סיווג ADHD לשתי קטגוריות: אחת לחוסר קשב, ושניה לרגשית נפשית, זו גישה רלוונטית יותר לאבחון קליני בקרב מבוגרים

Attentional, emotional ADHD classifications provide ‘more clinically relevant’ diagnosis approach among adults, Frederick W. Reimherr, professor dep of psychiatry University of Utah School of Medicine, 2020 Journal of Clinical Psychiatry

הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) אצל מבוגרים מוצגות כקטגוריה של קשב וקטגוריה רגשית, זאת על פי תוצאות אנליזה שפורסמה בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry. החוקרים טענו כי מערכת זו מספקת גישה רלוונטית יותר מבחינה קלינית לאבחון הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) בקרב מבוגרים מאשר מערכת DSM.
הסימפטומים הרגשיים אצל חולים עם ADHD גורמים לעתים קרובות לבלבול עם הפרעות דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית. כתוצאה מכך, מקרים רבים של ADHD אצל מבוגרים אינם מאובחנים במדויק. היעדר הקריטריונים לאבחון זה משקף את הרגשנות התורמת לבעיה זו. בהתחשב בדיווחים הרבים של מבוגרים עם ADHD שחוו דיכאון קומורבידי, חרדה או הפרעה דו קוטבית, מערכת זו תעזור להוביל לטיפול מתאים יותר בחולים עם ובלי הפרעות נלוות (קומורבידיות).
מחקר קודם תומך במשמעות הסימפטומים הרגשיים בקרב מבוגרים עם הפרעות קשב; עם זאת, תסמינים אלה אינם באים לידי ביטוי בקריטריונים של DSM-5 או ICD-10. במחקר שנערך בשנת 2015 השתמשו Reimherr ועמיתיו בסולם הפרעות הקשב של Wender-Reimherr למבוגרים (WRAADDS) כדי להעריך תסמינים רגשיים, כמו גם חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. על פי הסקאלה, החוקרים סווגו את הפרעות קשב במבוגרים, כ-ADHD המופיעה כחוסר קשב ו-ADHD המופיעה כדיס-רגולציה רגשית (emotional dysregulation).
במחקר הנוכחי, החוקרים סיננו את התצפיות הקודמות הללו באמצעות מדגם גדול ומגוון יותר של 1,490 משתתפים שהוערכו באמצעות ה- WRAADDS, מדד ADHD אלטרנטיבי והמדד הקליני הגלובלי סקלת-חומרת מחלה (CGI-S) בשמונה מחקרים קליניים כפולי סמיות עם ADHD. הם ערכו אנליזות של הנתונים והשוו בין הופעות ADHD, כולל התגובה לטיפול. הם הגדירו ADHD המופיעה כחוסר קשב ADHD) inattentive) כבעלי רמות גבוהות של בעיות בקשיי קשב וחוסר ארגון, כמו כן, גם רמות נמוכות יותר של תסמינים רגשיים – מצגת הדומה לקטגוריית ה- DSM המקבילה אך מבוססת על קריטריונים אבחוניים המתאימים יותר למבוגרים. יתר על כן, הם הגדירו את ADHD עם הפרעת רגולציה רגשית (ADHD emotional dysregulation ) כבעלי רמות גבוהות של הפרעה רגשית בשילוב עם תסמינים של חוסר קשב, כאשר הסימפטומים הרגשיים הללו מאופיינים ומוגדרים על ידי בעיות שליטה על המזג, אי יציבות רגשית ותגובת יתר רגשית.
התוצאות הראו כי גורם המבנה המקורי לא התאים לנתונים החדשים; עם זאת, פתרון הדו-גורמי האלטרנטיבי של החוקרים התאים גם למקור ולדגימות הנושא. החוקרים דיווחו על ADHD inattentive presentation בקרב 774 משתתפים ועל ADHD emotional dysregulation presentation בקרב 620 משתתפים. בכל שמונת המחקרים, שיעור מצגת דיס-רגולציה רגשית של ADHD נע בין 25% ל 73%.
נתוני המחקר מדגימים כי בקרב חולים עם ADHD, התסמינים הכוללים הפרעה רגשית מראים תגובה משמעותית הן למתילפנידאט והן לאטומוקסטין (atomoxetine), ללא צורך להיזקק להתערבויות פרמקולוגיות נוספות. השיפור בתסמיני הפרעות רגשיות אלה בתרופות המוכחות כיעילות לטיפול ב- ADHD תומכות גם בשילוב של תסמינים אלה בקריטריונים האבחוניים. כמו כן, החוקרים ציינו כי לא ניתן להעריך יתר על המידה את שילובם של תסמיני הפרעה רגשית (דיס-רגולציה) באבחון של ADHD. הוכח שניתן לשלב אותם בהערכה קלינית באופן לא מורכב ולא מכביד. העובדה שתוצאות קודמות של החוקרים שוכפלו במלואן במדגם גדול והטרוגני יותר זה, נותנת ביטחון שניתן ליישם אותה על כל הספקטרום של ADHD במבוגרים.

הערתי: מחקר זה מאשש שוב את הדברים המוכרים והידועים שנפגשים בהם בקליניקה, וראויים שוב לתזכור ולתשומת הלב. כלומר, הפרעת קשב והיפראקטיביות אצל מבוגרים מאופיינת בשתי קטגוריות: קטגוריה אחת שהיא המיעוט בבעיית קשב, ומרביתם בקטגוריה רגשית עם הפרעות דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית.