פערים בין גזעים קיימים באבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז

Racial disparities exist in diagnosis, treatment of ADHD
Yu Shi, MD and colleagues, Mayo Clinic, JAMA , March 04, 2021

החוקרים דיווחו על עדויות לפערים גזעיים ואתניים באבחון ובטיפול ב- ADHD, על פי תוצאות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שפורסם ב- JAMA.
במחקר זה נכללו קבוצת ילדים מלידה ממערך נתונים מבוסס ביטוח רואי מסחרי לאומי כדי לבחון את ההשערות שבילדים לבנים שאינם היספנים, יש שכיחות מצטברת גבוהה יותר של אבחנת ADHD וכי יש סיכוי גבוה יותר שהם יטופלו בתרופות תוך השנה הראשונה לאחר האבחנה, בהשוואה לילדים מקבוצות גזעיות או אתניות אחרות . נבדק גם האם ילדים סובלים מתחלואה נפשית נלוות הקשורה להפרעות קשב וריכוז על בסיס גזע ומוצא אתני. בניגוד למחקרים קודמים שהסתמכו על דיווחי הורים, השתמשו בקודי אבחון קליניים כמדדי תוצאה.
החוקרים העריכו את נתוני תביעות הביטוח של 238,011 ילדים, מתוכם 11,401 אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ילידי ארצות הברית בין ינואר 2006 לדצמבר 2012. לכלל אלה היה כיסוי ביטוחי רציף למשך 4 שנים ומעלה, ומועד המעקב האחרון היה 30 ביוני 2019. דוחות עצמיים סיווגו גזע/מוצא אתני, שכללו גזע לבן, לא היספני, שחור, היספני,ואסייתי. אבחון ADHD על פי קודי ICD-9 או ICD-10 וטיפול תוך שנה מהאבחון, כולל טיפול תרופתי והתנהגותי שהוגדרו על פי קודי חיוב, שימשו כתוצאות ומדדים העיקריים. החוקרים השתמשו במודל רגרסיה רב משתני של קוקס כדי להתאים את הנתונים על אבחון ADHD וטיפול, בהכנסות, מין, אזור, ומשק בית.
התוצאות הראו שכיחות מצטברת של הפרעת קשב וריכוז של 13.12% (95% CI, 12.79-13.46) בגיל 12 שנה בקרב המשתתפים. רגרסיית קוקס רב-משתנית מותאמת הראתה יחס סיכון של 0.48 (95% CI, 0.43-0.53) לילדים אסייתיים, 0.83 (95% CI, 0.77-0.9) לילדים שחורים ו- 0.77 (95% CI, 0.72-0.82) לילדים היספנים, לעומת ילדים לבנים. בסך הכל 516 ילדים בגיל הרך (19.4%) קיבלו טיפול התנהגותי בלבד, 860 (32.4%) קיבלו תרופות בלבד, 505 (19%) קיבלו את שניהם ול- 774 (29.2%) לא היו טענות הקשורות לאחת מאפשרויות הטיפול שקיבלו בשנה הראשונה לאחר האבחנה. בקרב ילדים בגיל בית הספר, יותר (65.5%) קיבלו תרופות מרשם, ופחות (14.4%) קיבלו טיפול פסיכולוגי בלבד, או בכלל לא (20%).
נמצא כי ילדים לבנים נוטים יותר לקבל צורה כלשהי של טיפול לעומת קבוצות אחרות. ילדים אסיאתיים היו ככל הנראה שלא קיבלו טיפול, עם יחס סיכויים בהשוואה לילדים לבנים היה 0.54 (95% CI, 0.42-0.7). החוקרים טוענים שיש צורך במחקר עתידי כדי להבהיר את המנגנון שמאחורי הפערים הללו. ועל הרופאים להעניק טיפול רגשי על פי גזע ותרבות בהערכה ובטיפול ב- ADHD כדי להבטיח שכל הילדים יקבלו טיפול הולם.

הערותיי: אין חדש תחת השמש… דנתי רבות במשך השנים בפערים הקיימים בין גזעים, בין מדינות, בין ישובים באזורי פריפריה למרכז, בין שכבות סוציואקונומיות באוכלוסייה, באבחון וטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).

רצ"ב שני קישורים למאמרים הדנים בנושא זה. ביתר הרחבה ופרוט תוכלו לראות בקישור לפרק מיוחד באתרי עם מאמרים רבים בתחום זה -> "מדוע יש עליה ברישום ריטלין"

מדוע יש עליה ברישום ריטלין

שוני בין מדינות לטיפול תרופתי

עניים יותר מקבלים יותר תרופות

אבחון וטיפול יתר של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בילדים ובני נוער לפי תוצאות סקירה מחקר שיטתית

ADHD appeared to be overdiagnosed among children and adolescents, according to results of a systematic scoping review, Luise Kazda, School of Public Health University of Sydney Australia JAMA
Child, adolescent ADHD likely overdiagnosed

מטרת סקירה זו הייתה לסכם את כל המחקרים הקודמים בנושא אבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בקרב ילדים ובני נוער, אך למעשה נמצאו מעט מאוד מחקרים ראשוניים בנושא. כתוצאה מכך, השתמשו במסגרת שפותחה במיוחד כדי לזהות מאפיינים העולים בקנה אחד עם אבחון יתר וטיפול יתר, ולאחר מכן חיפשו את כל הראיות הרלוונטיות למסגרת זו. ההיגיון העיקרי למחקר זה היה בחינת הראיות לאבחון יתר של הפרעות קשב ווהדגשת הפערים במחקר.
Kazda ועמיתיו חיפשו בארבעה מאגרי מידע אחר מחקרים שפורסמו באנגלית בין ינואר 1979 ל-21 באוגוסט 2020, וכללו את אלה שבהם הילדים הגיעו לגיל 18 ועם אבחנת ADHD. בסך הכל נכללו 334 מחקרים, מהם 61 משניים ו 273 מאמרי מחקר ראשוניים, העריכו אבחון יתר או ההצליחו להיות ממופים לשאלת מסגרת אחת לפחות.
התוצאות הראו שב 104 מחקרים היו עדויות משמעותיות למאגר של ADHD, אשר סיפק אפשרות לעלייה באבחונים (שאלה ראשונה). החוקרים מצאו עדויות לעלייה באבחון הפרעות קשב וריכוז בפועל ב 45 מחקרים (שאלה שנייה). בסך הכל 25 מחקרים הוכיחו שמקרים נוספים אלה עשויים להיות קיימים בקצה המתון יותר של ספקטרום ה- ADHD (שאלה שלוש), ועלייה בטיפול התרופתי ל-ADHD ניכרה ב 83 מחקרים (שאלה רביעית). יתר על כן, 151 מחקרים סיפקו אבחנה ותוצאות הטיפול התרופתי (שאלה חמישית). עם זאת, החוקרים ציינו כי רק חמישה מחקרים העריכו את "הנושא הקריטי" של היתרונות והפגיעות האפשריות של המקרים הקלים יותר.
תוצאות המחקר תמכו בהשערה של ירידה בתשואות וכי הנזקים עשויים להיות משמעותיים יותר מהיתרונות לבני נוער עם תסמינים קלים יותר. מכיוון שהתגלו פערים גדולים במחקר על תוצאות ארוכות טווח של אבחון וטיפול תרופתי בילדים עם קשיי התנהגויות קלות בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), כמו גם כמה מחקרים שהצביעו על כך שקבוצת ילדים זו בפרט, לא תיהנה מאבחון, הסיקו החוקרים כי יש לנקוט בגישה זהירה לאבחון וטיפול בילדים אלו.

