויות טיפוליות. מסקנות ורלוונטיות של הקטנה משמעותית בפער היסטורי הגדול בשיעורי התאבדות בקרב בני נוער בין בנים לבנות מדגיש את חשיבות ההתערבויות הלוקחות בחשבון הבדלים ייחודיים בין המינים.

משמעות גידול התאבדות בקרב בני נוער עם סמן לגידול משמעותי יותר בבנות צעירות, נראה שהן עקביות להשפעת אמצעי התקשורת

הקשר בין הגברת התאבדויות בבני נוער בארה"ב לתכנית נטפליקס "13 סיבות מדוע ? "
ב -31 מרץ 2017 הוציאה נטפליקס את התוכנית ' 13 סיבות מדוע?' ( Reasons Why" 13") זו סדרת טלוויזיה אמריקאית המבוססת על הרומן "שלוש-עשרה סיבות מדוע" מאת ג'יי אשר. הספר עובד לסדרת טלוויזיה ע"י בריאן יורקי עבור נטפליקס. העונה הראשונה כללה שלושה עשר פרקים. כל הפרקים, כולל פרק מיוחד: "13 סיבות לדבר על זה", שוחררו לנטפליקס ב-31 במרץ 2017. הסדרה סובבת סביב תלמיד תיכון, קליי ג'נסן וחברתו חנה בייקר, נערה שהתאבדה לאחר שסבלה משורה של נסיבות מדכאות שנגרמו ע"י אנשים מבית ספר שלה. קופסת קלטות שהוקלטו ע"י חנה לפני ההתאבדות מפרטות את שלוש עשרה הסיבות לסיום חייה. המופע מתאר את האירועים שהובילו להתאבדותה של חנה בקר, בת 17, שהותירה את סיפורה האישי ואת הסיבות להתאבדותה על קלטות שמע. הקלטות מופנות לאנשים ספציפיים, מסבירות את תפקידיהן במותה של חנה, וכל אחת מהקלטות מספקת את קשר האפיזודה לאירוע. המופע היה אחד התכניות הנצפות ביותר ב-2017, שהניבו יותר מ -11 מיליון טוויטרים תוך 3 שבועות בלבד .
זה עורר ביקורת מיידית מצד ארגוני בריאות הנפש וארגוני מניעת התאבדויות. בייחוד הועלו חששות, כי התיאור הגרפי של חנה שחתכה את פרקי ידיה באמבטיה, ומשמעותו כי בקשת עזרה למחשבות אובדניות היא חסרת תועלת, עלולה לגרור פעולות חיקוי והתאבדויות נוספות.
כל מחקר תצפיתי הבוחן את ההשפעות האפשריות של תיאום התאבדות, כמו ב 13 סיבות מדוע, נושאת סיכון משמעותי של בלבול. אף על פי כן, המאמצים לתאר את הקשר בין החשיפות (כגון המופע) לבין התוצאות הבריאותיות באזורים שונים חשובים, משום שממצאים עקביים על פני מחקרים עשויים לעזור להבהיר אם האסוציאציות העשויות להיות סיבתיות.
עד כה, נערכו מחקרים מעטים על הקשר בין המופע לבין מספר ההתאבדות בקרב קהל היעד הצעיר. במחקר חדש שהוביל Thomas Niederkrotenthaler מאוניברסיטה לרפואה וינה ופורסם JAMA Psychiatry May 29, 2019 במחקר נותחו השינויים במספר התאבדויות לאחר שחרור 'סדרת 13 סיבות מדוע' לפי סדרת נתונים חודשיים של מתאבדים מ- 1999 עד 2017.
נרשמה עלייה מיידית בהתאבדויות מעבר למגמה הכללית, בקרב קהל היעד של בני נוער בגיל 10 עד 19 בשלושת החודשים לאחר פרסום התוכנית בנטפליקס ' 13 סיבות מדוע?' מודלים ספציפיים לגיל ומין הצביעו לכך שהקשר עם תמותה מהתאבדות הוגבל לבני נוער בני 10 עד 19, ועלייה פרופורציונלית חזקה יותר אצל בנות.
תוצאות הצפייה בסדרה על סמך נתוני מדיה חברתית, האינטרס הציבורי היה הגבוה ביותר באפריל 2017 והיה זניח לאחר יוני 2017. עבור בנים ובנות בגיל 10 עד 19, עליות בערכים נצפו מאפריל עד יוני 2017. המודלים שבדקו תמותה מהתאבדות בגיל 10-19 הקשורה ל-3 חודשים (מאפריל עד יוני 2017) הראו 66 התאבדויות בקרב בנים ו- 37 אצל בנות. לא נמצאה תמותת יתר מהתאבדויות בקבוצות גיל אחרות. העלייה הגדולה בהתאבדות ע"י תלייה הייתה גבוהה 26.9%.
משמעות גידול התאבדות בקרב בני נוער עם סמן לגידול פוטנציאלי גדול יותר בבנות צעירות, נראה שהן עקביות להשפעת אמצעי התקשורת ומחזקות את הצורך בשיתוף פעולה לביטוי בטוח ומתחשב יותר על התאבדות בכלי התקשורת, לשיפור התיאורים הבדיוניים של התאבדות.
המאמצים לתאר את הקשר בין החשיפות (כגון המופע) לבין התוצאות הבריאותיות באזורים שונים חשובים, משום שממצאים עקביים על פני מחקרים עשויים לעזור להבהיר אם האסוציאציות העשויות להיות סיבתיות. מחקר זה הוא הראשון לבחון את הקשר בין התאבדויות בארצות הברית לבין שחרור סדרת '13 סיבות מדוע'. באופן ספציפי, יותר התאבדויות של כ-15%(!) שהתרחשו בחודש הראשון לאחר שחרורו של המופע בקבוצת היעד העיקרית אצל בני 10 עד 19 שנים. אסוציאציות משמעותיות התקיימו בכל שלושת החודשים שבהם נדון המופע בתקשורת החברתית.
יש לפרש את האסוציאציות והקשר שזוהה כאן בזהירות מסוימת, אך נראה שזה מראה עלייה בהתאבדויות העולות בקנה אחד עם ההשפעה 'הדבקה' פוטנציאלית של התקשורת. ממצאי המחקר מצביעים על הצורך בשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הציבור למניעת התאבדות לבין אנשי תעשיית הבידור כדי למנוע התאבדויות נוספות מיותרות.

