האם טיפול תרופתי במתיל-פנידאט להפרעות קשב משפר תפקודים קוגנטיביים?

קשיי למידה נובעים מלקוי בקישוריות, ולא מליקוי באזורי מוח ספציפיים

Learning difficulties due to poor connectivity, not specific brain regions Roma Siugzdaite, University of Cambridge, Transdiagnostic Brain Mapping in Developmental Disorders. Current Biology, February 27, 2020

קשיי למידה שונים אינם קשורים לאזורים ספציפיים במוח, כפי שחשבו בעבר, טוענים החוקרים מאוניברסיטת קיימברידג'. אלא הסיבה לקשיי למידה היא קישוריות לקויה בין 'רכזות' (מרכזי פעילות) במוח התואמת יותר חזק לקשיים של ילדים.
בין 14%-30% מהילדים והמתבגרים ברחבי העולם סובלים מקשיי למידה חמורים מספיק כדי לדרוש תמיכה נוספת. קשיים אלה קשורים לרוב לבעיות קוגניטיביות ו/או התנהגותיות. בחלק מהמקרים ילדים המתמודדים בלימודים בבית ספר מקבלים אבחנה פורמלית של: קושי למידה או לקות למידה ספציפית, כגון דיסלקציה, דיסקלקוליה או הפרעה שפתית התפתחותית; או של הפרעה התפתחותית כמו הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), דיספרסיה, או הפרעה בספקטרום האוטיזם. מדענים התקשו לזהות אזורים ספציפיים במוח שעלולים לגרום לקשיים אלה, במחקרים שנעשו על אזורי מוח רבים המשפיעים. הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) למשל, נקשרה לקליפת המוח הקדמית, גרעין הקאודה, פלידום, סטריאטום, המוח הקטן, קליפת המוח הפרה-מוטורית ורוב חלקי האונה הפריטלית.
הסבר פוטנציאלי אחד הוא שכל אבחנה שונה כל כך בין אינדיבידואל אחד למשנהו, עד שכל אבחנה אחת מערבת שילובים שונים של אזורים במוח. עם זאת, הצעת צוות מדענים ביחידה לקוגניציה ומדעי המוח של MRC, אוניברסיטת קיימברידג ', הסבר מאתגר יותר: למעשה, אין אזורי מוח ספציפיים הגורמים לקשיים אלה.
כדי לבחון את ההשערה שלהם, החוקרים השתמשו במכונות לימוד כדי למפות את ההבדלים במוח בקרב קבוצה של 479 ילדים, מתוכם 337 הופנו עם בעיות קוגניטיביות הקשורות ללמידה ו- 142 קבוצת מדגם השוואה. האלגוריתם פירש נתונים שנלקחו מתוך סוללה גדולה של מדדים קוגניטיביים, למידה, והתנהגותיים, כמו גם מסריקות מוח שנלקחו באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI). תוצאות המחקר התפרסמו ב "Current Biology ".
החוקרים מצאו כי ההבדלים באזורי המוח אינם ממפים אבחנות כלשהן שהילדים קיבלו, במילים אחרות, לא היו אזורים במוח שניבאו שיש להם ASD או ADHD, למשל. באופן מפתיע יותר, הם מצאו כי אזורי המוח השונים אפילו לא חזו קשיים קוגניטיביים ספציפיים – למשל, לא היה חסר (דפיציט) מוחי ספציפי לבעיות שפה או קשיי זיכרון.
במקום זאת, החוקרים מצא כי מוחם של הילדים היה מסודר סביב 'רכזות', כמו מערכת תנועה יעילה או רשת חברתית. ילדים עם קישוריות מוח בין 'הרכזות' מחוברים היטב היו עם קשיים קוגניטיביים מאוד ספציפיים, כמו כישורי הקשבה לקויים, או שלא היו להם קשיים קוגניטיביים בכלל. לעומת זאת, ילדים עם קישוריות רכזות בצורה לא טובה – כמו תחנת רכבת עם מעט קשרים או דלים – סבלו מבעיות קוגניטיביות נפוצות וקשות.
מדענים טענו במשך עשרות שנים שיש אזורים מוחיים ספציפיים שמנבאים לילד לקות למידה או קושי למידה מסוימים, אך במחקר זה הוכח שזה לא המקרה. "לאמיתו של דבר, חשוב הרבה יותר לקחת בחשבון כיצד האזורים במוח אלה מקושרים – ספציפית אם הם מקושרים באמצעות רכזות. חומרת קשיי הלמידה הייתה קשורה מאוד לקשר של רכזות אלה, משמע הרכזות הללו משחקות תפקיד מפתח בשיתוף מידע בין אזורי מוח.
השלכות מחקר זה שהוא מציע כי התערבויות רפואיות צריכות להיות פחות נסמכות ותלויות על תוויות האבחון. קבלת אבחנה חשובה למשפחות. היא יכולה לתת הכרה מקצועית בקשיים של הילד ולפתוח את הדלת לתמיכת מומחים. אבל מבחינת התערבויות ספציפיות, למשל מהמורים של הילד, הן עלולות להסיח דעת ולבלבל. עדיף להסתכל על תחומי הקשיים הקוגניטיביים שלהם וכיצד ניתן לתמוך בהם, למשל באמצעות התערבויות ספציפיות לשיפור מיומנויות הקשבה או כישורי שפה, או על התערבויות שיהיו טובות לכל הכיתה, כמו כיצד להפחית את זיכרון העבודה הנדרש במהלך הלמידה.
הממצאים עשויים להסביר מדוע טיפולים בתרופות לא הוכחו כיעילים להפרעות התפתחותיות. מתילפנידאט (ריטלין), למשל, המשמש לטיפול בהפרעות קשב ADHD, נראה כמפחית היפראקטיביות, אך אינו משפר קשיים קוגניטיביים או מסייע להתקדמות בלימודים. תרופות נוטות לכוון לסוגים ספציפיים של תאי עצב, אך יש להן השפעה מועטה על ארגון 'מבוסס רכזת' שהתגלה לאורך שנים רבות.
למרות שזו הפעם הראשונה שהקישוריות והרכזות (מרכזי הפעילות) וקשריהן הוכחו כממלאים תפקיד מפתח בקשיי למידה והפרעות התפתחותיות, חשיבותם בהפרעות מוחיות מתבהרת בשנים האחרונות. חוקרי קיימברידג' הראו גם בעבר כי הם ממלאים גם תפקיד חשוב בהפרעות של בריאות הנפש אשר מתחילות להופיע במהלך גיל ההתבגרות, כמו סכיזופרניה.
הערותיי: מחקר מסקרן ומחדש שתוקף מוסכמות על שיטת אבחון וטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). מחקרים נוספים יוכיחו אם צדק או לא. בעניין שמיקומים במוח אינם מנבאים הפרעות התפתחויות ונפשיות אלא הקישורים בין הרכזות , לי נראה כסביר ויוכח בעתיד. באשר לחוסר היעילות המוחלט בטיפול עם מתיל-פנידאט לבעיות קוגנטיביות בהפרעות קשב נראה לי שיש הקצנה בעמדה זו, מכיוון שהקליניקה מוכיחה אחרת.