הערותיי: דנתי רבות בסוגיית אבחון וטיפול יתר בהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בישראל בניגוד לרוב המכריע של המדינות המפותחות בעולם, ועל הנזק שזה גורם וכיצד עלינו למנוע זאת. תוכלו לראות זאת באוסף המאמרים בנושא זה שדנתי בהם בקובץ הרצ"ב "מדוע יש עליה ברישון ריטלין". _____>

מדוע יש עליה ברישום ריטלין

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) והעצמת ההחצנה בהתנהגות, במחקר LAMS: מבחן של תאורית תכונת האימפולסיביות

Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Symptoms and Externalizing Progression in the LAMS Study: A Test of Trait Impulsivity Theory, Ziv E. Bell PhD, Article in Press, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry

בדיקת ניבוי פרוספקטיבי דיפרנציאלי, של העצמת ההחצנה בהתנהגות, כולל הפרעת התנגדות אופוזיציונית (ODD-oppositional defiant disorder), הפרעת התנהגות (CD- conduct disorder) והפרעות בשימוש בחומרים ממכרים (SUD- substance use disorders), על ידי סימפטומים מוקדמים יותר של היפראקטיביות-אימפולסיביות (HI) לעומת חוסר קשב (IN) בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
המשתתפים במחקר אורכי של תסמינים מאניים (LAMS) (685 בכניסה למחקר), כולל 458 בנים ו- 227 בנות בגילאי 6-12, השלימו הערכות ודיווחים מלאים של הורים ועצמיים מדי שנה במשך שמונה שנים לפי Kiddie Schedule להפרעות אפקטיביות וסכיזופרניה. נערכו שלוש קבוצות ניתוחים: ראשית,רגרסיה היררכית (כניסה לחסימה) שימשה לבדיקת קשרים עצמאיים בין אלף, תסמיני היפראקטיביות לבין תוצאות החצנה מאוחרות יותר, ושליטה בתסמיני חוסר קשב, ובית, תסמיני חוסר קשב ובדיקת תוצאות החצנה, ושליטה בתסמיני היפראקטיביות. שנית, רגרסיה לוגיסטית שימשה לבדיקת התקדמות הפרעות החצנה לפי DSM. שלישית, נעשה שימוש במבחני גישור להערכת עוצמה של התקדמות החצנה באמצעות מתווכי הסיכון הסביבתי (למשל, סביבה משפחתית, אלימות בשכונה).
תוצאות המחקר הראו כי בהתאם להשערות הנגזרות מתיאוריות מאפייניי האימפולסיביות של התנהגות החצנה, תסמיני היפראקטיביות נקשרו באופן עצמאי לתוצאות החצנה ארוכות טווח, ואילו תסמיני חוסר קשב לא היו. בין החודשים 48 ל 96, אבחנות ADHD-HI ניבאו אבחנות של הפרעה מרדנית מתריסה ((ODD מאוחרות יותר, אבחנות ODD ניבאו אבחנות מאוחרות יותר של הפרעות התנהגותיות ((CD, ואבחנות CD ניבאו אבחנות (SUD) שימוש בחומרים ממכרים מאוחרות יותר. נמצאו עדויות להשפעת סיכונים סביבתיים (למשל, פיקוח הורי, אלימות בשכונה).
לסיכום , ממצאי המחקר תומכים במודלים של תסמיני אימפולסיביות על התקדמות החצנה, לפיה ADHD-HI נוטה להתנהגויות החצנה חמורות יותר ויותר, שמתגברות בהקשרים של סיכון סביבתי.

הערותיי: מחקר חשוב אשר מאשר את הערכתי לאור ניסיוני העשיר שנצבר בקליניקה, כאשר ילד מאובחן עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) ולא חוסר קשב (ADD) בלבד, הצפי העתידי שעלול להיגרר להקצנת הסימפטומים ולהחמרתם -> לקיחת סיכונים -> להפרעה מרדנית מתריסה (ODD) -> הפרעת התנהגות (CD) -> לשימוש בחומרים ממכרים (SUD). החמרת הסימפטומים תלויה בשני גורמים עיקריים: אלף, בגנטיקה המשפחתית אם יש ילדים אחיינים עם הפרעות התנהגותיות, או חרדות-דכאונות בגיל בוגר יותר. בית, השפעת גורמים סביבתיים משפחתיים בראש וראשונה, ואווירת התנהגויות בבתי-ספר ובשכונת המגורים.