בתמצית על אבחון הפרעת קשב, הפרעה נפשית נלוות, לקויות למידה, ומתי לטפל בתרופות

תגובתי להרצאה בכינוס רפואי על הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)
אבחון הפרעת קשב, הפרעה נפשית נלוות, לקויות למידה, ומתי לטפל בתרופות

נכחתי בכינוס רפואי בהרצאה שנושאה: "לקות קשב והתרופות הקיימות (ותיקות וחדשות)" נדהמתי מתכניה הבסיסיים הדלים והשגויים שאינם משקפים את המציאות הקלינית, ואף מטעים.
אציין מספר דוגמאות בסיסיות, מיני רבות:
1) הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) במהותה זו הפרעה הטרוגנית מורכבת, כאשר בשני שליש מהמקרים נלוות לה הפרעה נפשית אחת או יותר, כמו הפרעת התנהגות (CD), חרדה, דיכאון, שינויי מצבי רוח. אולם למרבה הפלא, בהרצאה לא הוזכר דבר בעיניין זה, כך שהרופאים יוצאים מההרצאה ללא ידע בסיסי הכרחי על מהות הפרעת קשב ומורכבותה, וכיצד צריך לטפל בה ולהצליח בטיפול.
2) בהרצאה הוסבר כי האבחון נעשה לפי מספר הקריטריונים של DSM, ועל סמך זה מאבחנים ילד עם הפרעת קשב ולאור האבחנה מטפלים בו בתרופות. זו כמובן גישה שגויה ופסולה, מכיוון שטיפול תרופתי צריך להישקל ובמידת הצורך להינתן אך ורק על סמך בחינת הפגיעה התפקודית בחיי היום יום של הילד, כמו רגישות ותסכול יתר, קשיי התנהלות בולטים, קשיים חברתיים קשים, בעיות התנהגותיות, מרדנות מתריסה, ועוד, ולא על סמך מספר הסימפטומים.
3) בהרצאה הוזכר בחטף שיש לקויות למידה ואפשר לבדוק אותן באבחון פסיכו-דידקטי, וזהו (!) תו לא. לקויות למידה (קשיי למידה גנטיים משפחתיים) הן מרכיב שחיוני שרופא המטפל בהפרעת קשב יידע עקרונית לבדוק ולהעריך אותן כי לעיתים בעטיין מאובחנים ילדים עם הפרעת קשב בעוד בעייתם היסודית הינה לקויות למידה. כך קורה, שנשלחים אליי מבתי ספר ילדים רבים (ביחוד בנות שאינן מפריעות) בדרך כלל מכיתות ד'-ה' לאבחון הפרעת קשב ולמתן טיפול תרופתי, מכיוון שלדעת בי"ס הם "אינם קשובים, מתנתקים וחולמים בהקיץ". ומסתבר שבית ספר אמר להורים שהם מצויים בפער לימודי, שבד"כ נע בין חצי שנה עד שנה וחצי (!) ובי"ס לא נתן להם עד כה עזרה בלימודים כי צוות בי"ס (מחנכת/יועצת/מנהלת) רוצה שיטפלו בהפרעת קשב שלהם (!) בבדיקה בסיסית פשוטה שלי, אני נוכח שבמקרים כאלה כולם סובלים מלקויות למידה, אשר הם הגורמים להופעת סימפטומים של חוסר קשב וחלימה בהקיץ.הדבר פשוט וברור, לדוגמא אם לילד יש לקות למידה בהבנה, אזי הוא אינו מבין מה מסבירה המורה ולכן לא מקשיב מתנתק וחולם בהקיץ, לפיכך צריך לטפל קודם כל בלקות למידה ולא בהפרעת קשב שבד"כ אין לו.
4) הנושא העיקרי של ההרצאה כפי שהוגדר היה "תרופות להפרעת קשב", ואילו בהרצאה לא הוסבר כלל וכלל, מתי אמורים לטפל בתרופות, כיצד לטפל לפי קבוצות גיל, כמו בפעוטות ובילדי גן, במצבים רפואיים שונים הנלווים להפרעה, וכיצד ובמה קודם לטפל במקרים הקשים של הפרעת קשב עם הפרעה נפשית נלוות המהווים אתגר טיפולי, ועוד. היה ליקוי מוחלט במידע על הטיפול התרופתי למרות שזה היה אמור להיות נושא ההרצאה.
5) וודאי שהרופא/ים המארגן/ים אינם יכולים להיות נוכחים בכול הססיות של הכינוס, אולם הסדר הטוב והמקובל מחייב שרופאים המציעים להרצות בכינוס ישלחו תקצירים שייבדקו ע"י הוועדה המארגנת שיכולה להסתייע במידת הצורך גם ברופאים מומחים בתחום זה ואחר, וכך בדיקה מקדמית יכולה למנוע מראש הרצאות בלתי מבוססות ולא ראויות.
שנה טובה מבורכת ומוצלחת בבריאות מלאה, ומי ייתן שתהיה שנת ביטחון ושלום, גישור על הפערים החברתיים, הכלכליים, בחינוך והשכלה. שלומי ענתבי.