תובנה חדשה על טיפול במתילפנידאט להפרעות קשב (ADHD)

 

תובנה חדשה על טיפול בהפרעות קשב והיפראקטיביות ותהליכים עצביים המעורבים ב- ADHD

Cycles of reward: New insight into ADHD treatment Neural processes involved in ADHD, Jeff Wickens, Neurobiology Research Unit University of Auckland in New Zealand & Okinawa Institute of Science and Technology (OIST), Progress in Neurobiology October 30, 2019

החוקרים בדקו את פעולות התרופה אצל חולדות בריאות. בעזרת רישום של תאי דופמין, ניטור אלקטרוכימי ומודלים ממוחשבים, הם גילו סוג של לולאת משוב שמווסתת את רמות הדופמין במוחם של החולדות בתגובה לתרופה. תהליך רגולטורי זה עשוי לשפוך אור על התכונות הטיפוליות של מתילפנידאט ב- ADHD.
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב רפואי נפוץ עם גורמים בסיסיים מורכבים. תרופה ממריצה הנקראת מתילפנידאט היא טיפול נפוץ ב-ADHD המשפיע על רמות הדופמין במוח, נוירו- טרנסמיטור המעורב במערכות גמול; עם זאת, למתילפנידאט יש פוטנציאל לשימוש לרעה ולהתמכרות, והשפעותיו הטיפוליות אינן מובנות היטב. ממצאי המחקר פורסמו ב- Progress in Neurobiology.
ידוע לא מעט כיצד מתילפנידאט עובד ברמה המולקולרית, אך לא כיצד הוא משפיע על מערכות עצביות גדולות יותר. זו עדיין תעלומה כיצד תרופה זו משפרת את הסימפטומים של הפרעות קשב והיפראקטיביות. תעלומה זו הובילה את החוקרים לבדוק כיצד חלקים שונים במוח מתקשרים זה עם זה כדי לייצר השפעות טיפוליות.
לצורך ביצוע המחקר הצוות הבינלאומי נתן מתילפנידאט בריכוז של 5.0 מ"ג לק"ג לקבוצה של חולדות זכרים מבוגרים, בעוד שקבוצת ביקורת לא קיבלה תרופות. לאחר השתלת אלקטרודות בניתוח במוחם של החולדות, החוקרים השתמשו בטכניקה אלקטרוכימית בשם voltammetry כדי לפקח על שינויים בזמן אמת בריכוז הדופמין התאי באזורי מוח המעורבים בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). החוקרים גם ביצעו מדידות בחלקי מוח חיים של המוח האמצעי וחלקי המוח הקדמיים של חולדות. כדי לעזור להבין את הנתונים, עיצבו המדענים ב- OIST, תכנית מחשב שתדגים את השפעות מתילפנידאט על מערכות הדופמין.
נוירונים משחררים דופמין בדרכים שונות: שחרור בשלבים מאופיין בדקירות מהירות ובעוצמה גבוהה במוליך העצבי, לרוב כתגובה לגירויים מניעים כמו תרופות או פינוקים ממותקים. שחרור תרופתי, לעומת זאת, מתייחס לגירוי איטי וקבוע יותר של נוירונים דופמין, והוא מעורב בתנועות שרירים ומפרקים.
החוקרים חשבו תחילה כי מכיוון שמתילפנידאט חוסם את ספיגת הדופמין מחדש על ידי קולטנים במוח, על התרופה להגביר את האות לדופמין הפאזי. במקום זאת, לאחר שניתחו את הנתונים שלהם, החוקרים מצאו את ההיפך: מתילפנידאט לא הגביר את הדופמין הפאזי. כדי להסביר ממצא זה, החוקרים חושבים כי למוח יש מנגנון משוב חזק להפליא כדי לשמור על בדיקת רמות הדופמין של המוח, אפילו כאשר ספיגה חוזרת נחסמת על ידי מתילפנידאט.
משמע כשמשתמשים במתילפנידאט במוח השלם יש מנגנון לוויסות עצבים כדי לפצות על ההשפעות הישירות של התרופה. ההשפעות הטיפוליות של מתילפנידאט יכולות להיות השלכות עקיפות של לולאת משוב זו. הדוגמה הממוחשבת מציעה כי מתילפנידאט משפיע בעיקר על אות הדופמין הטוני. שינויים באיתות הדופמין הטוני עשויים להפעיל קולטני דופמין בדרכים המשפרות את הסימפטומים של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD).
המחקר נערך בחולדות בריאות. השלב הבא של הקבוצה הוא לבחון את לולאת המשוב הזו במודלים של בעלי חיים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD). בנוסף, החוקרים סבורים כי הפרעת קשב וריכוז היא אוסף של הפרעות, מה שמצדיק טיפולים משולבים. לפיכך, יש מקום לחקור גם את המנגנונים של טיפולים אחרים.