מה המנבאים בגיל הגן לתסמיני אישיות גבולית (BPD) בגיל ההתבגרות

Preschool Age Predictors of Adolescent Borderline Personality Symptoms
Ben Geselowitz, JAACAP, 2021-05-01, Vol 60, Issue 5, Pages 612-622

הפרעת אישיות גבולית (BPD) היא הפרעה שכיחה ופוגעת מאוד, המאופיינת בחוסר יציבות בהשפעה, שליטה בדחפים, יחסים בין אישיים ודימוי עצמי. BPD קשורה בליקוי פסיכו-סוציאלי קשה ותמותה גבוהה: עד 10% מהחולים מתאבדים, בשיעור גבוה כמעט פי 50 מהאוכלוסייה הכללית. הפגיעה הקשה שגורמת ל- BPD באה לידי ביטוי בשכיחותה במסגרות קליניות. בעוד ששכיחות בקהילה של BPD היא 1% –2%,  היא קיימת אצל עד 20% מהאנשים הנמצאים בטיפול פסיכיאטרי קהילתי ועד 50% מהאנשים המקבלים טיפול פסיכיאטרי באשפוז.
העלויות האישיות והחברתיות של BPD הן כבדות עם שיעורי אבטלה גבוהים וניצול מוגבר של שירותי נכות ושירותי בריאות. למרות שפותחו טיפולים יעילים מבוססי פסיכותרפיה לטיפול ב-BPD השימוש בהן הוא עתיר משאבים עם זמינות מוגבלת. האבחנה של BPD לפני הבגרות נותרת שנויה במחלוקת בשל היסוסם של חלק מהמתרגלים להקצות אבחנה להפרעת אישיות לחולים שנמצאים בתקופה של גיבוש זהות. עם זאת, קיימות עדויות גוברות להמשכיות כללית של תסמיני BPD מגיל התבגרות ועד לבגרות, וכן ליקויים הקשורים לתסמיני BPD בגיל ההתבגרות הדומים באופן בולט לזה של מבוגרים.

מודלים התפתחותיים של הפרעת אישיות גבולית (borderline personality disorder BPD) הדגישו את יחסי הגומלין של המשתנים הפסיכולוגיים, כמו אימפולסיביות ותגובתיות רגשית, עם גורמי סיכון חברתיים, כולל ביטול הורות וטראומת ילדות. מחקרים אורכיים פוטנציאליים הוכיחו את הקשר של BPD לבין מקדמים חברתיים, משפחתיים ופסיכולוגיים. עם זאת, עד כה, מעטים מחקרים שבחנו את האינטראקציה בין תחומי סיכון מרובים, ואת ביטויים הפוטנציאלי בתקופת הגן.
המשתתפים במחקר היו 170 ילדים שנרשמו למחקר אורכי פרוספקטיבי לדיכאון בגיל הרך. המשתתפים סיימו הערכה בסיסית בגילאים בין 3 עד 6 שנים. פסיכופתולוגיה, אובדנות ופגיעה עצמית הוערכו באמצעות ראיון פסיכיאטרי לפני גיל 8 ודיווח עצמי לאחר גיל 8 שנים. תסמיני BPD הוערכו בין הגילאים 14 עד 19 שנה על ידי דיווח עצמי. חוויות ילדות שליליות Adverse childhood experiences (ACEs)  ויחסים חברתיים דווחו ע"י הורים. תמיכה אימהית הוערכה ע"י מדד תצפית בגילאים 3 עד 6 שנים.

תוצאות המחקר הראו כי חוויות ילדות שליליות  (ACEs) בגיל הרך היוו 14.9% משונות התסמינים של BPD בגיל ההתבגרות בניתוח רגרסיה. מנבאים משמעותיים לתסמיני BPD בניתוחים רב-משתנים היו: שליטה בסימפטומים חיצוניים של מין וגיל הרך, תסמיני החצנה בגיל הגן ובבית הספר, תסמיני הפנמה לגיל הרך ותמיכה אימהית נמוכה. תוצאות מורכבות של אובדנות בגיל הגן ובית הספר, ניבאו באופן משמעותי תסמיני BPD לעתיד.

לסיכום , ממצאים אלה מצביעים על כך שגורמים בגיל הרך עשויים לחזות מוקדם את תסמיני BPD. ממצאים מראים כי ילדים בגיל הגן עם פסיכופתולוגיה מפנימה ומחצינה, חוויות ילדות שליליות גבוהות ואובדנות מוקדמת – נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תסמיני BPD. עם זאת, יש צורך במחקר נוסף בכדי להנחות גורמי מפתח להתערבות מוקדמת ממוקדת.

הערותיי: שלושת המחקרים הבאים קשורים בגיל הרך ובילדי הגן עוסקים בסמנים מקדימים להתפתחות בעיות נפשיות: על הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) האמיתית במהותה בדרגת סיווג בינונית עד קשה (סיווג D-F) על פי הקלסיפיקציה שלי ל- ADHD. [הקישור רצ"ב למטה] יכולה להוות גורם סיכון ל- BPD; תסמיני החצנה בגיל הגן ובית הספר, תסמיני הפנמה לגיל הרך ותמיכה אימהית נמוכה;  חוויות ילדות שליליות Adverse childhood experiences (ACEs); כל אלה עלולים לנבא הפרעת אישיות גבולית (BPD); גירעונות קוגניטיביים בילדים כמאפייני ליבה של הפרעות נפשיות כמו תשומת לב נמוכה, זיכרון ירוד או חוסר עכבות ומעצורים. טיפול רפואי מוקדם בילדים עשוי לצמצם למינימום בעיות פסיכופתולוגיות מסוימות לגיל ההתבגרות ובחיים הבוגרים, כמו הפרעת אישיות גבולית, דיכאון ופסיכוזה כסכיזופרניה. צריכים לשקול את השימוש בפסיכו-סטימולנטים במסלול הסיבתי בין ADHD לבין הפרעה פסיכוטית. אסטרטגיות מניעה שיתמקדו בהקלת תחומים קוגניטיביים ספציפיים, עשויות לסייע בהפחתת הסבירות שילדים כאלה יפתחו בעיות נפשיות בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת.
לאור מחקרים אלה ורבים אחרים שפרסמתי לאורך השנים באתרי, אני ממליץ שרופאי ילדים העוסקים באבחון ובטיפול בתחום הפרעות קשב (ADHD) ונלוותיה שילמדו ויתעדכנו וירכשו ניסיון כדי להבחין ולהעריך תסמינים קוגנטיביים/נפשיים בילדים, ובמקרה של חשד להפנותם לאבחון וטיפול לפסיכיאטר ילדים, ולא לטפל בסטימולנטים העלול להיות שגוי.

בעיות קוגניטיביות בילדות עלולות להוביל לבעיות נפשיות בהמשך החיים

Childhood cognitive problems could lead to mental health issues in later Life

קשרים בין ליקויים קוגניטיביים בילדות, לבין פסיכופתולוגיה בגיל ההתבגרות ובגרות צעירה
Longitudinal Associations between Cognitive deficits in childhood and psychopathology in adolescence and young adulthood; ADHD symptoms indicating that ADHD could represent a risk factor for BPD I. Morales-Muñoz, S. Marwaha ,M. Broome Uni Birmingham, April 2021

ילדים הסובלים מבעיות קוגניטיביות כמו תשומת לב נמוכה, זיכרון ירוד או חוסר עכבות ומעצורים עלולים לסבול מאוחר יותר מבעיות נפשיות כנערים ומבוגרים צעירים, כך עולה ממחקר חדש. מכוונים לכך שטיפול רפואי מוקדם בילדים עשוי לצמצם למינימום בעיות פסיכופתולוגיות מסוימות בגיל ההתבגרות ובחיים הבוגרים, כמו הפרעת אישיות גבולית, דיכאון ופסיכוזה.

