התאבדות בקרב מתבגרים עם ADHD מלא, ואלה עם הפרעות קשב תת-סינדרומלי

Suicidality and Self-harm in Adolescents with ADHD and Subsyndromal ADHD, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2021-09-01

פגיעה עצמית והתאבדות (רעיונות וניסיונות) שכיחים בקרב מתבגרים. במחקר מייצג ארצי, כ -8%. 2.4% עד 7.5% מהאוסטרלים בני 12 עד 17 בהתאמה, היו מעורבים בפגיעה עצמית, מחשבה אובדנית או ניסיון התאבדות ב -12 החודשים הקודמים. מתבגרים מאובחנים עם הפרעה נפשית היו בעלי סיכון מוגבר לפגיעה עצמית והתאבדות. ידוע היטב כי למתבגרים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) יש סיכון גבוה לאובדנות. עדויות מצביעות על כך שמתבגרים עם ADHD תת-סינדרומלית (תסמינים בולטים של ADHD אך שאינם עומדים בסף אבחוני מלא) חווים ליקויים דומים לאלה עם ADHD מלא. רק מחקר אחד עד כה חקר את האובדנות בהפרעות קשב והיפראקטיביות תת-סינדרומלית. פרגוסון וחב' דיווחו על עלייה לינארית במספר ניסיונות ההתאבדות בקרב משתתפים ללא ADHD מלא, אלא עם הפרעת קשב תת-סינדרומלית; עם זאת, הם לא בדקו מחשבות אובדניות או פגיעה עצמית.
במחקר הנוכחי השוו את שיעורי פגיעה העצמית; מחשבה אובדנית; וניסיונות התאבדות; בקרב מתבגרים אוסטרליים המאובחנים עם ADHD מלא, ואלה עם הפרעת קשב תת-סינדרומלית, וקבוצת בבקרה שאין להם הפרעות קשב.
תוצאות המחקר לא הראו הבדלים בדיווחים על פגיעה עצמית, או מחשבות אובדניות, או תוכניות, או ניסיונות בין מתבגרים המאובחנים עם ADHD, לאלה עם הפרעת קשב תת-סינדרומלית, או לאלה שכלל ללא הפרעות קשב וריכוז במהלך 12 החודשים הקודמים. עם זאת, בהשוואה למשתתפים ללא ADHD, שיעורי מחשבות אובדניות לאורך החיים עלו באופן דומה הן בקרב מתבגרים עם ADHD והן בקרב מתבגרים עם הפרעת קשב תת -סינדרומלית. לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית באספקטים של פגיעה עצמית או אובדנות בין קבוצת ADHDמלא לבין קבוצת הפרעות קשב תת-סינדרומלית. עם זאת, מתבגרים שעומדים בקריטריונים מלאים ל- ADHD העלו את שיעור הניסיונות להתאבדות לאורך כל החיים בהשוואה לקבוצת בקרה שאינן קשורות כלל ל-ADHD; ובני נוער עם הפרעות קשב תת-סינדרומלית עלו בשיעורי הפגיעה העצמית בהשוואה לקבוצת בקרה שאינן קשורות כלל ל-ADHD.
לממצאי מחקר אלה יש השלכות קליניות חשובות. רופאים העובדים עם מתבגרים צריכים להיות מודעים לסיכון האובדני המוגבר של מתבגרים הסובלים מתסמיני הפרעות קשב והיפראקטיביות גם כאשר הם אינם עומדים בקריטריונים לאבחון מלא של ADHD, אולם יש להם תסמינים של הפרעות קשב והיפראקטיביות. נתונים אלה מספקים עדות נוספת לחשיבות ההתייחסות ל- ADHD כהדגמה ממדית. יתר על כן, מתבגרים עם מצגות תת -סינדרומלית הם פחות קשורים לשירותים קליניים, ומדגישים את הצורך בהגברת המודעות הקהילתית וקידום השירותים בבתי הספר ובמסגרות הקהילה כדי לשפר את התמיכה במתבגרים המראים סימפטומים תת -סינדרומלים, ובמידת הצורך, יש לערבם ולשלבם בשירותים קליניים. נקודת חוזק מרכזית של נתונים אלה שהם מייצגים תמונה ארצית; עם זאת, בהיותו מדגם מבוסס קהילתי, מספר המשתתפים שניסו להתאבד ב-12 החודשים הקודמים היה קטן והקטין את הסיכוי לזהות הבדלים קבוצתיים ברמת ניתוח זו.

הערותיי: מחקר הנוכחי ידע להבדיל בין הפרעת קשב מלאה לבין הפרעת קשב תת-סנידרומית, אם כי שניהם חווים מחשבות וניסיוני אובדנות. למרות זאת, המחקר מחזק את עמדתי הנחושה לאור ניסיוני הקליני העשיר, שביטאתי מעל לעשור שנים שצריך לדרג את הפרעת קשב והיפראקטיביות בדרגות חומרה שונות. מכיוון שהפרעה זו היא מגוונת, מורכבת והטרוגנית המוצגת ופוגעת בתפקוד באופנים שונים. ואכן, הפרעת קשב קלה המתאפיינת בפגיעה חברתית ובלימודים, אינה דומה כלל וכלל להפרעת קשב חמורה עם בעיית התנהגות והפרעות נפשיות נלוות. לפיכך המחקרים הרטרוספקטיביים הנסמכים על אבחנת ADHD ללא סיווגה לדרגות חומרה, לא פעם תוצאותיהם אינן משקפות את המציאות לאמיתה. הערתי על כך פעמים רבות באתרי.

רצ"ב טבלה שלי לסיווג הפרעת קשב והיפראקטיביות – Antebis ADHD Classification