גירעונות קוגניטיביים הם מאפייני הליבה של הפרעות נפשיות וחשובים בחיזוי הפרוגנוזה לטווח הארוך, החוקרים מציינים כי דפוסים של גירעונות כאלה מקדימים להפרעות נפשיות ספציפיות. ניתוח נתונים מקבוצת בריטניה ראשונית של 13,988 אנשים שנולדו בין אפריל 1991 לדצמבר 1992, גילו חוקרים מספר קשרים מרכזיים וספציפיים בין בעיות קוגניטיביות בילדות לבין בעיות נפשיות בשלב מאוחר יותר, כלומר: ליקויים בתשומת לב מתמשכת אצל ילדים בני 8 שנים קודמים להתפתחות תסמינים של הפרעת אישיות גבולית (BPD) בגיל 11-12 שנים ודיכאון בגיל 17-18.
קשיים בעיכוב אצל ילדים בני 8 שנים נקשרו לחוויות פסיכוטיות בגילאי  שנה17-18; וגירעונות בזיכרון העבודה בקרב ילדים בני 10 שנים היו קשורים להיפומאניה בגיל 22-23 שנה. צוות החוקרים הבינלאומי מבריטניה ופינלנד, בראשות מומחים מאוניברסיטת ברמינגהם, פרסם את ממצאיו ב- JAMA Network.
המחקר מדגיש את ההשפעה הפוטנציאלית של גירעונות קוגניטיביים בילדות על בריאות הנפש של צעירים. דבר שמצביע על קשרים ספציפיים עם תנאים מסוימים. אסטרטגיות מניעה שהתמקדו בהקלת נושאים קוגניטיביים ספציפיים אלו, עשויות לסייע בהפחתת הסבירות שילדים כאלה יפתחו בעיות נפשיות בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת.
מחקר זה היה הניתוח הראשון בעקבות נבדקים לאורך תקופת זמן משמעותית לחקר קשרים ספציפיים בין גירעונות קוגניטיביים בילדות לבין מספר סוגיות פסיכופתולוגיות בקרב צעירים. המחקר תומך גם בתיאוריה לפיה חוסר עכבות ואי שליטה בילדות, קודם לחוויות פסיכוטיות מאוחרות יותר, עם חוסר שליטה ועכבה השכיח בהפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה.
ליקויים בתשומת לב מתמשכת בשמונה שנים הקשורים לתסמיני BPD בגיל 11-12 שנים עולה בקנה אחד עם גירעונות דומים בקרב חולי BPD בוגרים הקשורים לקשיים לדבוק בתוכניות טיפול רפואי. עדויות קודמות מצביעות גם על קשר מובהק בין תסמונת BPD במבוגרים לבין תסמיני הפרעת קשב וריכוז (ADHD) – המצביעים על כך ש- ADHD יכול להוות גורם סיכון ל- BPD.
הפרעות נפשיות גורמות לנטל מחלות משמעותי בעולם ולפחות 10% מהילדים והמתבגרים ברחבי העולם סובלים מהפרעה נפשית. 75% מההפרעות הנפשיות המאובחנות אצל מבוגרים מתחילות בילדות ובגיל ההתבגרות. הפרעה דו קוטבית, דיכאון ופסיכוזה מופיעים בדרך כלל בגיל ההתבגרות וממשיכים בבגרות הצעירה, קשורים פוטנציאלית לחריגות באופן ההתבגרות של מתבגרים הנגרמים על ידי גורמים פסיכו-סוציאליים, ביולוגיים או סביבתיים.
חשוב ללמוד את הופעתן של הפרעות נפשיות בשלבים המוקדמים הללו ולהעריך אילו גורמי סיכון קודמים למצבים אלה ובאיזה אופן. גורמים אלה הם מאפייני הליבה של הפרעות נפשיות כגון פסיכוזה והפרעות במצב הרוח. ליקויים בתפקוד הקוגניטיבי, החל מירידה בתשומת לב ובזיכרון העבודה וכלה בהפרעה בקוגניציה החברתית ובשפה, שכיחים בהפרעות פסיכיאטריות. הם פוגעים מאוד באיכות החיים ועלולים להקדים בכמה שנים מספר מצבים של בריאות הנפש.

לסיכום, מחקר חדש מגלה כי ילדים הסובלים מבעיות קוגניטיביות כמו תשומת לב נמוכה, זיכרון ירוד או חוסר עכבה עלולים לסבול מאוחר יותר מבעיות נפשיות כנערים ומבוגרים צעירים. מיקוד לסמנים ספציפיים בילדות לטיפול מוקדם עשוי לעזור למזער את הסיכון.
מחקר זה מחזק את הערכתי שהפרעות נפשיות הגורם העיקרי שלהן הוא גנטיקה משפחתית, וכך ההפרעות הנפשיות מתחילות בילדות ובצעירים וממשיכות לבוגרים.

אבחון ADHD בילדות מגביר את הסיכון להפרעה פסיכוטית שלאחר מכן

הפרעות קשב והיפראקטיביות בילדות הינן קשורות לסיכון מוגבר להפרעה פסיכוטית שלאחר מכן, על פי תוצאות סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמו במאי 2021 JAMA Psychiatry

Childhood ADHD diagnosis increases risk for subsequent psychotic disorder
Childhood ADHD appeared linked to increased risk for a subsequent psychotic disorder, according to results of a systematic review and meta-analysis Mikaïl Nourredine, JAMA Psychiatry 2021 May

עדויות אפידמיולוגיות הבוחנות את הקשר בין הפרעות קשב והיפראקטיביות, לבין הפרעה פסיכוטית נותרות לא עקביות במידה רבה, כתב Mikaïl Nourredine ועמיתיו מבית החולים האוניברסיטאי ל- Pharmaco Toxicology בליון בצרפת. מכיוון שהפרעות פסיכוטיות גורמות לדרגת נכות גבוהה, חשוב להעריך גורמי סיכון פוטנציאליים. מטרת המחקר הייתה לסנתז את הראיות הקיימות ביחס לקשר בין ADHD בילדות לבין הסיכון שלאחר מכן להתפתחות כל הפרעה פסיכוטית, בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה.
החוקרים חיפשו בארבעה מאגרי מידע מהקמתם ועד 7 ביולי 2020, וכללו מחקרי עוקבה ובקרת מקרים, שבדקו את הסיכון היחסי לפתח הפרעה פסיכוטית בקרב אנשים שאובחנו עם הפרעת קשב והיפראקטיביות בגילאים מתחת לגיל 18 שנה, לעומת קבוצת אנשים ללא ADHD. הקשר בין הפרעות קשב וריכוז להפרעה פסיכוטית על פי סיווג בינלאומי שימש כתוצאות והמדדים העיקריים. במחקר נכללו 15 מחקרים בסקירה ואוגדו 12 במטה-אנליזה, שייצגו 1.85 מיליון אנשים.
התוצאות הראו עלייה משמעותית בסיכון להפרעה פסיכוטית שלאחר מכן הקשורה לאבחון הפרעות קשב והיפראקטיביות בילדות, עם אפקט יחסי משולב של 4.74 (95% CI, 4.11-5.46).
Nourredine ועמיתיו לא הבחינו בהבדלים מובהקים בניתוחים בין הקבוצות לניתוחי תת-קבוצות על פי הפרעה פסיכוטית (OR = 5.04; 95% CI, 4.36-5.83) או סכיזופרניה (OR = 4.59; 95% CI, 3.83-5.5). עם שימוש בציון המין ותוצאות הטיות כמשתנים, החוקרים גילו כי מטה-רגרסיות אינן מובהקות. הם גם לא דיווחו על עדויות להטיות בפרסום.
כדי לשפר את הידע שלנו, יש לערוך מחקרי מחזור נוספים", כתבו Nourredine ועמיתיו. באופן אידיאלי, מחקרים אלה יבטיחו מעקב ארוך מספיק בכדי להסביר את הגיל הממוצע בו הפרעות פסיכוטיות מתפתחות. מחקרים כאלה צריכים לשקול את השימוש בפסיכו-סטימולנטים ואת התפקיד של הפרעת שימוש בחומרים ממכרים במסלול הסיבתי בין ADHD לבין הפרעה פסיכוטית.

תגובתי: מחקר חשוב ועלינו לאמצו כסמן דרך להתנהלות בהפרעות נפשיות, מחד גיסא. מאידך, איני פסיכיאטר אולם לאור ניסיוני כעוסק בתחום אבחון ייעוץ וטיפול ב- ADHD ונלוותיה בשמונה עשרה השנים האחרונות, אני סבור כפי שפרסמתי באתרי לפני מעל 10 שנים כי הפרעות נפשיות השונות הן גנטיות משפחתיות ומצויות כמצבור גנטי במשפחה מסויימת ויכולות להופיע באופנים שונים אצל הצאצאים כמו הפרעות קשב, חרדה, דיכאון, הפרעה פסיכוטית, סכזופרניה,, הפרעה דו-קוטבית ועוד.

סקירה שיטתית: השפעות תרופות על קישוריות תפקודית פנימית במוח בחולים עם ADHD

Systematic Review: Medication Effects on Brain Intrinsic Functional Connectivity in Patients With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder
Francisco X. Castellanos,JAACAP, 2021-02-01, Vol 60

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה הפרעה שכיחה שפוגעת בנוירו-התפתחות בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים, שעבורם טיפולים תרופתיים (סטימולנטים ולא סטימולנטים) מוכיחים ראיות מבוססות לשיפור סימפטומטי לטווח הקצר ותועלת אפשרית לאורך זמן. כפי שקורה באשר לכל ההפרעות הפסיכיאטריות, הטיפולים הקיימים עלו מתצפיות קליניות רצופות, ובהמשך נתמכו בניסויים קליניים. למרות שאנו יודעים הרבה על ההשפעות הנוירו-ביולוגיות של תרופות להפרעת קשב וריכוז, אנו יודעים פחות כיצד ובאילו דרכים הן מייצרות שיפור טיפולי. כאשר הניהול הקליני תלוי בטיטרציה של ניסוי וטעייה. מטרת העל של מחקרי הדמיה מוחית היא להבהיר את הפתופיזיולוגיה לקידום טיפולים מותאמים אישית.
במהלך שלושת העשורים האחרונים הדמיית תהודה מגנטית (MRI) הפכה לדומיננטית במחקר הפסיכיאטרי, על בסיס הרזולוציה המרחבית הגבוהה שלה, זמינותה הנרחבת ואופייה הלא פולשני עם בטיחות יחסית. מחקר ה- MRI להפרעת קשב וריכוז (ADHD) התמקד בעיקר בהשוואה למשתתפי בקרה בריאים טיפוסיים בקבוצת ביקורת typically developing control participants (TDCs), ופחות מחקרים שבדקו את המתאם המוחי של השפעות התרופות. גודל המדגמים הקטן מגביל את העוצמה הסטטיסטית של מרבית המחקרים.
בהדמיה תהודה מגנטית תפקודית במצב מנוחה (R-fMRI) לא נבדקה באופן שיטתי הקורלציה העצבית של טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) . מטרת מחקר זה הייתה לזהות, להעריך ולסכם באופן שיטתי מחקרי R-fMRI בתחום של שינויים פרמקולוגיים בחולים עם ADHD. הוערכו ביקורתית נקודות החוזק והמגבלות אשר מספקות המלצות למחקר עתידי.
בוצעה סקירה שיטתית של דוחות מקוריים שפורסמו באנגלית העומדים בקריטריונים בקרב מטופלים בילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD) עד ליום 1 ביולי 2020. נעשה חיפוש יסודי שקדם לבחירת מחקרים התואמים לקריטריונים שנקבעו מראש. על בסיס שיטות העבודה המומלצות הנוכחיות זוהו חוזקות ומגבלות של מחקרים נבחרים, בנוגע לעיצוב ודיווח.
זוהו ונבדקו 9 מחקרים (5 מחקרים בילדים וארבעה במבוגרים). גודל המדגם היה קטן-בינוני (16-38 מטופלים) וכלל מעט נשים. התרופות שניתנו היו מתילפנידאט, אמפטמינים ואטומוקסטין. הטרוגניות רחבה נצפתה בתכנונים, ניתוחים ותוצאות, שלא ניתן היה לשלב כמותית.
מבחינה איכותית, ריבוי אזורי המוח והרשתות שזוהו, שחלקם מתואמים עם שיפורים קליניים, אינם תומכים בהיפותזה מכניסטית קוהרנטית על השפעות התרופות. בסך הכל, הדוחות לא עמדו בסטנדרטים הקיימים כדי להבטיח שחזור.

לסיכום, בתחום מתפתח זה, המחקרים המועטים שהשתמשו ב- R-fMRI לניתוח הקורלציה העצבית של תרופות בחולים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מצביעים על השפעה מודולטורית פוטנציאלית של סטימולנטים ואטומוקסטין על מספר מדדים של פעילות מוחית מהותית. עם זאת, במחקר עתידי יש לטפל בהטרוגניות ומתודולוגית בסוגיות, בכדי לאמת ממצאים העשויים לתרום לטיפול קליני. מטרה כזו עדיין לא בהישג יד.

האם יש קשר בין רמת ויטמין D באימהיות לסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל צאצאים.

Maternal Vitamin D Levels and the Risk of Offspring ADHD Minna Sucksdorff MD et al, JAACAP, 2021-01-01, Vol 60

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה נירו-התפתחותית עם שכיחות משוערת ברחבי העולם של כ- 5%. ההפרעה מאופיינת בסימפטומים של חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות והיא גורמת לליקוי תפקודי משמעותי. האטיולוגיה של הפרעת קשב וריכוז נחשבת רב-פקטוריאלית עם גורם אחריות גנטית חזק. עם זאת, נראה כי גורמי סיכון סביבתיים ממלאים תפקיד בהתפתחות ההפרעה, כפי שמראים מחקרים רבים.
ויטמין D הוכר מזה זמן רב על תפקידו החיוני בבריאות העצם והתפתחותה. הגילוי שלרוב הרקמות והתאים בגוף יש קולטן ויטמין D סיפק תובנות חדשות לגבי תפקודו. הראיות לחשיבותו של ויטמין D בתפקודים רבים מחוץ לשלד, כמו במערכת החיסון, במערכת העצבים המרכזית ובבריאות הנפש, הולכות וגדלות. מחקרים מסוימים הראו קשר בין מחסור בוויטמין D במהלך ההיריון לבין אוטיזם וסכיזופרניה אצל הצאצאים. ויטמין D, המסונתז בעור וממקורות תזונתיים, עובר מטבוליזם בכבד ל-25hydroxyvitaminD , אשר המדידה שלו משמשת לקביעת מצב ויטמין D אצל המטופל.
עדויות עדכניות הדגישו את חשיבותו של ויטמין D בהתפתחות מערכת העצבים המרכזית. כמה מחקרים הראו קשר בין מחסור בוויטמין D מצד האם במהלך ההיריון לבין תסמיני הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בהתבסס על דירוג ההורים או המורים. אין מחקרים קודמים על רמות מוקדמות של 25-hydroxyvitaminD בהריון והסיכון להפרעות קשב וריכוז של בצאצאים מאובחנים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את רמות ה- 25 (OH) D באימהות בתחילת ההיריון, ואת הסיבכון להופעת הפרעות קשב וריכוז בצאצאים.
במחקר בקרת-מקרים ארצית זו, המבוסס על אוכלוסייה, אותרו 1,067 מקרי ADHD (שנולדו בין השנים 1998-1999 ואובחנו על פי הסיווג הבינלאומי למחלות) ו- 1,067 בקרות תואמות מהמרשמים הפינים. רמות D של האם 25 (OH) נמדדו אימהית, שנאספו במהלך הטרימסטר הראשון והועברו לארכיון בבנק הבנק הלאומי. נעשה שימוש ברגרסיה לוגיסטית מותנית לבחינת הקשר בין 25 (D) אימהיים לבין ADHD לצאצאים.
המחקר הנוכחי הראה קשר מובהק בין ירידת ברמות ויטמין D אצל אימהות לבין ADHD בצאצאים הן בניתוחים הלא מותאמים (יחס הסיכויים 1.65) והן בניתוחים המותאמים למצב סוציו-אקונומי של האם. מעמד וגיל (יחס סיכויים 1.45). ניתוח לפי חמישונים של רמות ויטמין D אימהיות בחמישון הנמוך ביותר לעומת הגבוה ביותר, גילה יחס סיכויים מותאם ל- ADHD של צאצאים של 1.53 .
לסיכום מחקר זה הדגים קשר משמעותי בין ויטמין D אימהי נמוך במהלך ההיריון לבין סיכון גבוה להפרעת קשב וריכוז אצל הצאצא. אם משוכפל בדגימות עצמאיות, לממצא זה עשויות להיות השלכות משמעותיות על בריאות הציבור.

תגובתי: מעל לעשור שנים שאני טוען שהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) הינה גנטית משפחתית 100%, בעוד האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ומתבגר המובילה בתחום טענה בשעתו כי הגורם הגנטי ל- ADHD מהווה 10% עד 20%, ובמשך השנים העלו זאת ל- 40% ואח"כ -> 60% וכיום עומדים על 80%. לאור השנים שאבחנתי אלפי ילדים והורים וגם כיוון שאין מצב שאני מאבחן ילד עם ADHD ולא מוצא שלאחד מהוריו יש ADHD וחלקם נוסף גם דיכאון, חרדה ועוד, שהם ביטוי המשכיות להפרעות קשב.. היות ובמחקר זה, לא ראיתי שהגורם הגנטי משפחתי נלקח בחשבון בהתאמות לכן לא ניתן להתייחס בחשיבות למחקר זה הטוען על "קשר מובהק בין ירידת ברמות ויטמין D אצל אימהות לבין ADHD בצאצאים"

סקירה שיטתית: התאמות לימודים לילדים ולמתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז

Systematic Review: Educational Accommodations for Children and Adolescents With ADHD, Benjamin J. Lovett PhD and Jason M. Nelson PhD, JAACAP, 2021-04-01

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה פסיכיאטרית נפוצה בילדות הגורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד הים יומי האמיתי. מכיוון שמסגרות חינוכיות דורשות התמקדות ושליטה עצמית מתמשכת, הפרעת קשב וריכוז עשויה להשפיע באופן כללי על הביצועים הלימודיים ועל התנהגות בבית ספר באופן כללי. בממוצע, תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז משיגים ציונים נמוכים יותר בלימודים, לומדים פחות בבי"ס, וסביר יותר שהם יחזרו על מבחן או לא יסיימו את התיכון.
עם זאת, כמה התערבויות מבתי ספר הראו יעילות עבור אוכלוסייה זו. מטה-אנליזות תמכו בשימוש באימון מיומנויות ארגוניות (הראו השפעות גדולות על כישורים אלה אך השפעות קטנות עד בינוניות על תסמיני חוסר תשומת לב וביצועים אקדמיים). כמו כן התערבויות הוראה כגון שימוש בכרטיסי פלאש והכשרה אסטרטגית כתיבה ( מראה השפעות בינוניות עד גדולות על התנהגות והן על תוצאות אקדמיות). נראה כי אפילו להתערבויות בתרופות יש השפעות – אם כי קטנות – על כישורים אקדמיים, ובמיוחד על מהירות ופרודוקטיביות התגובות האקדמיות. למרבה הצער, יישום התערבות לעיתים קרובות מאתגר ולא אחיד בפועל, ואפילו התערבויות מבוססות מחקר אינן צפויות לבטל לחלוטין את פער ההישגים בין סטודנטים עם ובלי ADHD.
בנוסף להתערבויות או במקומן, סטודנטים רבים עם ADHD מקבלים התאמות לימודיות. ההתאמות הידועות ביותר הן בהקשר לבדיקה והערכה; תלמיד עם הפרעות קשב וריכוז עשוי לקבל הארכת זמן במבחנים, או ביצוע מבחן בחדר נפרד, או לקרוא את השאלות בקול רם על ידי מורה (הקראת שאלות). בניגוד להתערבויות, שמטרתן לשנות את רמות הכישורים של התלמיד או תכונות אחרות, התאמות לימודיות מתאימות את התוכנית האקדמית למצב הנוכחי של התלמיד, ומשנות את הציפיות לסטודנט.
עם זאת, התאמות הדרכה זמינות גם כן; אלה עשויים לכלול מתן תזכורות אישיות לגבי מועדי תאריך היעד לתלמיד עם הפרעות קשב וריכוז, או לאפשר לתלמיד לענות רק על בעיות השווים לשיעורי הבית. בשני המקרים התוכן החיוני של התוכנית האקדמית (הדרכה או בחינה) נשמר, אך אופן ניהול היבט בתוכנית (העיתוי, התזמון, ההגדרה, סגנון המצגת או פורמט התגובה) משתנה.
 סקירה זו נועדה לסכם ולשלב את ספרות המחקר בנושא התאמות לימודיות לאוכלוסייה ספציפית, של ילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) שמקבלים לעיתים קרובות הדרכה ועוברים מבחנים באמצעות התאמות לימודיות.
במחקר  חיפשו באופן שיטתי מאגרים אלקטרוניים ברפואה (MEDLINE), פסיכולוגיה (PsycINFO) וחינוך (ERIC) (עדכון אחרון 13 בינואר 2020), כאשר הקריטריונים להכללה בחרו כל מסמך עם דגש על התאמות במסגרות חינוכיות או על משימות אקדמיות לילדים או מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD). החיפוש הניב 497 מסמכים ייחודיים. חיפושים נוספים הניבו 13 מסמכים נוספים. מתוך 510 המסמכים הכוללים העשויים להועיל, 68 עמדו בקריטריונים לרלוונטיות אקטואלית ולטווח הגילאים, עליהם דנו בסקירה הנרטיבית. המגוון הרחב של סוגי המסמכים הוביל לסינתזה איכותית.
תוצאות  המחקר הראו כי התאמות לימודיות הן ללא ספק המענה הנפוץ ביותר להפרעות קשב וריכוז במסגרות חינוכיות, כאשר בדיקות התאמות כגון זמן ממושך יותר למבחנים נפוצות במיוחד. עם זאת, ברוב ההתאמות אין אפשרות להוכיח יתרונות ספציפיים לסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז, ורבים מההתאמות הנפוצות יותר כוללים מעט מחקרים או ניסויים התומכים בהם. יוצא מן הכלל היא התאמה להקראת מבחן, בהן שני ניסויים אקראיים מצאו יתרונות ספציפיים לסטודנטים צעירים יותר עם ADHD. סטודנטים ואלו שעובדים איתם לעיתים קרובות מביעים אמביוולנטיות ואי שביעות רצון מתהליך קבלת ההתאמות.
יש צורך במחקר אמפירי יותר כדי לבחון את ההשפעות של התאמות לימודיות הנפוצות במיוחד. בהיעדר ראיות תומכות, אנשי מקצוע בתחום הבריאות צריכים להסס מלהמליץ ​​על התאמות מיד לאחר האבחנה. גם כאשר קיימות ראיות כאלה, יש לספק התאמות לימדיוות רק יחד עם התערבויות מבוססות ראיות, או לאחר שהתערבויות כשלו, כפי שהציע מודל "מסלול החיים" של ניהול הפרעת קשב ((Steven W. Evans “life course” model of managing ADHD)

תגובתי: מחקר חשוב נכון וראוי. אני עצמי נוהג להמליץ על התאמות לימודיות במקרים ספציפיים כאשר הדבר נדרש ואף הכרחי לתלמיד או סטודנט לאחר שאבחנתיו ועמדתי על מאפייניו וקשייו מהיבטים לימודיים. ברוב מכריע של המקרים אני נוכח שזה מצליח מאד, ומגיבים בווא! גדול. אכן, כלל הסטודנטים מביע תסכול מאי השוויוניות והיתרון בתחרותיות של אלה המקבלים התאמות. הם צודקים גם כן...

ילדים צעירים בכיתה נוטים יותר לאבחון כסובלים מלקויות למידה

Relative age and specific learning disorder diagnoses: A Finnish population‐based cohort study. Bianca Arrhenius MD Centre for Child Psychiatry at the University of Turku Finland, JCPP Advances May 6, 2021

ילדים שנולדו בדצמבר הם בעלי סיכוי פי שניים להיות מאובחנים כסובלים מלקויות למידה והפרעות למידה, מאשר אלו שנולדו בינואר (בבתי ספר בהן תאריך קובע ב-31 בדצמבר). נמצא שהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) אינה משפיעה על הקשר בין חודש הלידה לבין הסבירות לאבחון לקויות למידה. ADHD אינו משפיע על לקויות למידה.
המחקר החדש, כלל ילדים שנולדו בפינלנד בין השנים 1996-2002. מתוך כמעט 400,000 ילדים, 3,000 אובחנו כסובלים מהפרעת למידה ספציפית, למשל בקריאה, כתיבה או מתמטיקה עד גיל עשר. ההשפעות של הגיל היחסי לביצועים הכלליים בבית הספר הן מוכרות, אך לא היו מחקרים קודמים על הקשר בין הפרעות למידה ספציפיות שאובחנו קלינית לבין הגיל היחסי, ומחקר זה בא למוד זאת.
במחקרים קודמים נמצא כי ילדים שנולדו מאוחר יותר בשנה, ולכן צעירים יותר מחבריהם לכיתה, נמצאים בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, להישגים לימודיים נמוכים ולבריונות.
ילדים רבים עם לקויות למידה מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. המחקר השווה ילדים שאובחנו עם לקויות למידה (LD) ויחד עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD),בנפרד מילדים עם לקויות למידה אך ללא הפרעות קשב וריכוז. נמצא כי ADHD לא נמצאה משפיעה על הקשר בין חודש הלידה לבין הסבירות לאבחון לקויות למידה.
ממצא זה היה מפתיע. אצל ילדים שהופנו לטיפול מומחה הבעיות בדרך כלל מורכבות. לא ציפו שההשפעה של הגיל היחסי על הפרעת למידה תהיה כה משמעותית, בהתחשב בממצאי מחקרים קודמים על הגיל היחסי ל- ADHD.
אבחון הפרעות למידה במבחנים פסיכולוגיים לוקח בחשבון טוב יותר את הגיל המדויק של הילד בהשוואה לשיטות הנהוגות באבחון הפרעות קשב וריכוז. גם מסיבה זו צפו להבדלים מתונים יותר בין חודשי הלידה. נראה שילדים צעירים יחסית נשלחים ביתר קלות לטיפול רפואי.
מחקרים מראים כי מורים, אנשי שירותי בריאות והורים צריכים להיות מודעים לתופעת הגיל היחסי, במיוחד כאשר מעריכים את יכולת הלמידה של הילד. קיים סיכון לאבחון יתר ולאבחון חסר. כלומר, הצעירים בכיתה מאובחנים באופן יחסי הרבה יותר, כך שתלמידים הבוגרים בכיתה עשויים אפילו למנוע את האבחנה והטיפול שהם זקוקים לו. מיפוי סיסטמתי יותר ללקויי למידה יכול להיות בגישה מסוימת שתשליך את השפעת הגיל היחסי על הפניות לטיפול רפואי.

לאורך השנים אני עדיין מבחין כי רופאים ומטפלים העוסקים בהפרעות קשב והיפראקטיביות וסגל ההוראה בכלל בתי הספר אינם מודעים דיים לסיבות קשיי הלמידה של תלמידים, והקשר ביניהן. ראוי שכולם ידעו להבחין במצבים השונים הקשורים בקשיי למידה וליחסי הגומלין ביניהן.
ישנם חמישה גורמים עיקריים המשפיעים על הלמידה: א. לקויות למידה. ב. מנת משכל (IQ). ג. הפרעת קשב וריכוז ונלוותיה. ד. הסביבה הקרובה, ויכולת תמיכת המשפחה ה. גיל צעיר יחסית.
1) לקויות למידה בתלמיד מתגלות בכיתות הראשונות של בית-ספר א'-ג', וקל מאד לאבחן אותן במספר שאלות שיכול לשאול כול רופא, מטפל, מורה והורה.
2) לקויות למידה שגורמות לקשיי למידה בכיתות הנמוכות אינן נגרמות על ידי הפרעת קשב (ADHD) אף אם היא קשה, בתנאי שמנת המשכל של הילד היא לפחות ממוצעת (IQ:100-105).
3) כשלילד יש לקות למידה יש צורך להתאים לו סיוע בלימודים על פי צרכיו, ולא לחכות עד שיהיה פער לימודי של שנה -שנה וחצי. במרבית המקרים, חושבים שהבעיה של קשיי הלמידה זה בגלל הפרעת קשב וריכוז ושולחים אותו לאבחון הפרעת קשב כדי שיקבל טיפול תרופתי… שגיאה קשה החוזרת על עצמה שוב ושוב. זה קורה כך, ילד עם לקות למידה בהבנה, אינו מבין מה המורה מסבירה בשיעור בכיתה, ואז הוא משתעמם, מתנתק, חושב על דברים אחרים כמו 'חולם בהקיץ', ואז המורה 'מגלה' הופ לילד יש הפרעת קשב. כל שכן אם זה בן שמשתעמם כי לא הבין בשיעור ואז מפריע , מציק ליושב לידו וכו'
4) לילד עם לקויות למידה ומנת משכל גבוהה יצליח להתגבר יותר בנקל על הלקויות וקשיי הלמידה, לעומת ילד עם מנת משכל ממוצעת (IQ:100-105). ילד עם מנת משכל בנורמה הנמוכה 90 או פחות, יתקשה להתגבר על לקות למידה וחלק מקשיי למידה יינבעו ממנת משכל נמוכה. כך, אפשר גם להעריך את מנת המשכל של הילד.
5) ילד ללא לקויות למידה ומנת משכל רגילה שמאובחן עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) – הפרעת קשב עלולה לגרום לקשיי הלמידה. ככל שקשיי הלמידה יופיעו רק בכיתות הגבוהות יותר, חטיבת ביניים או בי"ס תיכון, כך סימן שלילד יש מנת משכל טובה או גבוהה בהתאמה.
6) הסביבה הקרובה ותמיכה ההורית חשובה בכל המצבים ובכול צורות קשיי הלמידה, לעזור בעצמם ללימודי הילד, לדאוג שבי"ס יתן עזרה מתאימה, ובמידת אפשרותם עזרה פרטית. הורים משכבות חלשות אינן מודעות לזה ואין באפשרותן למורה פרטי, ואז על בתי ספר לסייע יותר בעדן ולדרוש ממחלקת החינוך תקציבים ספציפיים עבורן, אחרת ננציח את הפער הלימודי, אקדמי, תעסוקתי בין אובלוסיות שונות.
7) לבסוף להדגיש, אין שום ספק שילד בגן הצעיר בגילו (יליד ספטמבר- דצמבר) שאינו מוכן לימודית מכל סיבה שתהיה, לעלייה לכיתה א', יש להותירו שנה נוספת בגן. לעיתים מערכת החינוך מונעת לעשות זאת מסיבה תקציבית. יש לעמוד על כך ולא לוותר.